מעדויות שהגיעו לידי 'מידה' עולה כי צה"ל החל לאמן את הלוחמים בירי לברכיים. מדובר בעיוות הכשרת הלוחם ושגיאה בסיסית בהכנת הצבא למלחמה
אחד הגורמים לביקורת על צה"ל בגל הפיגועים האחרון הוא מספרם הרב של מחבלים החמושים בסכין שמקפחים את חייהם במהלך ניסיונות תקיפה של חיילים ואזרחים. ההנחיות הברורות לירות בכל מי שמסכן חיים, מובילות לכך שמחבל המגיע לזירה לרוב לא יצא חי ממנה. כך אכן ראוי לנהוג, אך התמונות של חיילים חמושים היורים בנשק חם בנער תמים למראה האוחז סכין פרימיטיבית גוררות ביקורת קשה מצד פעילי זכויות האדם וגורמים אחרים.
ההאשמה החדשה: "צה"ל מבצע הוצאות להורג", שיצאה מבית מדרשם של ארגונים כמו 'בצלם' ו'האגודה לזכויות האזרח' מכה גלים, והמערכת הצבאית מגיבה בהתאם. לאחרונה נודע ל'מידה' כי בפיקוד מרכז אימצו תכנית אימוני ירי חדשה הכוללת – לצד המקצים הרגילים למטרות גוף, כתף וראש – גם ירי למטרה חדשה: פלג גוף תחתון, קרי: ברכיים.
בתמונות שהגיעו לידינו מהתקופה האחרונה ניתן להבחין במטרות החדשות: שתי מטרות מכוון המוצבות במיקום המשוער של ברכי המטרה.
לחיילים, המורגלים באימונים צבאיים במטרה להסתער, לכבוש ולהשמיד את האויב, נוספה למעשה מטרה חדשה: שמירה על חיי האויב, ונטרולו במינימום הכוח הנדרש.
במתווה האימונים החדש יש בעיה עקרונית בסיסית. מדובר בשינוי יסודי של האימונים, באופן שעלול להפוך אותם לחסרי ערך עבור הלוחם. כל לוחם שמסוגל לפגוע במטרת ראש במרחק 100 מטר יכול גם לפגוע בברכיים במרחק 20. אין צורך בכישורי צליפה מיוחדים בשביל לבצע זאת, ובמידה והמציאות בשטח תחייב, רובאי טוב יוכל להסתדר היטב.
הכנסתו של מקצה ירי למתווה האימונים הסדיר לא נועד לחדד את כישורי הקליעה אלא להטמיע בלוחם אינסטינקטים קרביים.
כל מי שהיה בשירות מכיר את זה. מקצי הירי למטרות קרטון בדמות אנושית נועדו לתרגל תגובות מהירות – ירי 15 כדורים ב-30 שניות בעמידה, כריעה, ושכיבה; ירי קצוב בזמן תוך כדי תפעול מעצורים; ירי לאחר מאמץ; מעבר מהיר בין מטרות וכדומה. למקצים מסוג זה מגיעים הלוחמים לאחר שכבר שלטו במיומנות הקליעה הבסיסית, במטרה להפוך אותם ללוחמים אינסטיקטיביים, שבמשמע הצעקה "הותקלת!", נכנסים למצב ירי, דורכים ומשחררים כדורים מדויקים למטרה.
זו ההתניה הבסיסית של הלוחם: איום פירושו השמדה מהירה. אין דרך אחרת.
הכנסת התניות חדשות לתוך התפקוד הבסיסי של החייל משבשת את אימוניו קשות. לוחם שסל האינסטינקטים שלו כולל התניות נוספות מעבר לירי למרכז מסה, ימצא את עצמו מבולבל בסיטואציה קרבית אמיתית. "הותקלת!" כבר לא תסמן מפגש חד ואכזר עם אויב מיומן, אלא תיצור בעיקר מבוכה. זהו איום ממשי? נשקפת סכנה לחיי? אפשר לנטרל באמצעים אחרים? לאן לירות? למרכז מסה? לברכיים? עד שהמוח יעבד את מורכבות הסיטואציה ואת הנחיות הפצ"ר, עובר זמן יקר שהאויב ינצל בנקל. ההתניה הבסיסית של הלוחם משובשת, והוא נעשה חסר ערך במצבים קרביים.
התוצאה של המהלך עלולה להיות הרסנית. מי שבונה כך את הכוח הצבאי לא מכשיר לוחמים קרביים, אלא יחידות שיטור ופיזור הפגנות שלא צפויות להיתקל באיומים צבאיים ממשיים. אם נניח שמטרות הברכיים החדשות משקפות תהליך העובר על צה"ל כולו, יש לכך השלכות מרחיקות לכת גם על מוכנותו של צה"ל למלחמה הבאה. כמו בתחילת שנות ה-2000, צה"ל נשאב כולו לפעילות באיו"ש, והמתקפות עליו מצד התקשורת וארגוני זכויות אדם, מעסיקות את הפיקוד הבכיר באופן לא פרופורציונאלי שעלול לגרום לו לשכוח את ייעודו האמתי. וכמו בסבב הקודם – הכוח שעוצב לסיכול פיגועים ביו"ש כשל לחלוטין בפלישה ללבנון.
באינתיפדה הראשונה היתה ירידה תלולה בכשירות הלוחמים. לקחו לוחמים שהיו חצי שנה בעזה ושלחו אותם לעשות את האימונים הרגילים שלהם וראו צניחה של מעל חמישים אחוז בכשירות. תהו "למה טנקיסט שרדף אחרי ילדים במשך חצי שנה שכח איך לירות בתותח של הטנק שלו" ואף אחד לא חשב שהבעיה היתה שבמשך חצי שנה אמרו לאותו טנקיסט שלפגוע במטרה זה רע.
נכון. וזה בדיוק מה שהשמאל ראה כהוכחת הטיעון שלו. הברירה של צבא שמבצע תפקידי שיטור היא בין התנוונות לבין טיווח חסר אבחנה של ילדים
כאן טמונה כל הבעייה – בזה שאתה מכנה את הרוצחים המקצועיים מארגוני הטרור בשם "ילדים". ואנחנו עוד מטווחים אותם בלי אבחנה. הו, רשעים שכמותנו.
אז אנחנו מסכימים שצבא שמוקף באוכלוסיה עוינת צריך לבחור בין ירידה בכשירות לבין תפיסה של כל גילוי של אלימות כפעולה מלחמתית של אויב?
פשיטת רגל לאומית, לא יתכן ההנחיות הנ"ל.
בעימות הבא זה ינוצל נגדנו יש משמעות חדשה לטמטום של השמאל.
סליחה?
טמטום השמאל?
השמאל אומר כבר עשרות (רבות) של שנים שזה שהפכתם את צהל למשטרה בשטחים הופך אותו לצבא פחות כשיר למלחמה.
השמאל הוא זה שאומר כל יום שלוש פעמים ביום, די, תעזבו אותנו מהשטחים האלה, הם גומרים אותנו.
לפחות קחו אחריות על המעשים שלכם.
מי שהחליט שהמשימה העיקרית של צהל היא לשלוט על אוכלוסייה של האוייב זה אותו ימין שלא מוכן לתת לנו גט מהפלסטינאים.
"די, תעזבו אותנו מהשטחים"? אבל יצאנו ממרבית השטחים. מרצועת עזה אפילו כבר יצאנו פעמיים. והתוצאה, הידועה מראש – השטחים נכנסו אלינו, עד שנאלצנו לחזור ולהשתלט עליהם. גם אתה הרי יודע זאת, אבל כך זה עם איש המחנה הנאור בעיני עצמו, לעולם לא תיתן לעובדות לבלבל אותך.
נשמע לי קצת תמוהה הסיפור. ואם כן זה ממש מזעזע.
בכל מקרה המטרות בתמונה שהן כביכול מטרות ברכיים הן בוודאות מטרות של כוונת טריג׳יקון. תבדקו את המקור הזה.
ברור שזה מטרות טריג'יקון. לא הדפיסו מטרות חדשות לברכיים. מה שחדש זה אופן השימוש בהן.
צה'ל: צבא הקרן לישראל
שורשיה של הבעיה שמתאר הכותב הם בדוקטרינה הצה"לית שפותחה מתחילת שנות ה90 שניתן לאפיין אותה בביטוי "הרב"ט האסטרטגי". הביטוי מבטא את הפער שנוצר בין הפיקוד הבכיר שפעילותו נבנית סביב המונח הזה לבין הלוחם בשטח שאין לו מושג קלוש באשר למשמעות של המונח לגבי ביצוע משימותיו. הפיקוד הבכיר משוכנע שדימוי הלחימה חשוב בהרבה מהלחימה עצמה (מכאן המונחים "דימוי נצחון" ו"לחימה מבוססת אפקטים") ולכן יש להכשיר רב"טים אסטרטגים. בעולם של רשתות חברתיות הפער הזה צף ועולה (דוד הנחלאווי) אך למרבה הצער הפיקוד הבכיר מצופף שורות ונלחם בתגובה הציבורית בקנאות ישועית.
בימים האלה של מיידיות והכל מקוון והיסטרי יש עוד תופעה אופיינית והיא אובדן זכרון המוני. אין חדש בכל הטרוניות על כך שלא נותנים לחיילים להכריע את הקרב באמצעות הפעלת עוד כח, ושמפקדים או פוליטיקאים רכרוכיים קושרים את ידי הלוחמים הנועזים בפקודות לא הגיוניות וחסים על חיי האויבים.. אין שום חדש תחת השמש. בעמדות של צה"ל לאורך הקו העירוני בירושלים שבין מלחמת העצמאות לששת הימים היו תלויות פקודות מפורטות מה עושים ואיך מגיבים על פעולות אויב; על אבן משיבים באבן ועל קללות משיבים בקללות ועל ירי – על ירי צריך לקבל אישור מפיקוד המרכז. "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו"
כתבה מוגזמת. הבעיה האמיתית היא המסמך שנקרא הוראות פתיחה באש. זה שמפקד מאמן חיילים במקצה מסוים לא מעיד על כלום.
מסכים. נראה לי מיותר לטחון את זה. עושים גם מטווחים של אמצעים לפיזור הפגנות וגם מלמדים הסתערות על גבעות כאילו יש צבא סורי
שכחת לציין שהלוחמים של היום צריכים להסתובב עם ספר חוקים בשכפ"ץ ומספר טלפון של עו"ד טוב, אם חלילה יושבי הכורסא והמזגנים יצפו בסרטון של בצלם ויסיקו מסקנות בדיעבד כשהם שעונים לאחור בכורסא וממרום השכלתם ונפשם הרגישה תחוש אי נוחות כאשר לוחם חלילה פותח באש על מחבל .
אהבתי את תגובת דובר צה"ל שמובאת בכתבה
זאת לא כתבה וזה לא עיתון. זה מאמר דעה.
מה השלב הבא?
ירי עצמי ברגל כדי להשתחרר מפקודות מוזרות
גם אתה חושב שההפיכה של צהל לכח שיטור פוגעת בחוסן הבטחוני של מדינת ישראל?
ברוך הבא למועדון, מסתבר שגם אתה שמאלני.
זה לא המחיר שמשלמים. זה המחיר המיותר והמגוחך, שאתה ודומיך מכריחים אותנו לשלם. צה"ל לא הפך לכוח שיטור, השמאל מאלץ אותו לנהוג ככוח שיטור, בשעה שצה"ל היה אמור לנהוג כצבא ולא כמשטרה, גם מול המרצחים הפלסטינים. כל זה מתואר בבירור במאמר – החיילים לא "נאלצים" לירות בברכיים – המפקדים מצווים עליהם לירות בברכיים, ללא שום צורך מבצעי! ועדיין, כמה מפתיע, אתה מתעקש לא להבין מה שקראת.
אם לא הבנת ,הצבא אכן מתמודד עם אוכלוסיה אזרחית, שבתוכה יש מחבלים. שילוב בין עבודה משטרתית לצבא.
אימון ירי לברכיים לא פוגע לא במבצעיות ולא במקצועיות של הלוחמים.
לפי השמאל ההזוי אנחנו צריכים לחלק למחבלים פרחים.
בוקר טוב, הצבא שלך מהווה כוח שיטור בשטחים כבר 49 שנים.
וכשצבא מהווה כוח שיטור שבא במגע עם אזרחים ולא עם חיילי אויב (או חיילי גרילה) אז אלה חלק מההשלכות שעימן הוא צריך להתמודד. בהתחשב בהשלכות המקיפות של שליטה צבאית באוכלוסייה אזרחית, העניין של אימון בירי לברכיים הוא הכרחי, גם אם המשמעות שלו היא זניחה.
אגב, אין פה שום דבר חדש וגם אני כשאומנתי באל"ת לפני תעסוקה באיו"ש עברתי מטווחים מהסוג הזה. זה היה לפני שנתיים בערך.
וכמובן – צריך לציין שכאשר מדובר בירי אלפ"א סוג כזה של מטווחים הוא הכרחי, מפני שיש אמצעי אלפ"א מסוימים, כמו גומי, שאתה יורה לברכיים ולא לראש.
ההבדל המהותי בין "כוח שיטור" המפזר מפגינים לבין חיילי צה"ל ביו"ש ובכלל הוא שהם לא מתמודדים עם "מפגינים, אלא עם מחבלים-חיילים ללא מדים-רוצחים חסרי כל מעצורים, שאינם כפופים לכללי המלחמה שבמשפט הבינלאומי הפומבי הארכאי. מפגינים אינם יורים ואינם דוקרים. המחבלים-חיילים-רוצחים יורים, דוקרים, מפוצצים וכו'! איך ישראל יכולה להיות "כובשת" בשטחים שמהם בניה נכבשו וגורשו? ישראל היא קורבן של המעצמות והמערב שחילק כאן את האזור באופן שרירותי צר, ולפי האינטרסים האנוכיים שלהן – כפי שכווית נקרעה מעיראק ע"י בריטניה כדי להבטיח זרימת נפט זולה לממלכת הרשע הבריטית. גם ירדן הוקמה ע"י ממלכת הרשע הזו באופן מלאכותי והיא מדינת ה"עם" ה"פלסטיני" המומצא! שהומצא ע"י הבריטים עצמם (קראו למוסלמים שפלשו לכאן מחצי-האי ערב והגיעו לכל צפון אפריקה ולדרום ספרד "פלסטינים", משל הם היו ה"פלישתים", שהיו יורדי ים מיון ונעלמו מארץ ישראל ממזמן!). דיני המלחמה והמשפט הבינלאומי הפומבי נועדו להגן על תושבים תמימים שלאדמותיהם פלשו כוחות זרים וכבשו אותם. ישראל לא "פלשה" לאדמה לא לה! שטחי יו"ש לא היו שייכים לאיש מאז שהם נכבשו מהיהודים והם גורשו מהם. תושבי השטחים אינם "תושבים תמימים" אלא רוצחים מרושעים ואכזריים שכל מטרתם להמשיך ולכבוש את כל אדמות היהודים – היא מדינת ישראל – וככאלה הם לא זכאים להגנות של דיני המלחמה שבמשפט הבינלאומי הארכאי והמפלה לרעה את המבקש להתגונן מפני הטרור!
שחר: למרבה הצער צה"ל נדרש להתמודד עם גילויי אלימות לכל רוחב הספקטרום בין הפגנות פשוטות ללא אישור לבין פעולות מהסוג שציינת שראוי בצדק להגדירן כמלחמתיות. הדיון פה הוא לא על סיטואציות של ירי ודקירה אלא על התמודדות עם מפגינים לא ממושמעים. השאלה היא מה על הצבא לעשות כשהוא נתקל בהפגנה של 3000 איש (מאוד לא נחמדים ומאוד לא צודקים) כשאחת לכמה זמן מישהו מתוכם זורק אבן לעבר הכוח. האם על הצבא להתייחס ל3000 המפגינים ככוח עוין (בסדר גודל של חטיבה) או להפעיל פרקטיקות שיטור? שתי האפשרויות שמות אותנו בבעיה.
אני שוב מדגיש, אני לא מדבר על סיטואציות של תקיפה מאורגנת אלא על הפגנות המוניות עם נטייה לאלימות שגם מהן לא חסר
5.56 הוא אמצעי מצויין לפיזור הפגנות. הנזק למעמד ישראל מגיע כשמנהיגים מקומיים מתנצלים ומגנים את הצבא של עצמם אחרי מעשה.
שחר זה הכל תהליך של קבלת החלטות ישנם הרבה מצבים שצהל צריך לירות לא על מנת להרוג אבוי לנו אם קבלת החלטות היו כמו שלך .
ו-א הפגנה של 3000 ? אחד ההתקלות היו אולי פי 4 מהמספר שאתה אומר ואז שחר מה היית עושה? אני הייתי נותן לך נשק ומעמיד אותך במצב הזה ואז אני רוצה לראות אם היית עושה מה שאתה אומר ,חכם גדול מאחורי מקלדת.
העניין הזה לא שייך כלל לימין ושמאל כפי שביגמן עושה שצר לי זה מאמר דמגוגי וזול וללא הקשר לשום דבר