תאגיד חדש, הגמוניה ישנה

בדיקה של רשימת הגיוסים לתאגיד השידור החדש מעלה מכנה משותף ברור: קשר לאימפריית התקשורת של נוני מוזס. מה שלא ברור זה מדוע בכירים בימין עובדים בשירותו

נופלים במלכודת השמאל. צילום: מרים אלסטר /פלאש90 ורועי שוטסר /פלאש90

בעקבות הדיונים הסוערים בנוגע לזהותו הפוליטית של תאגיד השידור החדש, הלכתי לבדוק את המציאות בתוך התאגיד. מאז הקמתו ועד היום גייס התאגיד כ־200 עיתונאים, אנשי תוכן, גרפיקה ועוד, בעיקר משלוש מקורות: יוצאי רשות השידור המהווים כמחצית מהגיוסים עד כה, ושאותם התאגיד מחויב לגייס על פי חוק; קבוצה נוספת מגיעה מכלי התקשורת המרכזיים – גלי צה"ל, ערוץ 2, ערוץ 10 וחברות ההפקה הקשורות אליהן; וקבוצה שלישית מגיעה מרקע עיתונאי־תכני מגוון: פרינט, אינטרנט וניו־מדיה.

כשעוברים על רשימות הגיוסים שפורסמו – כמו גם על התקשרויות עם ספקים ויועצים חיצוניים של התאגיד – מתברר כי מעבר לגיוסי החובה מרשות השידור, שגם הם רחוקים מלהיות אנשי ימין, ישנו מכנה משותף אחד בולט לרוב הגיוסים החשובים שנותרו: קשר הדוק לאימפריית התקשורת של קבוצת 'ידיעות אחרונות' והמו"ל שלה נוני מוזס.

כדי לעמוד על היקף התופעה חשוב לזכור כי השפעתו של מוזס על התקשורת הישראלית חורגת הרבה מעבר לעיתונים 'ידיעות אחרונות', 'כלכליסט' ואתר ynet. בשנות התשעים נחשב מוזס, יחד עם אליעזר פישמן, לאחד האנשים החזקים גם בתעשיית הכבלים שהחלה באותה עת, ועד לפני כעשור הוא החזיק באחוזים ניכרים ממניות 'הוט' (17%) ובמניות זכיינית ערוץ 2 'רשת'. הוא נחשב עד היום לבעל השפעה בחברות אלו.

בקורות החיים של רבים מבכירי תאגיד השידור החדש בולט השירות בתפקיד בכיר תחת אחד מכלי התקשורת של מוזס. להלן רשימה חלקית.

התאגיד מנוהל על ידי מועצה ציבורית המשמשת כמעין דירקטוריון של הארגון, ובה מאושרות כל ההחלטות החשובות והאסטרטגיות בנוגע לתקציב, תכנים וכדומה. המועצה מורכבת מ־10 נציגי ציבור, כאשר רק שניים מתוכם מגיעים מתחומי הליבה של התוכן החדשותי־אקטואלי. שני חברי מועצה נוספים הם בעלי רקע קולנועי, ויתר החברים מגיעים מתחומים מנהליים, ניהול כספים, ייעוץ משפטי, ניסיון חינוכי, תוכן יהודי וכדומה.

יו"ר המועצה, גיל עומר, הוא דוגמה קלאסית לנושא. מעבר לתפקידים הבכירים שמילא בגלי צה"ל, הוא שימש כראש מערכת החדשות ב'ידיעות אחרונות'.

אך מעבר לקשר שלהם עם היו"ר, לאנשי מוזס בולטות גבוהה במועצה בכל הנוגע לתוכן החדשותי־אקטואלי. חברת המועצה היחידה הנוספת בעלת ניסיון רלוונטי מהתחום היא מישל קרמרמן, מנכ"לית רדיו 99FM, שהייתה בעבר סמנכ"לית שיווק ומיתוג בזכיינית ערוץ 2 'רשת'. משמעות הדבר היא שבכל הנוגע לקביעת הקו של התאגיד בנושא הכי רגיש מבחינה פוליטית וציבורית – סיקור האקטואליה במדינת ישראל – מוזס שולט באופן מוחלט, מסיבה פשוטה: אנשיו הם היחידים בעלי הניסיון הרלוונטי.

הנוכחות של אנשי מוזס בולטת גם בתפקידים בתוך התאגיד. עומר בן־רובי, למשל, שנבחר להיות מנהל רשת ב' החדשה, מחזיק ברזומה שלו – מעבר ל־15 שנותיו בגל"צ – גם תפקידים כמו ראש דסק החדשות ב־ynet וכתב בעיתון 'ידיעות אחרונות'. כך גם שילה דה־בר, שנבחר להעניק שירותי ניו־מדיה לתאגיד, היה העורך הראשי של 'ידיעות אחרונות' בשנים 2007–2010. דוגמה נוספת היא שאול אמסטרדמסקי, ראש הדסק הכלכלי של התאגיד, שהגיע מ'כלכליסט' מבית 'ידיעות אחרונות'.

התקשרות נוספת עם המוזסייה היא החלטת התאגיד לרכוש ציוד מ'ידיעות אינטרנט' בהיקף של 1.65 מיליון ש"ח. למקרה ששאלתם, כן: 'ידיעות אינטרנט' הוא שמו הרשמי של אתר ynet. עסקה טובה.

13866959_1105960856116173_2002721548_n

גם ליוצאי חברות הטלוויזיה מבית מוזס יש נוכחות בתאגיד. עמיר מאורי, שנבחר לספק שירותי "ייעוץ, מיון וסיווג להפקות מקור", שימש בעבר משנה למנכ"ל רשת, והיה מנהל בכיר בחברת HOT; סיני אבט, מנהל חטיבת הדוקו בתאגיד, היה מנהל ערוץ 8 של HOT, בראיון שערכו עימו בתאגיד הוא ממליץ על הסרטים 'ואלס עם באשיר' הפצפיסטי שמסתיים בהאשמת צה"ל בטבח בסברה ושתילה ו'מוות בבאר-שבע', שמתעד את מותו בשוגג של עובד זר בעת מתקפת טרור בתחנה המרכזית בבאר-שבע שלפי אבוט מתעד את "האופן בו ברגע מסוים אלימות נוראה מתפרצת מתוך האדם הרגיל ברחוב".

מעבר לקשרים ההדוקים הללו לקבוצת 'ידיעות אחרונות' ומפעלות נוני מוזס, התאגיד החדש גם נותן מקום ל"סתם" אנשי שמאל, שממלאים ממילא את יתר הערוצים ותחנות השידור. קולם של שדרני רשות השידור השמאלנים והישנים כמו אריה גולן, כרמלה מנשה ואסתי פרז, ימשיך להישמע מעל גלי האתר בפריים־טיים.

יותר מכול בולט מינויו של דורון צברי, במאי 'מגש הכסף' ואיש המועצה הציבורית של 'הקרן החדשה לישראל', לתפקיד מפתח של במאי וכתב דוקומנטרי בכיר. בריאיון שהעניק צברי ל'הארץ' הוא הגדיר את מטרתו ביצירת 'מגש הכסף' במילים הבאות: "עכשיו אני פונה למסות (של הציבור, ע"ג) ואני רוצה להכעיס אותם, לטלטל אותם. לתת להם בראש עם פטישים של 5 קילו, בום, בום, בום, ולהזיז אותם. בסוף, אם לא הקמתי אותם מהכורסה, נכשלתי… הרף שהצבתי לנו, מה שרצינו לעשות, הוא לגרום לצופה לקום מהכורסה, לחפש נבוט, לצאת לרחוב ולדרוש שינוי". וכמובן, צברי מזהה גם את האשמים בכך שאנחנו חיים "בתקופה איומה ושחורה ומזעזעת": "ההזיה הזאת של ההתנחלויות… הפרויקט הלאומי של הימין לדורותיו, שהופך את הסכסוך לבלתי פתיר. הקורבן היו עיירות הפיתוח, כל הארץ התייבשה".

איזה מזל שיש שידור ציבורי.

בגידת הימין

לפי כל הסימנים, תאגיד השידור החדש הולך להיות רק גרוע יותר מהמצב הקיים ברשות השידור הנוכחית. ההטיה האידאולוגית תיעשה חריפה יותר, והשליטה של מוזס במנגנון תהפוך את התאגיד להמשכו של Ynet באמצעים אחרים, והפעם במימון הציבור.

ההקשר הפוליטי של הסערה האחרונה נובע גם הוא מהקשר בין פוליטיקאים מסוימים לקבוצת 'ידיעות אחרונות'. יש לזכור כי חוק התאגיד נולד בתקופת כהונתם של יאיר לפיד כשר אוצר וגלעד ארדן כשר התקשורת. גם המוחים הגדולים מ'הבית היהודי', השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, ידועים בקרבתם לכותרות הראשיות ב־Ynet ו'ידיעות', והם היו חתומים על 'חוק ישראל היום' שנועד לאסור את הפצתו בחינם. מי שתקפו את הממשלה בישיבתה אתמול בנושא היו ארדן, בנט ושקד, ולא במקרה.

התוצאה העגומה הא שהימין שוב מפיל את עצמו במלכודת השמאל. במקום להיאבק לסגור את מוקדי הכוח הממסדיים של האליטה הישנה, בכירים בימין נאבקים על שימורה. במקום לשרת את הציבור שבשמו נבחרו, הם משרתים גורמים אינטרסנטיים המנהלים קמפיין עוצמתי במשך שנים ארוכות נגד שלטון הימין. במקום לקדם חופש עיתונות, הסרת רגולציה ותחרות חופשית אמיתית, הם תומכים בהמשך קיום האוליגרכיה המוגנת. אין מילים עדינות לסכם זאת. זוהי בושה אידאולוגית וחרפה פוליטית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

24 תגובות למאמר

  1. איפה כל המחמאות שהיו לגלעד ארדן שהתחיל את כל הסיפור הזה???
    שנפתח את נדבכי הארכיון מ2014???

  2. והיכן היה ראש הממשלה לאורך כל השנים בהם התהליך הזה התרחש? מדוע נזכר רק עכשיו?

  3. איפה שר התקשורת?! חוץ ממנו כולם אשמים באיך שהתאגיד מתפתח?!

  4. ושמא, רק שמא, גלעד ארדן בנט ושקד אינם באמת אנשי ימין אלא ימנים בהצהרה אך "פרגמטים" כשזה משתלם להם אישית? כבר היו דברים מעולם. (הראיון של בנט במקור ראשון של שבת אומר הכל ובעיקר לא אומר הרבה שלא רצה לומר)

    1. ואולי ביבי לא היה ימין מעולם, אלא סוכן של המשאל שאישר את ההתנתקות, ואת הריסת גבעת האולפנא והצהיר על 2 מדינות ל2 עמים?

    2. מי אמר שנוני מוזס שמאלני? הוא פרגמטי.
      אין לו בעיה לתחזק חברי כנסת מכל הסיעות.
      ואכן לחברי הכנסת שנהנים מחסדיו יש אידאולוגיה מדינית מגוונת. החל מימין דתי קיצוני ועד שמאל קיצוני.
      מה שנקרא – שלח לחמך.
      מה שחשוב לנוני מוזס (ובעיקרון לכל איש עסקים) זה שורת הרווח בסוף השנה.
      הבעיה היא שהוא משיג את שורת הרווח שלו ע"י הגדלת ההשפעה שלו על חברי כנסת (שחיתות?) והתנהלות כוחנית מול שחקנים אחרים.

      מצב התקשורת אכן לא ישתנה הרבה עם ההחלפה של רשות השידור בתאגיד השידור. אותם שמות, אותן הטיות ישארו איתנו. אבל לפחות ניפטר מהניהול הכושל (והפלילי? ראו עדות איילה חסון על מעילות והתנהגות סחטנית ברשות השידור) ומוועד העובדים האלים שלה.

  5. שאפו ענק לבנט שהצליח לעבוד עלינו שהוא שייך לימין

    1. לא שאפו לבנט אלא לעג למצביעיו שרואים כיפה סרוגה על הקרחת, מתעלמים מהרקורד העלום שלו בכל הקשור לעשייה התיישבותית, תורנית, או ציבורית – ונותנים לו את שרביט ההנהגה, בתקווה שינגוס עוד כמה מנדטים מהליכוד ו"אולי יהיה ראש הממשלה הבא".

  6. אתר "פרספקטיבה" נמנע, זמן רב, מלכנות את "שגיאות התרגום" של הארץ בשמם המלא, "הטייה מכוונת".
    אני רואה של"מידה" יש בעיה דומה, עם הקשר בין ה"ימין", התקשורת ובגצ.
    כמה פעמים תחטוף לפנים, לפני שתקרא לזה סטירה? כמה אפשר? הבנו שאתם שפוטי ליכוד, אבל אפילו.

  7. עוד תיתגעגעו לשידור הצבורי הנוכחי שזה ערוץ 1
    ותחנות הרדיו כגון רשת ב , ג , א ,88.

  8. משום מה אתה יוצא מנקודת הנחה שהתאגיד החדש הוקם כדי לבטא תקשורת מאזנת יותר ולא היא. הוא הוקם כי רשות השידור היה ארגן מסואב ובזבזני להחריד וגם משעמם טיכו. הימניים היחידים בתקשורת שרלוונטים עובדים בישראל היום, ועם המשכורות המטורפות שהנהיג שם שלדון, מי מהם אידיוט לעבור לתאגיד? אז מה אתם רוצים?

  9. אגב, גם חצי מהכותבים בישראל היום באו מהאימפריה של נוני. אז גם ישראל היום הוא עיתון שמאל לפי הגישה הזו, לא?

  10. אז כל מי שעבד אי פעם בקבוצת ידיעות, שכאמור פעם (כלומר בעבר, לפני עידן ביב ושלדון) שלט בתקשורת, אסור שיעבוד בתאגיד?
    האם אתם רוצים שיעבדו בו רק יוצאי ישראל היום? אז מי יכתוב בישראל היום אם כולם יעבדו בתאגיד?

  11. אם כל חטאת היא הסגירה של רשות השידור ע"י ארדן והשלכת כל עובדיה בערום וחוסר כל לרחוב.לא פחות מכך עמידת הקהל המריע מסביב והעולם העתונאי ששמח להפטר ממתחרה.מזכיר לכם ימים עברו? אכן!
    בושה

  12. כל הכבוד האמת יוצאת לאור התאגיד גוף מושחת כבר מההתחלה עבודה מצויינת עקיבא ביגמן

  13. הצחקת אותי. קראתי במקומות אחרים דברים שמנוגדים את מה שכתבת. אז כנראה התאגיד מאוזן.
    חוץ מזה שמה אפשר לעשות יש מספר מוגבל של אנשים שיכולים להיכנס בבריכה ולא אפשרי לגייס רק את בעלי השיער השחור והעיניים הכחולות.
    ועוד דבר מעניין שלגבי ישראל היום לא איכפת לך שכולם מזוהים ויש רק עלה תאנה אחד או שניים

  14. כתבה מצויינת לא לפתוח את התאגיד להמשיך להשתמש ברשות הקיימת

  15. סליחה, אבל "התאגיד" נולד בימי נתניהו כראש הממשלה בשבע השנים האחרונות, וכיום גם שר התקשורת. אם בתקופתו קם תאגיד מוטה מראש לשמאל, על מה מלינים בוחריו? הוא אינו יודע לעבוד, ואחר כך, באשמתו, נוצרת סחרחורת שמראש הוא היה צריך למנוע.

  16. עקיבא ביגמן מסתכלים על ניסיון וידע ולא על דעות פוליטיות וצר לי שאתה לא יכול להבין זאת

  17. עקיבא ידידי, הכתבה הזו מרגישה מאולצת, ויוצרת תחושה שהאתר הזה יישר קו עם עמדותיו של נתניהו בכל מצב, ויהי מה.

    ברור שנוני מוזס הוא אחד האנשים החזקים בשוק התקשורת הישראלי, ושהוא שונא את נתניהו. אבל מכאן ועד הצגתו כאיזה דמון ששולט בהכל, רב המרחק.

    האם בגלל שלפני 15 שנה עומר בן רובי עבד בקבוצת ידיעות אחרונות זה הופך אותו לאיש של נוני מוזס? נו, באמת. הרי שוק התקשורת בישראל הוא קטן וריכוזי, וממילא חלק גדול מהעיתונאים שעברו כמה מקומות עבודה עברו גם שם (כולל עיתונאים מ"ישראל היום").
    גם אורי אליצור ז"ל, לדוגמא, כתב שנים רבות בידיעות אחרונות. זה הופך אותו לאיש של נוני מוזס?!

    וגם הטענה בדבר השפעה על "רשת" היא ממש לא משכנעת. האם בגלל שלפני אי אלו שנים החזיק מוזס ב-17% מהחברה זה אומר שיש לו עליה השפעה היום? איך בדיוק ומכוח מה? ובעיני מי הוא "נחשב" כבעל השפעה שכזו?

    בסוף אנשים וגופי תקשורת מושפעים מאינטרסים שונים, בעיקר כלכליים, מהשקפה פוליטית, ומעוד גורמים. ייתכן אפילו שאנשים שומרים על יחסים טובים עם מעסיקם לשעבר. אבל מכאן ועד להציג את הדברים כאילו הם נשלטים על ידו ומהווים חלק מרשת קורים שהוא טווה – זו כבר גלישה למחוזות הקונספירציה.

    1. הטענות נראות משכנעות אבל העובדה שסו התוצאה מלמדת על חוסר יעילות וכשלון אישי של ביבי ביצירת השינוי המתבקש.

    2. מאוד ל א מדוייק ורצוף עובדות מוטעות ואגדות עם. התאגיד ל א. יצליח להגביה עוף. הסיבה. שיטת התגמול ההיסטורית שכולה כולם עובדים וכולם עניים תניב אי פריון מקצועי שסופו ידוע מראש. לא יהיו פירות בשלים לאורך זמן. הניצול וההתנהלות הפקידותית והמנהלית יחסמו כל דרך ליסד ארגון תקשורת שיקדש תכנים לאומיים ציוניים לגווניהם. העיתונאי ציוני ימני בעל ניסיון שלחם עד מוות לסגירת הרשות הרעה אני סקפטי למדי לגבי עתיד המוסד הנפתח. אותה גברת בשינוי האדרת. לא יותר. עיתונות הוא מקצוע ולא משלח יד. בדקו ההבדל במילון הקרוב. צר לי שאפסים מונו לעמוד בראש המערכת. לא בדיוק עיתונאים אלא יותר פוליטקאיםעיתונאים. ומה שהיה הוא שיהיה. אין חדש תחת השמש. המציאות עולה על כל דמיון. שאפו לביבי שניסה להטות הזרם. אבל כבלו את ידיו הגמדים. הם עוד ישלמו על זה. ביבי הקדיש עשור וחצי ךחמשבות בנייתהשידור הציבורי. דברים אלה נכתבים לזסכרם של יצחק לבני שחיבר עשר רפורמות ומומתי רשות השידור בהם חברי הטוב כתב קול ישראל שעלה בסערה לשמים לצד תת אלוף ארז גרשטיין מפקד לבנון ממטען צד והם אולי ימים ועתידם לפניהם. כולנו רק שריטה במצח. תזכרו זאת עיתונאים שלי. על החתום גולדה מאיר. שם עט של עיתונאי וותיק שמסר נפשו על עיתונות טובה וסתמו חי את הפה הוועדים והנהלות כושלות וגמדים נמוכי מצח אחרים.