אזהרה לטראמפ: רד מהנושא הפלסטיני

בביקורו בסעודיה חידש טראמפ את הברית עם המדינות הסוניות נגד איראן והטרור. זו הזירה החשובה, ואסור שהנושא הפלסטיני ישתלט שוב על סדר היום

טראמפ בסעודיה. צילום: הבית הלבן/Shealah Craighead

"כשהאלים רוצים לחסל מישהו, הם מפתים אותו לנסות את כוחו בפתרון הסכסוך הערבי־ישראלי" (אירווינג קריסטול)

המרדף הדון־קישוטי של האמריקנים אחר שלום במזרח התיכון הוא רב־שנתי. הוא נכשל תמיד, אבל כל ממשל מרגיש צורך לנסות. ממשל טראמפ אינו שונה מבחינה זו.

גם המרדף הזה ייכשל. אין ספק, התלהבותו של הנשיא טראמפ ממה שהוא מתאר כ"דיל האולטימטיבי" לא גרמה עד כה נזק רב, אך היא עלולה להפריע ולגרום לנסיגה בהתקדמות היוצאת דופן שכבר מושגת במקומות אחרים במזרח התיכון.

ההתקדמות החלה עם מסעו של טראמפ לסעודיה, הראשון בתקופת נשיאותו, בהכרזה שאין לטעות בה על כוונון מחדש של המדיניות האמריקנית באזור. המסר: הפייסנות כלפי איראן הסתיימה.

ברק אובמה נטה לטובת איראן במלחמה הפנים־מוסלמית הגדולה בין איראן השיעית לערבים הסונים שבהנהגת ערב הסעודית, בניסיון לקצור תהילה בדומה לזו שזכה לה ניקסון בעקבות שינוי היחסים עם סין. ניסיון זה הסתיים באופן מביש.

הרעיון שעסקה גרעינית תמתן את איראן התגלה כטעות ענקית, כפי שהוכיחו התרסתה בשיגור הטילים הבליסטיים, תמיכתה הבלתי מסויגת במשטר אסד החותר להשמדת עם בסוריה, הגיבוי להתקוממות החות'ית בתימן ולטרור העולמי, עמדתה האנטי־אמריקנית הבלתי נלאית ומחויבותה להשמדת ישראל.

תוקפנות זו הייתה אמורה להיחלש, אך לא כך קרה. להפך, תשלומי המזומנים והסרת הסנקציות הכלכליות – הפרס שקיבלה טהרן על הסכם הגרעין – רק העניקו עוד רוח גבית ועוצמה לשאיפות הגיאו־פוליטיות שלה.

כעת מתהפך הגלגל. המערכה הראשונה הייתה נאומו של טראמפ בריאד, שהופנה לכחמישים מדינות מוסלמיות (ברובן המכריע סוניות), נאום שהוא איתות לברית אסלאמית רחבה המחויבת להתנגד לאיראן ומוכנה להתייצב לצדה של אמריקה.

זה היה היעד הראשון. היעד השני היה הפניית המעצמות הסוניות נגד הטרור הסוני. דאעש הוא סוני. אל־קאעידה – סוני. חמישה עשר מהחוטפים בפיגוע התאומים בניו יורק היו סעודים, והתפשטות ה'מדרסות' שבמימון סעודי ברחבי העולם החדירה במשך עשרות שנים ווהאביזם רעיל שתדלק והניע את הטרור האסלאמי.

העובדה שסעודיה ויתר מדינות המפרץ מכריזות מלחמה פומבית נגד הטרור, הבן הלא חוקי שלהן, מהווה התקדמות משמעותית. כך גם התחייבותן שלא יאפשרו עוד תמיכה חצי־רשמית או תרומות פרטיות לטרור. גם הקמת מרכז נגד טרור בריאד במהלך הפסגה עם טראמפ היא צעד בכיוון הנכון.

לאחר שמונה שנים שבהן מדיניות החוץ של ארה"ב דילגה בין הזנחה של בעלות בריתה לבגידה בהן, הערבים הסונים נושמים לרווחה לנוכח חזרתה של אמריקה. תופעת לוואי מבורכת היא האפשרות של 'דטאנט' (הפסקת המתיחות) עם ישראל.

התפתחות בכיוון זה מרמזת על גישה חדשה של הממשל ביחס לסכסוך הערבי־ישראלי, במגמה של 'מן החוץ פנימה': התקרבות בין סעודיה הסונית לישראל תפעיל לחץ על הפלסטינים להגיע גם הם להסכם איתה. זוהי אסטרטגיה שסיכוייה קלושים, אבל היא עדיפה על פני כל האחרות. לרוע המזל, טראמפ העכיר קצת את המים בביקורו בישראל, כאשר חזר מדי פעם בדבריו לאסטרטגיה ההפוכה, ואמר שהסכם ישראלי־פלסטיני "יתניע תהליך שלום ברחבי המזרח התיכון כולו".

זהו הבל נדוֹש. תארו לעצמכם שישראל נעלמת מחר ברעידת אדמה; האם זה יסיים את מלחמת האזרחים בסוריה? את חוסר היציבות בעיראק? את הלחימה בתימן? האם הדבר ישנה כהוא זה את התוהו ובוהו הפנים־ערבי? ברור שלא.

מלבד היותה הזויה, האסטרטגיה של שלום עם הפלסטינים תחילה ועם העולם הערבי אחר כך, כלל אינה אפשרית כרגע. ההנהגה הפלסטינית חלשה וסרבנית באופן חסר תקנה. עד שתהיה מוכנה לקבל את הלגיטימיות של המדינה היהודית, דבר שלא עשתה מעולם במאה השנים שחלפו מאז הצהרת בלפור, שלום לא יהיה.

השלום עשוי להגיע ביום מן הימים, אבל לא כעת. על כן, הפיכת הסכסוך הפלסטיני־ישראלי לנושא מרכזי ולא שולי ביחס למלחמת האיתנים בין הסונים לשיעים, התכתשות המזעזעת את אמות הספים במזרח התיכון כיום, היא טעות טקטית רצינית. גישה כזאת מכפיפה כל התפייסות בין ישראל למדינות ערב, שכרגע היא בגדר האפשר, לווטו פלסטיני.

באופן אירוני, האיום האיראני שגדל תחת אובמה מציע הזדמנות ייחודית לשיתוף פעולה אמריקני־ערבי, ואפילו ישראלי־ערבי. עם הזמן, שיתוף פעולה כזה יכול להרגיל בהדרגה את עמי ערב לעמדה לא־מלחמתית כלפי ישראל. התפתחות כזו עשויה לשכנע את הפלסטינים להסכים לכמה ויתורים, לפני שאחיהם הערבים ימאסו לבסוף בסרבנותם הנמשכת כבר מאה שנה.

אולי זה יחייב סוג של תהליך שלום. זה לא כל כך מזיק, בתנאי שנזכור שכל משא ומתן בין הפלסטינים לישראל הוא לעת עתה רק למראית עין, עד שיום אחד יבשילו התנאים לשלום.

עד אז, ההתרחשות האמתית מתרחשת בחזית האנטי־איראנית ובחזית מול הטרור. אל תתנו למקסמי שווא אוסלואיים להפריע.

________________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. טראמפ כל הגישה ולפי ההצעה שהתפרסמה (גם פה ) יתחילו הפשרת היחסים בין מדינות המפרץ לישראל בתמורה להתחלת המשא ומתן והקפאה חלקית של הבניה. במילים אחרות מדינות המפרץ מסכימות להתחל יחסים דיפלומטים וכמובן צריך איזשהו תירוץ. רק להזכיר שהיה הקפאה מלאה רשמית ואבו-מאזן אף לא הסכים למשא ומתן (רצה עוד דרישות ). והנה מדינות המפרץ מסכימות בשביל "הקפאה חלקית" שזה אסון לפלסטינים וניצחון ענק לביבי. אני חושב שהמשפט "יתניע תהליך שלום ברחבי המזרח התיכון כולו" !! אין בזה הכוונה לתוכן של המילים כמו שאובמה חשב באמת שאנחנו הבעיה במזרח התיכון אלא התכוון באופן המילים השיווקיות כמו שהוא גם אמר שהוועידה יוביל אותם לנצח את הטרור. ההסבר שלי שצריך גם הרבה מעשים אבלל הוא מתכוון שאם ילחמו נגד רשימת הטרור וכו' אז ירגע המזרח התיכון אבל הוא יודע שהדרך הוא ארוכה אבל זה המתכון להילחם בטרור וברשע וגם לעשות כמה שיותר הסכמים שאפשר.

  2. הוא צודק מאוד בדבריו, עד שהוא מגיע לבעיה הפלשתינית. כיוון שהפלשתיניזם מטבע בריאתו וממהות קיומו הוא שלילת עצם קיומה של ישראל, לא ייתכן ולעולם לא תהיה פשרה עם הפלשתיניזם, קרי החזון להקמת מדינת טרור פלשתינית בתוככי ישראל בארץ הליבה שלה. לכן הדרך לשלום עוברת בחיסול הפלשתיניזם, חיסול מוחלט ומלא של התנעה הלאומית הפלשתינית ודרישותיה להקמת מדינה בארץ ישראל. את הרוע המוחלט הזה חייבים למגר עד תום, בדיוק כפי שהיה צורך למגר את היטלר וכאן אין מקום לפשרה. כל ניסיון לדבר, אפילו ביחס לעתיד הרחוק על מדינה פלשתינית ביש"ע, לא רק שנועד לכישלון הוא מרעיל את האווירה ומרחיק את השלום ומקדם ומחזק את הטרור. והיפוכו, כל מגמה של הדברת הפלשתיניזם מחזקת את השלום הישראלי ערבי, גם בתוככי ישראל, כמו ביחסיה עם שכניה.

  3. מותר לחלום אבל צריך גם להבין מה קורה מתחת לאף שלך.

    עלאק תרד מהעניין הפלסטיני, זה חלק מהקונספציה של טראמפ, כמו בכלא, מחלק מתנות בסיבוב הראשון, אחר כך יבוא לגבות את התמורה. הסעודים קיבלו נשק והסכם שלום עם הפלסטינים, בתמורה יתנו כסף, מלחמה בטרור ושיתוף פעולה. טוב לא קיבלו עדיין אבל ברגע שיעשו את חלקם יקבלו.

    אנחנו גם קיבלנו מתנות: הגנה באום, הגנה מול איראן, התערבות אמריקאית בסוריה, תוספת 70 מליון דולר לכיפת ברזל, שגרירות בירושלים ועוד. טוב, עוד לא קיבלנו, אבל ברגע שנמלא את חלקנו… נקבל.

  4. הכותב לא מנתח נכון את המהלכים של טראמפ.
    לדעתי הרעיון הוא הסכם זמני והתחלת נירמול היחסים עם מדינות ערב ולאחר מכן הסכם כולל.
    סוג של שילוב בין מפת הדרכים למתווה קלינטון – הקמת מדינה פלשתינאית בגבולות זמניים ודחיית סוגיות הליבה לשלב מאוחר יותר כשבמקביל יתחיל תהליך של נרמול היחסים בין מדינת ישראל למדינות ערב.
    הסכם זמני מתאים לכל הנוגעים בדבר.
    טראמפ ומדינות ערב שמעוניינים בהקמת ציר נגדי לאיראן/רוסיה. בשביל שזה יקרה יש צורך בנירמול חלקי של היחסים עם ישראל. נרמול היחסים גם יפעיל לחץ על אבו מאזן להתחיל ולהתקדם ללא תנאים מוקדמים.
    ישראל שתוכל להתקדם בתהליך מבלי לוותר בנושאי ביטחון/ירושלים.
    אבו מאזן שיוכל להציג הישג בדמות הקמת מדינה פלשתינאית ולגלגל את תפוח האדמה הלוהט של סיום הסכסוך והכרה במדינה יהודית לבא אחריו.