האתגר המוסלמי של הודו

חיסול מוצלח של מנהיג ארגון הטרור חיזב אל־מוג'אהדין הביא למהומות בחבל קשמיר, אך הריבונות ההודית היא עובדה מוגמרת. יתכן כי ההתפרצות האלימה היא שירת הברבור של הבדלנות הקשמירית

טרוריסט מהדור החדש; בורהאן וואני (מימין), שחוסל לפני כחודש. צילום מסך

זה למעלה מחודש, מאז ה־8 ביולי, שקשמיר איננה מצליחה לחזור לשגרה. למעלה משישים אזרחים נהרגו בסבב המהומות האחרון. הפגנות, מהומות ועוצר ממשיכים לשתק את החבל, ומבוכת השלטון המרכזי ניכרת. לממשלת הימין ההודי היה כלי יעיל ומהיר לחבר את חבל קשמיר עם שאר חלקי הודו – כסף, כלומר חבילות סיוע כלכליות. אבל בסבב האלימות הנוכחי נראה שהכלי הזה קצת מיצה את עצמו, והוא לא מצליח להביא רגיעה.

מהומות החודש האחרון פרצו בעקבות הישג משמעותי של כוחות הביטחון ההודיים שהצליחו להרוג את מנהיג ארגון הטרור האסלאמי בורהאן וואני, צעיר רך דיבור ובן למשפחה משכילה שהפך לאגדה בקשמיר בחייו ובמותו. וואני עזב את משפחתו וויתר על לימודים וקריירה, ובגיל עשרים כבר פיקד על חיזב אל־מוג'אהדין, הארגון הבדלני הגדול ביותר בעמק קשמיר. בעקבות הפופולריות הגואה של הסרטונים והמסרים שהפיץ ברשתות החברתיות, הציעה ממשלת הודו פרס כספי עבור מידע שיביא ללכידתו.

הלווייתו של וואני, עם מטחי הכבוד שהבדלנים ירו לזכרו ודגל פקיסטן שעטף את גופתו, היו האירוע הציבורי הגדול ביותר בקשמיר בעשור האחרון. הריגתו הציתה שוב את מעגל האלימות. מבחינתה הודו חיסלה טרוריסט בכיר, אבל בדרך היא גילתה את הפופולריות העצומה של וואני וחבריו, ואת השנאה היוקדת לכל מה שמייצג השלטון ההודי. ההערכות דיברו על כ־200 אלף משתתפים בלוויה, ויחד עם אירועי הזדהות אחרים ברחבי קשמיר נדמה היה שכל קשמיר התאבלה על וואני.

מסר לפקיסטן

לפני כשבעים שנה חולקה הודו הבריטית לשתי מדינות, הודו ופקיסטן. בין שתי המדינות הצעירות ניטשה מלחמה על חבל קשמיר. הודו כבשה את חלק הארי של החבל, וקשמיר הפכה להיות המדינה היחידה בפדרציה ההודית שהיא בעלת רוב מוסלמי. פקיסטן ניסתה מאז לרסק את הריבונות ההודית בקשמיר, לעתים במלחמות גלויות ולרוב דרך מימון וארגון של קבוצות טרור שאומנו בפקיסטן וחצו את הגבול.

ב־1989 החל מרד של ממש בקשמיר ההודית, ועשור לאחר מכן פרצה מלחמה גלויה בין הודו לפקיסטן. הניצחון ההודי ופיגועי 11 בספטמבר שנתיים אחר כך, החלישו את התיאבון הבינלאומי להתערב במשבר בקשמיר, ואפשרו להודו לחזק את שליטתה בקשמיר ולמנוע בכל דרך את בינאום הסכסוך.

המהומות האחרונות שידע עמק קשמיר התחוללו בשנת 2010, ומאז עשו ממשלות הודו צעדים חשובים לביצור השליטה ההודית בקשמיר. הצעד הסמלי ביותר היה הצטרפות מפלגת הימין ההודית, BJP, לקואליציה החדשה בקשמיר. שיתוף הפעולה הקואליציוני בין מפלגה קשמירית מוסלמית ובין הימין ההודי שעבורו קשמיר היא אדמת קודש הינדואית, סימנה את הייאוש הקשמירי מהמאבק הלאומי. הקואליציה הוקמה אחרי בחירות דמוקרטיות עם אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר בשני העשורים האחרונים – עוד סימן להשלמה הקשמירית עם הריבונות ההודית.

על רקע המהומות הנוכחיות, את נאום יום העצמאות שחל אתמול (15 באוגוסט), הקדיש ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי לא רק ל"רשימת מכולת" של הצלחות, אלא גם לפנייה ישירה למחוזות המורדים של פקיסטן. מודי הכריז כי אם פקיסטן תעלה קומה בהתערבות שלה בקשמיר ההודית, גם הודו יכולה להתערב בסכסוכים האתניים של פקיסטן, כמו, בבלוצ'יסטן למשל. האיום היה אמנם מרומז, אך כזו היא דרכם של איומים שנשמעים בפעם הראשונה.

איומים לפקיסטן; ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. צילום: Narendra Modi CC BY-SA 2.0 via flickr
איומים לפקיסטן; ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. צילום: Narendra Modi CC BY-SA 2.0 via flickr

הצעירים מחפשים וויסקי

וואני, צעיר שהסכים לוותר על קריירה עבור המאבק הלאומי, לא באמת מייצג את המסלול השגרתי של הקשמירים הצעירים, גם לא אלה ששונאים את הודו בכל מאודם. פגשתי פעם סטודנט קשמירי על גג אוטובוס עמוס בדרך למחוז בראמולה הקרוב לגבול הפקיסטני. הוא סיפר לי על כוונתו להצטרף למורדים בשלטון ההודי. כששאלתי מה מעכב אותו, הוא השיב שקודם הוא צריך לסיים את הלימודים. אני מניח שהוא ויתר על הרעיון, וכמוהו רוב הצעירים הקשמירים הבדלנים שבוחרים להמשיך בחייהם ולהפריד בין רטוריקה אנטי־הודית להשתלבות מעשית תחת השלטון השנוא.

הודו ניצחה את המאבק הבדלני בקשמיר לפני למעלה מעשור, והצליחה לחבר אליה יותר ויותר קשמירים. עבור הצעירים החילונים והמשכילים בסרינגאר בירת קשמיר, אין סיוט גדול יותר מעצמאות קשמירית או ריבונות פקיסטנית בקשמיר. חוויתי זאת באחד החגים המוסלמים, כאשר הממשלה אסרה על עסקים למכור אלכוהול. היצירתיות והנחישות שגילו הצעירים כדי לגלות היכן ניתן לקנות בקבוק ויסקי במחיר מופקע, העידו על הניכור שהם חשים מהערכים המסורתיים־קהילתיים שהציתו את המרד בקשמיר.

אבל יש כמובן גם קשמירים אחרים, והמגמה איננה מבשרת טובות. בעבר הארגונים הבדלנים של קשמיר הכילו בעיקר מסתננים מפקיסטן שאומנו ומומנו על ידי האויבת הגדולה של הודו. היחס כלפיהם מצד המקומיים היה חשדני ולפעמים אף עוין. הצעירים הקשמירים מהודו נסוגו מהמאבק, ובעקבות כמה מחוות של ממשלת הודו הלכו והתנכרו לפרויקט הטרור הפקיסטני.

בשנתיים האחרונות המגמה הזו משתנה. ב־2013 הצטרפו 31 קשמירים מקומיים למאבק הצבאי נגד הודו, ב־2015 המספר כמעט שולש. וואני היה מגנט לסוג חדש של טרוריסט: משכיל, שוחר צדק, מרגיש בבית בעולם טכנולוגי־וירטואלי. צעיר מקומי וכריזמטי שמונע מאש פנימית ולא (רק) ממימון פקיסטני. הריגת וואני היא ההזדמנות של הודו לצמצם עוד יותר את הטרור של חיזב אל־מוג'אהדין ושאר הארגונים שנלחמים בה, אבל ההתרגשות שאחזה בקשמיר בעקבות הריגתו מזמינה גם מגמה הפוכה.

על רקע ההלם שאחז בהודו מול ההלוויה ההמונית של וואני, בלטה אחדות שפה בין השמאל והימין בהודו. שני המחנות רואים בקשמיר חלק בלתי נפרד מהודו, ובשניהם חזרו על משפטים דומים: הקשמירים הם אחים, וצריך למצוא את הדרך להפריד בין הרוב שוחר השלום ובין המיעוט הטרוריסטי. עבור הימין, המוסלמים הקשמירים הם האחים הצעירים של הציוויליזציה ההינדואית האדירה, לעתים אחים חצופים שלא מבינים את מקומם. עבור השמאל הם אחים שווי זכויות ביצירתה של הודו המודרנית; עבור שני המחנות לא רק קשמיר היא חלק מהודו, אלא גם הקשמירים הם בשר מבשרו של העם ההודי.

האסלאם לא עוזר

ועדיין, האחיזה של הודו בקשמיר איתנה. אין באמת מי שמאמין שתקום קשמיר עצמאית, או שהשטח יועבר אי פעם לפקיסטן. למרות החסרונות המובנים של דרכי השליטה ההודית בעמק קשמיר, מהומות 2016, כמו גם אלה של 2010, לא חרכו את האדישות הבינלאומית. הודו מחוזרת יותר מאי־פעם על ידי ארה"ב, רוסיה ואירופה. ניסיון הבינאום של הסכסוך בקשמיר נכשלו.

על כל אבא ששולח את ילדו להיות שהיד, יש עשר אמהות קשמיריות ששולחות את הילד לחינוך פרטי ויקר להחריד כדי להכין אותו לעולם התחרותי של שוק העבודה ההודי והגלובלי.

פרס צנוע של 15 אלף דולר הספיק כדי למצוא מי שילשין על וואני, ניצוץ התקווה הטרי של המאבק הקשמירי לעצמאות. לעתים פֶּרץ האלימות מעיד דווקא על ייאוש ואובדן עשתונות מול המציאות ההולכת ומתרחקת מחלום העצמאות הקשמירי. הקשמירים המירו את השיח הלאומי־פוליטי בשיח אסלאמי־דתי, אבל גם בעולם שבו האסלאם הרדיקלי מרים ראש והופך לכאב ראש שמאיים על המערב, המוסלמים הבדלנים בקשמיר – מחלוצי התחייה הרדיקלית – לא מצליחים להיות רלוונטיים.

הקשמירים נכשלו במאבק לעצמאות שהחל לפני 27 שנים, אבל הישג אחד הם קיוו שלא יילקח מהם. הקשמירים המוסלמים גירשו את הפאנדיטים ההינדואים מקשמיר, והפכו את עמק קשמיר לאזור כמעט נקי מלא־מוסלמים – בדומה לפקיסטן שהיה בה מיעוט הינדואי גדול ערב העצמאות, מיעוט שנמחק עם השנים. גם ההישג הזה נמצא בסכנה מול ממשלת ימין שמבקשת להשיב את ההינדואים לחבל קשמיר. אותה מפלגת ימין היא השותפה הקואליציונית הבכירה במדינת קשמיר עצמה, וזו כבר ממש השפלה.

מוקדם עדיין לתת תשובה לשאלה האם חיסול וואני הוא ניצוץ התחייה או שירת הברבור של הבדלנות הקשמירית. קיץ 2017 עשוי לסמן את הכיוון שאליו יצעד החבל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. למה אתר מידה מספר לנו על מהומות אתניות בהודו? או על מהומות אתניות במזרח התיכון?
    למה אתר מידה מתנהג בסלקטיביות, ולא מספר לנו למשל על מהומות אתניות ביפן? או בגרינלנד? האם זה בגלל שאין שם איסלאם (מוסלמים יש אך לא כעדה או כדת אטו צורת אירגון אחרת, אלא רק כיחידים)?
    רק שאלתי, מה לא בסדר בשאלה פשוטה ותמימה?

    1. אולי מפני שהטרור בעולם הוא רובו ככולו מוסלמי? אולי מפני שהטרור האיסלמי ועצם הלך הרוח האיסלמי, הוא בעיית הבעיות של כל המין האנושי כיום?
      וגם אני רק שאלתי, מה לא בסדר בשאלה פשוטה ותמימה?

    2. אני לא הכרתי מהומות אתניות בגרינלנד. אולי אתה יכול לספר לי כדי שאלמד.

    3. המהומות היו בהודו ואתה רוצה שידווחו על מהומות ביפן?

    4. כמה מהומות אתניות יש בעולם שלא כוללים בתוכם מוסלמים?

    5. מתנצל על שהציניות בדברי לא היתה ברורה.
      הכוונה היתה שביפן ובגרינלנד אין מהומות אתניות משום שאין שם איסלאם, ולכן אתר מידה לא יכול לדווח על כך.
      מה המסקנה ההגיונית?

    6. שאלה טובה אבל לא במקום הנכון. אין ספק ש"מידה" מנסה לקחת מקרים דומים ולהשוואות חלקי עם המצב שלנו הישראלי. ולכן זה שהם מוסלמים יש בזה מידת מה של השוואתית (אמנם תמיד אפשר למצוא קיצונים לא מוסלמים אבל בכדי להשוואות צריך לנסות לתת מירב הנקודות הדומות ). אבל השאלה שלך צריכה לפנות לתקשורת השמאלנית בעולם איך הם כמעט לא מזכירים סכסוכים אחרים עד כמה הוזכר הסכסוך בין סעודיה לתימן , כורדים לתורכיה צפון קוראיה הפנימית ? ועוד מאות דוגמאות שיש. האם זה בגלל שאין שם יהודים בסכסוך ????? זה שאלה נכונה.
      רק עניתי , מה לא בסדר בתשובה פשוטה ותמימה?

    7. אולי אתה סלקטיבי בבחירת המאמרים שאתה קורא?
      לא פעם קראתי כאן על מהומות בארה"ב ובמדינות אחרות. רק לפני כמה ימים דווח כאן על ההרס הנרחב במלחמת האזרחים של שכנינו- אגב "מהומות אתניות במזרח התיכון".
      השאלה היא, למה זה מפריע לך שמתפרסמת כתבה מקיפה על מהומות שמעורר האיסלם בהודו?
      האם השאלה שלך היא באמת כה תמימה או שהיא מסתירה צביעות שמאלנית טיפוסית מאחוריה?
      אגב, לסכסוך המקומי יש המון דברים במשותף עם הסכסוך ההינדו-איסלאמי.
      ראשית, המוטיב הג'יהאדיסטי, השזור בכל פינה בגלובוס שבו מיעוט איסלאמי גדול חי לצד קהילה כופרת, לא-מוסלמית.
      שנית, המונח "כיבוש". האם חבל קשמיר כבוש? למי הוא השתייך פעם? ומי כובש ביהודה ושומרון? הדמיון ברור לכל בר דעת.
      שלישית, עולם הערכים המשותף, הידידות בין העמים והקירבה הרעיונית שבין התרבות ההינדית העתיקה לבין התרבות היהודית, למרות המרחק הגדול, וההבדלים הבסיסים שבין הדתות.

    8. אנונימי- קרא על צפון אירלנד, סרי-לנקה, רואנדה ועוד אלף מקומות ותמצא שנאות אתניות ודתיות יוקדות שלא קשורות כלל לאיסלם ולערבים.

      בממוצע על אלף השנים האחרונות, אני מניח שאפשר לברך על שהסכסוך שלנו הוא עם ערבים מוסלמים- רמת האלימות היתה גבוהה בהרבה עם ספרדים קתולים (גירוש ספרד), גרמנים קתולים (מסעות הצלב) ופרוטסטנטים (השואה), סלבים אורתודוקסיים (פרעות ת"ח-ת"ט ופוגרומים)..

    9. אכן יש סכסוכים בהם האסלאם הוא גורם ממתן למשל בסרי לנקה, אבל המאמר הזה הוא על קשמיר אז טבעי שמדברים על האסלאם הקיצוני.

  2. העולם נמצא במלחמת עולם שלישית הפעם עם האסלאם הקיצוני. כשהקרבות בסוריה יחמירו הם יגררו את תורכיה למלחמת אזרחים
    חזקה יפילו את ירדן וכל אירופה תבער. גם סכסוכים כאלה יתודלקו מהלהבות של השכנים שלנו.
    רק נקווה שזה יעבור מעלינו. משום מה לא נראה לי…