במקום לדכא את העסקים הקטנים, המדינה צריכה לעודד אותם

למרות תנאי השוק הכמעט בלתי אפשריים, כלכלת ישראל תוכל להמשיך לשגשג בעיקר בזכות היזמים הקטנים והבינוניים

נושאים בעול הכלכלה. חנות מכולת בירושלים | פלאש90

כחלק משלל הפרויקטים של סיכומי השנה שהתפרסמו בשבועות האחרונים, גם באתר ‘מידה’ עמלו על סדרת כתבות וראיונות עם אנשי השנה בימין לשנת 2017. הנבחרים היו מובילי מאבקים, פעילים פוליטיים ואנשי תקשורת בולטים והם ראויים כמובן לכל שבח, אך ברצוני להפנות את הזרקור לקבוצה חשובה לא פחות שקולה אינה נשמע בדרך כלל והיא נאבקת על הישרדותה מדי יום.

איש השנה שלי לא הצבע בהכרח למפלגה ימנית, ולא בטוח שעשה לייק לדף של ראש הממשלה נתניהו. יתכן כי חלק גדול מהם אינם משתייכים לצד הימני של המפה הפוליטית או מתעניינים בפוליטיקה בכלל, אך השפעתם על החיים בישראל גדולה מאוד. אלה הם בעלי העסקים הקטנים. לרוב אנו שומעים על בעל עסק שהצליח ופורח, אך על כל סיפור הצלחה כזה ישנם סיפורי נפילה רבים מספור על עסקים שנסגרו ואינם ידועים כלל.

על פי נתוני חברת המידע העסקי CofaceBdi  עולה כי בשנה החולפת הגיע מספר העסקים הקטנים שנסגרו לשיא של 42,860, עליה של שני אחוזים מהשנה הקודמת. מספר העסקים שנפתחו ב-2017 עומד על  47 אלף, כך שכ-4,000 עסקים חדשים בלבד התווספו לשוק ורוב כמעט מוחלט של העסקים החדשים שנפתחו לא הצליחו לשרוד בסביבה העסקית הקשה ונסגרו.

הפילוסוף הכלכלי הידוע תומאס סואל נהג להגדיר את אותם עסקים קטנים ובינוניים כמי שנושאים על גבם את יסודות הכלכלה, ובספריו הרבה לכתוב על סיפורי הצלחה וכישלון אמיתיים של עסקים כאלה. אך לרוב לא תמצאו בחנויות הספרים כותרים בסגנון “איך סגרתי את המסעדה שלי”, ובינינו גם אם תמצאו הרי לא תקנו ולא תקראו. תהילת רבי המכר ושוברי הקופות בעולם העסקים שמורה לשמות ועסקים גדולים מהחיים ובצדק.

אבל דמיינו לעצמכם רק רגע אלו חיים היו הופכים לסרט טוב יותר? איזה סיפור חיים היה הופך לספר טוב יותר? אז הנה לכם בהרף עין תמונת היום-יום שגורמת לכל כך הרבה אנשים להקים עסק – זה סיפור מטורף, חלום שהוא מגנט, חזון שלעתים הופך לבור והרפתקה ששואבת לתוכה הכול. אפשר לעשות ממנו סרט אירופאי קטן ונהדר, לכתוב עליו יצירת מופת ואפילו ללכת עם מצלמה ולתעד את התהליך המפרך, אבל המציאות היא שעבור תשעה מתוך עשרה יזמים הסיפור הזה חי בסוד ומת בסתר.

אפילו בשיח הסוציאליזם הרך בתנאי השפע של ימינו, עסקים קטנים הצליחו לשרוד את מהפכת התקינות הפוליטית והם עדיין הבן יקיר לי של פוליטיקאים וארגונים חברתיים שונים. להבדיל מ”טייקונים חזירים” ומ”שודדי הגז” למיניהם – כולם אוהבים עסקים קטנים ולכל אחד יש דוד או אחות שהם הבעלים של עסק קטן.

אלא שחיבה לחוד ומעשים לחוד. מתוך קטסטרופה לאומית של כוונות טובות הפכו מחוקקי ישראל החרוצים והחברתיים – בסיוע ההסתדרות, הרשויות הרגולטוריות ובתי הדין לעבודה – את העובדים הישראלים לפרח מוגן. הם עשו זאת במפגן מדהים של בורות כלכלית וראייה חד-צדדית בשם הזכות לביטחון תעסוקתי, ובכך הזניחו והשחיתו לבלי הכר את האקלים הדרוש לשגשוגם של עסקים בכלל ועסקים קטנים וחדשים בפרט.

במדינה שבה אחוזי האבטלה מצויים בשפל היסטורי, והמשק שלה מציע יותר משרות פנויות בהשוואה למספר המפוטרים בתקופה נתונה, ראוי לעצור רגע ולחשוב על חוסר האיזון בין שני צדדי המטבע: האם זו דרכו של עולם שהצד שמייצר משרות מסוכן בצורה כמעט בלתי שפויה בעוד שהצד של המועסקים הגיע ל”ביטחון תעסוקתי” חסר תקדים?

עולם העבודה אינו יכול להתקיים בלי עולם היזמות, ויזמים אינם יכולים להתקיים בלי עובדים. אלה צריכים לאלה – ויסתדרו לרוב מצוין עם מינימום הכרחי של חוקים. שיווי המשקל בין היזם לעובד חיוני ליצירה ולעסקים, והעובדה שהגופים שלקחו על עצמם את הזכות לעצב את שוק העבודה והעסקים עשו זאת באופן כה חד-צדדי היא קריאה לחשבון נפש.

לא עוד רגולציה

אך אם יש משהו גרוע יותר מהמצב כיום הוא מצב שבו המרץ הרגולטורי והחקיקתי הזה לתיקון עולם יבקש לשחזר את ההצלחה המפוקפקת בעולם המועסקים וייקח על עצמו להגן על העסקים והיזמים. הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שחברי כנסת “חברתיים” יהפכו לנו למגן באמצעות שורה של תקנות, חוקים, רשויות ופסקי דין תקדימיים. לא תודה.

עסקים קמים ונופלים – זהו חלק ממעגל החיים, זה הסיכון, זו הסביבה. ככה זה. ובה במידה – אנשים משנים מקומות עבודה – אם ביוזמתם ואם בגלל פיטורין. זה לא נעים ולעתים אפילו טראומטי. אלא שבמצב של שוק העבודה כיום מדובר בחוויה שהיא בדרך כלל הרבה יותר פשוטה ובטוחה מלסגור עסק או להפסיד את כל החסכונות בניסיון להציל עסק שהיה משאת נפש וחלום חיים. אנשים עוברים טלטלות קשות בתחום התעסוקתי ואין סיבה שהמחוקק יתגייס במרץ להצלת צד אחד תוך פגיעה בצד השני.

הפגנה של עצמאים מול משרד האוצר | פלאש90

זו חכמה קטנה מאד לחלק את כספם של אחרים בדמות מסים, אגרות ותקנות. בדרך כלל טעות המנוגדת למאה שנות התקוטטות פעילה עם האלטרנטיבה הסוציאליסטית הכושלת. כזכור, זה נגמר בנוק-אאוט למרות ניסיונות השכתוב והתחייה.

זו חכמה קטנה עוד יותר להתנפל על אנשי עסקים מצליחים וחברות יצרניות ולהצמיד להם את שם התואר “חזירים”. זה בטח שווה כמה לייקים אוטומטיים של גולשים בפייסבוק אך לרוב זוהי פשוט נבזות, שמסוננת משפתיים שלא נחשקו מעולם עקב קשיים כלכליים שחש יזם במצוקה.

היזמים הקטנים והבינוניים הם אלה שוויתרו על הביטחון התעסוקתי, פדו לפדות את קרן ההשתלמות ופרצו את קופת הפנסיה (תוך כדי תשלום קנס של 33% אחוזים כעונש מהמחוקק), ולוו כסף ממשפחה וחברים כדי להקים עסק. היזם נמצא במצב תמידי של שחייה נגד הזרם – הלקוחות שתמיד צודקים, הרשויות שתמיד רעבות לעוד תשלומים ואגרות, והתקווה שההסתדרות לא תפריע יותר מדי.

הסיכון שלוקחים על עצמם היזמים והלהט בו הם פועלים בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית הוא מה שמאפשר את השגשוג הכלכלי שישראל חווה כיום. לא שכר המינימום, לא תפיסות ההיפר-אטטיזם והשתלחויות של חברי כנסת שונים ולא להט השביתות המופקר של יושב ראש ההסתדרות.

המדינה רוצה לעזור? בבקשה – נראה אתכם שוכחים משכר המינימום, נראה אתכם מורידים מיסים לרמות המקובלות במדינות מתוקנות שאנו כה שואפים להדמות אליהן, נראה אתכם פותחים עוד שווקים לתחרות ומבטלים חוקים ותקנות מיותרות ומגבילות. אז איש השנה שלי הוא היזם הקטן, שלמרות כל דרך העינויים ולמרות הכישלונות הרבים עדיין מתעקש לנסות ולהצליח, להעסיק עוד עובדים ולהביא את כלכלת ישראל לשיאים חדשים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. אני בעד שהמדינה תלך בכיוון של הורדת מיסים , מיסים נמוכים , פישוט מס וכיוצא בזה.

    ועדיין זה צריך להיות בתהליך של זמן מדורג ולא ביום אחד, אין ספק שמדיניות מיסים ויוקר מחייה שכאלה מדכאת רצון ליזומות חופשיות , לעצמאות ולפרודקטביות, עדיין צריך לזכור שצריך את הממשלה שתשקיע בצבא , ביטחון פנים, תשתיות, מחקר ישומי, תוכניות כמו טכנולוגיות תחבורה+ תקשורת, ומינמום חמשת הממי”ם.

    לכן אזרחים עדיין צריכים לשלם מס שפוי בדמות של מדרגות מס , בין אם זה מס על רווחים עודפים(טבק דלק , עסקאות נלד”ן יוקרתי, פינוי וסילוק פסולת, פליטות זיהום אויר וכדומה) או בין אם זה מע”מ למשל!

  2. כל מילה אמת.

    ואם רוצים לראות לאן עוד אפשר להתדרד, צריך להציץ ולראות מה קורה בצרפת. שם העובד הוא המלך, והמעסיק הוא העושק, גם אם הוכח ההיפך. מי שמעסיק שם אנשים, הוא מתאבד. וברור שגם אחוז האבטלה בהתאם. האם אנחנו רוצים להגיע לשם?

  3. כמה תיקונים לכתבה –
    הצמיחה הכלכלית של ישראל היא עקב הפריחה בהיי טק ובתיירות. העסקים הקטנים למרות היותם חלק נכבד מהכלכלה ומהמעסיקים בשוק הפרטי לא תורמים לצמיחה כמעט כלל. להיפך, הפוריות של העסקים הקטנים בישראל מאד נמוכה, יש יותר מדי מסעדות בתי קפה ובארים, יותר מדי מכולות, מספרות, חנויות נוחות וחנויות באופן כללי. יתכן שדווקא צמצום העסקים הקטנים יוביל לצמיחה מוגברת.
    דבר שני – ישראל מתאפיינת בניצול עובדים לרעה. זאת אחת הסיבות להצלחת ההייטק – יש מעט מקומות עבודה המתייחסים לעובד בצורה טובה גם מבחינת שכר, עניין, אפשרות קידום וגם מבחינת חופשים וזמן פנוי (משהו שבהיי טק התחילו ליישם יותר)
    דבר שלישי – דווקא עובדים המרוויחים שכר גבוה יותר, מוגנים במקום העבודה, זוכים לחופשת לידה ארוכה וחופשים גדולים יותר יכולים להיות גם צרכנים טובים יותר וגם פרודוקטיביים יותר בשעות שהם כן עובדים. תהייה להם יותר מוטיבציה להתמקצע בעבודתם.

    מה ניתן לעשות לגבי עסקים קטנים בישראל?
    לקדם תוכניות דומות לקיים בקנדה למשל בהן הממשלה משתתפת בהעסקת עובדים בעסק קטן בשנה הראשונה להקמתו. המדינה יכולה לוותר על המיסים בהתחלה כדי לעזור לעסק להצליח.
    לרסן את ביקורת מכבי אש ואת הרגולציה של המועצות המקומיות בכל הקשור ברישוי עסקים.
    ליצור תוכניות לימוד לבעלי עסקים קטנים וארגונים שיגנו עליהם בצורה מאוגדת גם מבחינת קיצור תהליכים מול רשויות (ארה”ב והזמן למילוי כל טופס, מקום לעצות לשיפור, לא לשאול את אותן השאלות אלף פעם ולעשות תהליך מסודר לא “לך חפש”)
    להכניס בני נוער לעבודה – וזאת לאחר שמקומות העבודה יהיו יותר מוגנים ובטוחים. מה שיאפשר לתת חופשים לעובדים, הכנסה פנויה נוספת למשפחות ותעסוקה בשעות הפנאי בעיקר בחופשים לבני הנוער.
    לעודד העסקת מבוגרים בעסקים קטנים שוב על ידי תמרוץ כלכלי לעסק הקטן
    הורדת מס חברות גם כן תעזור לבעלי העסקים הקטנים אך לא באופן מאד משמעותי כי רובם ממילא בהפסדים או הפסדים על הנייר באמצעות השקעות חוזרות.
    טיפול בקרטלים ובמונופולים כמו בשוק המזון, כמו בוקינג ואקספידיה כמו בתחום הסלולר והבנקאות וכרטיסי האשראי וזאת כדי להקל על העסקים עצמם וגם כדי להקל על חברות המעוניינות להתחרות בחברות הקרטליסטיות

    1. מהפוסט שלך ניכרים דברי אמת, אך לא דייקת כלל כשאמרת שעסקים קטנים לא תורמים למשק(אולי לא לצמיחה). וגם מתן הפתרונות שלך לא בכיוון נכון!

  4. 93% ? מהעסקים נסגרים כבר בשנה הראשונה. זה אסון

  5. לבטל את מס ההכנסה, המס המרושע ביותר בתולדות העמים. אתה צריך לערוך את החשבונות ולהצהיר כמה אתה מרויח ואבוי לך אם תשקר, ואתה בעצמך תביא את הקרבן למולך. כל הזמן אתה עובד בשביל השותף הפרזיט שמתעלק עליך. צריך להתאגד ולהתארגן למאבק במס ההכנסה. רק מיסים עקיפים.

  6. ב5 פברואר 10 בבוקר אגוד לשכות המסחר עושה כנס גדול בענייןו זה בסינימטק תל אביב ושם תהיה מחאה גדולה נגד עודף הרגולציה והבירוקרטיה הקטסטרופלים שלא מאפשרים לבעלי עסקים לחיות בכבוד וזאת כאשר עשרות אלפי עסקים נסגרים מידי שנה. אני מציע שתבואו לכנס,