יצאו טונה: כך מנסה התעשייה המקומית להעלות את מחירי המזון

פתיחת השוק לתחרות מחו”ל משפיעה במישרין על יוקר המחיה. ההפחדות מפיטורי עובדים מוגזמות, ואפילו אם הן נכונות – טובת הציבור כולו קודמת

המכס מיטיב עם בעלי ההון, לא עם העובדים. אילוסטרציה | אדי ישראל, פלאש 90

לאחרונה הודיע שר האוצר משה כחלון על הפחתת מכסים ומסי קנייה בהיקף של 800 מיליון שקל. כחלון הבהיר שהתעשייה הישראלית איננה מתחרה במוצרים אלו, ולכן היא לא תיפגע מהמהלך. מאותה סיבה בדיוק, גם לא היו מתנגדים לצעד הזה. כחלון, כמו קודמיו, חושש שחשיפה של המשק לייבוא תפגע בתעשייה ותגביר אבטלה. אך האם יש הצדקה לחשש כזה?

בשנים האחרונות, כחלק מיישום המלצות ועדת קדמי מ-2012 להגברת התחרותיות בענף המזון, החל מהלך של הפחתת מכסים על טובין חקלאיים ומוצרי מזון. בניגוד למרבית המוצרים שעליהם המליצה הוועדה להוריד מכסים, שימורי הטונה היו בין המוצרים היחידים שהוחרגו מהמלצות הועדה. אחת הסיבות לכך היא חוות דעתם של היצרנים אשר טענו כי סגירת המפעלים, הממוקמים באזורי הפריפריה, עלולה ליצור אבטלה מתמשכת בהיעדר פתרונות תעסוקתיים חלופיים. למרות זאת, בנובמבר 2013 החליט שר האוצר דאז יאיר לפיד להפחית את המכס בענף.

מחקר של גלית בן-נאים ממשרד האוצר שולל את טענתם של היצרנים. לפי הממצאים, תרומתה של תעשיית הטונה לתעסוקה בפריפריה היא שולית בלבד. במפעלי הטונה עבדו כ-400 עובדים, והם התאפיינו בניידות תעסוקתית גבוהה ותקופות אבטלה נמוכות. כחמישית ממי שהיו מועסקים בתעשייה זאת ב-2005 ולא התמידו בה עד 2014, לא היו מובטלים אפילו לא לחודש אחד. אצל שליש נוסף, עמד ממוצע תקופת האבטלה שלהם על פחות מחצי שנה. יתרה מכך, צמיחת השכר בקרב העובדים שלא נותרו לעבוד בתעשייה הייתה גבוהה משמעותית מצמיחת השכר בענף.

התעשיינים טענו עוד כי הוזלת המחירים שהצרכנים נהנו ממנה הייתה זניחה – וגם זו טענה שגויה. ביטול המכס הוזיל את המוצר יותר משהיה צפוי. בעוד שהתחזיות דיברו על  הוזלה של 4.14 שקל לק”ג, בפועל היא הגיעה ל-5.61 שקל לק”ג. ממצא מעניין נוסף הוא שמכסי המגן שהוטלו על ייבוא שימורי טונה הגנו בעיקר על רווחי היצרנים, שכן הגידול החד ברווחי יצרני הטונה בעשור האחרון לא חלחל לשכר העובדים אלא ישר לכיסם של בעלי ההון.

הפחתת מכסים נוספת התקיימה בענף הבשר הטרי. בספטמבר 2016 הפחית שר האוצר כחלון מכסים על ענף זה, שנשלט על ידי שני שחקנים. כצפוי, הדבר עורר התנגדות עזה, והנימוק המרכזי היה החשש מפני אבטלה. ח”כ עפר שלח למשל כתב בפייסבוק: “מנהלי מפעל אדום אדום בבית שאן קיבלו הערב הודעה ממנכ״ל משרד האוצר, לפיה הוא מתכוון לחתום לאלתר על המתווה להורדת המכס על בשר טרי מיובא. המשמעות של הצעד הזה היא אחת: 200 עובדים בבית שאן… יאבדו את מקור פרנסתם”. כלומר, בגלל החשש מפיטורי 200 עובדים, מתנגדים נבחרי הציבור למהלך שאמור להיטיב עם כלל הציבור.

מה קרה מאז? לפני כחודש פרסם משרד האוצר שמחירי הבשר הטרי ירדו  ב-7 עד 17 אחוזים, וזאת אף שהביקוש לבשר טרי גדל בצורה ניכרת. חשוב לומר שהמהלך עדיין בראשיתו, וכי צפויה ירידה משמעותית יותר בעקבות הגדלה של מכסות הייבוא. לגבי החשש מאבטלה, בינתיים מפעל ‘אדום אדום’ עומד על תילו, ובמקרה שלא תהיה הצדקה כלכלית להמשך החזקתו, הניסיון הישראלי מראה שהעובדים או חלקם ייקלטו במקומות עבודה אחרים, בדיוק כפי שקרה עם חלק מהעובדים בענף הטונה. חשוב לזכור שכבר לפני שלוש שנים דיברו על הפחתה במכסים, ובפברואר 2016 המפעל כבר ידע המפעל על המהלך הצפוי, ולכן להסתדרות היה מספיק זמן למצוא פתרונות לעובדים.

תזונה בריאה ומאוזנת לכולם

ענפים אלו הם דוגמה טובה לגורמים שמובילים ליוקר המחיה בישראל: בעלי האינטרסים מפחידים את הציבור מפני אבטלה, כדי למנוע את פתיחת המשק לייבוא. בפועל, המכסים על ייבוא מסייעים בעיקר לבעלי ההון, על חשבון יוקר המחיה של הצרכנים הישראלים.

רבים טוענים כי גידול בייבוא על חשבון הייצור המקומי גורם לאבטלה. תפיסה זו באה לידי ביטוי במדיניות של פרוטקציוניזם שמטילות ממשלות, כדי להגן על השוק המקומי. כך למשל מכון התקנים הישראלי, שמעבר לתפקידו הבסיסי לשיפור התקינה הוקם במטרה להוות חסם עבור ייבוא, בעיקר של מוצרים מתחרים לשוק המקומי. המשק הישראלי, כמו כל משק, יכול לייצר מוצרים ושירותים למשק המקומי או לטובת ייצוא, ולקבל תמורתם מוצרים ושירותים אחרים. הייצוא משמש בדרך כלל  למימון הייבוא, וכתוצאה מכך גודלם של הייצוא והייבוא בישראל נוטה להיות דומה. מדיניות אפקטיבית שתביא לגידול בייצוא תביא בטווח הארוך, בוודאות גבוהה מאוד, לגידול דומה בייבוא.

מחקרים כלכליים מראים שפתיחת המשק לייבוא איננה מובילה לגידול באבטלה, אלא לשינוי מבנה שוק העבודה. אמנם כחלון הכריז על הפחתה חלקית על מכסי ייבוא, אך התפיסה לא השתנתה. מדיניות זו של ממשלות ישראל באה לידי ביטוי במדדי הבנק העולמי, שלפיהם היקף הייבוא לישראל ביחס לגודל הכלכלה נמוך משמעותית בהשוואה בינלאומית. כמו כן, עלות הבירוקרטיה (זמן וכסף) של הייבוא גבוהה משמעותית מאשר ב-OECD. ככל שהחשיפה לייבוא גבוהה יותר, כך רמת העוני והאי-שוויון נמוכים יותר. אחד ההסברים לכך הוא שעניים מוציאים יותר על מזון באופן יחסי, כך שהסרת חסמים לייבוא בכלל ולמוצרי מזון בפרט מעלה קודם כול את רמת חייהם של החלשים בחברה.

הפחתת מכסים היא צעד משמעותי בדרך להפחתת יוקר המחיה, אך לא מספיק. יש צורך בהסרת חסמים עקיפים אך משמעותיים, שהעיקרי שבהם כאמור הוא מכון התקנים. על פי נייר מדיניות של ‘פורום קהלת’, המכון מייקר עלויות ייבוא עבור יבואנים גדולים ומהווה חסם עבור יבואנים קטנים. יש לציין כי גם בתחום זה נעשות פעולות חשובות, ובראשן מתן אפשרות למכונים פרטיים לערוך בדיקת עמידה בתקן. על פי משרד הכלכלה, תחרות למכון התקנים אמורה להוזיל ב-3% את המוצרים המיובאים, ולהביא לחיסכון של 240 מיליון שקל במחירי ייבוא. רפורמה זו הייתה אמורה להתחיל כבר באוקטובר 2017, אך ועדת הכלכלה דחתה אותה וכרגע לא ברור מתי תיושם.

אפילו אם באופן זמני האבטלה תגבר בענף שבו השוק נפתח לייבוא – וכאמור הנחה זו איננה מבוססת – עם כל הצער שבדבר, אין זה צודק לעזור לעובדים אלה במחיר של פגיעה רוחבית בכלל הציבור. הפחתת המחיר תוביל לכך שהציבור העני בישראל יוכל להשיג תזונה בריאה ומאוזנת יותר.

______________________

הכותב הוא חוקר בעמותת ‘בצדק’, הפועלת לקידום ערכי היהדות בכלכלה הישראלית ובראשם חירות, אחריות אישית וערבות הדדית

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. אני מחכה ליום שתמצא התרופה לחיי הנצח, ואז תבוא שלי יחמוביץ’ ותהרוס את החגיגה, כי חייבים להמשיך להרוג אנשים, כי אחרת כל העובדים של חברה קדישא יהיו מובטלים.

  2. מאמר נפלא. ותוספת קטנה: עידוד מפעלי הלאוטק של הדגים מוביל להעסקת מסתננים ושב”חים . שבהמשך תובעים מעמד ושירותי רווחה בריאות וחינוך.
    עדיף להפנות את כ”א של הלאוטק להיכן שאין ברירה- עבודות בניין או ניקיון. מאשר להעסיקם במפעלי דגים מסובסדים.

  3. מאמר שכולו פייק
    איפה ההוזלה במחירי קופסאות הטונה? – בכיסיהם של היבואנים ורשתות השיווק
    איפה ההוזלה במחירי הבשר ה”טרי” ?(בשר בן 80 יום נחשב “טרי” ולא מזמן האריכו לו את התוקף) – גם כן בכיסיהם של היבואנים ורשתות השיווק. תמיד היה יבוא זול לארץ של בשר קפוא מדרום אמריקה, וכעת הוא מוחלף ביבוא יקר של בשר “טרי” לכאורה.

    תעשייות השימורים מפרנסות לא רק את עובדי קו הייצור, אלא גם את מפעל המתכת שמייצר את קופסאות השימורים, ומפעל הפלדה (שיצר את חומר הגלם) ומפעל המדבקות והאריזות

    תעשיית הבשר הישראלית מפרנסת משחטות, מגדלי בקר על קרקעות מרעה בגולן ובגליל, וטרינרים, יצרני תערובת מזון, יצרני מזון מעובד (כדוגמת פסטרמות) וכן גם הפרות לחלב נשחטות בסופו של יום. אם תחוסל תעשיית הבקר הטרי הישראלי, יפגעו אנושות גם יתר התעשיות הנהנות ממנה, וגם הצרכן הסופי.

    הכלכלה הישראלית מתנוונת, מתחסלות כל משרות הביניים של עובדי הצווארון הכחול (כמו המכונאי במפעל השימורים והמהנדס במפעל הפלדה), ונהפוך את כולם למוכרים ברשתות שיווק שעובדים בשכר מינימום.

    חוזקו של משק כלכלי הוא לא רק באחוז האבטלה, אלא גם במיגוון של מפעלים ומשרות מסוגים שונים, שמהוות מקור הכנסה לעובדים מסוגים שונים.

    אני מאחל לכותב הכתבה שיוחלף בתרגום של עיתונאי הודי, ושעד גיל הפרישה יעבוד כעובד של אחת מרשתות השיווק.

  4. מה דעתך לגבי יצרני מזון טרי (פירות וירקות)? סתם מעניין אותי לשמוע. אני חקלאי וכמובן שמעדיף שלא תהיה כניסה חופשית של פרי בעונה בה מייצרים פה פירות, ואני חושב גם שהמשק החקלאי הוא לא בדיוק בר שיקום במידה ויהרס ומתישהו חס וחלילה נצטרך שוב לייצר פה, אבל חשוב לי לדעת מה אחרים חושבים

    1. שלום בן יקר,

      לדעתי יש לפתוח את היבוא לגמרי, כלומר להסיר חסמים ולעודד תחרות בתנאי שוק חופשי ככל שניתן. כך גם לגבי ההתנהלות הפנימית. בלי הגבלות. כחקלאי מבחינתי תגדל איזה זן שאתה רוצה, תגדל ותמכור כל כמות שאתה רוצה, תמכור בכל מחיר שאתה רוצה, רק למי שאתה מעוניין למכור לו, בצורה ובאופן שאתה רוצה למכור. אני לא מבין גדול בענף אבל אני מניח שהיום אתה לא יכול לנהוג כרצונך.
      לגבי דאגתך לחורבן המשק החקלאי דעתי היא שאין מה לדאוג. אני מאמין בעם שלנו ובגניוס היהודי ובטוח שאם יהיה טעם לקיום המשק החקלאי אז הוא יהיה ואם אין – אז שלא יהיה. לדעתי יהיה טעם, כלומר תהיה אפשרות להרויח מהעיסוק בחקלאות. תוכל לגדל וגם לייבא. תוכל להמציא זנים חדשים, תשעטנז להנאתך. בלי חובה למחיר מפוקח ולשוק סיטונאי או לכל מגבלה שיש כיום (כמובן במסגרת החוק – גנב ייענש, אם תמכור מקולקל/מורעל וייגרם נזק תהיה חשוף לתביעה וכו׳ – לא מערב פרוע). נראה לי שכבר יש אצלנו כל מיני גידולים מובחרים. יש לנו יקבים מעולים.
      אני מניח שאתה חושש במיוחד מחורבן המשק החקלאי ה״הכרחי״. כלומר, דואג מסכנה של רעב המוני עקב מחסור בגידול מקומי עקב מלחמה/חרם עולמי/אסון גלובלי. לזה אענה שמלבד המחסור במזון, יהיה מחסור במוצרים אחרים בכל מקרה. אם נגיע למצב כזה, מה שלא נראה לי באמת אפשרי (עם כל מי שיש לו מה להציע עושים עסקים – אפילו לדעאש לא הייתה בעיה למצוא לקוחות! גם צפון קוריאה לא לגמרי מבודדת) אני מאמין שתמיד יהיה קונה למה שיהיה לנו להציע. ואגב, אפילו אם לא – אז נמציא את הפטנט הבא שיאפשר לנו דווקא כן להחיות מחדש משק חקלאי שאבד או לחילופין נמציא איזה כדור פלא שמשביע ומזין את הגוף והמשק החקלאי הבא יהיה מעבדה כימית.
      אני חושב שאם תאפשר לאנשים להתחרות בתנאי שוק חופשי, תקבל איכות מקסימלית במחיר מינימלי.

    2. ליוסי

      מי ישלם לחקלאים על נזקי מחלות הצמחים שהיבוא החדיר?
      בשנים האחרונות יבוא תפוחי האדמה וגם יבוא העגבניות החדירו מחלות צמחים שפגעו כלכלית בחקלאים הישראלים (נזק ליבול וצורך בחומרי הדברה נוספים) מי צריך לשלם לשיטתך על נזק זה.

      יבוא הביצים בשנתיים האחרונות החדיר לארץ זני סלמונה לא מוכרים שגרמו לאישפוז של אנשים (ואולי אף למוות באוכלוסיות פגיעות). מי שילם על כך?

      האם לשיטתך מותר לחקלאים לגדל מה שהם רוצים? (למשל פיטריות הזייה, פרג, צמח הקוקה, וקנאביס)

    3. היי דן,

      מכיוון שלבן חשוב היה לדעת מה אנשים חושבים, תרמתי את שלי…

      לשאלותיך, לא כל כך מבין מה זה אומר “מחלות צמחים שהיבוא החדיר” – איך היבוא מחדיר מחלות לחקלאות המקומית? האם הכוונה שיבוא של שתילים שנשתלו והתגלו כחולים? האם היבוא היה של הפרי/ירק ועקב כך לא קונים תוצרת מקומית? בכל מקרה, לדעתי התשובה תהיה שהחקלאי יישא בעלויות הנזק. באם שתל שתילים חולים ללא בדיקה (אני לא באמת יודע מה זה אומר “חולים” ואיזו בדיקה ניתן לעשות) או ערבב תוצרת מקומית עם תוצרת חוץ חולה. אגב, באופן דומה ליבואן של מוצרי צריכה שונים – אם אני מייבא חולצות והספק שלח לי סוג ב’ במקום סוג א’ – מי נושא בנזק? התשובה היא שהיבואן נושא בנזק והוא יכול לבוא בטענות ליצרן/ספק מחו”ל ששלח לו תוצרת לא ראויה (אם היחסים של היבואן טובים אני מניח שהספק יפצה אותו. אם לא, היבואן יכול לתבוע אותו). לגבי מכירה של מוצרי מזון רעילים, כגון הדוגמא עם הביצים שהבאת – מי שילם על כך? ובכן, הנושא הראשון בנזק הוא הלקוח עצמו, כלומר, מי שאכל את הביצים וחטף סלמונלה. כמובן שמי שאכן ניזוק יכול לתבוע את זה שגרם לו את הנזק. נגיד שיבואן ביצים שיווק ביצי סלמונלה ואנשים חטפו מחלות בגלל זה, הוא חשוף לתביעות כי לא בדק את היבוא שלו (אני לא באמת יודע אם בכלל אפשר לבדוק, מניח שישנן טכנולוגיות לבדוק את העניין). לחילופין, היבואן הבא שירצה לשווק ביצים מחו”ל יוכל לפרסם את המוצרים שלו ככאלה שעברו בדיקות סלמונלה ועקב כך יהיה יותר אטרקטיבי לעומת אלה שלא מפרסמים שביצעו בדיקות. שוק חופשי שמתקן את עצמו. לגבי סוגי הגידולים, לשיטתי מותר לגדל כל מה שאינו אסור לגידול בחוק. כמובן שארצה לאסור על מינימום זנים שממש מסוכנים לציבור. אגב, קנאביס כבר ניתן לגידול בארץ (להבנתי הדלה אנחנו אפילו סוג של מעצמה עולמית בקנאביס).

      בכל מקרה שאלותיך מנסות “להתקיל” את השיטה של שוק חופשי עם מקרים פרטניים (טרגיים ככל שיהיו). יש לקחת בחשבון ששוק חופשי מתקן את עצמו. גורם לאנשים להתנהג אחרת מהתנהלות בשוק שאינו חופשי. בין אם מדובר בהגברת האחריות האישית של הצרכן, הגדלת מאגר המידע שצריך בכדי לקבל החלטות (מצד הספק או הלקוח), כניסה של מתחרים לכל ענף שיש בו רווח שולי גדול וכו’

    4. ליוסי,
      מחלות של עגבניות ושל תפוחי אדמה שלא היו קימות בישראל הגיעו לישראל עם יבוא צרכני של תפוחי אדמה ועגבניות נגועים והדביקו יבולים ישראליים.
      אותו דבר עם זנים חדשים של סלמונלה שהגיעו עם יבוא הביצים.
      התועלת הכלכלית מהיבוא זניחה אם מביאים בחישוב הכלכלי הכולל את הנזקים שנגרמו במליוני שקלים ומשולמים מכספי מיסים בקרן לפיצוי חקלאים על ניזקי טבע ובידי משרד הבריאות. היכולת לתבוע פיצויים היא זניחה כי קשה להוכיח מי מהיבואנים הביא את המחלה עם התוצרת שלו.

      שוק חופשי אמיתי ללא יוצא מן הכלל הופך לשוק שנשלט בידי מונופול או קרטל חזקים, ולא הצרכן בראש מעייניו. תחרות חופשית (שהיא זו שמביאה להוזלת מחירים ושיפור מוצרים) דורשת הגנה מצד השלטונות למתחרים קטנים. הגנת השלטונות (רגולציה) מדכאת את החופש של המונופול והקרטל לנהוג כפי שהם רוצים. דוגמא טובה לכך היא מה שקרה בתחום הסלולרי.

      שוק החקלאות סובל מאי-וודאות גדולה (בגלל תנאי מזג האוויר למשל) שגורמת לזריקה של לפחות שליש מהתוצרת, והתנכלות הרבנות (שמשחיתה מסיבות הלכתיות מעשר מן הסחורה), בעוד שהיבול מחול נקנה מראש בידי רשתות השיווק הגדולות. לענפי חקלאות רבים אין שום סיכוי להתמודד עם יבוא והם יתחסלו. כבר היום יבוא המזון נשלט בידי מספר מצומצם של יבואנים גדולים או רשתות שיווק, בעוד שבחקלאות ישנם אלפי חקלאים קטנים ובינוניים שמתחרים בינם לבין עצמם על האספקה לרשתות השיווק.