המשבר של ערוץ 20 הוא ההזדמנות של התקשורת הישראלית

השנה האזרחית מתקרבת לסיומה, המחוקק טרם שינה את מעמדו של ערוץ 20, וכתוצאה מכך חרב ההחשכה מוטלת על צווארו. ראשי הערוץ הודיעו למדינה ולעובדים כי ככל שלא יחול בקרוב שינוי בנושא, לא תיוותר בידיהם ברירה אלא לסגור את הערוץ. בכך תצטרף ישראל לרשימה המכובדת של טורקיה ורוסיה, מדינות שבהן נסגר ערוץ פרטי בשל התוכן המשודר בו.

ערוץ 20 זכה במכרז על שידור ערוץ מורשת. על פי תנאי המכרז, הוא מחויב לשדר במשך 90 אחוזים מהזמן שידורי מורשת. מי מחליט מה הם "שידורי מורשת" וכיצד מגדירים אותם? מועצת הכבלים והלוויין.

במקביל להפעלת שידוריו, התמודד ערוץ 20 במכרז להפעלת ערוץ הכנסת. לאחר שזכה כדין, עתרו ערוצים 2 ו-10 לבית המשפט נגד הזכייה. הערוצים טענו כי התקציב שהגיש ערוץ 20 אינו תואם את התוכנית שהגיש, זאת אף שאנשי מועצת הכבלים והלוויין בדקו ומצאו שהתקציב תואם את תכנית ההפעלה. מועצת הכבלים והלוויין ביצעה בדיקה חוזרת וביקשה מאנשי ערוץ 20 להשיב על כמה שאלות, ובתום הבדיקה נמצא שוב כי תקציב ההצעה תואם את תכנית ההפעלה – אלא שהיועצים המשפטיים של מועצת הכבלים והלוויין קבעו כי מדובר ב"שיפור הצעה" שאינו אפשרי בשלב זה של המכרז, וכך נפסלה הצעת ערוץ 20.

לכך יש להוסיף את הקנסות שספג ערוץ 20 לכל אורך הדרך, מסיבות שונות ומשונות: מחלוקת עם מועצת הכבלים על שילוב זרמים יהודיים שנוכחותם בחברה הישראלית אפסית, שידור תוכניות שהוגדרו כ"אקטואליה" אך לטעמו של הרגולטור הן "חדשות", וראיונות שקיים עם ראש הממשלה. לא פלא שערוץ 20 לא מסוגל להמשיך לעמוד על הרגליים.

חשוב לציין: כמעט כל גופי השידור בישראל אינם עומדים באופן קבוע בכל חובות הרישיון שלהם, אך אף ערוץ לא ספג אכיפה מחמירה כמו ערוץ 20.

המדינה היחידה בעולם שדורשת "סוגה עילית"

שורש הבעיה הוא לא רק היד החופשית שמועצת הכבלים והלוויין נוטלת לעצמה בעיצוב לוח השידורים של הערוץ, אלא עצם התלות של הערוץ ברישיון של ערוץ מורשת ייעודי. נראה שמבחינת ערוץ 20 עדיף להיות ערוץ מסחרי רגיל, ממש כמו ערוצי 2 ו-10 שהפכו לאחרונה לקשת, רשת וערוץ עשר. כך הוא יוכל לשדר חדשות, אקטואליה, מורשת וכל דבר שהוא חפץ בו. לא כך? ובכן, לא.

על פי החוק בישראל, ערוץ מסחרי מחויב להשקיע מדי שנה כ-220 מיליון שקלים. אם הערוץ מצליח חלילה והוא מייצר הכנסות העולות על 367 מיליון שקלים בשנה, הוא מחויב להשקיע 60 אחוזים מהכנסותיו בשעות שידור. בין היתר, ישנה דרישה ספציפית לתכנים הבאים:

88 מיליון שקלים ב"הפקות מקור" – כלומר, הפקות שנעשו בישראל. מתוך הנחה שאם לא יחייבו ערוצים בהפקות מקומיות פשוט לא יהיו כאלו, מחייבת המדינה את הערוצים להשקיע לפחות 88 מיליון שקלים בשנה בתוכן מקומי. ככל שערוץ מצליח כלכלית, כך הוא נדרש להשקיע סכום גבוה יותר.

כאזרחי ישראל החפצים בפריחת התרבות המקומית והעברית, קשה שלא להזדהות עם הדרישה הזו. אלא שלמען האמת, מדובר בדרישה מיותרת כלפי ערוצים ותיקים. מדו"ח הרשות השנייה עולה שבשנת 2015 השקיעו קשת, רשת, וערוץ 10 יותר מכפי שהיו חייבים להשקיע בתוכן מקומי. מתברר שמרבית הצופים מעדיפים תכנים המדברים בשפתם ומציגים את הסביבה התרבותית המוכרת להם. תכנים זרים, לעומת זאת, נמכרים במחיר נמוך יותר. מחקר שנערך בתחום מראה שכמו בישראל כך גם במדינות רבות אחרות, בשעות הפריים-טיים משודרות סדרות מקומיות, ואילו סדרות אמריקניות פופולריות משודרות בשעות ששיעורי הצפייה בהם נמוכים יחסית.

תת-סעיף במסגרת חובת ההשקעה בתוכן מקומי עוסק בהשקעה בתכני "סוגה עלית". על פי חוק, כל ערוץ מחויב להשקיע לפחות 50 מיליון שקלים בשנה בתכנים אלו. מדובר בתוכן שאנשי הרשות השנייה קובעים כי הוא "איכותי" וכי כדאי שהצופים בישראל יצפו בו. מסתבר שעל פי החוק הקיים, פקידים ממשלתיים יודעים יותר טוב מהצופים מה הם רוצים לראות בטלוויזיה שלהם. הדרישה הזו כל כך מופרכת, עד שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה היא קיימת. גם במקרה זה, ככל שערוץ מצליח יותר כך עליו להשקיע יותר כסף בקרן לחינוך מחדש של המדינה, ולהקצות סכום גבוה יותר לטובת תכני "סוגה עלית".

בכך הסיפור לא נגמר: כל ערוץ מחויב להשקיע 55 מיליון שקלים בחברת החדשות שלו – שאגב, הממשלה קובעת 40% מחברי הדירקטוריון שלה, כולל את היו"ר. מטרת הדרישה היא הבטחת איכות החדשות, והרציונל לדרישה זו הוא ההנחה שאם התקציב המושקע בחדשות יהיה גבוה, הכתבים יהיו איכותיים, אמינים ומקצועיים יותר. הקוראים מוזמנים להחליט האם ההנחה הזו מתממשת במציאות.

מפגש אינטרסים חיובי

רשימת הדרישות הזו מרחיקה יזמים חדשים מהשוק. כך הטלוויזיה הופכת חד-גונית, והמפסידים העיקריים הם הצופים. כולנו נשמח לראות תעשיית טלוויזיה מקומית משגשגת, אבל זה צריך לקרות בעקבות ביקוש בקרב הצופים ולא כתוצאה מחובה מלאכותית לייצר תוכן ישראלי. השקעה כספית איננה מהווה ערובה לתוכן חדשותי איכותי; תחרות ומאבק בין הערוצים על הרייטינג עשויים לגרום לכך יותר.

המצב הנוכחי הוא הזדמנות נדירה להפחית באופן משמעותי את הרגולציה הקיימת, ולפתוח את השוק לתחרות. החרב המונחת על ערוץ פרטי בישראל, ופיצול ערוץ 2 לשני ערוצים שונים, יוצרים מצב שבו כל השחקנים בשוק התקשורת זקוקים להפחתת הרגולציה. העובדה שערוץ 20 הוא בעל אוריינטציה ימנית, מייצרת אינטרס פוליטי מובהק לקואליציה הנוכחית.

הצעת חוק ברוח הדברים גובשה על ידי האגודה לזכות הציבור לדעת, פורום קהלת וח"כ שרן השכל מהליכוד, ומונחת לפתחו של שר התקשורת איוב קרא. עכשיו צריך לקדם וליישם.