מִנִּקְרַת הַצּוּר: הטור השבועי של צור ארליך

בוקר טוב אמריקה

טרוט ממחיקה עצמית / כרות בצו פי-סי מצמית / קם עם, קם קאובוי שנמאס לו / לתפוס את צווארו בלאסו

בניגוד לציפיות. צילום: נעם ריבקין /פלאש90

לִשְׁכַּב לִישׁוֹן כְּמוֹ קֹהֶלֶת,
כִּי אַשְׁלָיוֹת אֵין בָּן תּוֹעֶלֶת:
שְׁכַב בִּמְנוּחָה וְקוּם לִקְרַאת
הֶמְשֵׁךְ הַדִּיכִּי-דֶּמוֹקְרַט.

לְהִתְעוֹרֵר בַּעֲצַלְתַּיִם:
הֲרֵי הַנְּיוּזְוִויק וְהַטַּיים
הִמְלִיכוּ אֶת הַמַּעֲרָךְ.
פִּהוּק עָגוּם – וְהִנֵּה טְרָאח:

וְהִנֵּה טְרַאמְפּ מְזַעְזֵעַ
אֶת הַפָטָאלְיָה וְחוֹזֶיהָ.
חָשַׁבְנוּ שֶׁהָרֹב מִעוּט
אַךְ הוֹפּ: הַתֶּקֶן הוּא טָעוּת.

לָקוּם לָרַדְיוֹ וְלִשְׁמֹעַ
בַּחֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת שֶׁל שְׁמוֹנֶה
אֶת שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁיִּקְרֶה
רַק בְּפַנְטַזְיַת שִׁין-קוֹף-רֵישׁ.

לָקוּם, לִקְפֹּץ, וְאָז לָשֶׁבֶת.
הֲלֹא מָנִינוּ שֵׁבֶט-שֵׁבֶט
שֶׁקְּלִנְטוּנָם עַד-כְּלוֹת נִגְרַם
בְּשֵׁבֶט לְשׁוֹנוֹ שֶׁל טְרַאמְפּ;

חָשַׁבְנוּ כָּךְ – אֲבָל הֵם קָמוּ,
שְׂרוּטִים מִן הַטֵּרוֹר בַּקַּמְפּוּס,
טְרוּטִים מִמְּחִיקָה עַצְמִית,
כְּרוּתִים בְּצַו פִּי-סִי מַצְמִית;

קָם עַם, קָם קָאוּבּוֹי שֶׁנִּמְאַס לוֹ
לִתְפֹּס אֶת צַוָּארוֹ בְּלָאסוֹ,
וּבַחֲשַׁאי סָח: לֹא אֶחֱשֶׁה
הַפַּעַם בִּרְאוֹתִי אֵיךְ שֶׁ

אָמֶרִיקָה הוֹזָה כְּמוֹ וֶגַאס
הִתְעַרְפְּלָה לִהְיוֹת נוֹרְוֶגְיָה
וְהִתְחַפְּשָׂה לְזוּג יוֹנִים
וְהִתְרַפְּסָה לַבִּרְיוֹנִים;

מֵרֹב רוֹמַנְטִיּוּת וְרֹגַע
הִיא רַק נָמוֹגָה וְנָסוֹגָה
עִם פְּרוֹטוֹקוֹל שֶׁל נִימוּסִין
בִּפְנֵי אִירָאן, מוֹסְקְבָה וְסִין.

וְכָךְ רָקַם הָעָם רֵיאַקְצְיָה
כְּלַפֵּי אוֹבָּמָה וְאֶל-אַקְצָה
וְכָכָה הוּא חוֹלֵל שְׁעַת נֵס.
אַךְ הָרְגָּשׁוֹת בְּשַׁעַטְנֵז.

שִׁמְעוּ, עַל כֵּן, לוֹקֵי עַצֶּבֶת:
זֶה לֹא הָאִישׁ, זֶה גַּם הַצֶּוֶת.
נְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית נִצָּב
עַל כִּתְפֵיהֶם שֶׁל יוֹעֲצָיו:

מַפֶּלֶת הִילָרִי הִזִּירָה
אָחוֹר אֶת גֵּ'יי סְטְרִיט וְגָ'זִירָה
וּשְׁאָר מִינֵי אִרְגּוּן וָתָא
שֶׁיָּעֲצוּ בִּסְבִיבָתָהּ;

אַךְ גִּינְגְרִיץ' וְאִתּוֹ גּ'וּלְיָאנִי
שֶׁהֵם לְגַמְרֵי מִשֶּׁלָּנוּ
יֵשְׁבוּ עַל טְרַאמְפּ, עַל שׁוֹר מוּעָד,
וְיִשְׁמְרוּהוּ מְאֻחָד.

עַל כֵּן בָּעֶרֶב הַזָּרוּחַ
אֶפְשָׁר לִשְׁכַּב לִישׁוֹן זָחוּחַ;
אֲבָל לִזְכֹּר אֱמֶת נִצְחִית –
שֶׁלָּעוֹלָם רִצְפַּת זְכוּכִית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. מר ארליך היקר, אתה פשוט לא מבין את הבוכים והמתאבלים אצלנו. זה שג'יי סטריט ואל ג'זירה יחזרו עכשיו לגודל הטיבעי, הוא בדיוק הדבר שמפחיד ומרגיז אותם כל כך. והאפשרות שאולי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, שישמש כמנוף בעזרתו האייטולות יוכלו לסחוט את ישראל, ממש מכניסה אותם לפניקה.

  2. למר ארליך

    בשבילי ניצחון הוא שמועמד מנצח כמו ב 1980 רייגן ו 84 רייגן או ב2008 אובמה או כאן רה"מ נתניהו . טראמפ ניצח בגדול בשל השיטה האלקטורית שעה שבהצבעה הפופלארית הם היו שווים (200 אלף קולות להילרי יותר אבל זה זניח) .
    למעשה ארה"ב חצויה
    ולגבי אל גזירה או גיי סטריט באמת הם לא חשובים בארה"ב

    1. הארגונים המתועבים האלה חשובים ויקרים מאוד לליבם של רבים ממצביעיה של קלינטון.
      ובקשר לקשקוש על הרוב שיש כביכול לדמוקרטים : מיליונים רבים של מצביעי ימין במדינות קליפורניה וניו יורק, לא טורחים כלל להצביע, מפני שהם יודעים שאין להם שום סיכוי להשפיע בשיטת האלקטורים. לא לחינם, הדמוקרטים אינם תובעים את שינוי שיטת הבחירות. רק בזכות הבחירה הלא ישירה, למיעוטים יש כל כך הרבה כוח בפוליטיקה האמריקנית – הרבה מעבר למשקלם האמיתי. בשיטה ישירה, לדמוקרטים לא היה סיכוי לנצח כבר מזה עשרות שנים. שיטת בחירות ישירה קיימת בהצבעה לקונגרס, ואמנם, שם הרפובליקנים זוכים לניצחונות ברורים ומוחלטים פעם אחרי פעם.