"הימין הקיצוני" בגרמניה מציג: לסבית הנשואה למהגרת בראשות המפלגה

גרמניה בדרך לבחירות, בשעה ש"הימין החדש" באירופה מושך אליו להט"בים ופמיניסטיות

הליברלים דווקא מצביעים ימינה | flickr פלוריאן להמות'

בעוד כשלושה שבועות ייערכו בחירות בגרמניה. המערכה המתוקשרת יותר מתחוללת בין שתי המפלגות הגדולות: המפלגה השמרנית של מרקל והמפלגה הסוציאל דמוקרטית המתמודדת מולה. ואולם דווקא במאבק על המפלגות המשניות, אלה שיהוו את לשון המאזניים בקואליציה העתידית, ניתן למצוא דרמות קטנות, המייצגות מהלכי עומק חשובים בפוליטיקה האירופית.

מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" ממוקמת ימינה ממפלגתה של מרקל, והסיקור אודותיה בישראל בוחר לעתים להתמקד בכך שהמפלגה קלטה לשורותיה כמה מהפעילים הניאו-נאצים של מפלגת הנפ"ד, אשר כמעט נמחקה מהמפה הפוליטית. אולם מלבד העובדה שמדובר במיעוט מקרב פעילי המפלגה, התמקדות בכך היא החמצה של הסיפור האמיתי.

בחירה מפתיעה. אליס וויידל | רויטרס

המפלגה בחרה להעמיד בראשה את אליס ויידל, אשה לסבית המנהלת קשר ממוסד ורשמי עם מהגרת אסייתית. השתיים אף מגדלות יחד שני ילדים. מפלגת "ימין קיצוני" אשר בראשה עומדת מנהיגה להט"בית היא חיזיון מעט משונה, בפרט כאשר מצעה של המפלגה שולל נישואין חד מיניים. אולם החיזיון הזה מבטא תהליכי עומק פוליטיים שכדאי לשים אליהם לב.

הפליטים מפצלים את השמאל

התופעה הזו, כך מתברר, אינה ייחודית לגרמניה: גם בצרפת זכתה מפלגתה של מארין לה-פן לתמיכתן של קבוצות להט"בים, והתופעה חזרה על עצמה בהולנד עם תמיכה מצד הקהילה הגאה במפלגתו של חירט וילדרס. כיצד ניתן להסביר את נהירת הלהט"בים לחיקן של מפלגות ימין?

הבחירה בויידל לראשות "אלטרנטיבה לגרמניה" ממחישה בצורה ברורה את שינוי החלוקה הפוליטית המסורתית שהייתה קיימת עד כה באירופה המערבית: בעבר מפלגות השמאל היו נושאות הדגל של המאבק למען זכויות הנשים והלהט"ב. ואולם בשנים האחרונות התייצב רוב השמאל האירופי לצד ההגירה ההמונית ממדינות האסלאם לאירופה, ויצר מצב חדש. מפלגות "הימין החדש" בהולנד, צרפת, אוסטריה, בריטניה, סקנדינביה וגרמניה מצטיירות יותר ויותר כאלו שמגנות על זכויות הנשים והלהט"ב. הן מתייצבות אל מול רמיסת הזכויות בידי ציבורי המהגרים המוסלמים ונכונותו של הממסד הפוליטי-משפטי-תקשורתי לשתוק מול הפרות ערכי היסוד של האיחוד האירופי בידי "האירופים החדשים".

במצב האבסורדי שנוצר באירופה בשנים האחרונות והוחרף עם "משבר הפליטים", דווקא הזרמים הפוליטיים שנתפסו עד כה כימין קיצוני אולטרא-שמרני מושכים את מי שנחשבו בעבר סמלי שמאל: הזרמים הללו מעלים לדיון ציבורי את התקיפות האלימות הבלתי פוסקות מצדם של מוסלמים נגד נשים והומוסקסואלים, את חרפת נישואי הכפייה של קטינות בקהילות מוסלמיות ואת הרציחות בשם "כבוד המשפחה".

מתנגדי המפלגות הללו טוענים, כמובן, שהמניע היחיד להתגייסות זו הוא האיבה המוחלטת לאסלאם ולא עמידה עקרונית ומצפונית. אלא שיותר ויותר נשים וחברי קהילות להט"ב, שחשים נבגדים ומאוימים, מבקשים להילחם על שמירת זכויותיהם ומוצאים את דרכם למפלגות "הימין החדש" האירופאיות.

אלטרנטיבה: קווים לדמותה

זמן קצר לאחר שנבחרה לעמוד בראש רשימת מפלגתה, הצהירה ויידל ש"התקינות הפוליטית שייכת לפח הזבל של ההיסטוריה". בדרן טלוויזיה גרמני החליט להעמיד את למבחן את גבולות הסובלנות החדשים עם ביטול התקינות הפוליטית וכינה את ויידל "כלבה נאצית". ויידל הגישה תביעת דיבה נגד הבדרן, שנדחתה על-ידי בית משפט מחוזי בטענה כי "דמות ציבורית צריכה לעמוד גם בפני ביקורת מוגזמת". ויידל הודיעה שתערער על הפסיקה.

בבחירות האחרונות, שנערכו ב-2013, הצליחה "אלטרנטיבה" לגרד את אחוז החסימה, העומד בגרמניה על רף גבוה במיוחד של 5%. עובדה זו מקשה על הניסיונות לשער מה כוחה האמיתי של המפלגה. ואולם, בשנים האחרונות נמצאת המפלגה במגמת התחזקות: היא הצליחה להיכנס ל-13 מתוך 16 בתי הנבחרים של המחוזות השונים המרכיבים את גרמניה.

"אלטרנטיבה" הוקמה במקור על רקע כלכלי: היחלצותה של גרמניה להצלת כלכלת יוון עוררה גורמי ימין נגד מדיניותה של מרקל, ואלה התארגנו במפלגה החדשה ודרשו להחזיר לגרמניה את המטבע המטבע הלאומי. ויידל, דוקטור לכלכלה אשר חקרה את מערכת הגמלאות העצומה בסין, הצטרפה למפלגה בשל מצעה הכלכלי, אך התקבלה ברגשות מעורבים מצד הממפלגה האנטי-ממסדית.

עם דעיכת המשבר ביוון היה נדמה ש"אלטרנטיבה" סיימה את תפקידה, אולם אז בא משבר הפליטים: גם כאן נקטה מרקל מדיניות אולטרה-ליברלית ופתחה את גבולות המדינה למאות אלפי מהגרים. בכך עוררה עליה שוב רבים בימין הגרמני, כולל במפלגתה שלה. "אלטרנטיבה" זכתה לחיים חדשים.

כאמור, קשה לחזות מה יהיו הישגיה של "אלטרנטיבה" במערכת הבחירות המתקרבת, אולם המפלגה מנהלת חילופי מהלומות עם מפלגתה של מרקל: הקצנלרית הכריזה לא מכבר שאין בכוונתה לנהל משא ומתן קואליציוני עם "אלטרנטיבה", וזו, מנגד, הכריזה כי היא רואה במרקל את הבעיה הגדולה של גרמניה כיום.

מרקל צפויה לפגוש הערב את יריבה הסוציאל-דמוקרטי, מרטין שולץ, לעימות טלוויזיוני. 40% מאזרחי גרמניה טרם הכריעו כיצד יצביעו בבחירות הקרובות, וספק רב אם העימות הערב יצייד אותם במידה הדרוש להחלטה סופית: אחרי הכל, בצמרת הפוליטיקה הגרמנית מתחרים השניים מי יותר מעונב. שולץ ניסה לאחרונה להתמודד עם ירידתו בסקרים ונקט לשון תקיפה יחסית נגד מרקל, והאשים אותה בשחצנות ובניתוק. קשה לשער האם ועד כמה הגישה הזו תועיל לו, משום שקהליהן של המפלגות הגדולות מעדיפים אותן כמו שהן: פוליטיקה נטולת קרקס.

הדרמה האמיתית, כך נראה, צפויה להתרחש במפלגות מהשורה השניה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. זה לא אמור להפתיע שבאירופה המערבית נוצרת קאולציה ימנית חדשה לשמירה ומלחמה על התרבות האירופית הליברלית, ומחברת קבוצות כמו קבוצות נשים והומוסקאלים לצד קבוצות ניאו נאצים והתארגנות אזרחית עממית

  2. לא משנה מה בוחרים באירופה,ארהב,הודו,
    ישראל או קנדה.
    השמאל ממשיך לשלוט.
    הסיבה לכך היא שכמו באיראן מה שהציבור בוחר
    זה אנשים חסרי כל חשיבות או כוח של ממש.
    בלי השמדה פיזית של שכבת הפיאודלים האקדמאית המרקסיסטית העריצות המחרידה
    לא תסתיים.