בניגוד לחוות הדעת של היועמ"ש מנדלבליט, לשר הביטחון מותר להתערב בתכני גלי צה"ל. אבל הגיעה השעה להפנים שלא התכנים בגל"צ הם הבעיה, אלא עצם קיומה של התחנה
שר הביטחון אביגדור ליברמן פצח הבוקר בסיבוב נוסף על חשבון גלי צה"ל, הפעם בעקבות פואמה של יהונתן גפן שהשוותה בין המחבלת עאהד תמימי לנשים גיבורות מההיסטוריה. שירו המיותר של גפן עורר תגובות מצד גורמים שונים, והגדיל לעשות ליברמן, שהורה להפסיק להשמיע את יהונתן גפן ואת שיריו בתחנות הצבאיות.
ההיסטוריה מלמדת שאין לתלות ציפיות גבוהות במהלכים מסוג זה של ליברמן, ועוד מוקדם לומר כיצד תסתיים הסאגה. אבל הפרשה מזמינה דיון תקופתי בשאלה הקבועה גלי צה"ל לאן, ולמה בעצם, ומציפה שוב את המורכבות שבקיומו של שידור ציבורי.
אין ספק שלגפן שמורה הזכות להביע את דעותיו, מאוסות וקיצוניות ככל שיהיו. מצד שני, לכל אזרח גם שמורה הזכות לא לשמוע את גפן, ולא לקחת חלק באופן כפוי בהשמעת שיריו. כאשר גפן כותב שיר פרובוקטיבי על מחבלת הוא מממש את חירותו הבסיסית, אבל באותו זמן חושף את הבעייתיות שבקיומה של גלי צה"ל.
כמו כלבו של פבלוב, הזדעקה היועמ"שיה לפרסם חוות דעת הקובעת שלשר הביטחון אין סמכות לתת הוראות לתחנה הצבאית. "הסמכות החוקית לקבוע את התכנים שישודרו בתחנה מסורה בידי גורמי המקצוע של התחנה בלבד", כתב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
אולם חוות הדעת הזו אינה נכונה. חוק יסוד 'הצבא' קובע כי שר הביטחון הוא הממונה מטעם הממשלה על הצבא. גלי צה"ל, למרבה האבסורד, עודנה יחידה צבאית, וככזו היא כפופה לשר הביטחון ככל יחידה אחרת. אין בחוק כל הוראה המגבילה את סמכותו של שר הביטחון להורות לצבא, ובוודאי לא הוראה המכפיפה אותו ל"גורמי מקצוע". בחוק השידור הציבורי, שמכוחו פועל גם התאגיד, קיימת קביעה שלפיה התכנים הלא צבאיים בגל"צ יפוקחו על ידי דירקטוריון התאגיד. יש מקום לדון האם חוק היסוד המסמיך את שר הביטחון מתגבר על הוראות חוק התאגיד, אבל מה שברור הוא שקביעת היועמ"ש שהסמכות מצויה בידי גורמים מקצועיים היא חסרת שחר.
גם מבחינה מהותית אין בכך היגיון: עליונות של הצבא על הממשלה הנבחרת היא סממן למדינות בלתי דמוקרטיות, או בעלות דמוקרטיה רעועה במיוחד. התקדים שבחוות דעתו של מנדלבליט, שלפיה הממשלה כפופה לשיקולים של "גורמי מקצוע" בלתי נבחרים בצבא, הוא מרחיק לכת הרבה מעבר לבעיית גלי צה"ל. יש מקום לשאול מה תהיה עמדת היועמ"ש כשהממשלה תחליט להכריז מלחמה בניגוד לעמדת "גורמי המקצוע" בצבא.
לפגוע לו בכיס
השאלה האם משמיעים את יהונתן גפן בתחנות הצבאיות היא בעלת השלכות מרחיקות לכת על כיסו של גפן. את מעמדו של גפן כמשורר מחונן לא ניתן לקחת ממנו, מאוסות ככל שיהיו עמדותיו. ניתן לשער שהתמלוגים שמשלמות תחנות גל"צ עבור הזכות להשמיע את שיריו הם מקור הכנסה משמעותי עבורו. אם תיושם החלטתו של ליברמן, הפגיעה הכלכלית בגפן צפויה להיות משמעותית.
יהיו אשר יהיו התוצאות המעשיות של המהלך הנוכחי, ליברמן זכאי למלוא הקרדיט על הצפת בעיית גלי צה"ל לתודעה הציבורית. עד תחילת כהונתו של ליברמן כשר הביטחון לא נמצאו פוליטיקאים שהעזו לגעת בתחנה המשדרת את תוכניות האקטואליה בפריים-טיים, ומשפיעה על גורלם של פוליטיקאים רבים.
המערכה בין ליברמן לגל"צ החלה בדצמבר 2016, כאשר בתחנה בחרו להקדיש שעה לשיריו של משורר התנועה הפלסטינית מחמוד דרוויש. בעקבות האירוע זימן ליברמן לבירור את מפקד התחנה דאז, ירון דקל. גם אירוע זה הוליד חוות דעת מופרכת מצד היועמ"ש מנדלבליט, שלפיה אסור לשר הביטחון להתערב בנעשה בתחנה.
שתי הברירות הרעות
הבעיות שמציפה פרשת יהונתן גפן ביחס לשידור הציבורי בכללו, תקפות שבעתיים בנוגע לשידור הצבאי. תחנת רדיו צבאית המשדרת לאזרחים היא תופעה כמעט ייחודית לישראל: הדמוקרטיה הנוספת היחידה שבה קיימת תחנה כזו היא הפיליפינים. אם התאגיד חשוף עדיין לרמה כזו או אחרת של ביקורת ציבורית, היותה של גלי צה"ל תחנה צבאית מעניקה לה הגנה מפני שקיפות: תקציב התחנה איננו שקוף, ולציבור אין דרך לדעת בכמה הוא מממן "טאלנטים" כמו רזי ברקאי ורינו צרור.
נתוני ההאזנה שנחשפו לאחרונה ב'מידה' מלמדים ש"גורמי המקצוע" שעליהם בונה מנדלבליט לא באמת מבינים את הציבור הישראלי שמממן אותם: תוכניתו של אראל סג"ל, המשודרת מחוץ לפריים-טיים, נהנית משיעורי האזנה באינטרנט בשיעור של כמעט פי שלושה מתוכנית הדגל של התחנה – 'מה בוער' עם רזי ברקאי.
המערכה הניטשת כעת בין שר הביטחון מצד אחד ובין היועמ"ש, גל"צ ויהונתן גפן, היא מערכה בין הציבור הישראלי ובין האליטות הישנות המסרבות להרפות את אחיזתן ממוקדי הכוח. הכרזתו של ליברמן כי אינו מקבל את עמדת היועמ"ש היא נקודת אור אחרי תקופת חושך ארוכה. ליברמן יכול לדלג על העימות מול היועמ"ש ולעשות את הפעולה המתבקשת שבוודאי נמצאת בסמכותו: להפריט או לסגור את גל"צ.
אם בסמכות שר הבטחון לסגור בכלל את התחנה בוודאי שמסמכותו לסגור את שעריה בפניו של גפן. בכלל מאתיים מנה.
כי הוא לא יכול להתערב פרוצדורלית בתכנים. גם לסגור הוא לא יכול. המקסימום זה להפריט בשביל האחאיות הציבורית. גלגלצ וגלצ אחת התחנות הנצפות ביותר. במיוחד גלגלצ.
בתחום האקטואליה לטעמי רשת ב' הרבה יותר טובה.
אפשר גם להעבירה לתאגיד – למרות שיש לה כבר תחנה אקטואלית. גלגלצ היא באמת משהו ייחודי.
יכול לסגור או לא יכול לסגור? מה ההבדל בין להפריט ללסגור? בוודאי שהוא יכול לסגור! את ווגנר אפשר לאסור להשמיע? למה לא את גפן? אם הוא יכול לסגור הוא יכול להתערב בכל דבר. זו אותה סמכות. אם יש לי סמכות לירות במישהו בוודאי שיש לי סמכות להכות אותו, מההיבט של הסמכות
לסגור את התחנה לאלתר!!!
נראה שיש בחירות בקרוב
אף אחד לא מבקש מגפן להשמיע את הדעות שלו בגלץ
מדובר על השירים שלו – אז לא נשמיע שירים יפהפיים
רק בגלל לשאנחנו לא אוהבים את הדעות של המחבר ?
אני לא ממצביעי ליברמן וסבור שהוא פופוליסט אימפוטנט שאחראי על צבא נסוג ומגמגם, וגם כאן הוא סתם מתלהם כדרכו. אבל עד מתי יעיזו פניהם יועצים למיניהם? למה לחתיכת קשקשן משפטי מקצועי יש וטו אוטומטי? מתי זה קרה, ראבאק ולמה הממשלה לא סותמת את הפה אחת ולתמיד לפקידים הכפופים לה או לכל הפחות מעמידה אותם במקומם?
אם כבר מדברים על השקפות של זמרים, מדוע לא תגנו את השקפותיו הלאומניות הדוחות של אריאל זילבר? או שמא הן מוצאות חן בעיני הכותבים באתר ובעיני קוראיו?
הם לא לאומניות הם לאומיות. הם דוחות את מי שאינו מסוגל להכיל את גדולתו ויופיו של העם היהודי.
היועץ שמונה ע"י הקיסר מקיסריה הפך לאויב הימין רק בגלל שהוא מתעקש להקפיד על שלטון החוק. התגובה שלו התבקשה מאחר והמושחת הנושא בתואר שר הביטחון חושב שמותר לו…רק הקיסר מקיסריה אשם בכך שיש לנו שר ביטחון כזה שיש לו שתי הצלחות ענקיות כאיש ציבור: הפיכת המפלגות הערביות לאחת המפלגות הגדולות בארץ והרחקתה של אורלי לוי שהיא בין הפוליטיקאים היחידים שמה שמעניין אותם באמת זה טובת הציבור, אם היא הייתה מושחתת הוא היה הופך אותה ליד ימינו…
קודם כל לא מדובר פה בשלטון החוק אלא בשלטון הסמול, באמצעות רודנים משפטיים מטעם עצמם שאיש לא בחר.
נראה שכלל לא קראת את המאמר, שמסביר בצורה עניינית איך לפי החוק (ועוד חוק יסוד!) יש גם יש לשר הבטחון סמכות לאסור השמעת שירים של מנוול סמולני ג'יהדו פלשטיני כגון גפן ודומיו.
ועוד יותר מכך- מצד המהות הדמוקרטית שבה לא יתכן ש "גורמי מקצוע" יכפו את דעתם על הממשלה הנבחרת.
אבל כנראה שהאמת היא הדבר האחרון שמעניין אנשים מסוגך, לכן אני מתפלא על עצמי שאני בכלל טורח להגיב לך
שר הביטחון יכול יכול למנוע השמעה של אנשי ימין בלבד אסור לו למנוע השמעה של אנשי שמאל !!!
כך גם לתחנה מותר להחרים אנשי ימין בלבד ולא אנשי שמאל.
אם רוצים למנוע מרבנים לדבר או לשמוע זמרים ימנים זה אפשרי ואפילו רצוי
קיבלנו דוגמה רק לאחרונה לגבי הרבנים
כול זמן שהממשלה לא תבין מי הריבון זה המצב – הריבון הוא לא הציבור לא הכנסת וודאי שלא הממשלה הריבון הוא מועצת חכמי הדת. (כמובן הדת היא שמאל קיצוני שמנותק מהציבור ורצונו.)
המועצה היא בית המשפט העליון ומשמרות המהפכה הם היועצים המשפטיים והשופטים . צבא גדול ונאמן .
אם הם יחליטו שלא תהיה מלחמה לא תהיה .
אם הם יחליטו שצהל יעמוד כצאן לטבח כולנו נמות והם יעברו לערי הקודש בריסל או ברלין.
אם לא תהיה גלי צה"ל איפה יעשו הנסיכים של קיסרי התקשורת את הסטאז' על חשבוננו?
http://rotter.net/forum/scoops1/447290.shtml
אני ממש בשוק, מה זו ההתעניינות השמאלנית הזו באתר מידה.
כמות התגובות המגיעות מהשמאל, בכתבות של מידה בשבוע האחרון מפליאה ממש!
התשובה פשוטה: הם באים לכאן כי באתר עיתון הארץ מצנזרים שמאלנים שאינם מספיק קיצוניים.
היועץ מנדנבליט אכן מתנהג כמו הכלב של פבלוב. תגובתו אוטומטית לפי מה שימצא חן בעיני בית המשפט העליון על פי ההשקפה הפוליטית שלו כיאה לאליטה הישנה. מי שעומד מאחורי תגובתו הפבלואידית של מנדנבליט הוא בית המשפט העליון. היה ושר הבטחון לא יקבל את קביעתו של מנדנבליט מייד תוגש עתירה לבית המשפט העליון כמובן!
בג"ץ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי המופנה עתה נגד מדינת ישראל וגם אזרחיה. השלטון הבריטי החליט שעתירות נגד הנציב להיות נדונות בפני שופטים בריטים והם הרכיבו את הערכאה העליונה. צורה זו נשתמרה אך ורק בישראל. בעוד שבג"ץ אמור להגן על האזרח בפני מעצר ומאסר בלתי חוקיים, בהסתמך על תצהירים בלבד וללא חקירת עדים האזרח אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהגות הרשות. רוב רובן של העתירות שמגישים אזרחי אזרחי ישראל באופן פרטי כ- 95% מהן נדחות ועל העותרים מוטלים קנסות כבדים ביותר של עשרות אלפי שקלים.
בית המשפט לא דן בשאלה האם פעולתו זו הינה חוקית, האם יש לו סמכות ומה מקורה? בית המשפט הסתמך רק על אי הבעת התנגדות מצד הרשויות. לקיחת סמכות זו על ידי בג"ץ הקנתה למשפטנים חשיבות יתרה במיוחד בעיני עצמם ובעיני רוצי טובתם. כך גם עלתה חשיבותם של יועצים משפטיים ועורכי דין עוד בשלבי קבלת החלטות. בג"ץ אף הרחיב וממשיך להרחיב את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו. לא רק עתירות בנוע ליושבי עיו"ש שהיו שם ב- 1967 אלא כל עתירה המתנגדת להחלטות הממשלה. כך בנושא החזרתם של המסתננים האפריקאים שנוגעת רק לתוך בולות 1967, וכך בנושא מתוה הגאז ואף התערבות בנושאי לוחמה בעת מלחמה, או כל נושא שהוא פוגע במדינת ישראל ואזרחיה. עוד בשנת 1996 הוקמה ועדת אור למבנה בית המשפט, אהרון ברק שהופיע בה הודה כי מבנה בג"ץ הינו אנומליה מימי המנדט שיש לתקנה. לדבריו יש להוריד את העתירות לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה של בית משפט מנהלי ורק ערעור יהיה בבית המשפט העליון. רק תחומים מוגבלים הורדו למחוזיים. שופטי בית המשפט העליון אינם מוכנים לותר על הכוח שנטלו לעצמם.