האם ניתן עוד לעצור את דונלד טראמפ?

למרות הניצחון של טראמפ ב”יום שלישי הגדול”, מועמד נוסף יכול עדיין לגבור עליו ולשנות את התמונה: הסנטור טד קרוז. האם יש ביכולתו להתגבר על המכשולים הרבים הניצבים בפניו?

מדליק את השמאל; דולנד טראמפ. צילום: Gage Skidmore CC BY-SA 2.0 VIA FLICKR

בשבועיים אחרונים הבין חביב הממסד הרפובליקני מרקו רוביו כי הוא חייב לשנות את הדרך שבה הוא מתמודד עם דונלד טראמפ. ואכן, את המתקפה הוא פתח כבר במהלך העימות האחרון ברשת CNN: טראמפ לא הצליח בזכות עצמו אלא ירש את הכסף, אומר רוביו, ואלמלא זאת הוא היה מוכר שעונים במנהטן. וזה עוד לא הכל; טראמפ הוא אדם גדול עם ידיים קטנות, שיזוף הפנים שלו מזויף ומרוב לחץ בעימות אולי הוא הרטיב את המכנסיים. רגע, עוד לא סיימנו. רוביו המשיך ואמר שטראמפ הוא אדם טיפש שלא יודע לאיית, הצביע על כך שרימה המון אנשים בעניין Trump University ולקינוח מוסיף כי איל הנדל”ן הקשוח, שמדבר כל הזמן על בעיית ההגירה הבלתי-חוקית ועובדים בלתי-חוקים, הוא זה שהביא עובדים זרים לבנות את מגדלי טראמפ.

במטה של רוביו הבינו שלכל אדם יש עקב אכילס, ואצל טראמפ הכל קשור לתדמית – אדם מנצח, מצליח שאומר את האמת. אם טראמפ הוא מנצח ומצליח, וכמו שקרוביו אוהבים להגיד: “כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב”, אז גם אנשים שלא מסכימים לגמרי עם ההתנהגות או המדיניות שלו יכולים להתחבר אליו. הוא יביא תוצאות טובות, הם חושבים, וזה מה שמכפר על שאר החסרונות. לכן, כאשר השדרן הפופולרי שון הניטי טען נגד רוביו שהממסד הוא זה שגרם לו לתקוף את טראמפ, רוביו הסביר שעל אף שהוא יורד לרמה של טראמפ, הוא עושה זאת מכיוון שמדובר בבריון, ועדיין 99% מהקמפיין שלו מתרכז בנושאים ענייניים.

חשוב להבין שההתבטאויות הבומבסטיות של טראמפ מקנות לו מקום של כבוד בתקשורת, והוא זוכה לכיסוי תקשורתי בחינם, בניגוד למועמדים האחרים. כל אלה שמבקרים את האסטרטגיה החדשה של רוביו, במיוחד בתקשורת, חייבים לענות על השאלה: כיצד מנצחים את טראמפ מבלי לרדת לפסים אישיים והעלבות? כפי שהסברתי בטור הקודם, הוויכוח הענייני על הבעיות של אמריקה לא השפיע על מעמדו של טראמפ. שנית, התקשורת לא עשתה את העבודה שלה כראוי, בכך שהעדיפה להזמין את טראמפ לכל התוכניות ממניעי רייטינג. כדי לראות עד כמה מוגזמת ההתעסקות בטראמפ, מספיק לקרוא את המאמרים באתר Real Clear Politics, שמסכם את המתרחש בעולם הפוליטי והבחירות בארה”ב: מידי יום, בערך 50% מהמאמרים עוסקים בטראמפ. בתוכנית אחרת בפוקס, אחת מהשדרניות העלתה את הנקודה הזו, ואמרה שבמקביל התקשורת מתעלמת מהמועמד טד קרוז.

הסיכויים של טד קרוז

הסנטור הטקסני טד קרוז כבר התחיל מזמן לתקוף את טראמפ, אבל קרוז אינו יורד לפסים אישיים. הוא תמיד נשאר בנושאי מדיניות, ואפשר לזקוף זאת לשבחו – וגם ולרעתו. ספק אם ההתקפות שלו משפיעות בכלל, משום שמצביעי טראמפ לא בדיוק תומכים בו בגלל שותפות עם ערכיו. מי שזיהה זאת נכון היה השדרן והעורך השמרן המפורסם (יהודי אורתודוכסי, אגב) בן שפירו. לפני כשבוע הוא פרסם סרטון קצר שבו תקף את טראמפ כשקרן מוחלט. הוא דיבר לשלושה קהלים שמצביעים לטראמפ: שמרנים, אוונגליסטים והקהל שרוצה מנצח (The winner crowd), והסביר מדוע טראמפ אינו אף אחד מהם. הנושא האחרון היה המעניין מכולם, כי בזמן קצר שפירו הראה המון כישלונות של טראמפ בעולם עסקים, ואף סיים בכך שייתכן שטראמפ היה מרוויח אותו דבר לו השאיר את הכסף שלו במניות, ולא היה עושה כלום.

“יום שלישי הגדול”, או ה”סופר טיוזדיי” היה יום טוב לטראמפ אבל לא ניצחון מוחץ כפי שרצה. מצד שני, זה היה יום לא רע בכלל לטד קרוז. קרוז קיווה לנצח ברוב המדינות בדרום, כולל אלבמה, טנסי, ארקנסו, ג’ורג’יה, אוקלהומה וטקסס. בפועל הוא ניצח בטקסס ובאוקלהומה, וכמעט ניצח בארקנסו. יותר מאוחר בלילה התברר שגם באלסקה.

המדינות שהלכו לפריימריז היו מדינות שמחלקות צירים בין כל המועמדים לפי אחוזי הקולות שקיבלו באותה מדינה. זאת, לעומת פריימריז במדינות אחרות, שבהן המנצח מקבל את כל הצירים. כלומר, לא כל הצירים בשבע המדינות שטראמפ ניצח הם שלו. יתרה מכך: טקסס היא מדינה שמעניקה 155 צירים, ויותר מ-25% מהצירים שחולקו אתמול הלכו לקרוז באופן מכריע. המשמעות היא, שמצד אחד טראמפ המשיך לנצח, אבל טד קרוז עדיין נשאר במקום השני ולא איבד מכוחו. המדינות הבאות בתור אינן הכי ידידותיות עבור קרוז, אבל הוא מקווה שבסופו של דבר המועמדים האחרים יצאו מהמירוץ. כך הוא יזכה בקולות של כ-65% ממצביעי המפלגה, ויוכל להוות אלטרנטיבה ריאלית לטראמפ.

אבל ישנם לא מעט מכשולים בדרך. למרות שכעת נראה שקרוז הוא המועמד בעל הסיכוי הגבוה ביותר לנצח את טראמפ, יהיה קשה מאד לממסד להתאגד סביבו. מדוע? האם קרוז אינו מועמד רפובליקני מן השורה?

אז מצד אחד, השמאל לא מפסיק לתקוף את קרוז. בשבוע אחרון, למשל, האתר ‘פוליטיקו‘, אחד מהאתרים הנחשבים בפוליטיקה האמריקנית, התרכז הרבה בקמפיין של קרוז. עד כדי כך שנראה היה כאילו הכותבים של האתר באים לעשות סיכול ממוקד לקרוז לקראת ה”סופר טיוזדיי”. הם הציגו כל מיני אנקדוטות עליו ועל אנשי הקמפיין שלו, שמציירים אותו כאדם שרוצה לנצח בכל מחיר, ערמומי, לא אמין ועוד. מצד שני, קרוז הוא שנוא הממסד הרפובליקני. כמו שטראמפ ציין, אין לו אף תומך בסנאט, למרות יש לו בערך 35 תומכים בבית הנבחרים. קרוז אמר זאת בעצמו: “אם אתם מחפשים אדם שאהוד על-ידי פוליטיקאים, אני לא האיש”. כדי להדגים את השנאה כלפיו, נזכיר שסנטור לינדזי גרהאם אמר שאם מישהו היה הורג את טד קרוז במליאה של הסנאט, הרוצח לא היה נכנס לכלא.

אחרי הכל, זה ה”טיקט” שלו: קרוז הוא אדם שעומד על העקרונות שלו, והאנשים שמכירים אותו הרבה זמן, כמו מושל טקסס גרג אבוט והמושל לשעבר ריק פרי, מעידים על כך. הוא אדם שהגיע לסנאט לא כדי לעשות דילים ועסקנות, אלא לעמוד על עקרונות שעבורם התמודד, ולהגן על החוקה האמריקנית. הסרבנות שלו ללכת נגד העקרונות ייצרה לו הרבה אויבים בוושינגטון ובתוך המפלגה. כך למשל בוב דול, המועמד הרפובליקני לנשיאות ב-1996, אמר שהצבעה לקרוז היא קטסטרופה.

העובדה שקרוז הוא רפובליקני אמיתי עושה להם כאב ראש. עד כדי כך, שהנשיא לשעבר ג’ימי קרטר אמר שטראמפ עדיף על קרוז. גם המנהיגות הדמוקרטית בסנאט מחזיקה בעמדה כזו. את הסיבה לכך ניתן למצוא באחד מהאתרים שמדרגים שמרנות לעומת פרוגרסיביות: קרוז קיבל ציון של 9.5 מתוך 10 ביחס לשמרנות שלו. השדרן המפורסם גלן בק אמר עליו שהוא המועמד הכי קונסרבטיבי מאז הנשיא קלבין קוליידג’, ששירת בין השנים 1929-1923.

מאמר מעניין במגזין האינטרנטי ‘הפדרליסט‘ תיאר כיצד לפני בערך 200 שנה, היה עוד אדם שנוא על ידי הממסד: שמו היה תומס ג’פרסון, אחד מהנשיאים החשובים בהיסטוריה של ארה”ב. גם בימיו הוא נלחם עבור ממשלה מוגבלת, נגד הפדרליסטים שרצו להרחיב ולהגדיל את הכח של הממשל הפדרלי. הוא טען שנשיא ארה”ב אינו מלך אלא משרת ציבור שכוחו מוגבל. הוא היה כמו קוץ בישבן של הממסד דאז, ואף קראו לו “טרוריסט”. כאשר ג’פרסון רץ לנשיאות, פוליטיקאים מהצפון טענו שמדינות הצפון צריכות להתנתק מארה”ב אם הוא ייבחר. זכייתו נחשבה ללא פחות ממהפכה, והוא עבד ללא לאות להחזיר את הנשיאות למה שהחוקה הגדירה. הוא שבר את מוקדי כוח בוושינגטון, ביטל חוקים שהוא חשב ללא חוקתיים, הגביל את כוחו של הנשיא, ואפשר לקונגרס לחוקק ולא הנשיא. קרוז הולך לאורו, ואף הוא מבטיח להגן על החוקה, לבטל חוקים לא חוקתיים, לבטל את ההסכם עם איראן ולשבור את כל המקורביזם של וושינגטון.

כל זה טוב ויפה, אבל כנראה לא יקדם אותו לעבר הבית הלבן. קרוז חייב למצוא את האלמנט שייתן לקמפיין שלו קפיצה, כי המכשולים בדרך למועמדות הרפובליקנית רבים.

דורש תשובות; סנטור טד קרוז. צילום: Gage Skidmore CC BY-SA 2.0 VIA FLICKR
לא יורד להכפשות אישיות; סנטור טד קרוז. צילום: Gage Skidmore CC BY-SA 2.0 VIA FLICKR

כריסטי תופס טראמפ

בשבוע האחרון קיבל טראמפ תמיכה נוספת, מדמות מאוד משמעותית במפלגה הרפובליקנית: מושל ניו ג’רזי כריס כריסטי, מי שהיה עד לא מזמן אחד המתמודדים במרוץ. מדוע זה כל כך משמעותי? כיוון שכריסטי הוא דמות של הממסד. הוא היה ראש הארגון של המושלים הרפובליקנים (Republican Governors Association); הוא עזר לקמפיינים של הרבה מושלים רפובליקנים, גייס כסף, ותחתיו כיהנו 31 מושלים רפובליקנים במדינות בארה”ב. הממסד אפילו רצה לגייס אותו ב-2012 לרוץ לנשיאות. המעבר שלו למחנה טראמפ פותח דלת לעוד דמויות בממסד לתמוך בטראמפ, ומעניק לו לגיטימציה.

כולם שאלו: מדוע שכריסטי יתמוך בטראמפ, שאמר עליו לא מזמן כי הוא לא ראוי להיות הנשיא? מה הוא מרוויח?

ייתכן שכריסטי יודע כי התמיכה שלו בטראמפ תזכה אותו בתפקיד חשוב, אם טראמפ ינצח. תפקיד אחד יכול להיות שר המשפטים – כריסטי הוא עורך דין במקצועו, והיה תובע פדרלי במהלך שבע שנים לפני שנכנס לפוליטיקה. אפשרות אחרת היא שהוא יהיה סגן הנשיא. אם טראמפ יהיה המועמד של הרפובליקנים, הוא ירצה לצדו מישהו עם ניסיון פוליטי, וכריסטי ממלא את הפונקציה הזו. מה עוד, שכריסטי וטראמפ דומים באישיותם, כך שלא תהיה להם בעיה לעבוד ביחד. בעבר כריסטי אמר שלא מתאים לו להיות מספר שתיים, כשהיו דיבורים על כך שיהיה סגן הנשיא של רומני ב-2012. אלא שאם טראמפ יזכה בנשיאות, אותו תפקיד יקבל משמעות גדולה מאוד.

בנוסף לכך, אחד הפרשנים הסביר כי התמיכה בטראמפ הופכת את כריסטי לרלוונטי. במקום לחזור לתפקיד מושל ניו ג’רזי, הוא נותר בקמפיין, וממשיך לתקוף את כל המועמדים אחרים. אלא שעכשיו הוא עושה זאת עבור טראמפ. כשאדם שיצא מהמירוץ חוזר לתפקידו, הטלפון מפסיק לצלצל, כבר לא מעוניינים לראיין אותו בתקשורת, והוא חוזר לשגרתו האפורה. בהחלטתו לתמוך בטראמפ, כריסטי חזר לקמפיין, וגם הפך להיות דמות מרכזית. רק שבוע אחרי שיצא מהמירוץ, והנה הוא כבר עומד על במה באוקלהומה ומכריז: “מרקו, זה כמעט הסוף שלך, ידידי!”.

מי הכי טוב לישראל?

והערה אחרונה לסיום. בישראל עולה לא מעט השאלה מי מבין המועמדים הרפובליקנים הכי טוב עבורנו. הנושא הזה עלה בשבוע האחרון, כאשר רוביו תקף את טראמפ על כך שאמר שיישאר נייטרלי בסכסוך בין ישראל לפלסטינים. רוביו הזכיר לצופי העימות כי הסכסוך אינו עסקת נדל”ן, ושארה”ב צריכה להישאר תמיד לצד ישראל.

לדעתי, גם רוביו וגם קרוז יהיו טובים מאוד לישראל. הם עמדו לצד ישראל בעבר, ושניהם הצהירו על כוונות דומות לעתיד. תחת רוביו או קרוז, אמריקה תתעסק פחות בסכסוך עם הפלסטינים או במדינה פלסטינית. הם ייתנו לישראל יותר יד חופשית לטפל בטרור או בכל דבר אחר שמאיים עליה.

אבל האמת היא שלמרות שטראמפ אמר שיישאר נייטרלי, ההתבטאות הזאת כנראה לא משקפת את דעתו בנושא. טראמפ מעוניין בראש ובראשונה לעסוק בארה”ב, ולא לצאת להרפתקאות ברחבי העולם. לכן בשורה התחתונה, גם הוא יעדיף לתת לישראל לטפל בצרכים הביטחוניים שלה בלי להפריע. בעבר הוא אמר שארה”ב צריכה להקשיב יותר לישראל בקשר לאיראן, ואפילו כיכב בסרטון תמיכה עבור נתניהו. טראמפ אמנם הכריז שישתדל לעשות שלום בין ישראל לפלסטינים, אך ברגע שיבין את עומק הסכסוך והקושי לעשות הסכם הוא כנראה יוותר. לא לחינם הוא הזכיר שחברים שלו שמבינים במזרח-התיכון אמרו לו שאין סיכוי להסכם. הוא כבר מכין את הקרקע לעתיד לבוא, לפני שבאים אליו בטענות.

גדעון ישראל הוא מנכ”ל המרכז לקידום יחסי ישראל-ארה”ב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

  1. עוד ספקולציה מעניינת לגבי כריסטי היא האפשרות שהוא יהיה נציגו של טראמפ בוועידה בקליבלנד. אם אף מועמד לא יזכה ברוב, בסיבוב הההצבעה השני בוועידה הנציגים יוכלו לבחור מועמד אחר מאלו שנרשמו ורצו (לכן המועמדים שפרשו “משעים” את הקמפיין, ולא מסיימים אותו).

    יתכן שאם רוב הנציגים בוועידה ידחו את טראמפ (כפי שמסתמן), כריסטי יהיה המועמד המוסכם על כולם – גם בשר מבשרו של טראמפ וגם נציג הממסד.

  2. חייבים לזכור דבר אחד. בתו של טראמפ התחתנה עם יהודי אוהב ישראל. היא התגיירה למענו. היא ובעלה אוכלים ארוחות שבת (כשרות) בביתו של טראמפ. החתן מטפטף באופן קבוע באוזני טראמפ על ישראל. ומלמד אותו על המשמעות להיות יהודי אוהב ישראל. ההשפעה שלו על אבי הכלה חזקה מאוד.

  3. לפנינו כמעט שנה עד הבחירות לנשיאות, ומוקדם מדי להתנבא. אך כפי שמסתמן כרגע, מי שיעצור את טראמפ בדרכו לנשיאות ארה’ב תהיה הילארי קלינטון.

    לרוביו תדמית של ילדון המנסה להיכנס לנעליים הגדולות עליו במספרים רבים. הידרדרותו לוולגריות נוסח טראמפ אפילו מעוררת יותר מבוכה בגינו מאשר כעס. ילדון שיאושו גרם לו לאבד את עשתונותיו ושיקול דעתו. חביב הממסד הרפובליקאי אינו מצליח לזכות במקום הראשון בכמעט אף מדינה. ופעמים רבות אפילו לא במקום השני.

    הסיכוי שקרוז יבחר לנשיאות ארה’ב דומה לסיכוי שגפני או ליצמן יבחרו בבחירות ישירות לראשות הממשלה בישראל. המונחים ‘רפובליקאי קונסרבטיבי’ ו’שמרן קיצוני’ אינם תמיד ברורים לישראלים. במונחים ישראליים – קרוז הוא חרדי אולטרה אורתודוכסי מיהדות התורה. התנגדותו העקרונית – הדתית הנחרצת להפלות כוללת אפילו את המקרים הקיצוניים ביותר (בת עשרה שנכנסה להריון בעקבות אונס, במסגרת גילוי עריות). עמדה שרוב אזרחי ארה’ב לא יסכימו להשלים עמה. לפיכך, גם אם יתרחש הבלתי צפוי, וקרוז יהפוך לנציג המפלגה הרפובליקאית, הסיכוי שינצח בבחירות הכלליות לנשיאות ארה’ב קלוש ביותר.

  4. ״לעצור את טרומפ/טרומפ יוותר על נושא השלום עם הפלסטינים״
    מאמר מבולבל אבל לא מבלבל. יעני, טיפשי מדי.