חנין זועבי לא לבד

לאחרונה נחשף סרטון שבו מציגה חברת הכנסת חנין זועבי את פרשנותה לפתרון שתי המדינות, ולפיה אף אחת משתי המדינות איננה צריכה להיות מדינה יהודית, ולצד המדינה הפלסטינית צריכה לשכון מדינה לא ציונית ולא יהודית. מכיוון שזועבי נתפסת כסמן הקיצוני של נציגי הציבור הערבים, הנטייה הדומיננטית היא להתייחס לדבריה בביטול ולראות בהם אמירה שולית ולא מייצגת.

יחס דומה מקבלים גם נציגים אחרים של בל"ד בכנסת. אף אחד לא התייחס ברצינות רבה לדברים הקיצוניים שאמר עזמי בשארה עד שהתגלה כי הוא מסייע לחיזבאללה בזמן מלחמה, או ליורשו בראשות התנועה ג'מאל זחאלקה שפועל באופן עקבי נגד הצטרפות בני נוער ערבים לשירות הלאומי. בחודשים האחרונים עלה לכותרות גם חבר הכנסת באסל גטאס שמרשה לעצמו לפעול נגד מדינת ישראל ולקרוא באופן מוצהר לחרם נגדה. כל אלה מצטרפים להשתתפות של חברי סיעת בל"ד במשטים אלימים נגד מדינת ישראל, לביקור משפחות רוצחי אזרחים ישראלים ועוד שלל הפתעות.

אלא שבדיקה מעמיקה של עמדות הנהגת הציבור הערבי בישראל מוכיחה כי לפחות בשאלת פתרון שתי המדינות, זועבי וחבריה למפלגת בל"ד מייצגים את עמדת המיינסטרים. לא מדובר במגמה חדשה. כבר לפני כעשור פרסמו כמה ארגוני חברה אזרחית של הערבים בישראל שלושה ניירות עמדה, ובהם מובעות עמדות דומות לדבריה של חברת הכנסת זועבי.

בשנת 2006 פרסמה ועדת המעקב העליונה לערבים בישראל את מסמך 'החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל', ובו נכתב במפורש כי ערביי ישראל נאבקים למען "הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים באופן מוסכם וצודק". במקביל נכתב במסמך כי ערביי ישראל אינם מעוניינים שמדינת ישראל תמשיך לשמש כמדינה יהודית, משום ש"הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית… מציב אותנו בעימות עם טבעה ועם מהותה של המדינה בה אנו חיים… הגדרתה הרשמית של ישראל כמדינת העם היהודי היא בבחינת חומה אידיאולוגית מבוצרת בפני אפשרויות הנהגת שוויון מהותי מלא לאזרחיה הערביים". בכתיבת נייר זה היו שותפים 37 נציגי האליטות הפוליטיות, האינטלקטואליות והאזרחיות, ובהם גם מי שיהיה בהמשך ראש הרשימה הערבית המשותפת, איימן עודה, לאחר ששווק לציבור הישראלי כמנהיג המתון של ערביי ישראל.

במאי 2007 פורסמה על ידי ארגון 'מדה אל כרמל' הצהרת חיפה, ובה נטען כי "הפיוס דורש גם הכרה בזכות השיבה… סיום הכיבוש, פירוק ההתנחלויות מכל השטחים…". בד בבד, "הדבר מחייב שינוי במבנה החוקתי של ישראל, שינוי בהגדרתה – ממדינה יהודית למדינה דמוקרטית המבוססת על שוויון לאומי ואזרחי בין שתי הקבוצות הלאומיות…". גם על מסמך זה חתומים עשרות ממנהיגי הציבור הערבי בישראל, בהם שוב איימן עודה וחנין זועבי. לצד כל אלה חתומים על הצהרת חיפה גם נציגי שתי"ל (הזרוע הביצועית של 'הקרן החדשה לישראל'), האגודה לזכויות האזרח, עמותת סיכוי, עיריית חיפה, אגודת הגליל, מכון ון ליר, עדאלה ועוד.

בין לבין, בפברואר 2007, פרסם ארגון עדאלה טיוטת הצעת חוקה למדינת ישראל, ובמסגרתה הם מציעים להגדיר את ישראל כמדינה "דו־לשונית ורב־תרבותית". גם בעדאלה לא נמנעים מהתייחסות לסיום הסכסוך עם הפלסטינים ודורשים מישראל "לסגת מכל השטחים הכבושים משנת 1967". בהקדמה להצעה מעידים הכותבים כי יש זיקה חזקה בין שלושת המסמכים: "לכל מסמך מהשלושה ייחודיות משלו, ושלושתם משלימים זה את זה".

זו שלנו, זו גם כן

חשוב לציין כי הציטוטים המובאים כאן הם תמציתיים, ועיון בניירות המדוברים יחשוף את הקוראים לאמירות עוינות רבות לרעיון המדינה היהודית ולעצם קיומה. ניירות אלה נכתבו על ידי קשת רחבה של מנהיגי ערביי ישראל, בהם רבים הנחשבים למתונים יחסית מבחינה לאומית. אם כבר, מי שבולטים בהיעדרם הם דווקא הקיצוניים יותר דוגמת ראאד סלאח וחבריו לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.

דברים אלה אינם מותירים מקום לספק: ערביי ישראל אינם מתכוונים לוותר על שאיפותיהם לחסל את רעיון המדינה היהודית, גם לאחר שתקום מדינה פלסטינית. העיתוי של פרסום הניירות, בשנים 2006-2007,  יכול לשמש ראיה לכך: זמן קצר לאחר יישום תכנית ההתנתקות מרצועת עזה. מה הקשר? תכנית ההתנתקות העבירה מסר ברור: מדינת ישראל איננה רואה בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים חבלי מולדת, ולמעשה מודה בצדקת טענתם של הפלסטינים. משהיה נראה לערביי ישראל שהקרב הרעיוני על המדינה הפלסטינית הוכרע, עבר כובד המשקל לעיסוק בצביונה של ישראל עצמה כמדינה דו־לאומית.

מי שמבקשים להבטיח את עתידה של המדינה היהודית באמצעות הקמת מדינה פלסטינית צריכים להיות הראשונים לתת מענה כיצד בכוונתם לעשות זאת. בשנת 2008, לאחר שלמדנו במכון לאסטרטגיה ציונית את המסמכים לעומקם, הגענו למסקנה ברורה: הפתרון לדרישותיהם הרדיקליות של מנהיגי ערביי ישראל מחייב את עיגון מעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בחוק יסוד, ולשם כך הצענו כבר אז לכונן את חוק יסוד 'ישראל מדינת הלאום של העם היהודי'. עשר שנים לאחר פרסומם של ניירות אלה, טרם הוצגה כל דרך אחרת להתמודד עם האתגר שמניחים ערביי ישראל לפתחם של תומכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

__________________

הכותב הוא מנהל הפרויקטים של המכון לאסטרטגיה ציונית