ח"כ סתיו שפיר ניסתה ללמד היום את שר החינוך שיעור בהיסטוריה וציונות. התוצאה, איך לומר, לא בדיוק עושה עמה חסד
"שר החינוך נפתלי בנט התעורר היום לקצת ביקורת בעיתונות, אז החליט לגייס את התורה, לא פחות, כדי להעניק חותמת אלוהית לאינטרסים הפוליטיים שלו", הודיעה סתיו שפיר בסטטוס נרגש. לפי שפיר, דברי בנט ש"מירושלים התחילה ההיסטוריה שלנו" אינם עולים בקנה אחד עם הכתוב בתורה, שהרי:
(א) על פי הכתוב בתורה העם היהודי עמד יחד לראשונה לא בירושלים אלא תחת הר סיני.
(ב) תפקידו של שר החינוך אינו לשכתב את התורה, אלא לתת לילדי ישראל את הכלים לקרוא בה, ללמוד אותה ולחשוב בעצמם.
(ג) העם היהודי עבר מסע מלא תלאות בדרכו מעבדות במצרים אל החירות בארץ ישראל. העם שלנו, אלפי שנים אחר כך, עבר שוב מסע מייגע – הפעם כשהחליט להתאחד מהתפוצות, לשים סוף להמתנה לניסים שיצילו אותנו מאנטישמיות ושנאה, ולהקים לעצמנו חברה עצמאית וריבונית, מדינת ישראל שבירתה ירושלים.
אכן, דברים מרגשים. וזה לא נגמר:
אנו שואבים את עצמתנו מרוחו האמיצה של האדם. מכוחנו כמדינה ריבונית להגן על עצמנו הן מאויבנו שבחוץ והן מאתגרים פנימיים שמאיימים להחליש אותנו, מיכולתנו לדאוג ליתום ולאלמנה ולגר, מאהבתנו לארץ, מההיסטוריה והתרבות היהודית ומהערכים המוסריים שפיתחנו לאורן, ולאור מה שעברו האבות והאמהות שלנו, במצריים, בבגדאד ובטרבלינקה. אנחנו כבר לא מחכים שיצילו אותנו, אלא לוקחים את גורלנו בידנו.
לא בכדי עם ישראל לא נולד בירושלים אלא בסיני. גדולתו של העם הזה היא ערכים שמעצבים אותו. גדולתו היא במסע אל הארץ המובטחת, שאינה רק מקום, אלא בראש ובראשונה – אידיאל.
אנחנו קוראים לזה "ציונות".
מה נאמר ומה נדבר, כפיים לסתיו שפיר על הדיוק ההיסטורי. לומר שההיסטוריה של העם היהודי התחילה מסיני, או ממצרים, אכן מתאים בהרבה לאמור בתורה מאשר הטענה, התמוהה משהו, שההיסטוריה שלנו החלה מירושלים דווקא.
כמו כן, בואו נשים את זה על השולחן: אין שום היגיון ששר נבחר יחנך את כל ילדי ישראל לאורה של אידיאולוגיה כזו או אחרת, גם אם אני נורא מסמפט אותה, וגם אם חלק גדול מהציבור מזדהה איתה. מה עם כל השאר? נחדיר בהם את האידיאולוגיה שלנו על אפם ועל חמתם? יש לזה שם: שטיפת מוח. והיא לא מוצדקת משמאל (נושא שנתי: השלום) כמו שהיא לא מוצדקת מן המרכז המבולבל ("האחר הוא אני") וגם לא מימין ("אחדות ירושלים").
הרב שך היה מתמוגג
אבל סתיו שפיר דווקא לא חולקת על עצם הרעיון, אלא יש לה רעיונות אחרים שלדידה ראוי כנראה לחנך מחדש את ילדי ישראל. ואם הרעיונות האלה מצלצלים לכם מוכרים, אולי הם הזכירו לכם את הנאום הבא:
התורה ניתנה לישראל במדבר, במקום ציה ושממון, וכמו שהזכרנו קודם, כבר לאברהם אבינו עליו השלום בחרן היתה התורה. עוד לא היתה לנו אז "ארץ ישראל", ולא "שטחים", והיינו לעם נצחי! בלא "ארץ ישראל" ובלא "שטחים", רק בית אחיזה אחד היה לנו – התורה הקדושה! רק בכוחה החזקנו ואנו מחזיקים מעמד!
מזהים את הדובר? חבר נאמן מצאה לה סתיו שפיר – המנהיג החרדי הידוע ר' אלעזר מנחם מן שך, שאמר את הדברים במשא פתיחת הכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל, בשנת תש"ם (1980). רק שאם נודה על האמת, מפיו של הרב שך דיבורים על התורה שרק בכוחה החזקנו ואנו מחזיקים מעמד נשמעים קצת יותר אותנטיים מאשר מפיה של פוליטיקאית חילונית כמו סתיו שפיר, שקרובה יותר ל"מגדלי השפנים החזירים" שגינה הרב שך בנאום אחר.
אבל זה לא הסוף. זוכרים את הפינאלה של שפיר, "אנחנו קוראים לזה 'ציונות'"? שמא זה הזכיר לכם נאום אחר, של חברת כנסת ג'ינג'ית צעירה, שבו נתנה שלל הגדרות אחרות לציונות, והן:
– חלוקה שווה של התקציב;
– דאגה לחלשים;
– סולידריות;
– לדאוג לעתידם של אזרחי ישראל;
– שוויון זכויות;
– תקווה.
פרטים שוליים כמו הקשר לירושלים (היא ציון), גאולת אדמות ויישוב הארץ, משום מה לא נחשבים אצל שפיר "ציונות אמיתית". מהי ציונות? סוציאליזם שמתקיים במקרה בארץ ישראל.
עם הגדרות כאלה, אני מעדיף כבר שר חינוך שקובע את הנושא השנתי כאחדות ירושלים, ומפריח אמירות לא מדויקות היסטורית לאוויר העולם. ומה עם סתיו שפיר והאידיאולוגיה שלה? אני לא דואג. בקרוב, אני מניח, היא תוכל לשאת נאום חוצב להבות שבו תסביר ש"אחדות ירושלים" פירושה, כמובן, סוציאליזם.
אם הייתי מעלה בדעתי לתת שם כולל לספר בראשית, כנהוג לפעמים לתת לספרים אחרים של המקרא, הייתי מכנה אותו ספר ארץ ישראל, לא ספר הבריאה ולא ספר האבות, אלא ספר ארץ ישראל. שימו לב שארץ ישראל היא ארץ כנען ,מובטחת וחוזרת ומובטחת לאבותינו, זה הופך למשאת נפש, עדיין הכנענים יושבים בארץ, הגלות נגזרת על בני האבות, הגלות מהיכן? מארץ ישראל! אבל הם ישובו סוף סוף לארץ, ויש תאריך יעד עוד 400 שנה! זהו ההסכם עם האלוקים, זה מרכז תוכן הברית הנכרת עם האבות, יותר מאוחר עם משה רבינו יכרת ברית אחר, מצד העם נדרש להאמין באלוקים ולא בעבודה זרה ואז העם הופך להיות עמו של האלוקים, אבל עם האבות לב הברית – הבטחת הארץ, הבנים ישובו הנה הם יכבשו אותה וסוף סוף היא תהיה שלהם. אפילו תיאור בריאת העולם אין לו תכלית אחרת , על פי דברי חז"ל, אלא כדי לבסס את בעלות היהודים על ארץ ישראל, שכך אמרו: מפני התחילה התורה מבראשית ולא מהחודש הזה לכם וכו', אז שפיר וחבריה בועטים במתנה האלוקית, יש "פלשתינאים" [באתר הזה מפורסם מאמר שחידש שקיימים פלשתינאים אזרחי ישראל ולא שם לב ולא דק שהמושגים סותרים] ויש שטחים ויש ויכוחי בעלות על יהודה ושומרון, יהודה ושומרון אמרנו? הס מלהזכיר, רק שטחים או גדה בלשונם הצחה של הגויים מהעתון לאנשים המתבוללים, וזו ההבטחה שחוזרת מאבא לבן, הארץ מובטחת לאברהם, אבל שוב חוזרת ומובטחת ליצחק, ושוב כאילו לא די בהבטחה לאבותיו חוזרת ומובטחת ליעקב "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך אחריך". זה עובר כחוט השני בספר בראשית, אלא שלא שמים לב. למשה כבר אין צורך להבטיח, את הבטחה כבר צריך לקיים, ועם ישראל העבדים שהרימו ראש יוצאים למסע שיארך 40 אל עבר הארץ המובטחת, זהו המסע הראשון של עם ישראל לארצו. והיכן היה נסיון העקידה? על פי המסורת שלנו, בהר המוריה, היא ירושלים שלנו, אז בנט לא לגמרי טעה. והיכן יכולים אנו להגשים את תרבותנו במלואה? רק בארץ ישראל, בחו"ל [שימו לב לכינוי חו"ל] כל המצוות הם בבחינת ציונים תעשה לך, וכן הלאה
היוש סתיו שפיר.
הבנתי שיש לך בעיה קלה עם הבנה של ההיסטוריה של ישראל והעם היהודי והקשר בינינו לבין ירושלים, אז החלטתי לתת לך הסבר קצר וממצה.
1. הקשר של העם היהודי לירושלים מתחיל עם אברהם אבינו. נכון, אברהם הוא לא רק אבינו (של העם היהודי) וגם הנוצרים והמוסלמים הם צאצאיו.
עם זאת, על פי המקרא (ולהזכירך, גברת שפיר, גם המוסלמים והנוצרים מאמינים בתורה), ממשיך דרכו של אברהם הוא יצחק ולא ישמעאל וממשיך דרכו של יצחק הוא יעקב (ישראל) ולא עשו.
2. בכל אופן, אברהם נקרא לעזוב את ביתו ולהגיע לישראל. המפגש הראשון שלו עם ירושלים נעשה בהר המוריה, שם נתבקש להעלות את בנו לעולה. עכשיו, אני מזכירה לך שזה באמת לא מעניין אותי אם את חושבת שזה קרה או לא… יש מיליונים ובכללם – הפלשתינים, שמאמינים באמיתות הדברים ועם כל הכבוד, הם יותר רלוונטיים ממך כרגע.
3. ישראל – מתי הפכנו לעם? (אני אתייחס לישראל ולא ליהודי ברשותך ואם אינך מבינה מה ההבדל, אשמח להעביר לך שיעור פרטי בעלות סמלית). אז בגדול, עם ישראל החל את דרכו עם שלושת האבות, אולם טרם נקרא עם. מדוע? כי לא היו מספיק חבר'ה, אז הם הסתפקו בכינוי "משפחה". רק לאחר הירידה מצרימה – המשפחה הקטנה של יעקב (או בשמו השני ישראל) גדלה וגדלה ופרצה לרוב ומרוב גודלה וכמותה, הוגדרה על ידי פרעה כ"עם".
אז מתי בקיצור נהפכנו לעם? זה תהליך שהחל באברהם אבינו ולא במצרים.
4. אגב, שמחתי לשמוע שאת מודעת לכך שעלינו לכאן ממצרים ו**כבשנו** את הארץ משבעת העמים שהיו כאן.
אה… כן, כמעט שכחתי – לא היו כאן פלשתינים כשהגענו לכאן ממצרים.
עכשיו – מאחר ואת מחזיקה מעצמך מומחית גדולה לזיהוי הרגע בו קבוצת אנשים הפכה לעם, אשמח אם תוכלי להצביע על המועד בו הפלשתינים הפכו לעם, כולל הסבר מפורט.
תודה.
נפלא!
אל תאמר "פלשתינים" כי אם "פלסטינים"! על אף שהם מתיימרים להיות דור ההמשך V2.0
של הפלישתים הקדומים אדומי השיער לא ניתן להם את הזכות לנכס את שם עם הפלישתים עם האותיות ש' ו-ת', כי אם "פלסטינים" עם ס' ו-ט'.
תודה!
נפלא
לכבוד אמנון לורד היקר.
שאלה לי אלך . למה אף פרשן פוליטי לא מזכיר
את העריק הרוסי- יורי בזמינוב. איש קגב שחשף לראשונה את אומנות הסברוושן )the art of subversion ).
זו התאוריה היחידה שמסבירה בצורה הגיונית למה עמים וחברות מוסרים את ביטחון המדינה לגורמים עיונים.
רק תזכורת. סיני זה בארץ ישראל, כך לפחות דעתו של ר יהודה הלוי בספר הכוזרי.
כלומר, את הערכים המיוחדים שלנו אנו יונקים מהארץ. ארץ ישראל. מ.ש.ל.
ו… איך העובדה שמה שהיא אמרה בנאום שלה למה זה ציונות סותר את מה שהיא רשמה בפייסבוק?
אני מנסה להבין מדוע המדינה והעם בה כל כך מתעקש להחזיק באידאולוגיה שמתאימה אולי למאה 19 הרי היא הציונות?
תנועות לאומיות אמורות להיכחד לאחר שהן ממשות את יעודן. אבל לא, פה בארץ הציונות "חייה" וכל אדם מגדיר עצמו כ"ציוני" מבלי שקרא שום ספר הגות בנושא.
וכל זה נובע בעצם ממשחק פוליטי לכוח, משחק ברגשות היהודים של התושבים על מנת להשיג עוד כוח ועוד אדמות ועוד משרות פוליטיות והשפעה, פתאום זה בכלל הופך להיות עניין דתי ומשיחי.
נו מה זה כמו שהרפורמים קוראים לבבל"ת החיקוי נצרות שלהם "יהדות". הם פשוט מנסים להשתמש במוניטין של מה שכבר קיים זו שיטה פוסט מודרנית ידועה בעולם הספקני של ימינו. דרך אגב הציונות הדתית שמתבטאת בכתבי הרב קוק עדיין לא סיימה את תפקידה ולכן לא נכחדה.
מסכים אתך לגמרי. הכינוי ציוני ציונות הוא אנרכוניסטי לחלוטין. נגמר חלאס היום יש כבר ישות לאומית יהודית בארץ ישראל. מדינה. רק מפני שהשימוש אנרכוניסטי כל כך יש לנו "מחנה ציוני" הכולל ערבים שריד ואנשי עתון הארץ קוראים לעצמם ציונים, אם שריד והדומים לו המוכנים לבעוט ביו"ש לא רואים בעיה בכינוי עצמם ציונים זו ההוכחה הטובה ביותר עד כמה הכינוי עבר עליו הכלח. אם הזז אמר בזמנו בערך שהכינוי ציוני נועד למי שאבדה לו הזהות היהודית, ומשמשת כתחליף לכינוי יהודי, גם היום למה לא די בישראלי? נראה שלשמאל הקיצוני יש בעיה יותר קשה עם הכינוי יהודי ישראלי מאשר עם ציוני. וציונות דתית זה בכלל איזה יצור כלאיים, שאני לא יודע איך הזז היה מתייחס אליו. החלוקה בין ימני לשמאלי די בה כדי לשקף את חילוקי הדעות. ישראלי יהודי, וערבי הרואה עצמו נאמן יכנה עצמו ערבי ישראלי. ההצמדות המוזרה לכינוי ציוני מלמדת על תלישות יהודית אופיינית. אנשים ממשיכים לחיות את ויכוחי העבר. ביל"ו. לח"י. אצ"ל כולם פרק היסטורי וזהו. כך גם הכינוי ציוני. להשתחרר רבותי לחיות בהווה. הניחו את הכינוי ציוני דתי לאורי אריאל והדומים לו. אני בטוח שפייגלין לא רואה עצמו כציוני דתי . הוא יהודי ישראלי ימני וזהו מה צריך עוד?
צר לי לאכזב אותך מר הלל גרשוני היקר. אבל כשאתה מעדיף שר חינוך שמפריח "אמירות לא מדוייקות" אתה מוכרח להבין שהעמדה הימנית ששולטת במדינה כבר 10 שנים הגיעה מאותם אמירות לא מדויקות או עובדות לא נכונות כלפי ההיסטוריה של ארץ ישראל (או פלסטינה לפני הקמת המדינה ). אין לך כל בעיה שילדינו יחונכו על פי אידאולוגיה מעוותת שמגיעה מעובדות שיקריות ולא נכונות?
אם מדברים על עובדות שקריות ולא נכונות ואמירות לא מדויקות – מהו מקורו האמיתי של השם "פלסטינה"? העם ה"פלסטיני", או קיסר רומי מתוסבך ונקמני בשם אדריאנוס?
בסיכומו של דבר, צר לך בעיקר על זה שאידיאולוגיית הימין שולטת כאן. מה לעשות שלרוב הציבור הישראלי לא צר על כך כלל וכלל. ובעצם זו לא האידיאולוגיה, אלא ההכרה בעדיפות המציאות והעובדות על פני חזיונות השווא של המזרח התיכון החדש.
"תקווה", אבל לא "התקווה"…