היסטוריה ישראלית באו"ם

בשבועות האחרונים הגיעה לשיאה דרמה מדינית באו"ם שהובילה להישג ישראלי חסר תקדים. ב-14 ליוני נודע כי שגריר ישראל באו"ם, דני דנון נבחר לכהן כיו"ר ועדת המשפט של האו"ם  – אחת משש הוועדות של הארגון, העוסקת בנושאים רגישים כגון המאבק בטרור העולמי. מדובר באירוע היסטורי, שכן זאת הפעם הראשונה מאז כניסתה של מדינת ישראל לאו"ם ב-1949, שנציג ישראלי יעמוד בראש ועדה קבועה של האו"ם.

"זה הישג גדול לישראל", מתגאה דנון, שמינויו ליו"ר ועדת המשפט זכה לתמיכה נרחבת של 109 מבין 193 המדינות החברות בעצרת הכללית. "במונחים ישראליים, זה כמו שנציג סיעה של שלושה מנדטים יכהן בראשות ועדת חוץ וביטחון או ועדה בכירה אחרת בכנסת", הוא אומר. "כשהגשתי את המועמדות, לפני מספר חודשים, הרבה מאוד אנשים הרימו גבה – כולל לא מעט דיפלומטים ישראלים שהיו רגילים לראות אותנו במגננה ולא חשבו שאנחנו יכולים להתמודד על תפקיד מכובד כמו ראשות וועדה באו"ם". שיחות עם גורמים דיפלומטיים מעלות כי במשרד החוץ ובקרב שגרירים ישראלים ברחבי מדינות המערב עלה החשש כי המהלך של דנון אכן עלול להסתיים בפיאסקו שיחשוף את מערומיה הדיפלומטיים של ישראל קבל עם ואו"ם.

מינויים של ראשי ועדות האו"ם השונות, בדומה להליך הבחירה לתפקיד מזכ"ל הארגון, מתנהל בשיטת הרוטציה – כשהפעם, היה זה תורה של 'קבוצת מדינות מערב אירופה ואחרות' (WEOG) – אחת מבין חמש קבוצות אזוריות בלתי-רשמיות הפועלות באו"ם – לשלוח נציג מטעמה לראשות ועדת המשפט. מלבד מדינות אירופיות דוגמת צרפת, ספרד, גרמניה, צרפת, בריטניה, אירלנד וכדומה, חברות ב-WEOG גם אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, טורקיה וגם ישראל, שעד שנת 2000 לא היתה חברה באף קבוצה אזורית ולכן גם טכנית לא היתה יכולה להציג מועמדותה לראשות ועדות באו"ם. ארה"ב משמשת במעמד משקיפה בקבוצה. כשהגיע תור הקבוצה לבחור מועמד, הדיפלומטים הישראלים זיהו את ההזדמנות ובפעם הראשונה הוצעה מועמדותו של שגריר ישראלי לתפקיד.

המשוכה הראשונה שדנון והמשלחת הישראלית היו צריכים לעבור היתה קבלת אישורן של 27 המדינות החברות ב-WEOG להציב את דנון כמועמד הקבוצה לתפקיד. מרבית החברות ב-WEOG תמכו באופן בלתי מסויג בהצעה הישראלית, אך נציגי מדינות הליגה הערבית – בניצוחו של השגריר הפלסטיני באו"ם, ריאד מנצור – לחצו על נציגי מדינות הקבוצה שאינן נחשבות ידידותיות לישראל, דוגמת אירלנד או בלגיה, להעמיד מועמד מטעמן שיתחרה בדנון. במשלחת הישראלית באו"ם, כמו גם במטה משרד החוץ ובשגרירויות ישראל במדינות השונות, פעלו לילות כימים כדי לסכל את היוזמה הערבית. "הבהרנו שאין סיבה שישראל תהיה חברה סוג ג' באו"ם", סיפר דנון, "המסר היה שאנחנו חברים באו"ם בזכות ולא בחסד, ואחרי כמעט 70 שנה הגיע הזמן שגם אנחנו נכהן בראשות ועדה".

המאמצים נשאו פרי, ולמרות שרוב מוחלט מבין חברות קבוצת WEOG מצביעות דרך קבע בעד יוזמות אנטי-ישראליות באו"ם, ועל אף שהשיחות התנהלו לפני גיבוש 'הסכם הפיוס' בין ישראל לטורקיה – ישראל נבחרה פה אחד כנציגת WEOG לראשות ועדת המשפט.

האיראנים מתנגדים

השלב הבא כלל מאבק גלוי יותר. לפי נהלי האו"ם, ההמלצה של WEOG אמורה לעבור לאישור העצרת הכללית, אך בפועל מדובר תמיד באישור פורמלי בלבד – ומינויים קודמים אושרו פה אחד באולם העצרת. אך הפעם, באופן חריג במיוחד, דרשו הנציגים הערבים כי מינויו של שגריר ישראל לראשות ועדה באו"ם יאושר גם בהצבעה חשאית בין כל המדינות החברות.

לקראת ההצבעה בעצרת הכללית, מכבש הלחצים של מדינות הליגה הערבית (כולל מצרים של סיסי) ושל 57 המדינות החברות ב'ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי' העלה הילוך – וישראל נכנסה לרוח קרב דיפלומטית. "לא אגזים אם אומר שזו היתה מערכה מלחמתית לכל דבר", אומר דנון, "אמנם מדובר בקרב בלי הרוגים ופצועים, אבל להפסדים בזירה הדיפלומטית עלולים להיות השלכות קשות שבטווח הארוך עשויות לפגוע בכושר ההרתעה הישראלי ובמידת הלגיטימיות העולמית להגן על עצמנו".

הרגשתם שאתם לבד במערכה?

"ממש לא. האמריקנים עזרו לנו מאוד, כהמשך לקשרים ההדוקים ביני לבין השגרירה האמריקנית סמנתה פאוור. גם מדינות אירופה עמדו מאחורינו והבהירו לפלסטינים, לאיראנים ולשאר המתנגדים שהניסיונות שלהם לטרפד את המינוי שלי מהווים התרסה לא רק נגד ישראל אלא גם נגדן, כי הן אלו שבחרו פה אחד בישראל כמועמדת של WEOG לראשות ועדת המשפט. זה עזר לנו מאוד".

הייתה מעורבות של גורמי BDS או גורמים ישראליים שניסו לחבל במהלך, בדומה להתנהלות בסיכול מינויו של דני דיין לתפקיד שגריר בברזיל?

"אני יודע שנשלחו מכתבים והופעלו לחצים, אבל לא יודע בדיוק מטעם מי והאם היו מעורבים גם ישראלים בנושא".

באופן לא מפתיע, איראן היתה המדינה הלא-ערבית הדומיננטית ביותר במאבק נגד מינויו של דנון. האיראנים, שמכהנים כעת כיו"ר ארגון 'המדינות הבלתי מזדהות' – שריד מתקופת המלחמה הקרה שבו חברות בעיקר מדינות העולם השלישי – ביקשו לנצל את ההטיה המובנית של 'הבלתי מזדהות' נגד ישראל, ורצו לנסח מכתב בשם כל 116 המדינות החברות בארגון, המגנה את הניסיון למנות שגריר ישראלי כראש ועדה באו"ם. הניסיון האיראני כשל בעקבות סירובן של הודו, סינגפור ורואנדה, מדינות משמעותיות בארגון הבלתי מזדהות, לחתום על המכתב.

"זה לא מובן מאליו שמדינה גדולה וחשובה כמו הודו, שמצביעה מסורתית נגדנו באו"ם, עמדה לצדנו", מסביר גורם דיפלומטי, שמספר כי במסגרת מסע השכנועים הפעילו הנציגים הישראלים גם מנופים כלכליים על המדינות המתלבטות. "הסברנו בעדינות לנציגי אותן מדינות, ששמחות מאוד לקיים איתנו קשרי מסחר ענפים, כי המצב הנוכחי – לפיו אנחנו חברים בכל מה שנוגע להיבטים כלכליים אבל באו"ם מקבלים יחס של אויב – לא יכול להימשך. הבהרנו שחתימתן של אותן מדינות על המכתב של איראן יהווה מבחינת ישראל קו פרשת מים".

לאחר שכשלו בניסיונם ליצור קונצנזוס בקרב המדינות הבלתי מזדהות, ביקשו האיראנים לסכל את מינוי דנון באמצעים פרוצדוראליים, כמו דחיית ההצבעה החשאית למועד בלתי ידוע. בסופו של דבר ההצבעה התקיימה במועדה, וישראל זכתה בה לרוב מוחץ של 109 מדינות, הרבה יותר מהמינימום הנדרש, העומד על 77 קולות. 55 מדינות הצביעו 'הצבעת מחאה' למדינות WEOG אחרות, על אף שאלו כלל לא הציגו מועמדות, 23 נוספות נמנעו ו-6 נעדרו מההצבעה.

ההצלחה הישראלית הסוחפת גררה אחריה תגובות נזעמות בעולם הערבי. השגריר הפלסטיני מנצור, שבאפריל האחרון התעמת עם דנון בעצרת האו"ם בסוגיית גינוי הטרור הפלסטיני, הודה כי "קיימנו מגעים אינטנסיביים עם המדינות החברות ב-WEOG והפעלנו לחצים כדי למנוע מהן להעניק פרס למדינה הכובשת אדמה של מדינה אחרת (ישראל) תוך הפרת החוק הבינ"ל – במקום להענישה על כך". חברות הליגה הערבית הביעו גם הן מחאתן הרמה על מינויו של דנון לראש ועדת המשפט, ואפילו בחמאס שיחררו קיטור כשדובר ארגון הטרור, סאמי אבו-זוהרי, כינה את המינוי "מביש וחסר כבוד לארגון האו"ם ולחוקיו", וקרא לראשי האו"ם לחזור בהם מ"המהלך הקטסטרופלי הזה".

מדינות ערביות בעד ישראל?

לצד התנגדותן הצפויה של המדינות הערביות והמוסלמיות, ביומון הקטארי 'אל קדס אל ערבי' היוצא לאור בלונדון נטען כי ארבע מדינות ערביות\מוסלמיות ניצלו את חשאיותה של ההצבעה, והצביעו לטובתה של ישראל. "יש שמועות כאלו, אבל מן הסתם אף אחד לא יכול לדעת", אומר דנון, שמוסיף כי "קיים פער בין העמדות הרשמיות הפורמליות של הנציגים הערבים והמוסלמים לבין מה שנאמר בפורומים אחרים. אנחנו מודעים לפער הזה ופועלים כדי לנצל אותו לטובתנו".

"בסופו של דבר", מוסיף השגריר הישראלי, "אפשר לומר שהמתנגדים עשו לנו שירות. הרי אם היה מתקיים הנוהל הרגיל והיינו נבחרים לראשות הוועדה בקונצנזוס, הסיפור לא היה מגיע לתקשורת. אבל בגלל שהפלסטינים ומי שסייע להם עשו מאמצים כבירים כדי לטרפד את המינוי – זה הפך לנושא השיחה החם ביותר באו"ם וקיבל הד בתקשורת העולמית והערבית. האולם היה מלא בזמן ההצבעה, וכולם המתינו בציפייה לגלות מה תהיה התוצאה. בהתאם, גם ההצלחה שלנו התפרשה כהישג גדול לדיפלומטיה הישראלית". דנון מספר שלאחר ההצבעה ניגש אליו אחד מעובדי האו"ם, חייל מארינס לשעבר, וסיפר לו שהניצחון הישראלי ריגש אותו במיוחד. וכך גם נציגים אירופאים ואחרים. "זה לא אומר שמעכשיו הכל הולך להשתנות, וישראל תהפוך למדינה הכי פופולרית באו"ם", אומר דנון, "אבל זו הוכחה שאם נחושים מספיק – אפשר גם לנצח את תעמולת השקר של הפלסטינים".

התמיכה הפומבית העוצמתית ביותר במינויו של דנון הגיע מכיוונו של נציג ארה"ב במועצת הביטחון של האו"ם, דיוויד פרסמן. "אנחנו צריכים או"ם שכולל את ישראל, שמקרב אותה", אמר פרסמן במסגרת דברי הברכה שלו לדנון, "ולא או"ם שמרחיק את ישראל באופן שיטתי. ישראל הוכיחה שוב ושוב שיש לה הרבה מה להציע לקהילה הבינלאומית, לטובתו של האו"ם ולטובת העולם כולו".

פרופ' אלכסנדר בליי, מנהל המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל ומי ששימש בתחילת שנות ה-90' כיועצו לענייני ערבים של רה"מ לשעבר יצחק שמיר ז"ל, טוען כי ההישג האחרון באו"ם מחליש מאוד את טיעון ה"בידוד הבינלאומי" בו נוהגים לעשות שימוש תכוף גורמים שונים בישראל. "דני דנון עשה עבודה טובה כשהצליח לקשור קשרים אישיים עם נציגי המדינות השונות", אומר פרופ' בליי, "אבל החוכמה היא למנף את הקשרים האלו להישגים ממשיים – ולשמחתנו זה בדיוק מה שקרה".

דנון ייכנס לתפקיד יו"ר ועדת המשפט של האו"ם בספטמבר הקרוב, ויכהן בתפקיד במשך שנה. ראש ועדה באו"ם נהנה מסמכויות הדומות במתכונתן ליו"ר ועדה בכנסת – והעיקרית שבהן היא שליטה פרוצדוראלית על התכנים שיידונו, ולא פחות חשוב – לא יידונו – בוועדה. עם זאת, ראש הוועדה, שפועל בצמוד ליועצים המשפטיים של נציגי המדינות השונות, לא יכול להעביר החלטה ללא גיבוש רוב בעצרת הכללית של האו"ם. בכל מקרה, ועדות החקירה המוטות של האו"ם נגד ישראל, כמו ועדת גולדסטון על 'עפרת יצוקה' או הועדה על צוק איתן, 'נולדו' ב'מועצת זכויות האדם' של האו"ם ולועדת המשפט בראשות דנון לא תהיה יכולת לסכל יוזמות דומות להן בעתיד.

"הדבר החשוב ביותר שועדת המשפט עוסקת בו, מבחינת ישראל, הוא הגדרת המונח 'טרור'", מסביר פרופ' בליי. "האבסורד הוא שלפני כמה שנים הסורים היו אלו שדחפו להקים ועדה מיוחדת שתקבע מהו טרור".

גורם דיפלומטי מוסיף כי "הפלסטינים והערבים שואפים לייצר נוסחים ש'מנקים' את החמאס, חיזבאללה ויתר ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל – דוגמת מתן לגיטימציה לאזרחים להילחם נגד 'כוח כובש'. מצד שני, הם מנסים להפוך את צה"ל, בהגדרה, לארגון טרור, עם נוסחים כמו 'הכיבוש הוא טרור'. עכשיו, כשנציג ישראלי יכהן כיו"ר הוועדה, יוזמות מופרכות כאלו יסוכלו, ואולי אף יהיה אפשר להפוך את המגמה ולגייס את ארה"ב ומדינות המערב כדי לעשות סדר בבלאגן, ולקרוא לטרוריסטים בשמם".

אתה רואה במינוי התקדימי סימן לשינוי של מגמה בהטיה הקשה של האו"ם נגד ישראל?

"מוקדם לחגוג, כי כל עוד בעצרת הכללית יש לאיי טוגו ולארה"ב קול שווה – אז כמעט 60 מדינות מוסלמיות יכולות להעביר כמעט כל החלטה אנטי-ישראלית שעולה במוחן הקודח – כמו שלאחרונה נקבע למשל שהגברים העזתים מכים נשותיהן כתוצאה מ'החרדות' ו'הלחץ' שההפצצות שלנו ב'צוק איתן' גרמו להם. החלטות כאלו משרתות את ישראל, כי גם בעולם המערבי מבינים שהן מופרכות. המינוי של דנון מוכיח כי בצמתים המרכזיים, במקומות בהם לאו"ם יש השפעה ממשית, לישראל יש מה למכור – וזו בהחלט בשורה מעודדת וחשובה".

היעד הבא: מועצת הביטחון

במשלחת הישראלית באו"ם כבר מסמנים את היעד הבא, שאפתני ודרמטי בהרבה מוועדת המשפט: חברוּת במועצת הביטחון. מאז כינונו של האו"ם, קיבלה מועצת הביטחון שורה של החלטות דרמטיות הנוגעות לישראל, ביניהן: ההחלטה לקבל את ישראל לאומות המאוחדות ב-1949; החלטה 242 המפורסמת בתום מלחמת ששת הימים, הקוראת לישראל לצאת מ"שטחים כבושים" ומכירה בזכותה לשמר עצמה בגבולות ברי-הגנה; הקמת כוח יוניפי"ל בסיום מבצע ליטני ב-1979; וקריאות להפסקת אש מיידית בעיצומן של מלחמות ומערכות שונות בהן היתה מעורבת ישראל – מיום כיפור דרך לבנון השנייה ועד עפרת יצוקה. שורה של החלטות אנטי-ישראליות נוספות, כמו גינוי הבנייה בהתנחלויות, עולות פעם אחר פעם להצבעה במועצת הביטחון, אך נמנעות בזכות הטלות וטו חוזרות ונשנות מצד ארה"ב.

תיאטרון האבסורד של האו"ם מחלחל לעתים קרובות גם למועצת הביטחון, כשעד לפני כשלושה חודשים למשל שימשה מצרים, אחת המדינות הפחות יציבות בעולם שעברה לא פחות משלוש מהפכות שלטוניות בשנים האחרונות, כנשיאת המועצה; ב-2003, כשישראל הגישה תלונה למועצת הביטחון בגין פעילות חבלנית של חיזבאללה בגבול הצפון, היה זה שגריר סוריה – המדינה שעומדת מאחורי ארגון הטרור יחד עם איראן – שקיבל את התלונה הישראלית לידיו מתוקף תפקידו כנשיא המועצה באותה תקופה.

מלבד חמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון – ארה"ב, בריטניה, רוסיה, צרפת וסין (מנצחות מלחמת העולם השנייה) – בכל שנתיים מתחלפות במועצה עשר חברות נוספות. ישראל כבר נרשמה להתמודדות, שתיערך ב-2018, על אחד משני המקומות השמורים במועצה לנציגות WEOG. מקומות שבהם חושקות גם גרמניה ובלגיה. אם תזכה, תכהן ישראל במועצת הביטחון של האו"ם בשנים 2020-2019. "האתגר יהיה אפילו גדול יותר מההתמודדות לוועדת המשפט", מודה דנון. "אבל אנחנו בעמדה שצריכים להילחם על כל תפקיד, בייחוד כשמדובר במועצה המשפיעה והדומיננטית ביותר באו"ם".

גורמים דיפלומטיים רבים מטילים ספק ביכולת של דנון להעתיק את ההצלחה בוועדת המשפט גם למועצת הביטחון, אבל אולי כדאי להם לשאוב השראה דווקא מדברי התוכחה של השגריר הפלסטיני באו"ם מנצור, מיד לאחר שהתבשר על כישלונו בסיכול מינויו של דנון לראשות ועדת המשפט: "אני חושש מאוד שהאירוע האחרון מהווה תקדים מסוכן", טען השגריר הפלסטיני, "לא מן הנמנע שבעוד שנה או שנתיים, מדינות WEOG, שהעניקו פרס למדיניות ההתנחלויות של ישראל, תצגנה את ישראל גם כמועמדת שלהן לחברות במועצת הביטחון".

אם הנבואה של מנצור תגשים עצמה, אפילו דוד בן-גוריון יצטרך להודות מקברו שהאו"ם הוא כבר לא ממש שמו"ם.