כששלמות הארץ עדיין הייתה במיינסטרים

היו ימים שהקיבוצים ניצבו בחזית יישוב ארץ ישראל והמאבק לשלמות הארץ; אך לאחר מלחמת ששת הימים משהו השתנה, השמאל בעט ברעיון והקונצנזוס התפורר. ביקורת ספר חדש

באדיבות פרויקט העיתונות היהודית ההיסטורית של הספרייה הלאומית ואונ' ת"א

ביקורת ספר: 'מן הים עד המדבר – טבנקין והקיבוץ המאוחד באמונה ובמאבק לשלמות הארץ', מאת יעקב צור, הוצאת יד בן צבי, 356 עמודים.

שמו של הספר, 'מן הים עד המדבר', בתוספת כותרת המשנה שכוללת את שמו של טבנקין, הקיבוץ המאוחד ושלמות הארץ בנשימה אחת, יוצרים תחושה של ארכאיות. כאילו מדובר בעיסוק מחקרי בפרק חתום ולא רלוונטי מהעבר. אבל מי שיקרא את ספרו של יעקב צור בעיון יגלה שלפניו אחד הספרים החשובים והמעניינים בנושאים היסטוריים-פוליטיים שפורסמו בתקופה האחרונה.

רק על שאלה אחת לא עונה יעקב צור: למה? מה קרה לבני הקיבוץ המאוחד שהם הפכו ליואל-מהרשקים וזאב-צחורים ולנשים שמקימות ארגונים כמו 'זוכרות'? זאת אומרת, צור, חבר כנסת ושר לשעבר בממשלות ישראל, מספר בפירוט רב את התהליך של קידוש תפיסת שלמות הארץ בתורת הקיבוץ המאוחד מבית מדרשו של טבנקין, ולאחר מכן את הפרידה ממנה כנגזרת מהתנגשות עם סלעי המציאות. אבל הוא לא מעמיק מעבר לזה, ואני גם יכול להבין אותו.

המשפטנים אומרים, שלא כל מקרה מוות או אובדן חומרי מדברים בעד עצמם ואומרים למתבונן: כאן בוצע פשע, נא לחקור. לפעמים, לעתים קרובות אפילו, נדרש חשד כדי לחקור. מישהו צריך לעמוד מול הסיפור, מול המציאות, בעיניים גדולות ובפה פעור מתימהון ולחשוד. החשד מוליך לחקירה ולרצון לגילוי האמת המורכבת.

ויעקב צור מצוי בליבו בתוך הסיפור ואיננו חושד. היותו חלק מהסיפור כמי שגדל על ברכי תורת טבנקין של שלמות הארץ, החלוציות, הקיבוץ המאוחד, יגאל אלון, גלילי ועד יצחק רבין יש בה צד מאוד חיובי. בנוסף לתיעוד המחקרי שחשף וגם ידע מראש איפה לחפש, הוא עוד זוכר את האוירה והריחות של התקופה; אף כי הוא מצר על כך שמעולם לא יצא לו להיפגש אישית עם טבנקין או להיחשף אליו בהרצאותיו הארכניות בסמינרים ההם באפעל.

אגב, שמו של הסמינר: אפעל. ציווי עצמי, אישי, ברוח האקטיביזם של ההגשמה האישית. ברור לגמרי שהאמונה האקטיביסטית בארץ ישראל ובשלמותה היא זו שהפיחה את הרוח המהפכנית המיוחדת לקיבוץ המאוחד. בלעדיה לא היה קם דור הלוחמים והמפקדים של הפלמ"ח. בלעדיה לא היה הישוב עומד ומנצח במלחמת העצמאות. יתר על כן, ביסוד הערכים שעיצבו את דמותו של הצבר עמד הקיבוץ המאוחד וערכי החלוציות המהפכניים שנגזרו מהאמונה בשלמות הארץ.

הנביא האידאולוגי שהצליח ליצור את הדור ההוא היה יצחק טבנקין, שהאמין רק במעשים אישיים וקבוצתיים בשטח, ובז לכל הבלי המדינאות והדיפלומטיה. זה מה שהבדיל בין הקיבוץ המאוחד לבין שאר התנועות והמפלגות. שהרי, עד כמה שזה לא ייאמן, כל המפלגות האמינו בשלמות הארץ ועצם הביטוי "שלמות הארץ" שונה מאוד מהמושג "ארץ ישראל השלמה". ארץ ישראל המנדטורית משני עברי הירדן היתה מושכל ראשון בתפיסות המפלגתיות, מימין ומשמאל. אולי רק גורדוניה ו'הפועל הצעיר' – הפלג היוני והמינימליסטי של מפא"י – היו מוכנים מלכתחילה לפשרות – לא רק בטריטוריה אלא גם במהות. דהיינו, ציונות ללא מדינה יהודית אלא בחסות אימפריאלית. או אפילו בחסות הממלכה ההאשמית.

"ארץ אחת שלמה"

שלמות הארץ משמעה היה לשמור על הארץ כפי שהובטחה בהחלטות הוועידות הבינלאומיות, ולמנוע את ביתורה כפי שהבריטים עשו החל בשנות ה-20 של המאה הקודמת. קודם העניקו את עבר הירדן המזרחי לאמיר עבדאללה ולאחר מכן כשהחלו היוזמות להקמת מדינה יהודית ב-1937, ניסו הבריטים לחלק מחדש את מה שנותר ממערב לירדן בין הערבים ליהודים, כשהיהודים מתבקשים במטותא להסתפק בקצת יותר מתל-אביב, מינוס ירושלים, מינוס רוב הגליל והנגב. כך שהמאבק נוסח טבנקין ניזון הרבה יותר ממאבק באימפריאליזם הבריטי ובוגדנותו מאשר מההבטחות התנ"כיות לאברהם אבינו.

רק מתי מעט עוד יודעים או זוכרים במעומעם את הקובץ 'בבריתך', שבו הוטבע האתוס המכונן של נוער הקיבוץ המאוחד ותנועת המחנות העולים. זה גם אומר משהו. האתוס המכונן של השומר הצעיר נרשם בחוברת 'קהילייתנו' שתיעד את השתפכות הנפש של ראשוני התנועה שהתיישבו בביתניה עילית. מאז לא הפסיקו לדוש ב'קהילייתנו' עד בוש ועד דשדוש. ואילו 'בבריתך' נשאר חתום באיזה ארגז תחמושת בבית השיטה ונשכח. שמעתי על קיומו רק משיחה אקראית עם חיים גורי. זוהי חוברת שמסכמת מחנה רעיוני של צעירי הקיבוץ המאוחד שנערך ב-37' ליד קיבוץ גבת.

יפה עשה צור כשהביא ציטוט אחד נרחב מהחוברת, שמבטא "דברים שהם אולי הנרגשים ביותר שנשמעו אי-פעם נגד חלוקת הארץ", כלשונו של צור. כתב אותם בנימין גלעד, חבר בית השיטה:

ילדי, אל ראשי ההרים העליתי אותך ראה, הארץ הזאת קו ההרים מנגד, השמים האלה שמיך, ראה אותה את האחת, חתום דמותה בלבך ושאנה, כי על זה האופק זדים צוו לך גורל נבו. ראה מנגד. את נופה בקשו לערוף מבלי רחם. ועמו את חלומי להטביע בך את חותם ארץ. צלם נוף מולדתו האדם. מה דמות תהיה לך ילדי אם ערוף יהיה נופך (…) אגדה לך אספר שיר לך אשיר על ארץ אחת שלמה, על אופקים תכולים מבטיחים.

היה משהו בניסוחים האלה, בשירים ששרו בטיולים ובמסעות המדבר והגליל, שהפך לתפילות. והתפילות האלה, בניגוד אולי לתפילות של המסורת היהודית מני אז, נענו. שלמות הארץ חודשה – בחלקה – במלחמת ששת הימים. היו שני כוחות שהסתערו מיד להתיישבות בשטחים: האחד של אנשי הקיבוץ המאוחד בהנהגת חברים מסוגם של איתן סט מגדות ויהודה הראל ממנרה, שייסדו בשנה הראשונה שלאחר המלחמה את מרום גולן; השני אלו הילדים של כפר עציון, הרבה יותר מתוך נוסטלגיה וקידוש המקום וזכר ההורים שגורשו בטבח הנורא של 1948, מאשר מכוח תנופת כיבוש הארץ.

אבל יעקב צור מציין שדווקא בשנים האלו של 67' עד מלחמת יום הכיפורים ב-73', היו הקיבוץ המאוחד ומנהיגיו בשיא כוח השפעתם הפוליטית; ודווקא בשנים האלו התרחשה התפוררות רעיון שלמות הארץ והוויתור הגדול של הקיבוץ המאוחד.

 

book

לדעתי, וזה הנושא שצור לא חושד בו ולכן לא שיער השערות ולא חקר, תפיסת שלמות הארץ התפוררה – בעיקר אצל יגאל אלון ומנהיגים אחרים בקיבוץ המאוחד – כתוצאה מקריסת האמונה בברית-המועצות והאוריינטציה האנטי-מערבית והפרו-סובייטית הכרוכה באמונה בברית-המועצות. עובדה שהנתונים הדמוגרפיים והמדיניים האובייקטיביים ב-1948 וב-1956 לא היו שונים מהותית מאלה של 67'. ובכל זאת, ב-48' אלון וחבריו לא נרתעים מהתנגשות עם הבריטים ובני חסותם ותובעים מבן-גוריון לפעול למעשה ברוח התכנית הגדולה של שלמות הארץ. כך גם ב-56' התביעה היא לא לסגת בצו המעצמות מסיני ואנשי הקיבוץ דורשים התייצבות לאורך גבול הביטחון של הירדן.

התחושה היא שלאורך עשרות שנים – מאז שנות השלושים לפחות – גודלה של ארץ ישראל הוא כגודל הצורך של מהפכני הקיבוץ המאוחד לסלק את האימפריאליזם הבריטי מהמזרח התיכון. אכן, קשה להאמין שהקוטב האידיאולוגי השני של הקיבוץ המאוחד היה המרקסיזם המהפכני. הממלכה ההאשמית של המלך עבדאללה ואחריו של נכדו הקטן המלך חוסיין נועדה לפי השקפת השמאל, מאורי אבנרי ועד יגאל אלון וטבנקין, ליהרס. פרויקט השחרור וההגדרה העצמית הפלסטינית הוא איזה בן ממזר מטורף של ההשקפה הישנה של המאבק האנטי-אימפריאליסטי.

הוויתור על הפלת חוסיין ב-67' וההישענות ככורח האין-ברירה על תמיכת המערב ובראשו ארצות-הברית, גרמו לכך שאנשי הקיבוץ המאוחד גילו פתאום שיש ערבים ביהודה ושומרון ומגיעות להם זכויות – אפילו לאומיות. חוסיין הופך לשותף בייצוב המזרח התיכון כנגד הכוחות הרדיקליים שנמצאים בברית עם הסובייטים. ובכל זאת, הבעיה היא עם הכוחות שעולים מלמטה. אנשי 'שיח לוחמים', חוג שדמות, כל אלה שגילו פתאום את העם הפלסטיני. מדהים באיזו מהירות קלטו צעירי הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקיבוצים את המסרים האופנתיים של השמאל החדש באירופה ודחו לפתע בחרון מוסרי את אבות התנועה שלהם, טבנקין, גלילי ואלון. טבנקין, שדיבר בסוג של יושר וכנות שלא אפיינו את אבות היישוב, היה מאוכזב ונתפס לייאוש: "העם לא זז, לא בחו"ל ולא בארץ!".

אבל מה שנוסך ייאוש גם היום זו הפלגנות המגוחכת של אנשים כל כך אידאליסטים. אכן, לא צריך להיות מופתע. הרי רק 15 שנים לפני מלחמת ששת הימים התחולל הפילוג בקיבוץ המאוחד – ובדיוק על רקע היחס לסטלין ולברית-המועצות, לא על רקע של גורל עם ישראל וארץ ישראל. ואמנם, רבים בקיבוץ המאוחד שהאמינו בשלמות הארץ, היו מזועזעים ואף מפוחדים מהשותפות המוזרה שנוצקה פתאום בין אנשי הימין הרוויזיוניסטי של פעם לבין יוצאי השמאל הפלמ"חאי והשומרי. זה קרה בספטמבר 1967 עם פרסום המנשר 'למען ארץ ישראל השלמה'. אנשי הרוח הגדולים ביותר שהילכו אז בארץ חתמו על המנשר – מאלתרמן ועד גורי, מאליעזר ליבנה ועד עגנון. חיים הזז, בורלא, אורלנד, מנחם דורמן, משה שמיר ועוד ועוד. אבל מה שהפריע לחברים בקיבוץ היה "השתייכות חברים מרכזיים בקיבוץ המאוחד לגוף ציבורי פוליטי המשותף גם לנציגים מובהקים של הימין הרוויזיוניסטי וגם לזרמים דתיים" רחמנא לצלן. פעיל הקיבוץ זעק מרה: "יש הבדל בין שלמות הארץ שלנו לבין אלדד". "ההופעה הזו היא דקירה של סכין בגב", זעק פעיל אחר. גלילי שלל את השתתפות של אנשי הקיבוץ יחד עם אנשי הימין בתנועה לשלמות הארץ. אלון "הצביע על הסכנה שחוגים עוינים לנו ישתלטו עליה".

טבנקין עדיין חי

מכאן קצרה הדרך לנטישת הדרך הארוכה שהיתה מרכז ההוויה של הקיבוץ המאוחד. מאותו רגע ששלמות הארץ הפכה לנכס של הימין, כפי שהדבר הוצג על-ידי השמאל, נבהלו הצעירים ודבקו בקו המפלגתי השמאלי שנדלק עכשיו על הפלסטינים. המושג "ארץ ישראל השלמה" הפך למשוקץ ובניגוד ל"שלמות הארץ" הוא נתפס כרעיון של התפשטות אימפריאלית ולא כרעיון של התנגדות לביתורה של המולדת.

במבט לאחור נראה שהצעד ההצהרתי, ההפגנתי, של הקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה פגם במטרת-העל של הרעיון והמטרה. בניגוד למנהיגים רוחניים אידאולוגים כמו טבנקין, אבא קובנר ונתן אלתרמן, שהבינו אחרי מלחמת ששת הימים כי נטרפו הקלפים ואין מקום עוד למפלגות הישנות, הצעירים נדבקו למסגרות הישנות של שמאל וימין.

מנהיגים צעירים במפלגת העבודה כמו יוסי שריד ניהלו תעמולה שהפכה לסיכול ממוקד נגד ישראל גלילי. מה שמכונה "מסמך גלילי" – פשרה בין ספיר לדיין – הפך לגליון הרשעה נגד גלילי כמי שאשם במלחמת יום הכיפורים. כעבור עשור כינה שריד, המכשף החדש של השמאל, את הקיבוץ המאוחד כ"מעיין המורעל" שהצמיח את העשבים השוטים של גוש אמונים.

אבל הטבנקיניזם באיזשהו מקום לא נעלם, גם אם נושאי הדגל התמעטו עד מאוד. היכרתי אחד מהם. זהו צפריר רונן ז"ל. צפריר היה איזו דמות שכאילו נלקחה מהטיולים של פעם, הוא היה ממקימי הישוב גלגל שבבקעה. כבן עין חרוד מאוחד הוא חזר למקורות אחרי מסלול ממושך בשמאל של מפלגת העבודה. בשונה מקיבוצי השומר הצעיר, יש עדיין מאות מחברי עין חרוד, חמדיה, חניתה ומשקים אחרים שנטע טבנקין, שממשיכים לדבוק בתורה הישנה של שלמות הארץ. ואם יש דוגמא אחת מובהקת לכוח המאגי של הקיבוץ המאוחד זה היחס של העם לרמת הגולן. אנשי הקיבוץ המאוחד הפכו את הגולן לחבל מולדת מקודש והצליחו להטמיע את הרגש הזה בציבור. זאת הסיבה שהגולן נמצא במרכז הקונסנזוס ואילו חבלי ארץ אחרים נמצאים על דלפק המכירות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. תודה אמנון, מאמר מעניין מאד.
    השבר האידאולוגי בתנועות הקיבוציות ובשמאל כולו אחרי מלחמת ששת הימים מעסיק אותי כבר שנים רבות. לגבי העובדות אני חושב שאין ויכוח: אכן היה שבר כזה, והמסמכים בספרו החדש של יעקב צור מוכיחים זאת שוב.
    הנקודה המעניינת והחשובה היא אכן סיבתו של השבר הזה.
    הטיעון שלך, אמנון, לגבי קריסת האמונה בברית המועצות מעניין מאד, ואני מניח שהוא חלק מההסבר.
    באופו נרחב יותר ניתן אולי לקבוע שהנסיון המתמשך של השמאל הארץ ישראלי ואח"כ של השמאל הישראלי במדינת ישראל להרים שני דגלים הוא המקור לתסבוכת האידאולוגית ולקריסה שבאה בעקבותיה. אצ"ג כתב עוד בשנות השלושים כי " …אמת אחת ולא שתיים, כמו שאין שתי ירושלים…"
    יתכן שמי שמנסה לראות את המצב באופן מורכב מדי לא מסוגל לדבוק באמת שלו עד הסוף מזמן מראש את קריסת האידאולוגיה.
    גם אני סבור שיש עדין נאמנים רבים של טבנקין ודרכו בהתיישבות העובדת, אבל למרבה הצער קולם אינו נשמע.
    שבת שלום.

  2. קיים משתנה נוסף, לא אידיאולוגי, שהשפיע רבות על הנסיגה מרעיון ארץ ישראל השלמה: גודל התנועות הקיבוציות.

    בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, מספר המצטרפים לקיבוצים עלה משמעותית על מספר עוזבי הקיבוצים.
    גידול מתמיד זה אפשר לתנועות הקיבוציות ליסד עוד ועוד קיבוצים חדשים. ובמקביל, לחלום על יישוב כל ארץ ישראל.
    בתקופה שלאחר ששת הימים, זרם המצטרפים החדשים לקיבוצים הלך וקטן ואילו זרם העוזבים, בעיקר של בני הדור השני והשלישי, הלך והתגבר. בשל עזיבת הצעירים – אוכלוסיית הקיבוצים הלכה והזדקנה. התנועות הקיבוציות התקשו לשמר את הקיים. כל החלומות על הקמת עשרות או מאות או אלפי קיבוצים חדשים נאלצו להיגנז.
    ראשי התנועות הקיבוציות הפכו למעשה למנהיגים שאין אחריהם צבא.
    ובהתאם למשל השועל וכרם הענבים (כשהשועל אינו מסוגל להיכנס לכרם, הוא מעדיף לספר לעצמו שהענבים חמוצים והוא במילא אינו חושק בהם) – הם העדיפו לספר לעצמם שהם אינם רוצים בכלל להתפשט לחלקי ארץ נוספים. אינם מעוניינים להקים המוני קיבוצים נוספים. נראה שההודעה בכישלון כל הרעיון הקיבוצי הייתה קשה מדי עבורם.

    1. הקיבוצים החלו להתפורר אחרי הקמת המדינה. ברית המועצות שלהם נפלה כעץ אורן. מי שלא מאמין בעצמו – לא מאמין בשום רעיון שיהגה.

  3. אמנון לורד היקר תודה רבה על הניתוח המרתק. אתה מזכיר במאמר את צפריר רונן המופלא שהיה צריך להנהיג היום את המדינה – ואיש כמותו לא בנמצא בקירבנו לצערי הכה רב.

    הוא היה חריף, חזק ובעל היכולת לטפל בבוגדנות ההרסנית של השמאל כפי שמתגלה לנו מדי בוקר ושאת תוצאות בוגדנות זו אנו חווים באופן מפחיד דרך תנועות ישראליות המפיצות רעיונות חרם ושינאת ישראל שסוחפת את העולם כולו. מצבנו הולך ונהיה מסוכן ביותר בגלל אותו שמאל.

    חובה על הציבור בישראל להכיר את עמדתו הייחודית של צפריר רונן ז"ל. ניסיתי לרכז מעט ממנה באשכול.

    צפריר רונן: אתם מבינים איזו שואה יהודית הולכת להיות פה? ארצנו תיפול ללא יריה אחת

    הוא האיש שהיה צריך לעמוד היום בראשות מדינת ישראל, משום שהיה בעל עוצמה חסרת תקדים. הוא פעל כדי להגיע לכך, אך מת מדום לב. ייתכן שחוסל?

    מותו הוא האבידה הכבדה ביותר והמייאשת ביותר עבור עמנו בנקודה זו של ההיסטוריה.

    אין לו תחליף.

    *******************************

    באשכול מרוכזים בין היתר הנושאים הבאים:

    אף אחד מאז ששת הימים לא מדבר על הזכות שלנו על ארצנו

    https://www.youtube.com/watch?v=TBEgR0rNzsA

    השמאל השולט החליט להשמיד, להרוס ולהחריב את הציוויליזציה הציונית בארץ ציון / רונן צפריר

    http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5399

    השמאל לא רוצה את הזהות הלאומית היהודית הישראלית של ארץ ישראל. זו המלחמה שלו

    לא השלום, לא השטחים, כי מה שמנהלים עכשיו זה לא ניהול משא ומתן לשלום. השמאל רוצה לנהל משא ומתן למסור את ארצנו. זהו! בלי שום תנאים! עם טרור, עם הכל.

    מי מנהל בכלל משא ומתן על הארץ?

    ארצנו היא ארצנו.

    לעיון היכנסו לאשכול:

    http://rotter.net/forum/gil/27680.shtml