החתרנות האיראנית בגרמניה: האם אירופה תתעורר?

עשרה בני אדם החשודים בריגול לטובת איראן מסתובבים בערים הגדולות של גרמניה, כשהמשטרה מחפשת אחריהם ועד כה לא מצליחה להביא למעצרם. זהו לא תסריט של סרט פעולה וגם לא תרגיל מודיעיני של הרשויות בברלין, אלא סיפור אמיתי שמתרחש בימים אלה בארצה של הקנצלרית אנגלה מרקל.

ביום שלישי בשבוע שעבר הודיעה משטרת גרמניה כי פשטה על בתיהם ומשרדיהם של עשרה חשודים בריגול, וזאת בעקבות מידע מודיעיני שנאסף על ידי סוכנויות הביון במדינה. "אנו מאמינים שהחשודים ריגלו אחרי מוסדות ואנשים בגרמניה לטובת יחידת ביון הקשורה לאיראן", אמרה פרוקה קוהלר, דוברת משרד התביעה הפדרלי.

ככל שעברו השעות דלפו עוד ועוד פרטים מחקירת המקרה, כאשר העובדה החשובה ביותר היא שהחשודים בריגול עדיין לא נעצרו והם מסתובבים חופשי. בנוסף לכך, כלי התקשורת בגרמניה דיווחו שהחשודים ריגלו אחרי מטרות ישראליות ויהודיות במדינה – מידע שהרשויות בברלין סירבו לאמת.

הן גם לא היו מוכנות לאשר דיווחים אחרים, ולפיהם המרגלים קשורים לכוח 'אלקודס' של משמרות המהפכה האיראניים, יחידת העילית לפעילות חוץ של הרפובליקה האסלאמית שבראשה עומד גנרל קאסם סולימני הידוע לשמצה.

המצוד אחר החשודים נערך בברלין וכן במדינות בוואריה, נורדריין-וסטפאליה ובאדן-וירטמברג. לפי ציטוטים של מקורות ישראליים שפורסמו בארץ המידע על החוליה הועבר לגרמנים על ידי המוסד – אך בברלין אמרו כי לא כך הם פני הדברים, וטענו שמידע פנימי הוביל לחשיפת המרגלים.

יום לאחר פרסום הפשיטה ציין העיתונאי הגרמני ג'וזף הופלשולט ממגזין 'פוקוס' כי האיראנים אספו מידע על מבנה השגרירות הישראלית בברלין, וכן חיפשו מודיעין על גני ילדיהם של הקהילה היהודית בעיר. לדבריו, הביון הגרמני עקב אחרי החוליה במשך חודשיים עד שהחליט להפוך את החקירה לגלויה. מטרות אחרות שלה כללו את משרדי 'הוועד היהודי-אמריקני', קהילה יהודית במרכז ברלין והרב שלה, ואת מרכז הספורט 'מכבי'.

בקהילה היהודית ובנציגויות הישראליות בגרמניה הגיבו בזעם רב לחשיפת החוליה. במרכז היהודי אמרו כי הסיפור מוכיח שעל ברלין לנקוט עמדה נוקשה יותר כלפי איראן. "אסור להעמיד את הקשרים הכלכליים עם הרפובליקה האיראנית לפני ביטחון אזרחיה של גרמניה", אמר נשיא הוועד היהודי המקומי,  ו'הוועד היהודי-אמריקני' דרש לגרש את שגרירה של טהרן מברלין.

השגריר הישראלי לגרמניה, ג'רמי יששכרוף, אמר בראיון רדיופוני כי התקרית צריכה להרים "דגל אדום" במדינה וכן באירופה כולה. "הגיעה העת שהגרמנים והאירופים יבינו מה חבוי מאחורי החיוך האיראני בחודשים האחרונים", הוא טען והוסיף כי בירושלים מודאגים מפעילות הריגול הזאת והגבירו את השמירה בשגרירות.

מרקל תחת לחץ כבד

חשיפת חוליית הריגול האיראנית על אדמת גרמניה מדגישה שוב את מצבה הרגיש של ברלין באשר לטהרן, ומסבירה את חוסר התלהבותה של המדינה לפעול נגד איראן, אך במקביל לפתוח שבע עיניים נגד סוכניה.

בברלין סבורים ששיעים איראנים, ובמיוחד אלה המחזיקים באזרחות אירופית, הופכים בידיה של הרפובליקה האסלאמית לחוליות ביון וטרור שמחפשות להן מטרות בכל רחבי היבשת. בכתבה שפורסמה בסוף השבוע במגזין 'די-וולט' נטען אף שהרשויות בברלין חושדות כי איראן מגדילה דווקא את פעילות הביון שלה בגרמניה.

פעילי השלוחות החמושות של טהרן, ובמיוחד חיזבאללה, מסתובבים בחופשיות יחסית דווקא בגרמניה, שכן למרבה האירוניה ממשל מרקל סירב להוציא מחוץ לחוק את חיזבאללה ברפובליקה הפדרלית.

כך למשל קיימת אפשרות שפעילי חיזבאללה הסתננו למדינה בקרב המהגרים הסורים שהגיעו לשם ממלחמת האזרחים בארצם, וכעת הם פועלים להגדיל את יכולתה המבצעית של איראן באירופה. שירותי מודיעין מערביים מאמינים שאנשי כוח 'אלקודס' מעורבים בהתנקשויות ובניסיונות חיסול בשם המשטר האיראני בכל רחבי אירופה, והם גם מסייעים לארגוני טרור שונים ביבשת הנלחמים בישראל וביהודים.

האופוזיציה האיראנית הגולה הפועלת מאירופה, מפנה אצבע מאשימה לשגרירות האיראנית בברלין כמי שעומדת מאחורי הפעילות הזאת. ארגון האופוזיציה 'מועצת ההתנגדות הלאומית לאיראן בגרמניה' הסביר כי טהרן מגדילה את פעילות הריגול והטרור שלה בגרמניה תחת מסווה של יחסים דיפלומטיים, וציטט דו"ח של הסוכנות הפדרלית להגנת החוקה בברלין בו נכתב שהמטה הרשמי של משרד המודיעין והביטחון בשגרירות האיראנית משחק תפקיד רשמי בפעילויות חשאיות.

ואכן, רק בחודש שעבר זומן השגריר האיראני לשיחת הבהרה במשרד החוץ בברלין לאחר שאזרח פקיסטני הורשע בריגול לטובת טהרן. השגריר ביקש להעביר לראשי הרפובליקה האסלאמית מסר ולפיו לא תורשה פעילות ביון וריגול נגד ארגונים או אנשים בודדים הקשורים לישראל או ליהודים, וכי מדובר בהפרה של החוק הגרמני.

התסכול הגרמני גובר לאור העובדה שהפעילות האיראנית נעשית דווקא במדינות אירופאיות שמנסות לנרמל את היחסים עם טהרן ולהגן על הסכם הגרעין מפני העוינות האמריקאית, והקנצלרית מרקל, הנחשבת לסמן השמאלי של אירופה בסוגיה האיראנית, נמצאת תחת לחץ כבד מצד ממשל טראמפ לבטל את הסכם הגרעין או לתקן אותו באופן יסודי.

עד כה נקטה אירופה עמדה אחידה בהתנגדותה ללחץ זה, אך המשך החתרנות האיראנית לא מועילה לעניין וגם תזמון חשיפת החוליה בוודאי לא תרם לכך. אם נרצה להיתפס לתיאוריות קשר למיניהן, הרי שניתן לומר שהחיפוש אחר החוליה דווקא בזמן כזה יכול להעיד על שני דברים – או שהיא הייתה מוכנה לפעילות קטלנית שהמשטרה הגרמנית ביקשה לסכל, או שמי שהעביר את המידע על החוליה בחר דווקא לעשות זאת כעת, במטרה להפליל את טהרן בעיתוי רגיש.

מכל מקום, נראה שהלחץ עושה את שלו: יממה לפני שטראמפ הודיע בשבוע שעבר על אולטימטום בן 120 יום למעצמות היבשת כדי שינקטו עמדה נוקשה יותר כלפי איראן אחרת יושתו עליה עיצומים אמריקאים חריפים, נפגשה קבוצת מנהיגים אירופאים עם שר החוץ של טהרן, מוחמד ג'וואד זריף. בוועידה זו הם ביקשו להתייחס להמשך הניסויים הבליסטיים של הרפובליקה האסלאמית וגם לפעילותה מערערת היציבות במזרח התיכון, אך תוך תפיסה ברורה ולפיה לא ניתן לבטל את הסכם הגרעין.

האירופאים עדיין לא מפנים את גבם לאיראן, אך בהחלט מתחילים לשנות במעט את הגישה כלפיה. מצד אחד הם מעוניינים להקים פורום עבודה עם טהרן, כדי לשוחח על הפסקת הפעילות הבליסטית, ומנגד הם שוקלים את האפשרות להגדיל את הלחץ הכלכלי על איראן ולהמשיך להציב את סוללות הגנת הטילים של נאט"ו באירופה המזרחית.

האיחוד האירופאי סירב בעבר לשקול אפשרות של סנקציות כאלה, אולם המגזין 'דר-שפיגל' דיווח בשבת כי גרמניה החלה, ביחד עם צרפת ובריטניה, לשדל את בעלות הברית שלה באירופה להטיל עיצומים חדשים על טהרן, בין השאר בעקבות מעשיה במזרח התיכון ופיתוח הטילים שלה, אך גם כדי להרגיע את הלחץ האמריקאי.

בה בעת, הגרמנים צפויים להיזהר מאוד בכל הקשור לנקיטת עיצומים כלכליים נגד איראן. אחת הסיבות המרכזיות שבריסל ויתר מעצמות היבשת נאבקות לשמר את הסכם הגרעין היא הרווח הכלכלי שהן מניבות מחידוש העסקים במדינה המוסלמית, וברלין אינה יוצאת דופן בהקשר זה. היא בוודאי לא תרצה לפגוע בתרנגולת שמטילה לה ביצי זהב באמצעות שיתוק כלכלתה או דיכוי הרצון שלה לסחור עמה.

על כל זה יש להוסיף את התסבוכת הפוליטית הפנימית בגרמניה. ארבעה חודשים אחרי המבוי הסתום שאליו נקלעה המדינה בתום הבחירות האחרונות, כשהימין הקיצוני רשם הישג נאה ומפלגתו הפכה לשלישית בגודלה במדינה, מרקל עדיין מתקשה להרכיב ממשלה יציבה. מפלגת השמאל-מרכז הסוציאל-דמוקרטית אישרה בתחילת השבוע את המצע שעליו תוכל לפתוח בשיחות קואליציוניות עם הקנצלרית, לאחר שבעבר הצהירה כי תשב רק באופוזיציה.

מרקל, שלא הצליחה לגבש קואליציות אחרות עד כה, תנסה להקים ממשלת מרכז-שמאל רחבה של שתי המפלגות הגדולות, שתעמוד מנגד – כפי שמצפים ממנה חבריה בבירות אחרות של אירופה – בפני כוחות הימין העולים ביבשת. במקביל תנסה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית גם להיאבק למען הגדלת ההשקעות הציבוריות באזרח הקטן, ולבטל את מכסת קליטת המהגרים שמבקשת מפלגתה של הקנצלרית להנהיג.

השילוב עם מפלגה סרבנית לא יאפשר למרקל לצאת בהצהרות לוחמניות במיוחד או לסכן את הרווחים הכלכליים של ארצה בהרפתקאות ניציות. אך חשוב מכך, היא תעניק לקנצלרית כהונה רביעית, שבעיני רבים מהפרשנים מסמלת את תום עידן מרקל בגרמניה. ספק אם דווקא בזמן ובמצב כזה היא תנסה לבצע סטייה מדינית כה גדולה לעומת עמדותיה בשנים האחרונות, ובכך להכתים את שמה בדפי ההיסטוריה.

נחושים להמשיך בפעילות הטרור

בצד השני של המשוואה, לאיראנים יש סיבות לדאגה משלהם, כאשר כוחות שונים במדינה פועלים כל העת במגמות סותרות. הממשלה האיראנית בראשות הנשיא חסן רוחאני מעוניינת בשימור הסכם הגרעין, שכן הוא מעניק לה חמצן כלכלי נחוץ במיוחד אחרי שנים של עיצומים, מרחיק ממנה את האפשרות של מלחמה הרסנית ומאפשר לה להשתלב מחדש בקהילה הבינלאומית כחלק מהמדיניות הפייסנית לכאורה של ממשל זה.

לאור חידוש הלחץ על הסכם הגרעין כבר הזהירו פרשנים איראנים שללא תמיכה אמריקאית לא יהיה קיום להסדר, ולפי דיווח של ה'פייננשיאל טיימס' בטהרן מרגישים היטב את התגברות הלחץ האירופאי. עם זאת, איראן מציגה עד כה עמדה נוקשה ומסרבת לשתף פעולה עם האירופאים, אולי בהשראת הקו הנוקשה יותר של השליטים האמיתיים בטהרן – האייתוללות.

גם המחאות הנרחבות שנראו בערי המדינה בחודש שעבר, בהן למשל איחלו המפגינים מוות למנהיג העליון ח'אמנאי, לא נעלמו מעיני כוהני הדת הבכירים. בישראל ובמדינות המערב מעריכים שהממשל במדינה קשוב למחאה הציבורית, ומעוניין לנסות להראות שהוא מפנה משאבים כלכליים רבים יותר לטוב האזרח הקטן – גם אם יבוא צעד זה על חשבון התמיכה בפעילויות טרור שונות ברחבי האזור. אירופה וארה"ב מודעות לכך, וזו אכן אחת ממטרות הלחץ המתמשך על טהרן.

בהקשר זה חוזרת לתמונה חוליית הריגול האיראנית: אמנם היא כנראה לא נשתלה בשטח בשבועות האחרונים, אך היא מייצגת דרך פעולה חלופית שהממשל בטהרן יוכל לנקוט ביתר שאת מעתה.

הפעלת חוליה כזאת עולה הרבה פחות כסף לרפובליקה האסלאמית מאשר חימוש חמאס וחיזבאללה, או משלוח מיליציות מזוינות לסוריה. היא גם נעשית בסביבה ידידותית הרבה יותר לכאורה מאשר במזרח התיכון, בו פוקחות ישראל וארצות הברית עין על כל מעשיה.

בנוסף פעילות חשאית של חוליה כזו, עד לחשיפתה, מאפשרת לאיראן להמשיך להביא תוצאות ללא ההשלכות המדיניות של פעילות צבאית גלויה. לעיתים חוליה אחת כזאת יכולה לייצר הישגים לא פחות גדולים לטהרן מאשר חימושו של חמאס בעזה.

האיזון בין הלחץ של הממשל המתון לכאורה בטהרן ובין גורמים קיצוניים נמשך באיראן ללא הרף, ומנהיגים דתיים וצבאיים בכירים דוחפים כל העת לפגוע בשטן הגדול והקטן – ארצות הברית וישראל.

פעילות ביון סמויה כזאת היא לפיכך מעין דרך של פשרה לכל הצדדים – גם לאייתוללות שרוצים לחסוך בכסף, גם לקיצונים שרוצים לבצע פעולות חבלה, וגם לממשלה של רוחאני, שרוצה לשמר את קשריה עם מרבית המערב ולהגן על הסכם הגרעין.

אך בסופו של יום, מטרתה של פעילות כזאת ברורה וכך גם המסר שעולה ממנה: למרות הכול, האיראנים נחושים להמשיך בפעילות הטרור, בין אם דרך הזרועות הארוכות של משמרות המהפכה ובין אם בעזרת שלוחות אחרות כגון פעילי חיזבאללה. מסיבה זו ישראל ואירופה צריכות לעמוד בכל רגע על המשמר, להיערך לתסריטים קיצוניים, ולדעת שגם בעידן הסכם הגרעין וגם בכל זמן אחר – מסוכנותה של איראן לא פחתה, והיא יכולה להכות בכל רגע נתון וכמעט בכל מקום אפשרי.