מדוע סנדרס חושב שישראל הרגה "מעל 10,000 אזרחים תמימים בעזה"?

הריאיון הזה היה, ללא ספק, אחד הרגעים הפחות טובים של ברני סנדרס במרוץ לנשיאות. סערה פרצה לאחר הדברים שאמר הסנטור היהודי בפני הניו יורק דיילי ניוז, בין השאר בשל ההתבטאות הבאה:

סנדרס: […] אני רק אומר מה שאני מאמין בו… שמישהו יעזור לי כאן, מכיוון שאני לא זוכר את המספרים, אבל למיטב זיכרוני נהרגו מעל ל-10,000 אזרחים תמימים בעזה. זה נשמע נכון?

דיילי ניוז: אני חושב שזה כנראה גבוה מדי, אבל אנחנו יכולים לבדוק את זה.

סנדרס: אין לי את המספר המדוייק, אבל אני חושב שזה מעל 10,000. אני הבנתי שהמון בתי מגורים שוטחו. בתי חולים, אני חושב, הופצצו. אז כן, אני מאמין, ואני חושב שאני היחיד שמאמין שהכוח שישראל השתמשה בו היה חסר הבחנה יותר ממה שהוא היה אמור להיות.

דיוויד הורוביץ' למשל, העורך הראשי של אתר הטיימס אוף ישראל, אדם שאינו מחזיק בעמדות ימניות, רתח מזעם. הוא השתלח במדיניות החוץ של סנדרס כלפי ישראל. אפילו לפי חמאס, הזכיר הורוביץ', מניין האזרחים ההרוגים הגיע ל-1,462. "רק המועמד לנשיאות העצלן ביותר והשטחי ביותר יכול להרשות לעצמו להפריח מספרים שגויים ומעוררי מחלוקת שכאלו", כתב הורוביץ, והדגיש בהמשך כי למרות פניית הטיימס אוף ישראל לצוות הקמפיין של סנדרס, הסנטור לא חזר בו או התנצל.

במהלך הראיון, סנדרס גילה גם חוסר עקביות בכל הנוגע לישראל. אם בעבר אמר סנדרס שישראל צריכה להפסיק את הבניה בשטחים ולסגת מהם כמו מעזה, כאשר נשאל על-ידי הדיילי ניוז מהי תוכניתו, ענה: "זו תוכנית של ממשלת ישראל, אבל אני חושב כעת… אני לא הולך לנהל את ממשלת ישראל. יש לי מספיק בעיות כסנטור בארה"ב ואולי כנשיא". אז יתערב, או לא יתערב? לא זו בלבד, העובדה שטען כי הוא "לא הולך לנהל את ממשלת ישראל", לא מנעה ממנו לומר בהמשך הריאיון כי "אם הבנייה בשטחים היא בלתי חוקית, להיכנס לטריטוריה לא שלהם, אז הנסיגה משם היא הדבר הנכון". וזה עוד לא הכל: אחרי שטען כי ישראל רצחה הרבה חפים מפשע ב'צוק איתן', הכריז כי הוא מתנגד למהלכים של הפלסטינים בבית הדין הבינלאומי. מבולבלים? גם אנחנו.

כאמור, הסתירות בתוך דבריו, וגם חוסר ההבנה העמוק בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הובילו לביקורת חריפה. כשסנדרס מדבר על המזרח-התיכון, קשה שלא לחשוב שהוא שולף תשובות מהכיס. האם ייתכן שאדם כזה יתמודד על תפקיד נשיא ארה"ב והמפקד העליון של צבא ארה"ב?

עקבו אחר היועצים

ברור למדי כי הנושאים הללו לא ממש מעניינים את סנדרס, וכי מעבר לאינטואיציות הבסיסיות הוא לא חשב על נושאי מדיניות חוץ לעומק. יש לא מעט אמת בביקורת של קלינטון עליו, שטענה כי הוא "מועמד של נושא אחד".

מהיכן נובעת עמדתו של סנדרס כלפי ישראל? תשובה אפשרית אחת ניתן ללמוד מאישיותו והתבטאויותיו בעבר. על-פי חבריו, סנדרס אינו אדם דתי בכלל, והוא הולך לבית כנסת רק בשמחות והלוויות. הוא ממעט להזכיר את יהדותו, ועל עצמו אמר בהדגשה שהוא בן למהגר פולני ולא יהודי פולני. סנדרס חושב שיש לישראל זכות קיום, אך ארה"ב צריכה להיות גורם יותר מאוזן בסכסוך ולהשקיע פחות בסיוע צבאי. הוא ביקר את ישראל כבר במהלך האינתיפאדה הראשונה על שימוש בכוח לא פרופורציונלי, ואף החליט לדלג על הנאום של נתניהו בוושינגטון.

אך מעבר לאישיות ולעמדותיו הישנות, חשוב יותר להבין ממי סנדרס, כמועמד לנשיאות, רוכש את הידע על המצב במזרח-התיכון ובישראל. הרי אם נודה על האמת, מה שסנדרס חושב עכשיו על המזרח-התיכון, וכמה ישראל הרגה או לא הרגה בעזה, לא ממש משנה. מדוע? מכיוון שהכל יכול להשתנות כאשר ישבו סביבו אנשי המקצוע והמדיניות.

אלא שכאן יש בהחלט מקום לדאגה: כבר בתחילת פברואר דווח על כך שסנדרס נפגש עם אנשי ג'יי-סטרייט, השדולה ה"פרו-ישראלית" של השמאל הקיצוני. בנוסף הוא נפגש עם מנכ"ל ה-American Arab Institute, ג'יימס זוגבי, ארגון שידוע בביקורתו הרבה על מדיניות ישראל. ג'רמי בן עמי, מנכ"ל ג'יי סטריט, וזוגבי שניהם אינם מסתירים את דעותיהם הקיצוניות ביחס לישראל; "תהליך השלום" הוא כוס התה שלהם, ושניהם היו מעדיפים שכוחו של איפא"ק והלובי היותר פרו-ישראלי יתמעט. הצלחה מבחינתם תהיה לדחוף את סנדרס להתערב בסכסוך בכל הזדמנות, גם אם הוא לא רוצה. בחלומות הוורודים ביותר שלהם, ג'יי סטרייט לא דמיינו שיעלה בארה"ב מועמד דמוקרטי שיפנה אליהם ראשונים כדי להבין את הסכסוך הערבי-ישראלי.

בשורה התחתונה, אין ספק שברני סנדרס רץ לנשיאות לא בשביל הרפתקאות מחוץ לארה"ב, או כדי לקדם אג'נדה אי-שם מעבר לאוקיינוס. הוא במירוץ כדי לתקן, לטעמו, עיוותים כלכליים או נושאים סוציאליים שבדם ליבו ב-35 השנים האחרונות. ולכן סנדרס, על אף ההתבטאויות שלו, כנראה לא הולך להשקיע הרבה זמן במזרח-התיכון, אלא אם כן ייכנע ללחצם של גורמים חיצוניים.

ומי לוחש באוזן של טראמפ?

ההסתבכות של סנדרס בנושאי חוץ מזכירה מאוד את מה שקורה במחנה השני, אצל דונלד טראמפ. הילרי קלינטון וטד קרוז התנפלו על טראמפ לאחר שאמר כי יהיה "נייטרלי" בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. יש מי שהסיק מתוך הנאום שלו באיפא"ק כי אף ינסה "להנחית" על ישראל עסקת שלום כוללת. מבקרים אחרים טענו כי טראמפ הטיל ספק בכך שישראל מעוניינת בשלום, וגם על כך שהתנהג בחוסר כבוד כאשר אמר בפני קהל יהודים שלא יתמכו בו בגלל שהוא לא זקוק לכסף שלהם.

אלא שכמו במקרה של סנדרס, גם לטראמפ אין ידע רחב על המזרח-התיכון, וגם הוא מסתפק באינטואיציה ובאינסטינקטים כדי להחליט מה צריך לעשות. כך יוצא שלעתים הוא נאלץ לזרוק תשובות שהוא לא יודע לגמרי מה משמעותן. טראמפ, כמו סנדרס, רץ לנשיאות כדי לטפל בעניינים פנימיים של ארה"ב. אילו רק היה יכול מדיניות החוץ שלו הייתה מסתכמת ב"להיכנס חזק" במדינות כמו יפן, סין ועוד כמה מאזור מזרח-אסיה, להפציץ את דאע"ש עד שיגמרו הפצצות, ולבנות חומה בגבול מקסיקו.

וגם כאן, כדי להבין מה טראמפ יעשה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני במידה וייבחר, חשוב לדעת מי מייעץ לו.

לפני כמה ימים התפרסמו שמותיהם של חלק מאנשי הצוות שטראמפ אסף סביבו. הרושם המתקבל הוא, שבקרב הכוורת הזו אין דמויות בולטות במיוחד בכל הנוגע לישראל. כך למשל, יוסף שמיץ, אדם שהתבטא הרבה בענייני ג'יהאד וסוריה, כמעט ולא דיבר או כתב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. יועץ אחר, ג'ורג פפדופולוס, עוסק בעיקר בענייני אנרגיה, ובמיוחד במזרח הים התיכון. הוא ארגן פרויקט מיוחד במינו על יחסי ארה"ב, ישראל, מצרים, קפריסין ויוון, וכתב כמה מאמרי דעה על נושא הגז בים התיכון דווקא באתר ערוץ 7 באנגלית. אדם שלישי, גנרל ג'ו קיית' קלוג, היה בצבא כמעט ארבעים שנה וסיים בדרגת ליוטננט-ג'נרל, המקבילה לדרגת רב-אלוף בישראל. לאחר מכן עבד בתעשייה הביטחונית ובתפקידים נוספים שקשורים לענייני ביטחון. גם במקרה הזה לא ניתן למצוא התייחסויות מיוחדות לישראל.

האחרון מצוות יועצי מדיניות החוץ של טראמפ ששמו פורסם הוא ד"ר ווליד פארס, מומחה לטרור, שמשנת 2007 מייעץ לשדולה נגד טרור בבית הנבחרים בארה"ב. אצל פארס נראה שישראל עשויה למצוא אהדה רבה. פארס נודע בתור מבקר חריף של לימודי המזרח-התיכון באקדמיה בארה"ב. הוא טען שהיא מפיקה בוגרים מוטים, מכיוון שרוב הפקולטות ללימודי מזרח-תיכון ממומנות על-ידי כספי מדינות ערב. לדבריו, ההשפעה של מומחים בוגרי פקולטות אלו על המדיניות האמריקנית היא הרסנית, היות ונבחרי ציבור מקבלים את העצות הלא נכונות מהמומחים הלא נכונים.

עוד טוען פארס כי מה שהביא על ארה"ב את הפיגוע במגדלי התאומים היה התעלמות מוחלטת מכל נושא הג'יהאד בשנות התשעים. רעיונות אלו פרסם פארס נייר עמדה שיצא לאור בסוף שנות ה-90 דרך מכון המחקר של אוניברסיטת אריאל (אז רק מכללה). הנכונות שלו להזדהות עם מכון מחקר ישראלי ביו"ש, אומרת משהו על דעותיו כלפי ישראל. הביטוי הבולט ביותר לכך היא העובדה שפארס לא רואה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כציר מרכזי בבעיות המזרח-התיכון. לדעתו, צריך קודם לפתור בעיות אחרות במזרח-התיכון לפני שניגשים בכלל לסכסוך הישראלי-ערבי.

רטוריקה של בחירות

על-פי התבטאויותיו של טראמפ, ארה"ב צריכה להתרחק מכל הבעיות במזרח-התיכון. לשיטתו, רוסיה יכולה לטפל בדאע"ש. סדאם חוסיין היה אדם "רע מאוד", אבל הוא הרג מחבלים וג'יאהדיסטים, ולכן חבל שהעיפו אותו מכס השלטון. כך, אומר טראמפ, ערערנו את היציבות במזרח-התיכון. כשנשאל שאלה בנוגע לאיראן, הוא אמר שקודם כל ארה"ב צריכה לסמוך על ישראל בהערכת מצבה של איראן, כי ישראל יודעת מה מתרחש שם, ולעומת זאת לנו, בארה"ב, אין מושג. צריך לזכור גם שטראמפ השתתף בסרטון תמיכה עבור נתניהו בבחירות אחרונות. לכן, לדעתי יש להבין את ההתבטאות שלו, ובראשן שיהיה נייטרלי כלפי ישראל, דווקא באופן חיובי. הוא חושב שכהונת אובמה הייתה קטסטרופה עבור ישראל, ולכן בעיניו להיות "נייטרלי" אומר לעשות ההפך מאובמה, שלטעמו היה אנטי-ישראלי.

לפני כמה ימים, פירס מורגן, השדרן הליברלי, התראיין לרשת פוקס ניוז בעניין טראמפ. אחד מהדברים שהוא אמר היה כי על-פי ניסיונו יש לבחון את טראמפ כאיש עסקים. הוא רואה כל דבר בחיים כעסקה – השאלה היחידה היא רק איך לסגור אותה: בין אם מדובר על נדל"ן, על חתונה, או על כל דבר אחר. כעת יש לטראמפ שתי עסקאות להשלים: לזכות בתפקיד המועמד של הרפובליקנים, ולאחר מכן לנצח בבחירות הכלליות. לפיכך, גם אם נשמע בהמשך התבטאויות משונות, אין צורך צריך להתרגש. בסופו של דבר מה שמשנה הוא מה יקרה ביום שאחרי הכניסה לחדר הסגלגל, ומי ישב לצד הנשיא הבא באותו יום. הדבר חל הן על טראמפ, והן על סנדרס.