התירוצים של אובמה פשוט לא משכנעים

אובמה מסרב לצעוד בראש הגדוד למלחמה. אחרי הטבח באורלנדו יש לאמריקנים סיבה לדרוש את התפטרותו של הנשיא. דבר מעניין: נשיא שמנהל מסע אידיאולוגי נגד אזרחי ארצו, שממסך את תודעת הציבור האמריקני בשעת משבר ומסרב להציג אסטרטגיה ברורה לחיסול הטרור האסלאמיסטי, יכול להמשיך בתפקידו. בעבר הלא רחוק כל כך, נשיא שבשמו נשלחו כמה סוכנים לשעבר כדי להתקין האזנות למפלגה הדמוקרטית, ריצ'רד ניקסון, נאלץ להתפטר או שהיה עומד לדין בקונגרס ומודח. כן, זה עד כדי כך חמור. אובמה מעדיף להתווכח עם טראמפ מאשר להתייצב למערכה.

אבל הצפייה היא עדיין שנשיא ארצות-הברית, מתוקף היותו מנהיג המעצמה הגדולה שוחרת החרות והדמוקרטיה, יכנס להאזנה, ויהיה מוכן לשנות את דעתו על עוד רצח המוני שהתרחש מתחת לאפן של רשויות הממשל האמריקני. כלומר, במידה רבה באחריותו. אך בהתאם לתפיסה הספינולוגית שלו, אובמה העדיף אתמול לענות לטראמפ ולרפובליקנים:

יריבי הפוליטיים מבקרים את הממשל ואותי שאיננו משתמשים במושג 'אסלאם רדיקלי'. לא נוכל לנצח את דאע"ש אלא אם נקרא להם אסלאם רדיקלי. מה בדיוק נשיג במיתוג הזה ומה זה ישנה?… אם יש מישהו שחושב שאנחנו מבולבלים באשר לאויבינו – זו תהיה הפתעה לאלפי הטרוריסטים שנלחמנו בהם בשדה הקרב… איפה זה יעצור? מוסלמים-אמריקנים. האם נתחיל להפלות נגדם בגלל אמונתם?

האם היינו פוטרים את הגרמנים מאחריותם לפשעים נגד האנושות בטענה שרק מיעוט מהגרמנים מעורב במעשים האלה? בטענה שמדובר בקיצונים שבגלל הסכמי ורסאי, שגרמו לאי-צדק היסטורי נורא, בחרו בדרך לא מקובלת למחאה שלהם? "שום דבר לא יכול להצדיק רצח בגזים!", היה אומר הנשיא צ'רלס לינדברג, וחוזר ליאכטה שלו בדרך לקריביים.

אז כן, זה חשוב כיצד מגדירים את האויב, מה פוטנציאל הסכנה, וכתוצאה מכך מגבשים אסטרטגיה לניצחון. ופוטנציאל הסכנה מהקהילות המוסלמיות הוא גדול: התמיכה בארצות מוסלמיות בדאע"ש נעה בין 4 אחוזים ל-10 אחוזים, ואפשר לטעון שזהו שיעור תמיכה נמוך. אך במדידה של אהדה שאינה תמיכה מובהקת מגיעים כבר ל-20 אחוז.

העלייה במספר הפיגועים על-ידי מחבלים אקראיים מטעם עצמם היא כשלעצמה עדות לאפקט דאע"ש. רוב הסקרים לגבי דאע"ש מיושנים, אבל גם הם מצביעים על כך שכ-42 מיליון בני אדם בארצות המזרח-התיכון תומכים בדאע"ש. זה עוד לפני ההצלחות המזוויעות בנובמבר 2015 במועדון הבטקלאן בפריז ובסן ברנרדינו בקליפורניה. ברוב הארצות המוסלמיות נהנו ארגוני טרור אסלאמיסטיים כמו חמאס וחיזבאללה מתמיכה של בין 30 ל-40 אחוזים, על-פי מדדי פיו. מי שלא יכיר בסכנת דאע"ש יקבל בתוך זמן קצר תמיכה מוסלמית של כ-30 אחוז במדינה האסלאמית עם כל ההשפעה שתהיה לזה על הקהילות המוסלמיות במערב ובארצות-הברית.

https://www.youtube.com/watch?v=qiPMD-cKn0E&feature=youtu.be

סוריה: שורש הרע

אחד מאלה שמשמיעים קול מחוץ לתיבת התהודה של אובמה ובן רודס זהו דווקא עורך החוץ של הניו יורק טיימס רוג'ר כהן. כהן טוען שאם לא יוכח אחרת, אז עומר מאטין, הרוצח מאורלנדו, הוא גברילו פרינציפה של מלחמת העולם המתגלגלת לנגד עינינו. פרינציפ, כידוע, הוא האחד שהתנקש בארכידוכס פרדיננד בסראייבו ב-1914, ובעצם לחץ על ההדק של מלחמת העולם הראשונה.

כהן חוזה שבגללו ייבחר טראמפ לנשיאות, ובעוד שבוע תחליט בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי. אבל בעיקר הוא מאשים את מדיניותו הכושלת של אובמה בסוריה: היא שורש הרע, שהניב גם את פרי הביאושים של הטבח באורלנדו. "הנשיא אובמה תיאר את הירי כ'פעולת טרור ואקט של שנאה'", כתב כהן. "הוא הבהיר את התנגדותו לחוקי הזכות לשאת נשק. הוא קרא לסולידריות. הוא לא אמר כלום על דאע"ש ואיך המדינה האסלאמית מחזיקה בטריטוריה רחבה בסוריה ובעיראק, וכיצד המצב הזה מחזק את עוצמת המשיכה האידאולוגית של הארגון, שמתפשטת באמצעות האינטרנט".

"זאת ואף זאת אמר: 'גם לא לעשות כלום – פעולה של אי-עשייה – זו החלטה'".

"כן. פעולה מודעת של אי-עשייה בסוריה משך יותר מחמש שנות המלחמה גרמה לכך שלדאע"ש יש היום בסיס טריטוריאלי נרחב בארץ (סוריה), ואיפשרה למשבר הפליטים העצום באירופה להתפרץ; היא יצרה השלמה עם טבח ועקירה בממדים הרסניים, ואי העשייה חתרה תחת המלה של אמריקה בעולם; היא העניקה מגרש פתוח לוולדימיר פוטין ותעלוליו. כל זה מסתכם בכישלון הגדול ביותר של מדיניות החוץ האמריקנית בימי הנשיא אובמה. העולם הפך למסוכן בהרבה".

למעשה, מה שאובמה עושה הוא לתרץ: אבל אנחנו נלחמים! תשאלו את הטרוריסטים של דאע"ש. יתכן שאלו חדשות לנשיא, ויתכן שלא. יתכן שהנשיא אובמה מודע היטב לאסטרטגיית הלוחמה המתמשכת של ארגון מהפכני כמו דאע"ש, אך לא מוכן להסיק את המסקנות המתבקשות ממנה. ובכן כארגון מהפכני, שאחת מזרועות המלחמה החשובות ביותר שלו היא התעמולה והלוחמה הפסיכולוגית, לאחיזה הטריטוריאלית של דאע"ש יש משמעות אדירה שאותה הזכיר רוג'ר כהן. זהו אחד מיסודות הלוחמה המהפכנית.

ארגוני טרור משוללי אחיזה טריטוריאלית גוועים במוקדם או במאוחר, ואילו לאחיזה שהופכת לריבונות ולח'ליפות יש משמעות שמעבר למכפיל כוח רגיל. כך גם הקומוניזם – עד שלא הייתה לו מדינה כמו ברית המועצות, ההתפשטות שלו הייתה חלשה או לא קיימת. אפשר ללמוד מניסיונה של ישראל – גם בהגדרת האויב כ"אסלאם רדיקלי", וגם במחדלי האסטרטגיה המדינית והצבאית שלה. מצד אחד, השימוש במושג מחבלים פלסטינים או "טרור אסלאמי" לא הפריע אף פעם ליחסים עם ערביי ישראל או עם מדינות ערב. הסכסוך הוא כמובן גורם משבש ביחסים; אבל באופן כללי נשמר הדו-קיום ונשמר מרקם היחסים בין יהודים לערבים, גם כאשר יש הסכמה רחבה בציבור שהאסלאם הרדיקלי הוא אויב של ישראל. לעומת זה, הכנסת אש"ף לשטחים והענקת ריבונות ושליטה על שטח ואוכלוסיה, גרמה להתעצמות חמורה ביותר מבחינת ישראל בתעמולה נגד ישראל בעולם, עד כדי סכנה אסטרטגית.

במשמרת של אובמה

פשעי דאע"ש והאסונות שנגרמו בגלל ההשתלטות שלו, התרחשו במשמרת של אובמה. רק הפרשנים האוהדים שלו מצליחים זמנית לטשטש את האחריות החמורה שרובצת לפתחו. המדינה האסלאמית האוחזת בשטח, יחד עם הסיוע שהיא מקבלת מהמדיה החברתית, הופכת כל מוסלמי בעל אישיות גבולית לפוטנציאל של סוכן הרס ורצח. המטרה צריכה להיות כיבוש שטחי המדינה האסלאמית והשמדת כל מה שקשור בה; אבל אובמה ואנשיו עדיין מהמרים על כך שאזרחי ארצות-הברית, יותר משהם בוכים על יקיריהם שנרצחו, מעדיפים להתעלם מסוריה והמזרח-התיכון; וגם אם המחיר שהם משלמים גבוה, הם מעדיפים שלא יהיו חיילים אמריקנים בעוד מלחמה במדינה ערבית.

מי שמסתכל מהצד רואה כיצד אובמה טשטש עקבות והתעלם אפילו כאשר רצחו לו את השגריר בלוב. הוא התחמק גם מכל פשעי דאע"ש בפריז בשנתיים האחרונות, ומפיגועי הטרור נגד מטרות יהודיות. רק שניים קראו אותו לסדר: ראש הממשלה נתניהו ודונלד טראמפ.

אובמה לא מכיר בכך שהאסלאם הרדיקלי הוא אויב של המערב או של ארצות-הברית. הוא הרי לא מתרשם בכלל מתרבות המערב, ולא חושב שהיא שווה שיגנו עליה. בתמונת עולמו של אובמה יש מקום רק לאויבים פוליטיים: הרפובליקנים, גורמים ציונים, ראש הממשלה נתניהו, דונלד טראמפ. כל הדברת שלו מכוונת למטרות פוליטיות פנימיות – החל מהגבלת הזכות לשאת נשק וכלה בברברת על הומופוביה ודאגה למניעת אפלייה של מוסלמים.

אז כן, יש משמעות לסירוב להכיר בדיאגנוזה של הבעיה הג'יהאדיסטית. יש משמעות להעדפת האינטרס של מעצמה אסלאמיסטית כמו איראן, על-פני האינטרס הביטחוני של מדינה ידידותית כמו ישראל. ויש תוצאות לזה שנשיא כמו ברק אובמה נבחר פעמיים על-ידי הציבור האמריקני.