הבשורה על-פי סנדרס וטראמפ 

דונלד טראמפ מפר את כל חוקי הפוליטיקה – כך טען לפני מספר חודשים אחד המגישים הפופולריים ביותר של ה-CNN, אנדרסון קופר. הוא המשיך והסביר שבדיוק בגלל זה הוא אוהב לשוחח עם טראמפ: אין לו פמליה עמוסה, הוא מופיע ושולח תנועת ניצחון לעבר הקהל, יושב אתך לבד, אומר מה שעולה לו בראש, אין מישהו שלוחץ עליך לסיים והוא אפילו תוקף אותך במהלך הראיון – בקיצור, כיף להיות אתו.

התיאור הזה מסכם אולי בצורה הטובה ביותר את סוד הקסם של איל הנדל"ן האמריקני, שזכה אתמול בגדול בפריימריז בניו המפשייר.

לפני כמה ימים ישבו קופר וטראמפ במסעדה, והקהל ששאל שאלות. מי שצפה בכך יכול היה להבחין בגאונות התקשורתית של טראמפ – כיצד הוא הופך כל דבר שיכול להיות שלילי לטוב. הוא נשאל על כך שטד קרוז כינה את התנהגות שלו Trumper Tantrum (משחק מילים שאפשר לתרגמו מילוית כ"מזג רוח טראמפי של התקפי זעם"). התשובה של טראמפ: וואלה, אני אוהב את הכינוי, אולי נרשום עליו פטנט. כאשר נשאל איך הוא יכול להוות דוגמא אישית, כשהוא יורד על כולם, במיוחד נשים. "מי שתל אותך כאן? טוב זה CNN, מה אפשר לצפות", ענה המיליארד. קופר המובך הגיב ואמר: אני מבטיח שלא שתלתי אף אחד.

למרות ההכפשות שהוא סופג מדי יום, טראמפ מאוד מודע לעצמו. הוא הסביר במספר הזדמנויות שהקושי אינו ליישם את מה שאתה מצהיר, אלא הוא להפוך מצבים מסובכים לטובתך. כך בדיוק קרה לפני לפני יומיים באחרת העצרות שלו. כאשר דיבר על היחס של טד קרוז, המתחרה הגדול שלו, לעינויים לטרוריסטים, קראה מישהי מהקהל לקרוז "פוסי" (מילת גנאי ל"פחדן", שפירושה המילולי… טוב, חפשו לבד במילון). טראמפ קפץ על ההזדמנות, ובחצי חיוך, תוך שהוא נוזף בה על המילה הגסה, חזר עליה כמה פעמים ואמר "אני בחיים לא הייתי אומר דבר כזה".

"היא אמרה שהוא פוסי"; טראמפ בעצרת

המפסיד הגדול – הממסד הרפובליקני

אם כן, המרוויח הגדול אתמול היה ללא ספק טראמפ, ולא רק בגלל הניצחון הנקודתי (הגדול!) שאותו כבר ניבאו הסקרים. המתחרה הרפובליקני המתון ג'ון קייסיק, שהגיע במקום השני, גורם מסבך מאוד את הממסד הרפובליקני, כמו גם התוצאה הלא-גרועה של ג'ב בוש. כעת, קייסיק לא ירצה לפרוש, והוא בוודאי ימשיך  לדרום קרולינה ונווודה וייתכן שאפילו עד ה"סופר טיוזדי". בממסד מבינים שאין לקייסיק כל סיכוי לנצח, ולכן מרגישים כי שהותו במירוץ רק גוזלת קולות ממועמדים אחרים של הממסד.

כאמור בוש סיים מעט מאחורי קרוז עם 11%, הישג מספיק טוב כדי להמשיך לקרולינה ונוודה בלי קשר לתוצאות בדרום קרוליינה, שם יש פוטנציאל לסיום מכובד. אבל הממסד כבר יודע שלבוש "אין את זה" והוא לא ינצח את טראמפ.  בוש  לא מסוגל להתמודד מולו, והאופן שבו טרמאפ השתיק את בוש בעימות אחרון, וחוסר התגובה של זה האחרון, רק ממחישה כמה  בעייתי האופי האפרורי שלו. לטובת בוש ניתן לומר שלא קל לתקוף את טראמפ, ואולי זאת הסיבה שהמושל המתמודד כריס כריסטי, מי שהיה אמור להיות המועמד ה"דוגרי" – עד שטראמפ בא – נמנע מלתקוף אותו. רק לפני יומיים, טראמפ קרא לבוש "אסון מהלך". וחמור מכך: הוא הצליח לתייג את בוש כ-Low energy (אנרגיה נמוכה), והכינוי הזה נדבק עליו כמו זבוב. הממסד מבין שהוא תקוע עם שני מועמדים שיישארו במירוץ, ויפצלו את הקולות של הבוחרים לטובת טראמפ, ואולי גם לטובת קרוז.

וזה עוד לא הכל: הממסד מסתבך עוד יותר בגלל הפייבוריט מרקו רוביו. הממסד חשב שניתן להתאגד סביבו, כאשר כל שהיה עליו לעשות הוא לרשום הישג נאה בניו המפשייר במקום השני אחרי טראמפ, או אפילו אחרי קרוז. אבל רוביו צנח ונראה שהסיבה לכך נעוצה בסיכול הממוקד שעשה לו כריס כריסטי בעימות אחרון.

למקרה שפספסתם, להלן תקציר האירועים. כריסטי, מושל ניו ג'רזי, חזר וטען בעימות כי הסנטורים לא מקבלים החלטות ולא לוקחים אחריות עליהן, כמו בלונים מלאי אוויר בלי שום תוכן. רוביו, טען כריסטי, מייצג את אותה הבעיה. אחרי שרוביו תקף אותו על כך שאין לכריסטי הישגים, ודיבר על הבעייתיות של אובמה, כריסטי הגיב "זה מה שוושינגטון מלמדת אותך לעשות: לתקוף במשפט אחד עם מידע מוטעה, ואז לחזור לנאום משונן של 25 שניות". רוביו, לתדהמת הצופים הגיב לכריסטי במשפט וחצי, ואז חזר לאותו נאום משונן מראש – הרמה להנחתה לכריסטי. כל שנותר לזה האחרון הוא להצביע עליו ולומר: "הנה, הנה הנאום". הרגע הזה תייג את רוביו כמי שבעצם אין לו מה לומר מעבר למה שכתוב על הדף מולו. ומהתדמית הזו יהיה לו מאוד קשה להיפטר.

       כריסטי מחסל את רוביו בעימות

המתקפה של כריסטי על רוביו עשתה נזק גדול לרפובליקנים. ראשית, היא לא קידמה אותו בכלל, והוא סיים רק עם 7.5% מהקולות. שנית, הוא הזיק לממסד כי הוא הזיק לרוביו, שככל הנראה יהיה המועמד שיתאגדו סביבו מול טראמפ וקרוז. כריסטי ככל הנראה ילך הביתה אחרי השקעה רבה בניו המפשייר, שלא הניבה תוצאות.

בסיפור של כריסטי יש טרגדיה גדולה. כריסטי היה מחוזר מאד ב-2012 על-ידי הממסד במירוץ לנשיאות. כמושל של מדינה דמוקרטית, הוא הצליח לעבוד עם בית נבחרים דמוקרטי בניו ג'רזי, ואף לעמוד על שלו בנושאים כמו ארגון המורים, ולקצור הישגים. הדיבור הישיר שלו היה מרענן, וצפו לו עתיד מזהיר. אולם כריסטי סבר שהוא מכהן כמושל רק שלוש שנים ולכן הוא אינו מוכן – וסרב להצעה. הוא היה בטוח שייכנס למירוץ ב-2016 אחרי 7-6 שנים כמושל, ועם הגישה הישירה שלו יציל את הרפובליקנים. עד שבא טראמפ. פתאום הגיע מועמד הרבה יותר ישיר מכריסטי, והרבה יותר משעשע ומבדר. מול טראמפ, הישירות של כריסטי נתפסת כסתם בריונות.

עוד מילה על המנצח של הסיבוב הקודם, טד קרוז. ניו המפשייר היא ממש לא הקהל שלו, אך בכל אופן הוא הצליח להגיע להישג טוב ולא לאבד מהמומנטום שלו מאיווה. מכל המועמדים, טד קרוז עומד בכבוד מול המתקפות של טראמפ. הוא חוזר ואומר שטראמפ לא רוצה לדבר על הנושאים ולכן הוא מעליב, וקרוז לעתים מצליח אפילו לומר משהו מצחיק בתגובה. מעבר לכך, לקרוז יש הרבה פעילי לשטח בכל המדינות, והם מצליחים להעביר את המסר של קרוז לכל מקום, כך שהוא זקוק פחות לתקשורת ולעימותים כדי להביא את דברו לקהלים רחבים. קרוז אף התייחס לנקודה זו, כשנשאל מה ההבדל בינו לבין מייק האקבי וריק סנטורום שניצחו בעבר באיווה, אבל מהר מאד לאחר מכן יצאו המירוץ. הוא השיב ואמר שלעומתם, שהשקיעו המון מאמצים וכסף באיווה ולא יותר מזה, הוא עצמו מושקע בפעילי שטח ובקמפיין בכל 50 המדינות של ארה"ב. מעבר לכך, קרוז הסביר שהוא לא מבזבז כסף, ולכן כשהוא טס ניתן למצוא אותו בחברות LOWCOST  במושב האמצעי.

דור שלא ידע את הסוציאליזם

כצפוי ברני סנדרס ריסק את הילרי קלינטון עם הפרש של 22%. הילרי עדיין המובילה ברוב המדינות, אבל יש לה חיסרון אחד גדול: אין לה משהו חדש לומר – אין לה בשורה. יש לה רעיונות לפיתרון בעיות, אבל זה לא מה שבהכרח מצביעים מחפשים. למרות שיש עוד כברת דרך, סנדרס נתפש כבר עכשיו כאיש בשורה, וגם כבעל מסר אטקרקטיבי לצעירים, כמו אוניברסיטה חינם למשל. בעימות האחרון קלינטון אמרה שאוניברסיטה לא יכולה להיות חינם לכולם, ובוודאי לא לילדים של דונלד טראמפ. אבל עבור צעירים שאינם זוכרים את המלחמה הקרה, הרעיון של סוציאליזם, או לפחות האופן שבו סנדרס מציג אותו, אינו מאיים. לפני כשבועיים נשאלה תומכת צעירה של סנדרס מה זה סוציאליזם, תגובתה הייתה "סוציאליזם, אוה בוי!, אני לא יכולה לומר".

אפשר לסכם את המרוץ עד כה באופן הבא: מדברים הרבה על ממסד ואנטי-ממסד בבחירות הללו, וזה נכון. אבל יותר חשוב, סנדרס וטראמפ לא רק מנתבים כעס או תסכול. הם באים לקהלים עם נרטיב מסקרן, סיפור טוב, ומובילים תנועה חדשה; זאת לעומת אחרים כמו בוש והילארי שמציעים פתרונות לבעיות קיימות ואת הרקורד שלהם. אם הילארי רוצה לנצח היא תצטרך להתעורר ולמצוא משהו הרבה יותר אטרקטיבי מכך.