ארה"ב איננה יכולה להשלים עם האפשרות שלחיצת כפתור של קים ג'ונג און תוכל להשמיד ערים אמריקניות. המשבר עם צפון קוריאה אמיתי, אבל יש בהחלט מה לעשות
המשבר עם צפון קוריאה אולי נראה מפוברק, אבל הוא איננו כזה.
בהתחשב בכך שלפיונגיאנג יש נשק גרעיני וטילים בליסטיים במשך יותר מעשור, מדוע הפאניקה הנוכחית? התשובה היא: מכיוון שצפון קוריאה צועדת לקראת פריצה גרעינית. המשטר שם מכריז בגלוי שהוא מתקדם במהירות לפיתוח טילים בליסטיים בין־יבשתיים היכולים להגיע לארה"ב, וכך להפוך עיר אמריקנית לעפר ואפר במחי לחיצת כפתור של קים ג'ונג און.
הצפון־קוריאנים אינם מבלפים. הם רשמו התקדמות משמעותית עם רקטות המונעות בדלק מוצק, שפריסתן מהירה יותר ולכן קל יותר להסתירן והן חשופות פחות לגילוי ולמכה מונעת. במקביל, פיונגיאנג הגדילה בקביעות את הארסנל הגרעיני שלה. ההערכות הן שברשותה כיום בין 10 ל־16 פצצות גרעיניות. בשנת 2020, המספר עשוי בהחלט להגיע למאה. רק לשם השוואה: בריטניה מצוידת ב־200 פצצות.
זו הסיבה למשבר הנוכחי. פשוט איננו יכולים לאפשר לקים ג'ונג און את היכולת להשמיד ערים אמריקניות.
יש מי שיצדד בהרתעה. אם זו הצליחה מול הרוסים והסינים במשך כל השנים הללו, מדוע שלא תצליח מול הצפון־קוריאנים? ראשית, משום שהרתעה, אפילו נגד יריב רציונלי כמו ברית המועצות בעבר, לעולם איננה דבר בטוח. היינו קרובים למדי למלחמה גרעינית באוקטובר 1962.
ושנית, מפני שהמשטר בצפון קוריאה הוא ביזארי באופן קיצוני, ממלכה מסוגרת בניהולו של אל־מלך משונה, לחלוטין חסר רחמים ולגמרי בלתי צפוי. על קליגולה אי אפשר לסמוך. זהו משטר פראי ודמוי־כת; אנשיו רובוטיים. העיתונאית קארן אליוט האוס ציינה פעם כי בעוד עיראק של סדאם חוסיין הייתה בית כלא, צפון קוריאה היא מושבת נמלים. במושבות נמלים אין איזונים ובלמים.
אם לא הרתעה, אז מניעה. אבל כיצד? התקווה הטובה ביותר היא שסין תממש את השפעתה ותגרום לצפון־קוריאה לוותר על תכניותיה.
סין עשתה במשך שנים צעדים בכיוון זה, אך לעולם לא משהו החלטי דיו. לסינים יש סיבות משלהם. זה לא רק שהם חוששים מזרם מסיבי של פליטים אם משטרו של ג'ונג און יתפרק, אלא גם מפני שפיונגיאנג, המהווה מטרד נצחי עבור האמריקנים, היא מחסום בפני השפעה אמריקנית על סין. קריסת המשטר בצפון קוריאה, תביא את קוריאה הדרומית (וכך גם את את אמריקה) עד הנהר יאלו.
אם כן, למה שהסינים יעשו זאת עבורנו דווקא עכשיו? מכמה סיבות.
- לסינים לא אכפת ממתיחות, אבל הם אינם רוצים במלחמה; והסיכון למלחמה גובר. הם יודעים שאיום הטילים הבליסטיים הבין־יבשתיים לחלוטין איננו קביל מבחינת האמריקנים, ושהממשל הנוכחי נראה מחויב במיוחד לאכוף את הקו האדום הלא־מוכרז הזה.
- האינטרסים הסיניים נפגעים באופן משמעותי מהקמתן של מערכות הגנה אזוריות נגד טילים שמטרתן לנטרל את הגרעין הצפון־קוריאני. בקוריאה הדרומית נמצאים במירוץ נגד השעון להתקנת מערכת טילים נגד טילים מסוג THAAD. יפן עשויה להיות הבאה בתור. משימתה של מערכת THAAD היא לעקוב ולהפיל טילים בליסטיים מצפון קוריאה בשלב האחרון של מעופם (בכניסתם לאטמוספרה), אבל כמו כל מערכת מיגון מפני טילים, היא בהכרח מפחיתה מן הכוח והחדירה של הארסנל הגרעיני הסיני .
- אם סין תשב בחיבוק ידיים, היא מסתכנת בכך שכלי הנשק הגרעיניים הטקטיים של ארה"ב יוחזרו לדרום־קוריאה, אחרי שהוצאו משם ב־1991.
- ככל שהמשבר יעמיק, תתחזק האפשרות שדרום־קוריאה, וחשוב מזה – יפן, יהפכו בעצמן למדינות גרעיניות. יפן גרעינית היא הסיוט הסיני האולטימטיבי.
אלה קלפים חזקים שאמריקה יכולה לשחק בהם. מטרתנו צריכה להיות ברורה: המינימום הוא הקפאת הניסויים הגרעיניים של צפון קוריאה, המקסימום הוא החלפת המשטר שם.
כיוון שיש לבייג'ין אינטרס כה חזק בהמשך קיומו של המשטר הנוכחי, אנו יכולים להמתיק את הצעתנו להחלפת המשטר בכך שנתמוך באיחוד שתי הקוריאות. זו לא תהיה גרמניה שבה המדינה הקומוניסטית נבלעה בתוך המערב. אנו נקבל צפון־קוריאה עצמאית, אבל ב'מתכונת פינלנדית'. במהלך המלחמה הקרה הייתה פינלנד, בהתאם להסכם, עצמאית – אך תמיד פרו־רוסית במדיניות החוץ שלה. כאן נערוב לכך שצפון־קוריאה חדשה תהיה עצמאית, אך לעולם תהיה לה אוריינטציה סינית. לדוגמה, המשטר החדש יתחייב כי לעולם לא יצטרף לברית כלשהי העוינת את סין.
ישנן עסקות שאפשר להגיע אליהן. ייתכן שהן יצטרכו את תמיכתן של תצוגות כוח ונחישות אמריקניות. התקפת מנע על מתקני הגרעין של צפון קוריאה ואתרי הטילים תהיה פעולה מסוכנת מדי, שכן היא תזרז כמעט בוודאות פלישה לדרום קוריאה ותגרום למיליוני נפגעים. במקום זאת אולי כדאי שננסה ליירט טיל צפון־קוריאני במעופו, כדי להפגין הן את יכולתנו להגן על עצמנו והן את חוסר התוחלת במערך הטילים של צפון־קוריאה הניתן לנטרול באמצעים טכנולוגיים.
המשבר עם קוריאה אמיתי, והוא הולך וגדל. אבל איננו חסרי אונים. יש לנו בררות, ויש לנו נכסים. הגיע הזמן לפרוס אותם.
___________________
טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב
© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post
תענוג שאתם מביאים את המאמרים שלו.
מלחמה גם באזור שלנו המשקיעים בארץ מוכרים נדל"ן לטובת מטבע חוץ