פחד ותיעוב בבית לחם

בערב חג המולד האחרון החליט ראש עיריית נצרת המוסלמי, עלי סאלם, לבטל את אירועי החג בעיר. הוא נימק את החלטתו כצעד מחאה נגד הצהרת הנשיא טראמפ על הכרה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל. עם זאת, ניתן להניח כי גם לבחירות המתקרבות בנצרת היה חלק בהחלטתו של סאלם, שמנסה לקושש קולות מקרב הרוב המוסלמי בעיר, לאחר שנוצרים רבים שגרו בעיר בעבר עזבו אותה בשנים האחרונות.

החלטת ראש העיר על ביטול אירועי החג עוררה כעס רב בקהילת הנוצרים דוברי הערבית בישראל. בין מובילי המחאה בלטה עמותת 'ברית אחים', שהפיצה מכתבי מחאה בנושא למקבלי ההחלטות בישראל, לגורמים נוצריים ולכלי תקשורת ישראלים ובינלאומיים.

https://www.facebook.com/brotherlycovenant/videos/139307740121776/

בין היתר כתבו אנשי העמותה : "החלטה חמורה זו של ראש עיריית נצרת מהווה ניצול ציני של התושבים הנוצרים, ומשמעותה פגיעה בנוצרים בישראל ובעולם בחגם הקדוש, פגיעה בכלכלת העיר וביחסים בין הדתות… אנו רוצים להזכיר למר סאלם כי ירושלים הייתה בירת ישראל כבר לפני 3,000 שנה, ולא ניתן לשכתב את ספרי הקודש וההיסטוריה בשביל צרכים פוליטיים מנותקים מהמציאות. הגיע הזמן שהעדה הנוצרית, שרוב רובה מכבדת את מדינת ישראל ורואה את עצמה שותפה בבנייתה, לא תהיה שבויה בידיהם של גורמים פוליטיים קיצוניים – הן במגזר הערבי והן בעדה הנוצרית".

בעקבות הלחץ שנוצר בישראל והסיקור התקשורתי הבינלאומי חזר בו ראש העיר מהחלטתו, אך העביר את הבמה המרכזית ממיקומה הקבוע לנקודה אחרת בעיר. אבל סאלם אינו היחיד שנקט בצעדים לאחר הצהרת נשיא ארה"ב.

שלושה עשר אנשי דת נוצריים בולטים, בהם הפטריארך הארמני, פטריארך הכנסייה היוונית-אורתודוכסית, ארכיבישופים מהכנסייה הקופטית, הסיריאנית והאתיופית ומנהל הפטריארכיה הלטינית בירושלים, חתמו על מכתב התוקף את ההצהרה. מספר ימים לאחר מכן הם נכחו בטקס קבלת פנים במשרד התיירות לכבוד חג המולד, ואף התארחו במפגש המסורתי בבית הנשיא לרגל השנה החדשה ונפגשו עם ראש עיריית ירושלים.

בקרב הנוצרים הישראלים קיים מיעוט קיצוני וקולני שמקדם פעילות אנטי-ישראלית. בולטים בו ראשי המועצה היוונית-אורתודוקסית בנצרת (שתוקצבה על ידי מדינת ישראל), והבישוף עטאללה חנא. הבישוף נודע בעבר בקריאתו לצעירים נוצרים להתגייס לחמאס, ולא מזמן נפגש עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד.

עם זאת, יש לציין שלא כל ראשי הארגונים הנוצריים והכמרים בישראל חתמו על המכתב, וחלקם אף הצהירו בפומבי בהזדמנויות שונות על תמיכתם בהכרזת טראמפ. רבים מקרב הנוצרים בישראל שמחו על ההחלטה ופרסמו זאת בפומבי, והדבר מצביע על פער בין ראשי הכנסיות הנכנעים לתכתיבים פוליטיים מצד הרשות הפלסטינית, ובין הנוצרים בישראל שמרגישים בטוחים וחופשיים.

עיקר המעורבות הפוליטית בקהילה הנוצרית בישראל נעשית על ידי גורמים פרו-פלסטינים בכנסיות, ותחת לחצים של אנשי הרשות הפלסטינית. לכנסיות שמרכזן בירושלים יש גם כנסיות ומנזרים בשטחי הרשות הפלסטינית, בעזה ובירדן, וקשרים נוספים בכל רחבי המזרח התיכון. גורמים ברשות הפלסטינית מנצלים זאת, ומשתמשים בנוצרים לצורכיהם התעמולתיים כדי לכסות על העוולות שהם גורמים לאוכלוסייה הנוצרית בשטחי יהודה ושומרון.

אך ככל שינסו להסתיר זאת, עם מספרים קשה להתווכח. בשנות השבעים של המאה ה-20, הנוצרים בשטחי יהודה ושומרון היוו כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. מאז מספרם הלך וצנח, עד לשני אחוזים כיום. הדוגמה הטובה ביותר להיעלמות הנוצרים מהשטח היא עיר הולדתם של דוד המלך וישוע, בית לחם. בשנת 1950 הייתה בית לחם עיר נוצרית מובהקת, בעלת רוב של 86% תושבים נוצרים. היום חלקם של הנוצרים באוכלוסיית העיר עומד על פחות מעשרה אחוזים, והמגמה השלילית נמשכת. בעזה המצב חמור אף יותר. מתוך אלפי נוצרים שחיו בה בעבר נותרו מאות בודדות, הנמצאים תחת רדיפה ואיום מתמיד וסובלים מהגבלות קשות על טקסים וחגים נוצריים.

פוליטיקה ופחד

החשש הנוצרי מחיים תחת שליטה פלסטינית החל כבר לאחר מלחמת ששת הימים. מאות מנכבדי בית לחם פנו אחרי המלחמה לממשלת ישראל, וביקשו כי ישראל תספח את העיר ותכליל בתחומיה את כנסיית המולד בבית לחם. בישראל סירבו לעשות זאת משיקולים דמוגרפיים.

בשנת 1995 פנה ראש העיר הנוצרי אליאס פריג' לראש הממשלה יצחק רבין וביקש ממנו שלא לסגת מהעיר במסגרת הסכמי אוסלו, וזאת מתוך חששו לעתיד הנוצרים בבית לחם. בתגובה ביקש רבין פנייה רשמית ופומבית של ראשי הכנסיות בעניין זה. הם סירבו לעשות זאת, וישראל נסוגה מבית לחם והעבירה את השליטה בה לרשות הפלסטינית. מאז מצב הנוצרים רק הולך ומידרדר, כאשר לראשי הכנסיות יש אחריות ישירה לכך.

בשנת 2003, כאשר הוקמה גדר הביטחון בין ירושלים לבית לחם, רכוש הכנסיות שהיה בצמוד לגדר נותר בצד הפלסטיני, וראשיהן פנו לגורמים רשמיים בישראל בבקשה לשנות את התוואי על מנת שרכוש רב ככל הניתן יישאר בצד הישראלי. מדינת ישראל החליטה לבוא לקראת הנוצרים, ותוואי הגדר שונה בעזרת משא ומתן מול הוותיקן.

מהלכים רגישים כגון אלה נעשים לרוב בחדרי חדרים, ובדרך כלל מתפרסמים רק כעבור שנים רבות, מתוך אחריות ישראלית לביטחונם של אנשי הדת הנוצרים. התמונה הפומבית המוצגת לעולם הפוכה. צעדים כמו מכתב הפטריארכים נגד טראמפ מכוונים בבירור נגד ישראל, כדי לשמור על ביטחונם של אנשי דת בכירים ברשות. ישראל מצדה מסכימה למצב בשתיקה. הפרסומים הרשמיים של ראשי הכנסיות וגורמים נוצריים ברשות הפלסטינית ובעולם מציגים את ישראל באופן שלילי, כאשר הפוליטיקה והפחד הם הגורמים העיקריים לעיוות המציאות ולהפיכת השקר לאמת.

מה הן הסיבות לבריחתם של הנוצרים משטחי הרשות הפלסטינית? הנה סיפור מייצג: ב-26 בספטמבר 2015 הוצת מנזר שרבל בשכונת ואדי מעאלי בבית לחם. הבישוף מוסא אל חאג' דיווח כי יומיים לפני השריפה נפרץ המנזר על ידי מוסלמים ונגנבו ממנו חפצים יקרי ערך, אך הרשות הפלסטינית כהרגלה טענה שהשרפה נגרמה מקצר חשמלי, אף שסימנים רבים העידו כי מדובר בהצתה מכוונת של גורמים מוסלמים רדיקליים.

נוצרים רבים מנסים למכור את רכושם ואדמותיהם בטרם יימלטו למדינות המערב. לרוב הם מחפשים למכור ליהודים דרך מתווכים, זאת בשל העובדה שהרשות הפלסטינית גזרה עונש מוות למי שימכור קרקעות. אלה הן "זכויות האדם" המקובלות ברשות הפלסטינית. לא בכדי מדורגת הרשות הפלסטינית במקום ה- 36 ברשימת 50 המדינות שבהן מתקיימת רדיפה דתית נגד הנוצרים, לצד מדינות כמו עיראק, לוב, פקיסטן ותימן.

בעוד ברשות הפלסטינית, ולמעשה במזרח התיכון כולו, מצרים את צעדי הנוצרים ופוגעים בחופש הדת והפולחן, בישראל המצב שונה. בניגוד לרשות המושחתת והאלימה, המוחקת בשיטתיות את הנוצרים משטחה, מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית יודעת להכיל (לטוב ולרע) גם גורמים המכפישים אותה ומסלפים את האמת, ומאפשרת חיים בטוחים לכל המיעוטים הדתיים באשר הם.