אחרי שהסיר מעל איראן את הסנקציות והזרים חמצן לדיקטטורה של האייתוללות, אובמה חוזר על אותו דפוס בביקורו בקובה: המשטר של האחים קסטרו כבר החל להתערער, עד שהגיע הנשיא האמריקני
1962 היתה השנה של קובה. באוקטובר התחולל משבר הטילים, שקירב את העולם יותר מכל משבר אחר אחרי מלחמת העולם ה-2 למלחמה אטומית. בסדרת ראיונות שערך העתונאי האיטלקי ג'יאנקרלו בוסטי עם קרל פופר ('לקחים מהמאה הנוכחית'), טוען מחבר 'החברה הפתוחה ואויביה' כי שנת 62' היתה נקודת המפנה הגדולה של המאה ה-20. פופר נשאל בתמיהה מדוע הוא חושב שהמאורע היה כל כך חשוב.
"להשקפתי, ברית-המועצות הפסידה את המלחמה הקרה באותה נקודה, כאשר נעשה ניסיון להרוס את אמריקה. זה היה כאשר הרעיון היחיד והאחרון שנשאר למשטר המרקסיסטי – נכשל; זו היתה ראשית השקיעה שהובילה לבסוף להתמוטטות הכללית… זו היתה הפעם הראשונה שלברית-המועצות היתה אפשרות להשמיד את ארצות-הברית". פופר מתכוון לפצצות מימן קטנות, "נקיות" ומדויקות יותר, שאותן פיתח הפיזיקאי אנדריי סאחארוב. הנשק החדיש העניק לברית-המועצות יתרון אסטרטגי לצורך "מכה ראשונה". מאחר ששני הצדדים נסוגו כדי לפרק את המשבר סביב הטילים בקובה, פופר ראה בכך ויתור של הסובייטים על מטרת-העל של הרס הקפיטליזם, ומאחר שכך – החלה ההתדרדרות של 30 השנים הבאות.
בביקורו בקובה שהחל אמש, ביום ראשון בלילה, מותח נשיא ארצות-הברית אובמה קו על העבר; לכאורה הוא מעניק פרס לקובה על חלקה במשבר. שליטיה, בראשות ראול קסטרו, עשו לו קבלת פנים של השפלה מרומזת: קסטרו לא טרח להופיע בשדה התעופה כדי לקבל נשיא אמריקני המבקר באי לראשונה מזה 88 שנה. הפגנות של משפחות אסירים פוליטיים דוכאו ללא בושה. קובה נשארה אנדרטה למטרת-העל של הקומוניזם. אחרי שהתברר כי לא ניתן לבנות משטר כלכלי קומוניסטי, ניתן רק, כדברי פופר, להרוס את הקפיטליזם.
אכן, התמונות מן האי מדברות בעד עצמן: הוואנה נראית כמו מוזיאון של מכוניות אספנים. הנה שברולט מודל 59', השנה שבה ביצעו פידל קסטרו וצ'ה גווארה את המהפכה שלהם. קובה כאילו קפאה בזמן. צריך להבין שתפיסתם של הדספרדוס האלה היתה משיחית ברמה כזאת, שלמען השגת היעד של חורבן אמריקה והקפיטליזם הם היו מוכנים שהאי הקטן שלהם על כל אוכלוסייתו יימחק מעל פני האדמה! בשנים האחרונות התגלו עדויות ממוסמכות על כך שצ'ה וקסטרו דחפו את הסובייטים בהנהגת כרושצ'וב לתקוף את ארצות-הברית בטילים גרעיניים ביודעם היטב מה המחיר שקובה עצמה תשלם.
האירוניה המרה היא, שלאותם מנהיגים הרפתקנים של המהפכה הקובנית היתה השפעה רבה על תנועות השמאל הרדיקליות בארצות-הברית עצמה. ברני סנדרס היה כמובן אחד המעריצים שעלו לרגל להוואנה בשנות ה-60. קובה היא אחד המקרים, שאתה אומר: איפה היה הסי-איי-איי כשהיה צריך אותו. מצד אחד, משטר דיקטטורי מושחת ורקוב שנפל כמו פרי בשל מדי בידי לוחמי הגרילה של קסטרו בינואר 1959, משטר שהגיע לו ליפול; אך מנגד, תשובה דיקטטורית טוטליטרית שהפכה לבת ברית של ברית-המועצות. זה היה הכשלון הראשון של ג'ון קנדי.
מייד לאחר השבעתו לנשיאות בינואר 61', נחשף קנדי לתכנית שבושלה עוד בימי קודמו אייזנהאואר לפלוש אל האי ולארגן הפיכת נגד שתפיל את קסטרו. חודשים אחדים לאחר שהושבע לנשיאות הורה קנדי להוציא לפועל את התכנית, שהיתה באופן בסיסי פלישה של כוח קטן של גולים במפרץ החזירים, עם סיוע מועט של האמריקנים. הכוחות הקובנים חיסלו את הפלישה והתוצאה – ביזיון, שפתח בשרשרת מאורעות שכוללת ככל הנראה גם את ההתנקשות בחייו של קנדי על-ידי לי אוסואלד.
אובמה מזריק חמצן לקומוניזם
מבחינת משטר קסטרו, השתוללות הטירוף הגרעיני שהוא היה שותף לה באוקטובר 1962, יצרה עבורו הרתעה שאיפשרה לו לשרוד עד היום. אף אחד לא רצה יותר להתעסק עם קובה. בגלל החרם הכלכלי האמריקני המשטר הלך ונחלש, ובשנים האחרונות כאשר פידל חלה, נדמה היה שהמשטר הקומוניסטי על סף התמוטטות. בא הנשיא אובמה, ביטל את כל החרמות ללא תמורה, ועכשיו נראה שהמשטר יצליח לשרוד. בנוסף לכל קובה הקסטרואידית מקבלת בביקור אובמה לגיטימציה, היא נחלצת מהבידוד, ובתוספת של עוד קצת רפורמות כלכליות הדיקטטורה תמשיך לשגשג, גם אם יהיו פשרות במשטר הכלכלי הפנימי לכיוון של יתר חופש.
מורשת אובמה מתבהרת: שני משטרים דיקטטוריים, משטרי דיכוי, שכל אחד מהם בתקופה מסוימת היווה איום על שלום העולם – מקבלים שחרור מוקדם, וכל החרמות וההגבלות הכלכליות עליהם מבוטלים. איראן וקובה. קובה באמת כבר לא מאיימת. אבל ארצות-הברית, שידעה למוטט את המשטרים הקומוניסטיים ברוסיה ובמזרח אירופה בימי הנשיאים רייגן ובוש האב, פועלת היום הפוך: במקום לשחרר את אזרחי קובה ולהעניק להם תקווה, מעניק הנשיא אובמה תקווה גדולה לאחים קסטרו הדיקטטורים. קובה המטורפת של 62' נשארת אפוא על כנה כאנדרטה סדוקה של קומוניזם נוקשה, בעוד מחוללת המשבר, מולדת הקומוניזם ברית-המועצות, כבר מזמן לא קיימת. מבחינה זו, הנשיא הרדיקלי בבית הלבן מצטייר כמנהיג רטרו שמרני להחריד.
החמצן שאובמה מזריק לקובה יהפך לדו תחמוצת הפחמן על ידי האייפון ושאר צעצועי הטכנולוגיה העכשווית. לא חושב שהתייר הסידרתי מוושינגטון לקח את זה בחשבון.
הישראלים לעולם לא יבינו את האמריקאים, את ההיסטוריה שלהם, את המנטליות שלהם ואת הדרך שלהם לעשות ביזנס. משום כך המאמר לא רלוונטי.
ומשום כך הישראלים (רובם ליתר דיוק) תמיד יטעו ביחסיהם עם האמריקאים, למעט כמה בודדים כמו ראש הממשלה נתניהו.
חבל שכותב המאמר חושב שרק דמוקרטיה מערבית מתאימה בכל מקום. אולי שילטון מהסוג שיש שם מתאים. כמו שדיקטטורה מתאימה להרבה מדינות. דווקא קובה השיגה הישגים נאים בתחום החינוך עם כלכלה קטנה ומצומצמת.
אילן, אם היד על הלב – היית מעדיף לחיות בארה"ב (אפילו ישראל) או בקובה, מרובת ההישגים? כשחו"ח תחלה, היית רוצה להיות מטופל בארה"ב (אפילו אם אין לך בטוח), בישראל (עם בטוח) או קובה, אהובת נפשו של MICHAEL MOORE, THE SICKO…
אני יודע שקשה לך להודות שהשיטה הסוציאליסטית נחותה באופן מוחלט בכל התחומים, גם כאלה שבהם שיטת החופש (מה שנקרא קפיטליזם) חסרת הלב אמורה הייתה להיות בבירור פחות טובה, אך אלה הן עובדות – בכל מדינות שבהן יש חופש (במובן המערבי של המילה), רמת החיים של האנשים טובה יותר. בכל המדינות שבהן יש סוציאליזם – אין חופש ורק קומץ (החזירים של חוות החיות של אורוול) חיים היטב, השאר, אנשים ישרים נשארים דלפונים ומדוכאים. אכן, קשה להודות.
אמנון לורד יודע לכתוב, אינו מגזים, לא משקר, בקיצור, עתונאי טוב.
אך כמו 99.99% מהעתונאים, הוא פשוט לועס את עסת המידע שזמין כיום לכל אחד. אין הוא מפרש, וזה מה שבאמת חסר לי באתר לכאורה מצויין כמו "מידה".
אמנון לורד מביא עובדות על מדיניות אובמה כמה שהיא לא טובה עם כמה הערות סרקאסטיות, עקיבה ביגמן מסביר לי שמתווה הגאז אינו טוב בסופו של דבר, ארז טדמור מרים את המסך על ארגונים המסווים עצמם כאירגונים פרו-ישראלים.
הכל כמעט צפוי. אך אני מצפה לעתונאים ב"מידה" לשאול את השאלות הקשות:
– למה אובמה עושה את מה שהוא עושה כזה בבירור נגד האינטרסים של ארצו?
– למה אנג'לה מרקל קוראת למהגרים לבוא ולשנות את המאזן הדמוגרפי כשזה ברור מה יקרה בסוף?
– למה הירוקים וה"חברתיים" מתנגדים לכך שהמדינה תרוויח מיליארדים מהגאז?
– מדוע ואיך ייתכן שאירגונים המונהגים ע"י יהודים הנראים נורמאלים לחלוטין, מקדמים מדיניות שבברור מובילה לחורבן ואבדון?
אני שואל את השאלות לעיל לגמרי ברצינות, ללא ציניות.
האם ייתכן שלאובמה סדר יום סודי, אנטי מערבי, אנטי התרבות היהודו-נוצרית, אנטי ישראלית?
האם לאליטות של אירופה יש DEATH-WISH בכך שהם רוצים שילדיהם ונכדיהם יחיו תחת האיסלם?
האם לחלק מיהודים בישראל יש תסמונת אובדנות? הם חלק מאירגוני השמאל החליטו ליבגוד בגלל מניעים אידיולוגיים?
כי ניתן להסביר עמדות ופעולות מסוימות בתשובות חיוביות לשאלות לעיל וקשה להסביר תופעות אלה אם התשובות הן "לא".
את זה שאובמה מלקק לקובה, משתחווה למלך סעודיה ומנסה לאנוס את ישראל אני יכול לקרוא ב YNET או .BBC, אבל זה הדיון שעיתונאי "מידה" צריכים לנהל ולפרשן ללא מורא. אני רוצה את ה"למה", לא רק "מה".
אשר – הוצאת לי את המילים מהפה!
דומני שוודאי לא חסרות לך גם תשובות לשאלות הללו (אתה עושה רושם של אדם משכיל ו"חושב").
הייתי שמח לחלוק את דעתי בעניין, אף שברוב המקרים, בלי להישמע בנאלי מדי, מדובר בתמהיל מאוד מורכב של סיבות שונות: היסטוריות, פסיכולוגיות, חברתיות, תרבותיות ועוד מני "_________יות" שתקצר היריעה מלהכיל.
מידה צריכים לפתוח פורום נלווה בו ניתו יהיה להתדיין על הכתבות ובכלל על אקטואליה. אתה "מידה" באמת מושך אליו קהל "איכותי" לכן נראה שיש כאן קרקע פוריה לדיונים מאוד מעניינים.
" אף אחד לא רצה יותר להתעסק עם קובה. בגלל החרם הכלכלי האמריקני המשטר הלך ונחלש, ובשנים האחרונות כאשר פידל חלה, נדמה היה שהמשטר הקומוניסטי על סף התמוטטות. בא הנשיא אובמה, ביטל את כל החרמות ללא תמורה, ועכשיו נראה שהמשטר יצליח לשרוד. "
צריך לשים במילון תחת הערך שטחיות.
אין ספק, תגובה נפלאה, ולא שטחית בכלל.
אולי תסביר למה בדיוק זו נראית לך שטחיות? או שאתה עצמך שטחי?
הנשיא בכלל לא ביטל את האמברגו, אם כי היו הקלות מסוימות.
http://news.walla.co.il/item/2943616
לטעון ש'המשטר עמד על סף קריסה והנה בא אובמה והציל אותו' בלי שום מקור, זו שטחיות, זה ניתוח פוליטי בשקל.
ראו לדוגמה כאן: http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/335/882.html
אבל מה יש לצפות מחלק מאומרי ההן שמגיבים כאן..
https://youtu.be/sEXOQQsFTU0
מסכן אובמה, לא מקבל חיבוקי.