סיפור מנצח של התמדה וכוח רצון

השקעה ומאמץ של למעלה מעשרים שנה השתלמו ברגע אחד מיוחד. עדי פריד התאמנה לצדה של ירדן ג’רבי בנבחרת ישראל בג’ודו, מספרת על הדרך הארוכה למדליה וגאה בחברתה שהגיעה לפסגה

התמדה ועבודה קשה; ירדן ג'רבי. צילום: ריו2016, צילום מסך יו טיוב

הידד! מדליה אולימפית נוספת לישראל. תשיעית בכלל, חמישית לענף הג’ודו, שנייה למגדר הנשי. אורי ששון וירדן ג’רבי עשו את זה, והביאו את מדליית הארד הנחשקת.

לפני למעלה מעשר שנים, ירדן ואני היינו יחד בנבחרת ישראל בג’ודו. התאמנו יחד, אך לעולם לא התחרינו אחת בשנייה מכיוון שירדן התמודדה תמיד בקטגוריית משקל גדולה משלי. בימים האחרונים אני דבוקה למסך, מקשיבה לפרשנויות ורואה את ירדן שוב ושוב. אני חושבת כיצד בזמן שאני הספקתי לפרוש מהג’ודו, לטייל בעולם, ללמוד לתואר ראשון ושני, להתחתן וללדת ילד מקסים – ירדן המשיכה להתאמן במרץ, שיפרה את הטכניקה שלה, חיזקה שרירים וקטפה את המקומות הראשונים בכל תחרות אפשרית, עד לשיא הקריירה שלה בתחרות הגדולה מכולם, הזכייה במדליה אולימפית.

רגע הזכייה הזה הוא כל כך מיוחד, כל כך מדהים ומלא באושר עצום, אך מאחוריו מסתתרים שנים רבות של הפסדים כואבים, פציעות, אכזבות וויתור על דברים רבים כל כך. אני מסתכלת על ירדן עומדת על הפודיום וחושבת על כל אותם דברים שהיא מנעה מעצמה כדי להגיע למעמד הזה: לאכול מתי שבא לה, לבלות עם חברים, אירועים משפחתיים, טיולים לחו”ל. הספורטאית המדהימה הזו, שהקדישה את חייה כדי להצליח ולהביא כבוד למדינת ישראל, מרגשת מאוד.

לצד הדבקות האישית במטרה להשיג את התואר הנחשק, ענף הג’ודו מלווה במאגר עצום של אנשי מקצוע ותומכים. בג’ודו, שהוא ספורט אגרסיבי ומנטלי כאחד, ישנה חשיבות רבה לתמיכה שהספורטאי מקבל מחוץ למזרן. ההכנה המנטלית חשובה לא פחות מההכנה הפיזית.

אם ראיתם פעם קרב ג’ודו מקרוב, אולי שמתם לב להבעות הפנים של המתחרים שנייה לפני שהם עולים לקרב. למבט הנחוש הזה, “עם הרצח בעיניים”, עשויה להיות השפעה עצומה על המתחרה שממול, והיא יכולה לערער את ביטחונו העצמי גם כשהוא המועמד המוביל לנצח בקרב.

השלבים האחרונים של ההתמודדות על המדליה דורשים מאמץ פסיכולוגי ונפשי מיוחד. אחרי שמתאמן מנצח בחצי הגמר ועולה לגמר, למעשה הוא יודע שהוא זכה במדליה ושהוא הביא כבוד למדינה שלו. צבע המדליה, זהב או כסף, הופך כביכול להיות בונוס. כדי לנצח בקרב הזה ולכבוש פסגה נוספת, המתמודד נדרש להתגבר על התחושה הזו.

לא ויתרה לעצמה

אני נזכרת כיצד באליפות ישראל הראשונה שלי הגעתי עם אבא שלי מבאר־שבע לתל־מונד, נסיעה שאורכה כשעתיים. הגעתי לקרב הזה אחרי שנה של אימונים. כל כך ציפיתי, כל כך התרגשתי, ההתלהבות הייתה בשיאה. תוך כדי חימום הכרוז קורא בשמי לעלות לקרב ראשון מול מתחרה שלא הכרתי. אבא שלי ואחי עומדים ביציע ומעודדים. אחרי דקה של קרב, המתחרה ביצעה תרגיל מבריק והפילה אותי על כל הגב, מה שנתן לה את הניקוד של איפון מלא (נוק־אאוט בג’ודו).

יצאתי מהקרב והמאמן שלי אומר לי שזהו, פה נגמרה התחרות בשבילי. פה הסתיימה אליפות ישראל אחרי נסיעה ארוכה והכנות מרובות. עברתי להתאמן אצל מאמן אחר, מקצועי יותר, והעליתי את רף האימונים. לאחר כשלוש שנים, בשנת 2004, הגעתי לאליפות ישראל השנייה שלי. אבא לא היה שם. רק אני, המאמן והחברים מהקבוצה. ניצחתי את כל הקרבות באיפון והגעתי לקרב הגמר, הקרב האחרון למדליית זהב. ברגע זה כבר ידעתי שלא משנה מה התוצאה, אני מדליסטית באליפות ישראל. הרגשתי שמבחינתי כבר ניצחתי ועשיתי את שלי, ונכנסתי לשאננות. הכרוז קרא בשמי למזרן מספר שלוש. לא עברה דקה, והפסדתי את הקרב. המאמן שלי התאכזב ממני. הוא ראה שלא הייתי אני, לא הייתי שם באמת בקרב. בדיעבד אני יכולה לומר שברגע שידעתי שכבר יש לי מדליה – זהב או כסף – הרגשתי שעשיתי את שלי וזה מספיק, ואם אקבל את הזהב זה יהיה בונוס. הריכוז שלי ירד בצורה משמעותית.

אפקט פסיכולוגי דומה יכול להתרחש גם בכיוון ההפוך. אחרי שמתאמן מפסיד בקרב והוא מגיע לבית הניחומים, שבו מתחרים כל ארבעת המפסידים האחרונים על מדליות הארד, שניים במספר לכל קטגוריה, קשה מאוד להרים את עצמך ולהגיד שזהו הקרב האחרון על המדליה, שהרי כבר הפסדת.

אחרי שלושה קרבות מצוינים שבהם ירדן ג’רבי ניצחה, היא הפסידה ברבע הגמר ועלתה לקרב מדליית הארד בבית הניחומים. אחרי הפסד כל כך כואב, שיש לומר שהשיפוט בו לא היה לטובתה בלשון המעטה, הצליחה ירדן להרים את עצמה, לא להישבר, להילחם כמו לביאה ולנצח בשני קרבות עד התואר הנכסף.

כוח הרצון האדיר, היכולת המרשימה, ההשקעה של למעלה מעשרים שנה, השתלמו ברגע אחד מיוחד. הזלתי דמעות של התרגשות, ומעל הכול הרגשתי גאווה. הכרתי את ירדן, התאמנתי לצדה, ובעיקר עקבתי אחריה במשך השנים וראיתי איך היא מצליחה לקטוף תארים בחו”ל (אליפות אירופה ואליפות העולם), ועודדתי אותה מכל הלב. כל הכבוד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.