אווירה ציבורית קשה, ממשל מסובך ותקשורת עויינת פוגעים בכלכלת ישראל. יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מודאג מהעתיד
יוג'ין קנדל הוא אחד הכלכלנים המשפיעים בישראל, איש אמונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובוגר המחלקות לכלכלה של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת שיקגו. לאחר שסיים אשתקד את כהונתו כראש המועצה הלאומית לכלכלה, תפקיד בו כיהן מאז שנת 2009, הוא מכהן כראש עמותה לחיזוק תדמית ישראל כ"אומת הסטארט-אפ". בין לבין קנדל בוחר מקדיש חלק מזמנו למפגשים עם סטודנטים ברחבי הארץ.
ביום חמישי האחרון דיבר קנדל בכנס 'קרן תקווה' שהתקיים בתל אביב. המפגש נפתח בהצגת שורת נתונים מטרידים לגבי כלכלת העולם: שיעור הצמיחה בעולם המפותח בעשרת השנים האחרונות הוא 1.5%, לעומת 3-4% בעשורים הקודמים. הריביות הן הנמוכות ביותר אי פעם. האבטלה צפויה לזנק, בגלל השיפורים הטכנולוגיים, ובמקביל העולם צפוי להזדקן משמעותית בשל שיעורי ילודה ההולכים וקטנים.
"אנחנו נכנסים לעידן של חוסר ודאות גדול" מסביר קנדל. "החובות בעולם המפותח הולכים וגדלים, וניתן לשלם עליהם באמצעות הורדת האינפלציה, צמיחה מהירה (שאינה צפויה כרגע) או צמצום הצריכה, פעולה בעייתית וקשה ליישום. בגלל הזדקנות האוכלוסיה, היפנים מצטמקים; ב-1950 חיו ביפן 50 מליון איש. ב-2100 יחיו בה שוב 50 מליון, לעומת 120 מיליון כיום. זה ישנה את הכל. בעולם כולו חיים כיום יותר אנשים מעל גיל 65 מאשר אי פעם". מעבר לדמוגרפיה המטרידה, גם הפיתוחים הטכלונוגיים מוסיפים לאי-הוודאות: "המחשבים הולכים ומתקדמים בקצב מטאורי. בשוק השירותים התפלגות השכר מצטמקת – החלק הטכנולוגי עולה, בעוד שכל מה שיש לו תחליף טכנולוגי יורד". לדבריו, אלו תופעות חסרות תקדים בכל קנה מידה: "אין היסטוריה כזו, ובודאי שלא ידוע השילוב בין כל הגורמים. לכן יש אי ודאות מוחלטת. אז מה עושים?".
הגמישות חיונית לכלכלה
כרגיל בדיונים מסוג זה השאלות טובות יותר מרוב התשובות. אך לדעתו של קנדל בסביבה של אי-וודאות הדבר החשוב ביותר היא הגמישות: "בעולם המשתנה – מי שמשתנה ראשון מרוויח בגדול. ליהודים, ולישראלים בפרט יש יכולת כזו. ישראל היא מדינה קטנה, וזה מקל על רפורמות. אך זה מצריך יכולת לחשוב טוב, להתגמש ולהגיב במהירות".
לדעתו, ההיסטוריה הכלכלית של ישראל מוכיחה זאת היטב: "ב-1985 היה השינוי, וזה היה שינוי גדול. סגרנו הרבה תעשיות לא יעילות, ועסקנו בייצוא של יהלומים, חקלאות, ומעט נשק". אבל היציאה מהמשבר התאפשרה בזכות תנאי הכרחי: חוסר מעורבות ממשלתית. "אף ממשלה לא הייתה יכולה לתכנן ייצוא תוכנה, מהסיבה הפשוטה שזה לא היה קיים. היום יש שינוי ממשי. ייצוא התוכנה לא מנוהל על ידי הממשלה, והוא מפרנס 10-5% מכח העבודה, ו-20% מהתוצר. לכן המסקנה היא ברורה – צריך להיות גמישים, מהירים ומוכנים לשינויים".
למשק הישראלי יש כמובן שורה של אתגרים, שבאים לידי ביטוי בדירוג הנמוך במדדים הבינלאומיים: באיכות הסביבה הרגולטורית שלה (מקום 59 בעולם), בתשלום המיסים (76), בחסמים לבנייה (96), באכיפת חוזים (77) וכן הלאה. נתונים אלו מחייבים שינוי, אך שינוי מצריך יכולת משילות ופעולה. "הבעיה המרכזית שלנו היא חוסר אמון", הוא אומר, בהתייחסו ליכולת להוביל מהלכים בשיתוף פעולה בין הממשלה למגזרי המשק השונים. "בצפון אירופה יש הרבה אמון, ולכן הצליחו ליצור שיתוף פעולה, והצמיחה עלתה. בדרום אירופה עשו הפוך, חוקקו חוקים נגד המעסיקים ומנעו מהם לפטר עובדים, וכיום יש שם 55% אבטלה. השאלה היא לאן ישראל הולכת".
לדעת קנדל, הבעיה באה לידי ביטוי גם במבנה הממשל והסרבול של הפקידות והרגולציה בישראל: "כדי לקדם דבר בממשלה צריך הסכמה של יותר מדי גופים. זה נובע מחוסר אמון של הציבור בממשלה, וחוסר אמון בתוך הממשלה. אין קוארדינציה. כך קרה בגז, כל רגולטור פעל לכיוון שלו".
ומה לגבי ראש הממשלה? הוא לא אשם. "כמה סמכויות יש לו? לפטר שרים ולקבוע אג'נדה של ישיבת ממשלה בראשון בבוקר. אין לו יכולת תמרון. צריך לשנות את שיטת הממשל בדחיפות. היום, כשיש שר אוצר [הכוונה ללפיד ח.א] שרוצה להיות ראש ממשלה, זה משתק את כל הממשלה".
זווית נוספת נוגעת להתנהלות חברי הכנסת: "יש לנו בממשלת ישראל פי-20 הצעות חוק פרטיות מאשר בעולם, שלרובן אין סיכוי לעבור והן נועדו רק לקבל אזכור בעיתון. זה נחשב מדד להצלחה פוליטית. בפועל, מדובר בבזבוז משאבים. התקשורת יכולה לשנות את זה, על ידי מתן יחס שלילי להצעות חוק מטופשות. כיום, במקום לקדם חקיקה מועילה ורצינית – המון משאבים מבוזבזים על הצעות שטחיות ולא מועילות".
אווירה ציבורית קשה
היעדר האמון, מוסיף קנדל, משפיע גם על השוק עצמו ועל החברה האזרחית. "אפשר לקצץ את הכנפיים לאלה שלמעלה, או לתת כנפיים לאלה שלמטה" הוא מסביר. "לצערינו השיח הציבורי הולך בכיוון של קיצוץ כנפיים וחוסר אמון". לדבריו, נכון אמנם שעליית ההיי-טק יצרה שכבה חדשה של עשירים והגדילה את הפערים בחברה, אך אין טעם להאבק בזה: "בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, זו עובדה. השאלה הרלוונטית היחידה היא האם אנחנו רוצים שהם יעשו עסקים בישראל או במקום אחר. אני מדבר עם אנשי עסקים רבים, כולם בוחרים לעשות עסקים מחוץ לישראל. נראה שאנו הולכים לכיוון של משבר נוסף". כדי להבין עד כמה אמירה זו חשובה, מספיק להשוות זאת לדבריו של חבר הכנסת טרכנברג, למשל שאמר כי "האקזיטים הם האסון של מדינת ישראל".
לדעתו, גם הקמפיינים המתוקשרים נגד הריכוזיות במשק – קמפיינים שמוביל בעיקר העיתון 'דה-מרקר', פוגעים בסופו של דבר במשק. כשהממשלה העבירה את חוק הריכוזיות היא כבר עשתה את המקסימום בנושא, וכל עיסוק מעבר לכך הוא מיותר ומזיק. "תמיד יהיו אליטות, תמיד יהיה את מי להאשים. אבל – בגלל המתקפה הציבורית על אנשי העסקים הגדולים אנשים לא באים לעשות עסקים בישראל. במקום להאשים, צריך לחשוב על איך אנחנו כציבור נותנים תמריצים לכלכלה". כששאלתי את קנדל בהמשך הערב על מאבקו של 'דה מרקר' במתווה הגז, הוא ענה בדיפלומטיות שהוא "לא מבין מה עבר עליהם".
גם בנוגע לאי שוויון והעוני החריג בישראל ביחס למדינות ה-OECD, מציג קנדל עמדה מפוכחת: "קודם כל, אני לא אוהב את ההלקאה העצמית. השכר הממוצע בישראל הוא 13,000 שקל. אם שני בני הזוג עובדים, הם בעשירון התשיעי. באופן טבעי, ככל שיש יותר ילדים קטנים, יורדים בעשירונים. חשוב לומר שמחצית מהפער באי שוויון בין ישראל לעולם המפותח נובע מכך שהמשפחות העניות בישראל גדולות פי שניים מהמשפחות העניות בעולם המפותח. ההכנסה קטנה והיא מתחלקת ליותר אנשים". למרות זאת, יש מה לעשות: "הורדנו מיסים, הקטנו קצבאות, על מנת להמריץ את הכלכלה. זה עבד, אבל הגדיל את הפערים. צריך לשפר את המצב על ידי נגישות להשכלה, עוד טכנולוגיה ועוד פתיחות. השיח הציבורי צריך לתמוך בתהליך הזה, ולא להתמקד בפערים".
לקנדל יש הצעות מעשיות, ואפילו כמה דברים טובים לומר. בנוגע לדיור, המצב, כידוע קשה. "כמה זמן לוקח מהרגע שמחליטים לבנות בנין ועד שהוא נבנה? 13 שנה. בסינגפור – שנתיים וחצי, וכך גם בארה"ב. בעקבות גל העלייה של שנות ה-90 בנו הרבה, אך מאז הפסיקו את הבניה וגם הפסיקו לתכנן. משנת 1998 ועד 2009 לא תכננו מספיק. ב-2007 ממשלת אומרט עברה לאכלוס הצפון והנגב, והפסיקו לשווק במרכז. זה הפסיק ב-2009, ועכשיו צריך לתקן טעויות, וזה לוקח 13 שנה. כחלון עשה דבר נכון כשהוא ריכז את כל נושאי הדיור אצלו – אולי עכשיו הוא יצליח לשנות משהו, אבל אנחנו קצת רחוקים משם, וזה יקח זמן".
כשנשאל לגבי אתגרי האוכלוסיה הערבית, מצביע קנדל על בעיה פחות מוכרת: "הבעיה המרכזית היא שהם לא יודעים עברית. אני שמח שהשר בנט לקח את זה על עצמו, יחד עם קידום לימודי 5 יחידות במתמטיקה. בנוסף, חשוב לחבר את ערביי הגליל למרכז באמצעות רכבות".
השאלה האחרונה שנשאלה בערב, הגיעה מבחור צעיר שישב בקהל: "מה אני אמור לעשות בשביל להכין את עצמי לעתיד?". קנדל חייך ואמר: "כנראה שלאנשים שלומדים הנדסה לא תהיה בעיה. אבל לא כולם יכולים. ההמלצה הכללית שלי היא להתכונן לאי ודאות. כשמסיימים אוניברסיטה, להמשיך ללמוד בלי הפסקה. היום הכל זמין ברשת. צריך להיות טכנולוגיים כמה שיותר ולהיות מוכנים לשינויים תכופים במקום העבודה".
יש לך מושג באיזה כיוונים מכוון נתניהו בכלכלה , בחינוך ובתעשיות העתיד???
שיא של חוצפה ועזות מצח. קנדל הוא האיש שנתן את החותמת וההכשר הסופי לגזל וועדת ששינסקי. אישור המלצות וועדת ששינסקי היה אירוע מכונן בתולדות מדינת ישראל. ביום זה הפכה מדינת ישראל מסוציאליזם סמוי לקומוניזם רשמי. אין דרך חזרה. מדינה המפירה הסכם עם משקיעים הופכת למצורעת בעיני המשקיעים. קשה לבנות אימון וקשרים, להרוס? בקלות במחי יד! ואם המשקיעים אינם יכולים לסמוך בעניין הזה על בית המשפט העליון, המוסד העקום והשוטה הזה, אז מדינת ישראל עוברת מהצד של ארצות החופש אל עבר הצד השני, אל צידם של מדינות שלטון השרירות מסוגם של קובה, ונצואלה וצפון קוריאה. הייתה לקנדל הזדמנות של פעם בדור לדחוף את מדינת ישראל אל עבר החופש במקום זאת הוא נתן יד לצמד הגזלנים שטיינמיץ – ששינסקי באופוריה של תאוות בצע חסרת כל רסן. בדמיונו הילדותי ראה שטייניץ את עצמו כזוכה בכתר מציל האומה וכמי שהביא להתעשרותה של מדינת ישראל אבל הנביא כבר אומר "אוי בונה ביתו בלא צדק, ועליותיו בלא משפט". לולא השחיתות הזו שקנדל נתן לה יד, היה היום כבר זורם גז מלוויתן, ומה קורה בפועל? אנחנו שוקעים בבוץ עמוק ללא מוצא.
יופיטר, שאפו!
לא ניתן לנסח זאת טוב יותר. והוא עוד טוען שצריך לצמצם את מעורבות הממשלה…
עוד פנינים: "הבעיה המרכזית היא שהם לא יודעים עברית". הלואי ואנחנו היינו יודעים ערבית כמו שהם יודעים עברית.
"הורדנו מיסים". מספיק לבלבל את המוח. נטל המס הכולל *הממוצע* הוא מעל 50%. אתה מבין את זה מר קנדל? חצי שנה עובדים רק לשלם מס!
בקיצור קשקשן בלתי נלאה.
יש מחקר מעניין של המרכז הירושלמי למחקרים? – או שם דומה, שהוא מוסד מחקרים בעל אורנטציה קפיטליסטית החשוב ביותר בישראל, שבחן ודירג את הארצות במסגרת מבחן באיזה זמן בשנה אתה מתחיל לעבוד עבור עצמך (כלומר סיימת לעבוד כדי לממן את המיסים) נדמה לי שבישראל נקודת הזמן נמצאת באמצע אוגוסט
כחלון אולי יצליח לעשות משהו? הרי כל התוכניות של כחלון לא יכולות להועיל במאום. לחבר את הערבים מהגליל ברכבות למרכז? קצרה היריעה מכדי להסביר כמה זה מטומטם. התרשמתי שהוא טמבל.
אמאלה אמאלה אמלה.צריך להיות טכנולוגים כמה שיותר.אמממממממממא הצילו.לחבר את ערביי הגליל למרכז.הלו הלו באיזה פלנטה אתה חי.לא רואה מה שקורה מסביבך.אנחנו לא באמריקה חביבי.הכל מסביבנו בוער.
הקפיטליזם והסוציאליזם הלכו.עם ישראל לא רוצה יותר בדרכו של נתניהו.מה הוא ביכלל את מי הוא מייצג.הבעיה היא באליטות רעות אצלך ואצלנו.במערכת הבחירות ראיתי תמונה נהדרת מהצד של קרוז.זאב בתוך להקת כבשים.ועוד אחת נהדרת חלילן מהמלין ושניהם מסמלים את שורש הרע.גם באמריקה וגם פה.קוראים לזה בגידת האליטות ההשחתה החומרנית אוכלת כאש בכל.הזיוף שולט גם בארצות הברית וגם פה.זו הכרזת מילחמה על כל מה שהציוויליזציה האנושית השכילה לשמור.הסגידה לפסלים שלך הייטק כסף גרמו לאובדן צלם אנוש.אמריקה שלך שממנה אתה שואב רעיונות נימצאת במילחמה עם הבורא ישתבח שמו.מלאה בפסלים איבדה בסיס מוסרי.מצבה לא יותר טוב מזה של סוריה.היהודים שם מדורדרים בטרוף.הוליווד וול סטריט עמק הסיליקון מפחידים עד מוות.הם צלמים מונומנטים לדרדור המוסרי.מה שצריך זה עשרת הדיברות .הרגעת אורגית הטרוף ושיגעון מוחי חולני זה שסוגד לעאלק קידמה.אם אמריקה היא המיתחם העולמי שנימצא בסימביוזה והפנמה עם המסביב אז הקומפלקס הזה כולו נימצא בצרות צרורות.אמריקה שלך שוקעת המאזן התשלומים שלה הפך לשאול תופת.המודולריות שלך לא היא שתתביא את הבשורות הטובות.אתה מייצג דגם שמכעיס את הנשמה.יהודי אמריקה סוגדים לכסף אדוני.שכחו מיהם ומהם.וגם נתניהו נציג האסכולה שלהם מיצה עצמו מיזמן.אנחנו צריכים אנושיות נשמה עשרת הדיברות.שיברחו אלה שברחו כדבריך.מי צריך אותם.ישארו הטובים.ובמאבקים שמחכים לנו ישארו אלה האמיתיים שבאמת אוהבים את אדמת ארץ ישראל ולא חיים על תנאי.
היה צריך לתת לשואל עצה הפוכה:
תתברג וקבל קביעות בחברה ממשלתית כמו חברת חשמל מקורות משרד החינוך משרד הפנים עירייה ותוכל לשבת בשקט כל החיים שלך, ולדרוש תוספת כל פעם שמשדרגים את מערכת ההפעלה או עוברים בניין
אפשר בבקשה הסבר לציטוט הזה?
"השכר הממוצע בישראל הוא 13,000 שקל."
מה זה אומר?
כי נכנסתי לאתר של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ושם כתוב:
"שכר חודשי ממוצע למשרת שכיר – משרות של ישראלים דצמבר 2015 9,889 ש"ח"
וזה מעודכן לתאריך 7.3.2016
אם כן, או שהוא הנפיץ מספר מה שניראה לי קצת לא הגיוני, או שהוא מדבר על משהו אחר ולא על הנתון מהלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אפשר הסבר?
אולי הוא מתכוון לשכר הממוצע ברוטו(לפני הורדות של מיסים, בטל"א ופנסיה). אם זאת הכוונה אולי כדאי להזכיר לפרופ' הנכבד שהולך לקנות במכולת עם הנטו ולא עם הברוטו.
כאשר שני בני הזוג עובדים. שכר ממוצע למשפחה.
יש פה כמה משפטים לא ברורים.
1.
"ישראל היא מדינה קטנה, וזה מקל על רפורמות" – אלו רפורמות הממשלה מצליחה להציג מלבד מכירת המדינה למשפחת עופר ולסינים?
2.
"הבעיה המרכזית שלנו היא חוסר אמון" – איך אפשר להאמין לממשלה לא מתפקדת, שכל מה שיש לה להציע אלו סיסמאות ריקות מתוכן וחול "בטחוני" הנזרה בעיני הציבור שוב ושוב? מה עם המיליארדים הנשפכים לשוא בשטחים כדי לבצר את עמדת שרי הימין ללא כל מחשבה על צרכי העם – בריאות, חינוך, שיטור… למי בדיוק להאמין?
3.
"ומה לגבי ראש הממשלה? הוא לא אשם" – אדם חצוף המשמש כרו"מ וכחמישה שרים – בעצמו? איך אפשר לתת אמון באדם שכזה, שלא לדבר על שאר "עלילותיו"…
4.
"השיח הציבורי הולך בכיוון של קיצוץ כנפיים " – ומה? ראית פעם מתן כנפיים לאלו שלמטה? ודאי לא בישראל, עם מעמד ביניים נשחק שמתייחסים אליו כאל פרה חולבת.
5.
"האקזיטים הם האסון של מדינת ישראל" – רק מי שיש לו מספיק כסף מצליח לצאת מעניבת החנק הכלכלית של מדינת ישראל. שיסביר לי מר קנדל – וזה מלמדים בשיעור השלישי של מבוא לכלכלה – איך לדעתו ניתן שלא לעשות עסקים בחו"ל? איזה עסק לא שואף לצמוח ולהתרחב? וכאן – לאן יש להתרחב? למשרדי מס ההכנסה?
6.
"תמיד יהיו אליטות, תמיד יהיה את מי להאשים" – סיפרו לנו שההצלחה תחלחל למטה, אל העם ומה בפועל? הכסף של ה"אליטות" משמש להרחבת עסקיהם בחו"ל…
7.
"צריך לשפר את המצב על ידי נגישות להשכלה…" – איך? על ידי העלאה מתמדת של שכר הלימוד? הרחקת היכולת להשכיל משכבות שלמות באוכלוסיה? הסטודנט הישראלי מוציא הכי הרבה בעולם המערבי על השכלתו. גם מתחיל אותה שלוש – ארבע שנים אחרי היתר וגם משלם, הוא ומשפחתו – הון תועפות על שכ"ל ומחיה. ואיפה משרד החינוך? מבזבז כספים על לא דבר, מתקין תקנות שלא ניתן ליישמן ומדבר על "ירושלים המאוחדת"?
8.
"בנוגע לדיור, המצב, כידוע קשה" – בחסות הממשלה… מי יכול להרשות לעצמו דירה לפני גיל 40 – אם הצליח, כמובן, להשכיל…
9.
"הבעיה המרכזית היא שהם לא יודעים עברית" – הערבים, אדוני, מדברים עברית טובה. מי שלא מבין אותם הוא היהודי, המתנשא, שלא טורח ללמוד ערבית ולא מוכן לגשר על שום פער ותודות לממשלה שלך, שכמובן לא אשמה בדבר, גם גדלים כאן דורות של גזענים שברור ששום טובה לא תצמח מהם.
כל כך הרבה טעויות מביכות:
הממוצע לא משנה כמו החציון. הממוצע מושפע תמיד ממשכורות הבכירים.
בגליל יש צפיפות אוכלוסין מאוד נמוכה כמו כל איזור כפרי בעולם. אפילו הערים בגליל עם צפיפות מאוד נמוכה, מה שאומר בשורה התחתונה שלא כדאי לבנות תחנות רכבת, ובוודאי לא בשיטה הישראלית שתחנות הרכבת הן כמה ק"מ מחוץ לעיר.
אם כבר עוסקים בכלכלה ימנית, טוב היה אם היה יותר ביזור סמכויות לטובת השלטון המקומי. כך שהשלטון המקומי ולא הארצי היה אחראי על ענייני תחבורה. בגליל חסר בעיקר מערכת של אוטובוסים טובה שעונה על צרכיי האוכלוסייה.