"אם אבו-מאזן יגיד די, הם יפסיקו"

במסמך שהוציא לאחרונה תא"ל (מיל') יוסי קופרוואסר עבור 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה', הוא משתמש בדימוי של "סיר לחץ עם פופקורן שמתפוצץ בתוכו" כדי להסביר את האינתיפאדה הנוכחית; אינתיפאדה שצורת ההפעלה שלה שונה ממה שישראל הכירה בעבר. הילדים, הצעירים, אפילו הילדות, נמצאים בסביבה סגורה. מגיל מאוד צעיר מחממים את הסביבה שלהם במסרים של שנאה ליהודים, ג'יהאד, והצורך להיות שהיד ולהרוג יהודים.

בחום ובלחץ שנוצרים, ההנהגה הפלסטינית יכולה להיות בטוחה שמדי יום יימצאו אחד או שניים שייקחו את ההטפות וההסתה ברצינות וילכו לתקוף יהודים. והם יעשו זאת גם בידיעה שהסיכוי לחזור מהתקיפה בחיים הוא אפסי.

אתה שייך לאלה שטוענים שהאינתיפאדה הזאת היא תוצרת הפת"ח דווקא. מובלת על-ידו, מתוכננת על-ידו. שאול בר טל לעומת זאת מאשים דווקא את חמאס, וגם רון בן ישי התבטא בצורה דומה.

"חמאס, אם היה רוצה לעשות משהו היה עושה משהו אחר; פעולות משמעותיות יותר בנשק חם. חמאס אמנם תומך במה שקורה, אבל דרך הפיגועים הזאת היא לא הספצייליטה שלו. זה לא מה שהם היו עושים. מה שקורה עכשיו זה דבר שפת"ח מדבר עליו כל הזמן".

בכל זאת, זה די בלתי נתפס – שנערים ונערות ילכו לנסות לרצוח וכמעט בכל המקרים לא יצליחו וימותו. הם פשוט הולכים להתאבד.

"למה בלתי נתפס? החינוך שכל הילדים האלה עוברים הוא שצריך וטוב ללכת בדרך האיסתישהאד, שהכי טוב להיות שהיד. התפיסה האסלאמית הזאת מקובלת לחלוטין בכל השיח הפלסטיני. הם חינכו את הנוער הפלסטיני מגיל צעיר להיות שהידים. אם תשאל ילד מה הוא רוצה להיות? כולם יגידו לך שהם רוצים להיות שהידים. הם הולכים לשם. זה התהליך. הכינו אותם למה שקורה עכשיו. אלה אותם הפופקורנים שמתפוצצים בסיר הלחץ".

אחד הדברים המעניינים שקופרוואסר מדבר עליו במסמך (שנכתב בשיתוף עם הירש גודמן) הוא, שמה שמתרחש עכשיו באינתיפאדה זה תולדה של החלטות שהתקבלו בתנועת הפת"ח עוד ב-2009. קופרוואסר, לשעבר מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, אומר זאת לא בפעם הראשונה. ובכל זאת, אם תשאל את קובעי ההחלטות, אם תשאל פרשנים ומומחים בתקשורת, אף אחד מהם לא מודע לזה.

מדובר באסטרטגית פעולה שהתקבלה כבר לפני שבע שנים – במקביל לעליית נתניהו – ללכת למאבק מדיני-טרוריסטי משולב. מאבק מזוין. ההתבטאויות של אבו-מאזן על "התנגדות בדרכי שלום" חלחלו באופן מפתיע לתודעת הפרשנים. כלומר, מתקפות רצח ללא טילים ומתאבדים – זה מאבק בדרכי שלום. האם אפילו שר הביטחון בוגי יעלון לא מודע לאסטרטגיה שמופעלת נגד ישראל, על החלטות הפת"ח?

"אם יש מישהו שמכיר את הנושא הזה זה שר הביטחון", מבטיח קופרוואסר, אבל הוא לא אומר בוודאות שיעלון מודע. הוא מודע לאסטרטגיה, אבל נראה שגם הוא לא מצליח לנסח לציבור ולעולם במה מדובר. העדות לכך היא השימוש הכושל שיעלון עושה במושג "פיגועי אווירה". התשובה של האמריקנים שמעניקים רוח גבית לאלימות הפלסטינית היא: אז תשנו את האווירה.

כשאתה אומר שזה בשליטה של ההנהגה הפלסטינית, זה אומר שהם גם מסוגלים להפסיק את המתקפה.

"כן. הם מסוגלים להפסיק. אם המנהיג יגיד 'אינאף איז אינאף' – זה מה שיקרה. בחלק מהמקומות מנהיגים מקומיים כבר אומרים שזה מוגזם ומפסיקים את הפעילות. אם יגידו להם להפסיק, הם ישמחו להפסיק".

אבל הם הרי לא רואים באבו-מאזן מנהיג שלהם.

"הוא מנהיג של הפת"ח. אם הוא יבוא כמנהיג ויגיד די – הם יפסיקו. הם לא חייבים לשמוע לו והם לא מעריצים אותו, אבל מתחתיו יש מנגנון שלם ואנשי המנגנון והדרגים שמתחתיו מעבירים את המסר. ההנהגה לא תוותר על השליטה. אבל זה נכון שגם הוא, אבו-מאזן, לא בטוח שהוא יכול לעצור את האינתיפאדה. בשנה שעברה היה אירוע כזה והוא עצר את זה. אלו היו אירועים בשלהי מבצע 'צוק איתן'. עצרו אותה. זה קרה אחרי הטבח בבית הכנסת בהר נוף. אמרו שזה מוגזם. זה כבר עלול היה להזיק להם מבחינה בינלאומית".

לטפל בשב"חים

אז אילו צעדים אפשר לנקוט כדי לגרום להם להפסיק את הפיגועים?

"צריך להפעיל לחץ על ההנהגה. נכון שכל משפחה יכולה לעצור איזה בן מלתקוף. אבל זו מניעה נקודתית. צריך לקחת למשל את תעודות הוי-איי-פי. צריך למנוע הטבות כלכליות. רק לפני שלושה שבועות שר האוצר כחלון שחרר להם חצי מיליארד שקל שהיו מוקפאים אצלנו. צריך להשקיע מאמץ הרבה יותר גדול לסלק את השב"חים".

היית עוצר לגמרי את כניסת העובדים הפלסטינים לישראל? מדובר בכ-150 אלף.

"זו אופציה קיצונית. אבל הוסיפו להם עוד 30 אלף רשיונות עבודה. בשביל מה? לא צריך למנוע מ-150 אלף עובדים להיכנס לישראל, אבל אם יהיה פיגוע חס וחלילה עם חמישה הרוגים במכה – נעשה את זה. לא רוצים לפגוע במרקם החיים. אבל הדברים האלה משפיעים מאוד. תראה מה קרה כשבמקרה אסרו על חמש חברות להכניס לישראל סחורה – כבר, איזו פניקה השתררה אצל הפלסטינים. וזה נעשה ללא קשר למדיניות. רק שיקול ביורוקרטי בגלל שלא שמו כיתוב בעברית על תוויות הסחורה".

אתה אומר שהמתקפה השתלמה להם ברמה הבינלאומית. הם חזרו לסדר היום.

"במידה מסוימת כן. ג'ון קרי בצרפת. הוא מדבר על הפלסטינים. יש עיסוק בנושא. יש את היוזמה הצרפתית. קודם היתה תקופה שהם לא היו גורם. אובמה בנאומו באו"ם (לפני חצי שנה) לא הזכיר אותם. גם בראיון עם ג'פרי גולדברג הוא לא הזכיר אותם. גולדברג הזכיר אותם בעצמו. אז כן. הם חזרו קצת לסדר היום הבינלאומי (בזכות הטרור)".

לדעתו של קופרסוואסר, אנחנו לא עושים מה שנדרש כדי להחדיר את המסר שלנו בנוגע לטרור הפלסטיני. "בעקבות הפיגוע ביפו, כשנרצח תייר אמריקני, למה נתניהו לא אמר לביידן: אל תלך לפגוש אותו (את אבו-מאזן)? שיגיד: אתה רוצה להיפגש איתי, תגנה קודם את הפיגוע. כמו שהיה בזמנו כשביקר בישראל שר החוץ הגרמני יושקה פישר כשהיה פיגוע המוני (הכוונה לטבח בדולפינריום ב-2001). פישר דרש שערפאת יגנה. אחר כך יצא מהפגישה איתו וגינה את הפיגוע בשמו. כאן, אבו-מאזן אפילו לא טרח לגנות את הפיגוע כשמדובר ברצח של אמריקני.

אולי פשוט, העולם תומך ברצח יהודים?

"העולם לא תומך ברצח יהודים. הוא רק נכנס לקבעון מחשבתי, ואנחנו לא מצליחים לנער אותו מהקיבעון הזה. בכל מקרה ובכל מצב זה תמיד: אנחנו צריכים לעמוד לצד הפלסטינים כי הם הקורבן. זאת התפיסה".

איך אתה מסביר שרוב האנשים, אצלנו בהנהגה, בתקשורת, בכלל לא מודעים לעובדות שאתה מתאר לגבי האסטרטגיה שהפת"ח החליט עליה ב-2009 – שהאינתיפאדה היא תוצאה שלה?

"הם לא מכירים את ממד העומק של האירועים. והם מונעים על-ידי תפיסות עולם פוליטיות ולא על-ידי ראיית המציאות".

זה לא שאנחנו לא מצליחים להסביר לעולם – גם הישראלים עצמם לא מודעים למניעים והמהלכים של הפלסטינים.

"אני נפגש עם הרבה ישראלים. מה שמאפיין את האנשים בישראל זו גישה ששמה את ישראל במרכז; כאילו הפלסטינים לא קיימים. כאילו הכל תלוי במה שאנחנו עושים או רוצים. מה לעשות שהם קיימים. בזמן האחרון עלה הרעיון של היפרדות חד-צדדית. זה רעיון שהוא תולדה של גישת 'רק ישראל'".

קופרוואסר לא נכנס לפוליטיקה פנים ישראלית, אבל ברור שמי שדורש למנוע מהפלסטינים הטבות כלכליות כדי להילחם באינתיפאדה – שולל גם הטבות מדיניות אסטרטגיות, שיינתנו בחינם רק בגלל שכמה נערים החליטו לדקור יהודים. אך השמאל מבין שהציבור הישראלי הגיע להכרה שלא ניתן לעשות שלום עם הפלסטינים. תפיסת ההיפרדות בדרך להתנתקות ב' היא מענה זמני לקריסת תפיסת השלום.

מה בקשר לסגירת אמצעי התקשורת שמעבירים את המסרים שמובילים לאלימות? מדברים על זה שצריך לסגור אותם.

"הם צריכים לסגור את התקשורת הזאת. לא אנחנו. אם נסגור – זה לא יעזור, המסר בכל זאת יעבור. יש דרכים. זה לא עוזר. רק לחץ על ההנהגה. השינוי צריך לבוא מהבנה של הפלסטינים. זה לא יקרה על-ידי זה שאנחנו בעצמנו נסגור. רק לא מזמן הגיעה קבוצה של אמריקנים, והם היו ברמאללה. סיפרו שישבו בבית קפה וראו שהטלוויזיה פתוחה על 'פלסטין אל-יום'. הם ראו שם רק הסתה לשנאה נגד ישראל. וזו קבוצת שמאל. חוקרים. לפחות הם מנסים להבין".

מה שברור, שלא צריך להיכנס לפעילות מבוהלת. איך להעביר את המסר שהפלסטינים מנהלים נגד ישראל מלחמה עממית? ואיך להסביר שמלחמה עממית זו מלחמה טוטלית שלא נועדה להסתיים אי פעם בשלום? גם החלטות ההנהגה הפלסטינית על "התנגדות בדרכי שלום" משתלבת באותה אסטרטגיה של אש"ף מזה 50 שנה. "שידור טלויזיה ששולח צעיר למשימת-מוות הוא חלק ממדיניות מכוונת היטב של הסתה וציניות; היא הביאה את העימות הישראלי-פלסטיני לדרגה חדשה", כותבים קופרוואסר והירש גודמן במחקרם. "זוהי שיטה שמייצרת טרור ללא טביעות אצבע, אבל משרתת את אסטרטגיית פת"ח של מלחמת התשה אין-סופית, במגוון אמצעים, נגד ישראל".

קופרוואסר סבור שישראל יכולה רק לצמצם נזקים. אבל הנזק הגדול הוא בצד הפלסטיני, שאיבד לחלוטין את המרכז הפוליטי בחברה הישראלית. אנשי המרכז חדלו להאמין להם, והפסיקו לראות אפשרות להסדר שלום.