המונופול האמיתי הוא לא קוקה קולה

חברה “דורסנית” שמוזילה את המחירים לצרכן ומחלקת מתנות? עבור אלה שלוקחים מכם כסף בלי תמורה זו בהחלט שערוריה

כשבמונופול הציבורי מדברים על מונופולים | Youtube

החברה המרכזית למשקאות קלים, או קוקה קולה ישראל, היא תאגיד דורסני ומרושע – כך מנסה לשכנע אותנו שאול אמסטרדמסקי מתאגיד השידור הציבורי בסדרת כתבות חדשה בשם “מונופולנד”. אמסטרדמסקי מצטט מכתב של הרשות להגבלים עסקיים בראשותה של מיכל הלפרין, וטוען שקוקה קולה מנצלת את כוחה המונופוליסטי באופן דורסני ולא חוקי לכאורה. קוקה קולה מונעת תחרות בכל כוחה ומתעללת בצרכן, ולכן יש להעניש אותה בקנס גבוה ככל האפשר.

לעומת זאת תאגיד השידור הציבורי, הבמה של אמסטרדמסקי, הוא כמובן האור והטוהר בהתגלמותו. הוא שחושף את עוולותיה של קוקה קולה, הוא האביר הנלחם בטחנות הרוח, ובלעדיו לא היה מי שיילחם במונופולים המרושעים. אשרינו שזכינו.

יזם פרטי מושחת, ומולו תאגיד ציבורי טהור וזך – זו התמונה שהתקשורת ומובילי דעת הקהל מנסים להציג לנו יום אחר יום, שעה אחר שעה. אך האם זהו באמת המצב? הבה נשווה את קוקה קולה לתאגיד השידור הציבורי: מי פה באמת המונופול?

על מה הייתם משלמים?

קוקה קולה מוכרת מוצרים: משקאות ממותקים, מים (במותג “נביעות”), חלב ומוצריו (דרך “טרה”) ועוד. כדי שנקנה את המוצר היא חייבת לשכנע אותנו, הצרכנים, לקנות את המוצרים. אם החלב לא יהיה טוב או יהיה יקר מדי, לא נקנה אותו. אם מוצרי פפסי יערבו לחכנו יותר מקוקה קולה, נקנה אותם. לפיכך קוקה קולה חייבת לעבוד קשה מאוד ולהשקיע הון תועפות כדי שהמוצרים יתאימו ככל האפשר לרצונותינו, באיכות ובמחיר.

תאגיד השידור הציבורי לא מוכר שום דבר. נכון, הוא מוכר זמן פרסום, אך זהו חלק קטן מאוד מתקציבו. עיקר התקציב שלו בא מהכיס שלכם – בלי לשאול כל אחד ואחד מכם. אתם לא רוצים לשלם לתאגיד השידור? חבל מאוד, אבל אתם עושים זאת גם בלי רצונכם, דרך אגרת הרכב ודרך המסים. התאגיד, לפיכך, לא חייב לייצר מוצר שישביע את רצון הצרכן. זה בכלל לא אכפת לו. את הכסף, 700 מיליון שקלים בשנה, הוא לוקח מאתנו בכוח. הרייטינג הנמוך עד כדי גיחוך של התאגיד מבטא את סדרי העדיפויות האלה: לתאגיד לא אכפת, את הכסף שלכם הוא כבר קיבל.

מהותית, אם כן, תאגיד השידור הוא המונופול האמיתי, או בעצם סופר-מונופול: מונופול רגיל צריך לפחות שהצרכן ישתמש במוצריו. תאגיד השידור לא צריך אפילו את זה: אתה תשלם לו בין אם תרצה ובין אם לאו.

כך נראית “האכזריות” של המונופול

ומה לגבי שיטות בריוניות? קוקה קולה, מספר לנו אמסטרדמסקי, היא בריון. היא מאיימת על עסקים. כיצד היא מאיימת? לא תאמינו. היא נותנת בחינם מקררים ממותגים, ומבקשת בתמורה שרוב המוצרים שיוצגו בהם יהיו שלה. אחרת, היא “מאיימת”, היא תיקח את המקרר. ויש עוד שיטה בריונית: קוקה קולה נותנת הלוואות לעסקים קטנים חדשים, כך שיוכלו לעמוד על הרגליים. ההלוואות הן סוג של מקדמות שהעסק משלם על קניית מוצריה, וכך מעודדים אותו לרכוש מוצרים של קוקה קולה דווקא. היא גם הבטיחה תשלומים גבוהים לבעלי עסק שלא יציגו מוצרים מתחרים.

אמסטרדמסקי והרשות להגבלים עסקיים מנסים לשכנע אותנו שזו התנהגות נוראה ואיומה. שאסור לך לספק לבעל העסק מקרר משלך, או שלתת הלוואה לעסק זה דבר נורא ואיום. אבל בואו נחשוב על זה רגע: נניח  שהחברה המרכזית למשקאות קלים מחליטה לפתוח קיוסק “חנות המפעל”, שבו יהיו רק המוצרים שלה. האם זה אסור? האם זה פוגע בצרכן? האם זו התנהגות “מונופוליסטית”? ודאי שלא: זה הכסף של קוקה קולה, ומותר לה לעשות איתו מה שהיא רוצה. אם אתה לא רוצה לקנות אצלה, לך לקיוסק המתחרה.

מה ההבדל בין זה ובין לתת הלוואה שבלעדיה העסק לא יקום בכלל? האם החלופה – שקוקה קולה לא תתן בכלל הלוואה והעסק לא יקום או ייאלץ לגבות מחירים גבוהים יותר, היא טובה יותר עבור הצרכן?

אותו היגיון חל לגבי אספקת מקרר ממותג, או אפילו הבטחת כסף כדי שהמתחרה לא יוצג. זה נשמע לנו בריוני ונאלח, אבל למעשה גם מהלך כזה הוא לטובת הצרכן. הרעיון של תחרות מטרתו להוריד את המחירים. מה עושה בעל עסק שקוקה קולה נתנה לו 30 אלף שקל במזומן כדי שלא יציג את “מי עדן”? הוא יכול לשלשל אותם לכיסו ולקנות בהם אוכל משובח לחתולה שלו, אבל הקיוסקים נמצאים בתחרות משל עצמם עם קיוסקים אחרים, ולכן בעל הקיוסק ישתמש בכסף כדי להוזיל מחירים או לשפר את השירות – כלומר, לטובת הצרכן.

כך שכאשר קוקה קולה “משחדת” בעל עסק היא בעצם נותנת הטבה לצרכן. לא שזה מעניין את הרשות להגבלים עסקיים, שמטרתה היא להיראות כפועלת לטובת הצרכן, או את כתבי השידור הציבורי שמטרתם היא שיחשבו שהם לוחמי צדק. איני אומר שהכתבים או הפקידים הם אנשים רעים; להפך, סביר שיש להם כוונות זכּות, אך התמריצים שלהם משמעותיים יותר. וכך, תאגיד מרושע וחמדן המעוניין בכמה שיותר כסף אבל כפוף לשוק החופשי, כלומר לרצון הצרכן, פועל לטובת הציבור; ואילו עיתונאי או פקיד עם כוונות טובות וטהורות אך איננו כפוף לרצון האישי של כל אחד מהציבור, פועל – על חשבונו ובעל כרחו – לרעתו.

להצביע על המונופול האמיתי

מהם מונופולים אמיתיים ומהם מדומים? אני מזמין את הקורא להרחיב בטור קודם שכתבתי בנושא. מה שברור הוא שהמונופול האמיתי אינו קוקה קולה. קוקה קולה היא חברה שתוכל להרוויח רק אם תעזור לצרכנים ותספק להם מה שהם רוצים. המונופול האמיתי הוא דווקא השידור הציבורי, הלוקח את כספכם בלי לשאול אתכם ומתנהל בבריונות אמיתית – הוא לא מציע הלוואות או מקררים על חשבונו, וה”איום” וה”בריונות” שלו אינם כמו אלה של קוקה-קולה. הוא יעקל לך את הטלוויזיה או ישלול ממך את הרישיון אם לא שילמת את האגרה.

המונופול האמיתי והכוחני האחר הוא רשות ההגבלים, המשתמשת בצבא הפקידים שלה, החיים על חשבונכם ולוקחים מכם משכורות בלי לשאול אתכם, רק כדי להילחם במונופולים מדומים ולהשית קנסות על חברות. קנסות שכמובן יביאו לייקור המוצרים, שהרי אלה אינם מכבידים על כתפיהם של בעלי ההון הרשעים אלא “מחלחלים” והופכים למעמסה על כתפי הצרכנים.

רשות ההגבלים, תאגיד השידור, ושאר הגופים השולטים בכספנו ביד רמה, מנסים לשכנע אותנו שהם הטובים ושהם נלחמים לטובת האזרח, בעוד התאגידים המייצרים עבורנו את המוצרים הם הרעים. רק אם נבין שהמצב הפוך בדיוק, נוכל להשתחרר מעריצותם הנאורה של אמסטרדמסקי והלפרין וליהנות מתחרות אמיתית ופירותיה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

25 תגובות למאמר

  1. לא מסכים. מאיפה מגיע הכסף להלוואת “תמכור רק קוקה קולה”? מהפחיות שאני קונה. אילו לא היתה הלוואה כזו, והיתה תחרות, הייתי משלם פחות על קולה כי חברה קוקה קולה לא היתה מוציאה כסף על הלוואות לשימור המונופול.

    בוא נדבר על הדבר הכי פשוט שחברת קוקה קולה היתה יכולה לעשות בלי הגבלים עסקיים: לא למכור את מוצריה למקומות שמוכרים משקאות מתחרים. בוודאי שמבחינה ליברטריאנית, זו זכותה – כיצד נכריח את החברה למכור כשהיא לא מעוניינת בכך? אבל זה מציב חסם מאוד גדול בפני מתחרים חדשים – הם יצטרכו להיות כל כך אטרקטיביים שחנויות יעדיפו למכור את מוצריהם גם במחיר של לא למכור קוקה קולה. כך חברת קוקה קולה יכולה להעלות מחירים, כי אין לה תחרות.

    אז כן, הגבלים עסקיים יכולים לעזור ליצור תחרות.

    1. אבל נעם, בנית פה איש קש:

      נתת פה שתי דוגמאות שקוקה קולה “יכולה” או “הייתה יכולה” לעשות – לא למכור למקומות שמוכרים מוצרי מתחרים, או לעלות מחירים בגלל גודל השוק. אבל העובדה היא שהיא לא פועלת כך. אם אתה חושב שהמחיר גבוה מדי ועדיין חשקה נפשך בנוזל חום מוגז – תקנה פפסי או משהו.

      עוד כמה נקודות: תחרות בפני עצמה היא לא יעד עליון, אלא רק אם היא מביאה לשיפור לצרכנים.

      ברור שהכסף של קוקה קולה מגיע מהצרכנים, כמוך, שמבחירה קונים את מוצריה. זאת בדיוק הנקודה במאמר. לא מוצא חן בעיניך מה שהחברה עושה עם הכסף? אל תקנה. ואגב, בניגוד למסים שנלקחים ממך, ברגע ששילמת תמורת מוצר הכסף כבר לא שלך. הוא של החברה.

    2. אבל תיקון טעות קטנה – מהרגע שהמיסים נלקחים ממך הם כבר לא שלך, אלא של המדינה.

  2. לא הבנתי לקחת חברה מונופוליסטית כדי להראות לנו שגם תאגיד השידור מתנהג כאחרון המונופוליסטים?!? בלי קשר עם צריך לפרק/להקטין את רשות השידור, קוקה קולה היא מונופול ועל זה אין ויכוח. לפעמים הכתבות פה חטאות כדי להעביר מסר חשוב.

  3. מהנה מאד ויכולת להוסיף לרשימה מועצת הדבש ועוד מועצות שלכאורה עוזרות לעמל הקטן אבל רק לכאורה, רק שלא ניתן להלחם בהן

  4. החברה המרכזית למשקאות קלים היא מונופול. על כך אין ויכוח בכלל. האם בכלכלה בריאה מונופול זה טוב או רע? לכך אין תשובה חד משמעית. מה שבטוח זה שבכלכלה בריאה קיימים מונופולים, אז כנראה שזה חלק הכרחי מהמערכת הכלכלית.
    לעומת זאת, לדבר על תאגיד השידור הציבורי במונחים כלכליים זה פשוט לא נכון. זה גוף, שכמו כל השירות הציבורי, מנותק מעולם הכלכלה. למגזר הציבורי יש רק תפקיד אחד בעולם הכלכלה: להזיק, ותאגיד השידור עושה זאת כמיטב יכולתו ובנאמנות.

  5. קוקה קולה היא לא מונופול, מכיוון שקיימים בשוק משקאות רבים שהשוק יכול באופן חופשי לבחור לקנות: מים, חלב, כל מיני מיצים וכו’. לכם יש זכות לא לקנות בקוקה קולה אם אתם לא מרוצים מכך שהיא נותנת הלוואות ובעלי עסקים מקבלים אותן. יתרה מכך, לשוק יש יכולת להעניש את קוקה קולה אם הוא אינו מרוצה מפועלה.

    אם מישהו ייצור מוצר דמוי-קולה שכל השוק אוהב, אז באופן טבעי קוקה קולה תתרסק והמוצר החדש יצליח. כך עובד השוק.

    תמיכתכם באלימות המדינה -רשות ההגבלים העסקיים היא אי מוראלית ואי-אפקטיבית: באיזו זכות אתם מונעים את החופש של אנשי קוקה קולה לקיים עסקאות הדדיות? ערך החופש הינו מקודש!!! רק ע”י אלימות, כלומר בירוקרטי ממשלה פרימיטיביים שיגיעו למשרדי קוקה קולה וייגבו מהם כסף בכוח (כלומר אם קוקה קולה תסרב, יוטל עליה קנס אפילו גבוה יותר; או לחלופין המדינה עלולה להלאים אותה). אלימות זו היא הפרת החופש הבזויה ביותר.
    אפקטיבית – הצרכן מקבל מוצר שהוא אוהב (קולה) + יש עזרה לעסקים קטנים. מדוע אתם כל כך תומכים באלימות המדינה ובחילול ערך החופש?
    וגם לכותב הכתבה – אתה טוען בזכות האפקטיביות של השוק החופשי ; אך אינך מעלה את הטענה על אנטי-מוראליות מניעת החופש מאנשי קוקה קולה.

    1. אתה עושה טעות שאני עשיתי המון זמן, גרמה לי להמון בלבול כעס ותסכול, ועוד הרבה אנשים עדיין עושים:
      אתה מעריך יותר מדי את הציבור בישראל. אתה מיחס לאנשים פה תכונות כמו השכלה, מוסריות ואהבת החופש מול העבדות והזנקקות – בלי שום קשר למציאות.

      ארז תדמור כתב על זה ספר שלם “למה אתה מצביע ימין ומקבל שמאל”, אבל לא צריך ספר כדי לענות השאלה, התשובה מאוד ברורה:
      אין ימין בישראל.
      יש שמאל לאומי שקורא לעצמו “ימין” ויש שמאל פרוגרסבי.
      אולי ברמה הפוליטית זה קצת פחות נכון, יש כמה ניצוצות של שוק חופשי אבל גם הם יכבו ברגע שנבחרי הציבור הפופוליסטים שלנו יבינו

      מעבר לזה שרוב האזרחים במדינה הם בורים מוחלטים בכל מה שקשור בכלכלה וחשיבה(בקטע הזה קצת קשה להאשים אותם, אף אחד לא למד שום דבר מועיל ממערכת החינוך), לאף אחד מהם אין בעיה שהמדינה גונבת כסף מאנשים – כל עוד לא מדובר בהם.
      כולם דורשים לימודים חינם, קצבאות, סבסודים מפה ועד יפן – כל עוד תגיד להם שתקח מה”עשירים” או שתמצא איזה קבוצת מצורעים כמו החרדים ותגיד להם שיש המון כסף רק ש”הם” לוקחים את הכל ובגלל זה לא נשאר לנו.

      מצידם? שמס הכנסה יכנסו אליך הביתה באמצע הלילה, יאנסו את אשתך ויהרגו את הכלב. כל אתה “עשיר” או “השמנת” או “אספן דירות” וכל עוד יגידו להם שבתמורה לכך הם יקבלו צהרון זול או חופשת לידה בתשלום – הכל כשר.
      ברמה המוסרית, רוב האנשים במדינה היו יורים בך באמצע הרחוב ומפשיטים את הגופה שלך מכל דבר בעל ערך.

    2. איתן צודק במובן הזה שהוא מזהה נכון שהצד המכונה ימין בדרך כלל מדובר בשמאל לאומי. דברו עם בן ארי, אני דברתי אתו, מבלי שהוא עצמו מבין את השקפתו הכלכלית יש לו השקפת עולם קומוניסטית הוא קורא לזה חמלה אבל זהו קומוניזם. אותו דבר, אריה אלדד , שכל חייו התפרנס מהקופה הציבורית. דברו אתם תהו על קנקנם תווכחו לדעת שאיתן צודק. ישנם יוצאי דופן, מעטים, למשל פייגלין ונתניהו. לכן חשוב מאד מאד לנו לימין ליצור חבירה מחדש של פייגלין לליכוד. להוציא את פייגלין, ואת נתניהו שהסס, הרי כל הליכוד תמך בהמלצות ששינסקי כולל בני בגין והיכן היושר? חלקם עשו זאת בהתלהבות חלקם בהתלהבות מעוררת חשד כמו חה”כ שאמה. רק פייגלין אז בליכוד טען שהמדובר בגזל בוטה וגלוי! כל מוסדות החינוך בארץ הם ממשלתיים או ממשלתיים למחצה, ואיך תצמח פה אסכולת שיקגו מסוגו של מילטון פרידמן ואסכולת וינה?

  6. הטיעון שאתה מעלה חסר היגיון ומריח יותר כמו הבעת דעה אישית על תאגיד השידור. נניח לרגע שאתה צודק בכל הביקורת שלך על תאגיד השידור הציבורי. איך זה משנה את מה שתואר בתחקיר לגבי התנהלותה של חברת המשקאות\קוקה קולה?

    1. מה הבעיה שלך עם חברה שנותנת כסף לציבור? מה רע פה?

    2. יום סגירת התאגיד הציבורי ופתיחת השמים התקשורתיים לכל דורש יהיה יום העצמאות האמיתי של מדינת היהודים בכך אין ספק. המלחמה באויב הנקרא מונופול כאשר הוא מאבק בסוג של מונופול פרטי, הוא מלחמת הטפילים ביוזם במעז במצליח. זהו סוג המלחמה שהרס את משק הגז בישראל שהרחיק את פיתוח לויתן למרחקים בלתי ברורים. שטייניץ את ששינסקי הם הדגם המובהק לקומוניזם במסווה של מלחמה במונופול

  7. אני מצדיע לכם. האנושות מנסה כבר שנים, ורק אתם הצלחתם להשוות תפוחים לתפוזים.כל הכבוד

  8. טוב, בדרך כלל אני נהנה מהטורים של גרשוני, אבל “כאן” (תרתי משמע…) הוא טועה בגדול.

    כאשר “קוקה-קולה” נותנת “הלוואה” לעסק בתנאי שלא יכניס מוצר מתחרה, זה ממש לא שקול לפתיחת “קיוסק המפעל”. ההלוואה (או המקררים, או מה שלא יהיה) היא השקעה שאינה מייצרת דבר פרט לפגיעה בתחרות. בעגה הכלכלית זה נקרא “בקשת רנטה” (rent-seeking) שהיא בזבוז משאבים מוחלט. השקעות אלה אינן תשומות בייצור, אלא השקעות בצמצום התחרות ולכן מבחינה כלכלית (ואני מדגיש, כלכלית ולא חוקית), זה לא שונה בהרבה ממתן שוחד לפקיד כדי שיצר את גבולו של המתחרה. זה אותו אפקט בדיוק.

    אילו נתח השוק של “קוקה-קולה” היה נובע אך ורק מהעובדה שהצרכנים מעדיפים את מוצריה (למרות הסוכר, החומצות וכו’) הייתי אומר שה”מונופול” שלה הוא ביטוי לתחרות בפעולה. אבל היות ומתברר שחלק גדול מנתח השוק שלה נובע מהקמת חסמי כניסה אפקטיביים, זה בהחלט הגבל עסקי שצריך לטפל בו וביד קשה.

    אה, וזה ממש לא קשור לעוולות התאגיד. לא היה צריך להקימו ויש לסוגרו ויפה שעה אחת קודם.

  9. כל הטענות נכונות חוץ מאחד. לקוקה קולה אסור למנוע תחרות או במילים אחרות לחייב את הלקוח (החנות) לא להכניס מוצרים מתחרים. האם החוק הזה זו התערבות גסה בשוק החופשי, אני מסכים שאפשר כך לטעון אבל מצד שני חברה חזקה מאוד שבו ישנו מגוון ענק של מוצרים, יוכל לחסל כל תחרות מיצרנים קטנים, כאשר מתחרה קטן על נישה מסיומת למשל מי-עדן אם החברה יאיים על הלקוח ( החנות ) שלא ייתן אף מוצר במקרה שהוא מכניס מוצר מתחרה אחת זה ימנע מתחרות וחלק מהאנשים שיותר אוהבים את טעמם של מי עדן יפגע. ולכן השאלה איך לבדוק זאת הרי החברה תעשה אם אתה מכניס מוצרי אחרים אני ימכור לך אבל תשלם כפול או במילים אחרות אנחנו לא מוכרים לך .

    1. דמיון ואשליה. מתחרה קטן יכול להפוך לגדול אם ינתן לו סביבה חופשית חסרת מיסים לפעול. יש לאסור על חברה גזל ישיר, גניבת רעיונות, אלימות פיסית ותו לא. הטבות זה חלק מהתחרות. אם אתה טוב הלקוחות כבר ידרשו את המוצר שלך. פקידים שמתערבים בשוק, הם עושים זאת בלי שכל כי אין להם, בלי מוסר כי אין להם, ברשלנות כי זו המומחיות שלהם, בעצלות כי זה מרכיב עיקרי כדי לשרוד בעבודה ממשלתית וכו’. הלואות לעסק קטן, זה מבורך! זה מאפשר לעסקים קטנים לשרוד! הפקיד האוסר על הלוואות יתן במקום קוקה קולה הלואות?

    2. בשוק חופשי עם יוזמה חופשית שבו היזם אינו צריך לפרנס מאות אלפי פקידים, סוג ההטבות של קוקה קולה יכולה להניע יוזמות אדירות של מתחרים קטנים. הם יכולים לשתף פעולה ליצור ביחד גוף גדול. וצריך לזכור עוד דבר, גם קוקה קולה נלחמת מלחמת שרידות! זה מניע אותה לתת הטבות שסופו של דבר מגיעות ללקוח. לקשור את הידים של קוקה קולה ולהכתיב חוקי שרידות זהו עולם קומוניסטי המכתיב את גבולות העושר והופך את כולם לעניים

    3. מרקוס – דמיין מפעל קטן שמייצר משקאות. הוא רוצה לשווק אותם בקיוסקים אבל לכל קיוסק שהוא פונה הוא נענה בשלילה. למה ? כי קוקה קולה הודיעה לבעלי הקיוסקים שכל קיוסק שיכניס את המשקה החדש לא יקבל יותר קוקה קולה.
      עכשיו לבעל הקיוסק יש שתי אפשרויות: להכניס את המשקה החדש, שאולי יצליח ואולי לא, ואם לא הוא (בעל הקיוסק) יפגע מאוד כי משקאות קלים הם אחד המוצרים הנמכרים ביותר. אפשרות שניה היא להודיע לחברה החדשה שהוא מאוד מצטער אבל אין לו אפשרות למכור אותם.
      מה לדעתך יעשו רוב הקיוסקים ? האם בתנאים כאלה לחברות חדשות יש סיכוי כלשהו להצליח ?

    4. לא. 94% מהמפעלים הקטנים נסגרים תוך 3 שנים. למה? בגלל המיסים הכבדים והבלתי נסבלים. מה יעשה המפעל הקטן כדי להצליח מול המיסים הכבדים? פה הבעיה. לא הגודל של קוקה קולה. למה זה לא מטריד את אף אחד? ב. זה השוק! זו התחרות! תנו חופש למפעל הקטן והוא יצליח. הוא יכול למכור ישירות. הוא יכול להתאגד עם כמה מפעלים קטנים ולמכור ישירות. אם המוצר שלו טוב זה יקח זמן אבל הוא יכול להצליח. תוריד את המיסוי אפשר לבטל את מס הכנסה. תבטל ביורוקרטיה רישיונות על גבי רשיונות הצורך לשלם שוחד כדי לשרוד. ג. אתה מבקש לכפות על קוקה קולה למכור מוצר שלהם, מי עדן, למי שהם אינם מעונינים למכור לו. ולא משנה מה הסיבה. זו כפייה. זה לא נעשה לטובת הלקוח. הדרך הזו מאפשרת אולי לקוקה קולה להוזיל את המוצר שלה וזה מה שמעניין את הלקוח. מי קובע מה טובת הלקוח ומה לא? פקיד בינוני ומטה ? זה מיתוס שקר.

  10. כל כך הרבה שטויות במאמר אחד…

    אף אחד לא בא בטענות לקוקה קולה על ההשקעות שלה במשקאות, בשיווק ובפרסום. לקוקה קולה מותר גם לתת מקרר חינם לקיוסק.
    מה שאסור לקוקה קולה לעשות זה לאיים על בעל הקיוסק שאם ימכור פפסי – היא לא תספק לו קוקה קולה.
    מה שאסור לקוקה קולה לעשות היא להתנות אספקה של קוקה קולה בקניה של מי עדן.

    ואלה רק שתי דוגמאות.

    הרי קוקה קולה לא אוהבים לתת כסף סתם. אף חברה לא אוהבת לתת כסף סתם. הם רוצים לדחוק את המתחרים שלהם החוצה מהשוק בדיוק כמו עלית שנקטה באותן שיטות עם שוקולד קדבורי והצליחה להעיף אותו ולשמור על השליטה שלה בשוק השוקולד.
    אבל אל תדאגו. גם אם קוקה קולה תשאר החברה היחידה שמייצרת משקאות קלים גרשוני יוכיח לכם באותות ובמופתים שזה לטובתכם, כי ככה זה אצל גרשוני – פרטי זה טוב גם אם זה רע. מאוד רע.

  11. מסכים בגדול עם מה שנכתב אבל יותר מזה מסכים עם הצורך לשאיפה לשוק חופשי ולטיפול במצב בו חברה אחת חולשת על 90% מהשוק.
    שיטת הדיווח של אמסטרדמסקי מרתיעה אותי אבל הוא בהחלט תוקף נושא חשוב

    1. מה הבעיה שחברה אחת שולטת על 90% מהשוק? יש מצב שהיא פשוט עושה משהו נכון ונותנת לציבור את הטעם שהוא אוהב במחיר משתלם?

  12. תחרות היא כן מטרה בפני עצמה.
    אין דרך למדוד שיפור לצרכנים.אם הצרכנים לא
    ירצו באחת האלטרנטיבית,היא לא תתקיים בשל העדר ביקוש.המטרה של תחרות היא מחירים נמוכים ?
    כל המדינות סביבנו מאופיינות במחירים נמוכים.
    האם זו המטרה,להראות כמוהן ?
    אני לא חושב שהחברה למשקאות היא מונופול אמיתי.
    יש מתחרים עם מוצרים באיכות דומה ולא מדובר
    במוצר חיוני.

    למה להלחם במועצת הדבש ?
    בטענה שהיא ודומותיה מסייעות למחיר הגבוה,מגוחכת.
    לפני 30 שנה מחירי המזון היו זולים,אני עוד זוכר.
    כל המועצות התקיימו גם אז,מספרן וכוחן היה אפילו
    גבוה משמעותית.

    לא ראיתי את הגופים האלה נלחמים הגנגסטר נוני
    לקוראים לשבור את המונופול שלו,גם לא בטרור
    הסטליניסטי של מערכת המשפט,או הגילדה המאפיוזית
    של האקדמיה.
    הדבר היחיד שמעניין את הגופים האלה הוא שימור
    הרודנות של המיעוט האקדמאי.

    אני זוכר את תשלובת פיקנטי שבנה בדש ואיך המאפיה
    האשכנזית מלחמה בו.אני זוכר את תחנות הכבלים
    הפירטיות ואת מלחמת החורמה בהן למען כמה עשירים
    שקנו חברות כבלים שחומסות את כולנו עד היום.
    אף אחד מאלה לא הפריע למאפיה ש”דואגת לזכויות”,למעשה היא סייעה מאד לכל אלה.

  13. מעניין מי שיחד את פקידי הרשות כדי שיפעלו נגד חברה המרכזית. אולי שפורסם? קולה זה מוצר שהולך להחליש בגלל האומנת בריאות. זה נקרא באנגלית regulatory capture. לא ראיתי שום מקרה בישראל ש פקידות דאגה לציבור או כלכלה. גם זה לא.