מאות שנים של ניסוי וטעייה הוכיחו ששוק ריכוזי וכפייה של תכנון מלמעלה נכשלים בכל פעם מחדש. אם אנו באמת רוצים את טובת הכלל – שוק חופשי הוא האפשרות הטובה ביותר
השוק החופשי נחשב בעבר (ובמידה מסוימת גם היום) למין יצור בעייתי, סרח עודף מימי קדם בהם איש הישר בעיניו יעשה. אנחנו חכמים יותר, אמרו לעצמם אנשים במאה ה-19 וה-20, יש לנו מדענים, מתכננים ומומחים ואין שום סיבה שהשוק ייעזב לגורלו ויגדל פרא. הנאורות והישגי המדע הביאו לכך שלא מעט אנשים היו בטוחים שניתן יהיה להחיל את המתודות המדעיות על השוק, ולנהל אותו כראוי מלמעלה למטה.
כידוע, זה לא ממש עבד. בכל מקום שבו נוסה התכנון מגבוה כתחלופה לשוק פתוח וחופשי, הוא נכשל באופן חרוץ. גורלו של חצי האי הקוריאני הוא אחת מהדוגמאות המוצלחות לכך: ארץ אחת ובה עם בעל תרבות דומה ומאפיינים דומים, חולקה בשלהי המאה הקודמת באופן שרירותי לשני חלקים. בחלק אחד הוחל תכנון ריכוזי, ובחלק שני צמח לאט ובהדרגה שוק חופשי.
טבלת התמ"ג לנפש בשתי המדינות, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, מאירת עיניים. בעשורים הראשונים לחלוקה קשה עדיין היה לראות הבדל בין הקוריאות. מי שמבקש למדוד הצלחה של מדיניות כלכלית במונחים של שנה או שתיים, לרוב יתבדה. אך עם הזמן קוריאה הדרומית מזנקת, ואילו הצפון לא רק מדשדש אלא גם נסוג לאחור. וכך, מתמ"ג לנפש של 854 דולרים ב-1950, מגיעה קוריאה הצפונית לכ-1,122 דולר לנפש כעבור 60 שנה; קוריאה הדרומית, לעומת זאת, מגרדת כבר את ה-20 אלף דולר לנפש.
הדבר לא מתבטא רק בתמ"ג לנפש אלא כמעט בכל אספקט של החיים, בין אם זה תוחלת חיים (70.4 בצפון; 82.4 בדרום), בתמותת תינוקות ועוד.
חצי האי הקוריאני הוא אכן דוגמה מאלפת, אך גם בכל מקום אחר שבו התבצע ניסוי שכזה התוצאות היו חד-משמעיות. כך למשל בגרמניה, שחולקה בין מזרח למערב באותה תקופה, הפערים בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב החופשי היו כה גדולים, עד שגם עשרות שנים לאחר האיחוד הם ותרו משמעותיים.
בכתבה של הגארדיאן משנת 2015 במלאות 25 שנה לאיחוד, מצוינות כמה עובדות מאירות עיניים ומדכאות גם יחד: מתוך 500 הגרמנים העשירים ביותר, רק 21 מהם מהמזרח (מהם 14 מברלין). מבין עשרים הערים המשגשגות בגרמניה, רק אחת מהן, יֵנה, היא במזרח. למערב גרמני הממוצע יש 153,200 אירו; למזרח גרמני יש פחות מחצי מזה, וכדי להיות בעשירון העליון במערב גרמניה אתה צריך 240 אלף אירו לעומת המזרח שם כרטיס הכניסה שלך למועדון הזה הוא 110 אלף אירו בלבד. במילים אחרות, עשיר ממזרח גרמניה עני יותר מאדם ממוצע במערב גרמניה.
אלה הם כמובן מקרי קיצון, אך גם בתוך מדינות הכוללות שילוב של כלכלה חופשית ומעורבות ממשלתית בשוק (למעשה בכל מדינות העולם) ניתן לראות שמדינות עם יותר חופש כלכלי נהנות משגשוג רב יותר מאשר מדינות עם פחות חופש כלכלי.
גם בתוך כל מדינה ניתן לראות שתחומים בהם יש מעורבות ממשלתית מועטה יותר נהנים משגשוג רב יותר מאשר תחומים עם מעורבות ממשלתית רבה או מונופול ממשלתי. קחו לדוגמה את תעשיית ההיי-טק הישראלית מצד אחד, ואת חברת החשמל עם החוב האדיר שהיא סוחבת על גבה ועל גב האזרחים מן הצד השני.
לוז השוק החופשי: שכנוע במקום כפייה
מה הסיבה לשגשוג של השוק החופשי, ולכישלון של הכלכלה המתוכננת?
ראשית, צריך להגדיר מהו שוק חופשי. שוק חופשי הוא מערכת שבה היחסים בין פרטים מתבטאים בשכנוע במקום בכפייה. כדי שזה יקרה יש הכרח במוסדות איתנים: מערכת משפט אמינה, מערכת מדינתית שתמנע כפייה בין הפרטים ועוד. אם כל רגע יכול לבוא שודד ולקחת לך את הכסף, אז השוק החופשי נפגע והשגשוג נפגע יחד איתו. אם השודדים מפחדים מהשודד הגדול ביותר, המדינה, המערכת מתייצבת והשוק החופשי יכול לפעול.
המערכת, יש לשים לב, מספקת מסגרת. במצב אידיאלי המערכת לא מתערבת בשוק אלא מתערבת רק נגד כפייה. היא יכולה לקבוע כללי משחק ואף להגביל את השחקנים בשוק, אבל אלה כללים ידועים מראש ולא משתנים. לקח לאנושות אלפי שנים של ניסוי וטעייה לפתח מערכת כזו, ולא בכל מקום היא הגיעה לכך, אבל מרגע שהגיעה, היא הצעידה את בני האדם לקדמה כלכלית חסרת תקדים.
בשוק החופשי הצרכן הוא המלך. כל יזם וכל חברה חייבים להיענות לשיגיונותיו של הצרכן, ואין להם דרך לכפות עליו. הם חייבים לייצר מוצרים זולים יותר וטובים יותר שישכנעו אותו לשלם דווקא להם. ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, פייסבוק ואפל נאלצות להשקיע הון תועפות בפיתוח מוצרים שאנו נשתמש בהם לנוחותנו המרבית, כדי שהן יוכלו ליהנות מכספינו. חברה שאינה עומדת בדרישותיו של הצרכן, יחסית לחברות אחרות, תקמול ותיפול בלי קשר לגודלה. השוק העולמי רווי בדוגמאות לחברות שבעבר חשבו שתישארנה לנצח, והיום מה שנותר מהן הוא לא יותר מערך בוויקיפדיה.
הכלכן האוסטרי לודוויג פון מיזס הגדיר זאת היטב כאשר כתב: "כלכלת השוק נקראה דמוקרטיה של צרכנים, משום שיש בה קלפי בחירות יום-יומית של העדפת הצרכנים. ההצבעה בבחירות והוצאת הדולרים בשוק שתיהן דרך להביע את דעת הקהל. הצרכן קובע, על ידי רכישה או הימנעות מרכישה, את ההצלחה או הכישלון של היזמים. הם הופכים יזמים עניים לעשירים ויזמים עשירים לעניים. הם לוקחים את אמצעי הייצור מיָזמים שאינם יודעים כיצד להשתמש בהם בצורה המיטבית בשירות הצרכנים ומעבירים אותם לאלה שיודעים כיצד להשתמש בהם טוב יותר".
הטענה הרגילה לפיה לחברות גדולות אין תלות בצרכנים נובעת מדימוי שגוי בין חברה פרטית (בלי כוח כפייה) לבין גוף מדיני (בעל כוח כפייה). חברות עסקיות, גדולות ככל שתהיינה, אינן יכולות להרוויח אלא על ידי ריצוי הצרכנים. היחידים הלוקחים מאתנו כסף בכוח הם הגורמים בבעלות המדינה, הממומנים מכספי המסים.
חוסר התחליף של מערכת המחירים
ההחלטות בשוק החופשי מתקבלות באופן מבוזר. מכיוון שאין כפייה, כל אחד מן הפרטים מחליט על חייו הוא. לכל אחד יש סדר עדיפויות משלו, רצונות משלו, יכולות משלו וצרכים משלו, וכל אחד פועל לאור סדר העדיפויות האישי הזה, המבוסס על מה שמכונה "ידע מקומי".
כפי שהוכיח חתן פרס נובל לכלכלה פרידריך האייק, הידע המקומי אינו ניתן לריכוז בידי גוף מרכזי אחד, חכם ככל שיהיה. אתה יכול לעשות סקרים כלליים על "האם היית מעדיף שיהיה X"; אבל אין שום יכולת לעשות סקר מה עדיף: X במחיר כזה לעומת Y במחיר אחר או Z במחיר שונה וכן הלאה וכן הלאה.
בשוק החופשי פותחה ברבות השנים הטכניקה לחישוב כלכלי שכזה, מכניזם פשוט לכאורה אך בעל השלכות אדירות: מערכת המחירים. כאשר אני רוכש ממך משהו, אני בעצם מראה שאותו חפץ או שירות שווה לי יותר מכמות הכסף ששילמתי.
אם הרבה אנשים מעוניינים באותו חפץ או שירות והמלאי מוגבל, היזם יכול להעלות את המחיר בלי שהוא יינזק. אבל העלאת המחיר עצמה יוצרת תמריץ לאחרים להיכנס לשוק ולהביא עוד מאותה סחורה ובכך שוב להוריד את המחירים. המחיר מהווה איתות על היחס בין הביקוש להיצע: איתות לצרכנים, שאולי כדאי להם להשקיע את כספם בדברים אחרים; ואיתות ליזמים ולבעלי ההון, שקיימים צרכנים פוטנציאליים שניתן לרַצות אותם ולקבל מהם כסף, אם ייכנסו לשוק ויוזילו את המחירים.
המערכת הזו נפגמת כאשר הממשלות מציבות חסמים על הכניסה לשוק ובכך מונעות את התהליך החיוני של כניסת יזמים במקרים של שולי רווח גבוהים מדי. לכן בשווקים שכאלה, כגון שוק הבנקים והביטוח בישראל, אין כניסה ויציאה של מתחרים וקל לראות שאין שם תחרותיות. ועם כל זה, מכיוון שהם לא יכולים לכפות אותנו לשלם להם, אפילו גופים מונופוליסטיים שכאלה חייבים לתת שירות ברמה שתהיה שווה לנו את הכסף שאנו משלמים להם. כלומר העיקרון שלפיו הצרכן הוא המלך קיים גם במערכות פגומות שכאלה.
יש לשים לב שאין מדובר על "תחרות משוכללת" שבה כולם יודעים הכול וכולם סופר-רציונליים, פיקציה שנוצרה עבור ספרי לימוד ומעולם לא התקיימה במציאות. השוק החופשי פועל היטב דווקא כאשר יש פערי מידע, יש שינויים כל הזמן, ואף אחד לא באמת "רציונלי". זו הזירה שבה יזמים מוצאים את המקום לחדש וליצור, ושהצרכן מופתע לגלות בה מוצרים שהוא מעולם לא דמיין שהם יכולים להיות קיימים בכלל.
השוק החופשי מבוסס אם כן על תיעול של תאוות הבצע האנושית והרצון של כל אחד למקסם את טובת עצמו, למערכת של שיתוף פעולה חברתית מתוך עיקרון של אי-כפייה ודרך מערכת המחירים. מדוע זה יוצר קדמה? משום שבניגוד למערכת המתבססת על כוח (פוליטי או אחר), שבה כאשר צד אחד מרוויח הצד השני מפסיד, במערכת של השוק החופשי כל פעולה כלכלית חייבת להיעשות לרווחת שני הצדדים, אחרת היא לא תקרה.
כאשר אני משלם על מסטיק בזוקה במכולת, זה אומר שאני מעריך יותר את המסטיק מאשר את הכסף ששילמתי; ומכיוון שהמוכר מוכן למכור לי, מעשיו מוכיחים שהוא מעריף יותר את הכסף מאשר את המוצר. התוצאה היא ששנינו מרוויחים, כלומר סך הרווחה האנושית גדל. קחו את הפעולה הזו והכפילו אותה במאות פעולות שעושים מיליארדי אנשים בכל יום, שכל אחת ואחת מהן מקדמת את רצונם של שני הצדדים, ותקבלו מנוע קדמה חסר מעצורים.
מהניסיון של מאתיים השנים האחרונות מתברר שתאוות הבצע האנושית היא אנרגיה אדירה שכאשר היא מתועלת נכון ודרך השוק החופשי מתקבלת ברכה חסרת תקדים, וכאשר היא לא מאורגנת כמו בחברות קדומות, או מאורגנת באופן קלוקל כמו בסוציאליזם, היא יכולה להתפוגג, או לגרום לנזק רב.
בין פוליטיקה לכלכלת שוק
ניתוח הסיבות להצלחת כלכלת השוק הוא קריטי, משום שעם הכלים האלה עלינו לבוא ולבחון את ההתערבויות במשק שנוקט הדרג הפוליטי. השוק החופשי, כאמור, מסתמך על אינטרס עצמי ועל ההעדפות האישיות שכל אחד מכיר בעצמו. שני הדברים האלה מתמסמסים כאשר אנחנו מגיעים לפוליטיקה.
הפוליטיקה מבוססת על כוח, בעוד הכלכלה מבוססת על שכנוע. לפיכך בפוליטיקה המצב הרגיל הוא משחק סכום אפס – אחד מרוויח, אחרים מפסידים; בעוד כלכלה במהותה אינה משחק סכום אפס. בדמוקרטיה המצב משונה: תחילתה של הפוליטיקה בשכנוע – כדי להיבחר, נבחרי הציבור חייבים לשכנע את הציבור שעליו לבחור בהם. אך סופה הוא השימוש בכוח: הפוליטיקאים משתמשים בחוקים ובתקנות (הנאכפים על ידי שוטרים ופקידים), וכך יוצרים מצב שבו חלק מהציבור מרוויח וחלק מהציבור מפסיד.
הדמוקרטיה מגבילה גם את כוחם של פוליטיקאים. הם אינם יכולים להתעלל בציבור כולו בלי שהוא יעניש אותם בקלפי, והם לא יכולים לפעול באופן בוטה נגד קבוצות מיעוט בלי שהרוב יתקומם, או שהגורמים המרסנים בדמוקרטיה המודרנית יפעלו נגדם. אבל כל זמן שהם מתערבים במשק, הם יכולים לעשות פעולות שייראו יפה לכלל הציבור, אך בפועל יגרמו לכך שהציבור יממן קבוצת אינטרס מסוימת, שתתגמל את הפוליטיקאים בבחירות הכלליות, בבחירות הפנימיות או בדרכים אחרות.
על מבריחים ובפטיסטים
דוגמאות יש בשפע. כך לדוגמה כאשר יהדות התורה לחצה לטיפול שיניים "חינם" (כלומר על חשבון משלם המסים) לילדים, לכאורה היא פעלה כאן באופן מיטיב עבור כלל הציבור; אך בפועל היא היטיבה עם הציבור שיש לו הרבה ילדים על חשבון הציבור מעוט הילדים. כאשר גורמים במפלגת העבודה ובמפלגות אחרות דוחפים לסבסוד החקלאות ולמכסי מגן הם מסתמכים על האידיאליזציה (חסרת הבסיס) של החקלאות כדי להיטיב לקבוצה קטנה, על חשבון כלל הציבור, שישלם מחירים גבוהים על המוצרים החקלאיים.
כמעט בכל הצעת חוק המתערבת במשק ניתן לזהות קבוצת אינטרס קטנה, המצליחה להעביר את רצונה משום שהרעיון נשמע אידיאלי, ומשום שהיא חוברת לקבוצות אינטרס אחרות. התופעה מכונה Bootleggers and Baptists, על שם שתי הקבוצות שקידמו חוקים נגד מכירת אלכוהול: המבריחים, שנהנו מהחוק פיננסית; והבפטיסטים, האידיאליסטים התמימים שחברו אליהם.
כמעט בכל חוק של התערבות במשק ניתן להראות כיצד הוא נשמע נאצל, אף שהוא גורם בפועל נזק: בין אם זה פיקוח על שכירות או חוק שכר מינימום, מכסי מגן או תקנים, מלחמה במונופולים או חוק הספרים – בכל אלה ישנה קבוצה קטנה שנהנית מהחוק (לעתים גם כולם מפסידים), בעוד כל השאר – בדרך כלל החלשים יותר – מפסידים ממנו.
כיצד זה קורה? האם לא אמרנו שכל אדם יודע טוב יותר מכולם מה הוא רוצה? זה נכון מאוד – כאשר מדובר על החלטה על עצמו, החלטה שהוא משלם עליה מיד ויכול גם להיווכח בתוך זמן קצר אם הוא עשה שגיאה ולתקן את עצמו. בפוליטיקה הבוחר אינו מחליט (רק) על עצמו אלא על אחרים, וכך נפגע יסוד האינטרס העצמי. הנזק של ההחלטות שלו אינו ניכר מיד והוא בדרך כלל יאשים אחרים, ולא את הפוליטיקאים שבחר בהם ושגרמו לנזק: המשכירים הרשעים, המעסיקים החמדנים או היבואנים גוזרי הדיבידנד וכן הלאה.
כשל שוק? כשל חוק!
האינטרס העצמי אינו דבר שקיים רק במערכת השוק החופשי. הוא קיים תמיד: אנשים דואגים קודם כל לעצמם, בכל מצב ובכל מערכת פוליטית. גם פוליטיקאים דואגים לעצמם, ומתברר שהחלטות חכמות ורואות למרחוק אינן בהכרח אלה שיגרמו לפוליטיקאי להיבחר. כחלוניזם עובד טוב יותר, למרבה הצער. גם פקידים דואגים בראש ובראשונה לעצמם, ואינם שמים את האזרח בראש דאגותיהם. הם לא מסוגלים לעשות זאת, כי הם לא מכירים אותו ואת רצונותיו וסדרי עדיפויותיו. על כן כאשר הפוליטיקאים והפקידים מתערבים בשוק, התוצאות תהיינה כמעט תמיד מזיקות.
אנחנו נוטים לשמוע השכם והערב פוליטיקאים פקידים ופעילים חברתיים הזועקים על "כשל שוק" כזה או אחר, ועל כך שהמדינה צריכה להתערב כדי לתקן עוול. אנחנו שומעים גם פסיכולוגים המדגישים את האי-רציונליות של האדם, ומכאן קופצים למסקנה שמעורבות בשוק היא חיונית.
אך אותם פסיכולוגים שוכחים משום מה שגם הפוליטיקאים והפקידים הם בני אדם, וגם הם מועדים לטעויות – כאלה שמוכפלות במיליונים, בעוד שטעות אישית של אדם נשארת בדרך כלל באופן מקומי ויכולה להיות מתוקנת במהרה. הפעילים הצועקים על "כשל השוק" מעולם לא שואלים את עצמם האם התערבות הממשלה תיצור מצב חיובי יותר, כאשר אין לנוגעים בדבר את האינטרס ואת הידע המקומי הנדרש לתקן את המצב.
ניתוח מושכל של פעולת השוק החופשי מלמד אותנו אם כן עד כמה מעורבות ממשלתית בפעולת השוק תיטה תמיד להזיק. למדינה יש מקום מרכזי בהבטחת המסגרת החיונית שתמנע כפייה בתוך השוק או מחוצה לו: על ידי צבא, משטרה ובתי משפט הוגנים שפסיקותיהם אינן שרירותיות. אך ככל שהמדינה, כגוף שפעולתו היא כפייה מתערבת בשוק, שהוא שדה שמרוויח רק מחוסר כפייה ומתועלת הדדית שגורמים השחקנים איש לרעהו, התוצאה תהיה, קרוב לוודאי, טובה פחות עבור הכלל.
מדינת ישראל הוקמה על ידי סוציאליסטים יהודים חילונים, היום זה כבר סרח עודף עבור רבים מאתנו, אבל השוק החופשי לא היה מקים את המדינה, וגם זבוטינסקי היה יותר שמאל כלכלי מאשר מפלגת העבודה של פרס וברק, נגיד זכות הבסיס לקורת גג ולמלבוש. נגיד בהצבעה על אוגנדה זה היה בולט, הסוציאליסטים חילונים נגד, הרצל והמזרחי [שהיו קפיטליסטים יותר] בעד אוגנדה.
זהו צחוק ההיסטוריה, או צחוק הגורל אם תרצה. 150 שנות הציונות המודרנית מלאות בפרדוקסים סימבוליקה סתירות – פנימיות ואירוניות.
שקר וכזב! הסוציאליסטים דחקו בכוח את המפלגות האחרות מהנהגת היישוב.
התשתית התעשייתית-מודרנית של הישוב היהודי שהיתה גורם עיקרי לניצחון במלחמת השחרור היתה העלייה הבורגנית שהגיעה בשנות השלושים בעיקר מגרמניה ופולין, של תעשיינים וסוחרים זעירים ומשכילים. האוניברסיטה העיברית, הטכניון, ומכון וויצמן (שלושתם היו קיימים טרום המדינה) לא הוקמו בידי סוציאליסטים ועבורם. הקפיטליסטים הם אלו שבנו את חברת החשמל, חפרו בארות, והעבירו קווי מים.
אילו הממשלה היתה משחררת את הכלכלה מלפיתת הסוציאליזם ההיסתדרותי בשנות החמישים, ולא שלושים שנה לאחר מיכן, סביר להניח שמצבנו הכלכלי בשני העשורים הראשונים למדינה היה טוב בהרבה.
את המדינה הקימו הקפטיליסטים הזעירים מתל אביב שנרמסו על ידי מפא"י הבולשביקית. לומר שהבולשביקים הקימו את המדינה זה דומה לאמירה שסטלין הקים את רוסיה. ועל ארץ ישראל ירד מסך ברזל. זוכרים את מס נסיעות? לאחר מכן היום בו הוקמה המדינה היה עליית הליכוד לשלטון וביטול מס הרכוש . השלב הנוסף של החירות והחופש היה הקמת העתון ישראל היום, השלב הנוסף יהיה ביטול התאגיד התקשורתי, ואחר כך היום בו יוכלו אזרחי המדינה לרכוש קרקע בארץ ישראל ולא רק לחכור. ושינוי שיטת הבחירה לעליון
הקפיטליסטים הזעירים- אתה מתכוון לעלייה רביעית מפולין שהתיישבו בתל-אביב הם שהקימו את הארץ? טוב לדעת, כל יום אני לומד משהו חדש.
אם אני זוכר נכון את המוביל הארצי בנה ותכנן לוי אשכול.
הדיבור הקפיטליסטי הקיצוני הזה צריך להסביר מדוע ככל שהשוק "חופשי" באמת, הפערים הסוציואקונומיים מתרחבים יותר, העשירים מתעשרים יותר והאחרים יורדים ביכולתם, התפלגות ההון הלאומי נעשית דיספרופורציונית יותר, האזרח מן השורה עובד קשה יותר ומקבל פחות שכר יחסית לגידול בהשקעה, העבודה מקבלת יותר ויותר אופי של עבדות מודרנית לבעלי ההון, המונופולים והקרטלים חוגגים והאליטות של ההון והשלטון חוברות יחד בקשרים הדוקים יותר (גם אם סמויים ומתוחכמים יותר) ומגדילות את כוחן ואת מוטת שליטתן הפוליטית כלכלית.
הוא גם צריך להסביר מדוע, בסופו של דבר – במדמוקרטיות מפותחות (להבדיל ממדינות שבהן שורר משטר דיקטטורי או סמכותני, כמו למשל בסין, או בסינגפור ) – קצב הצמיחה גבוה יותר והעושר הכולל גדל מהר יותר מאשר מדינות דמוקרטיות מפותחות הנוטות לקיים קפיטליזם צרוף יותר, כלומר עם שוק 'חופשי' כלומר התערבות מינימלית של המדינה בשוק?
מדינת שוק חופשי כמו ארה"ב מדגימה את הבעיתיות היטב. מדינת ישראל הולכת בעקבותיה מאז 1986, וחבל. לעומת זאת מדינות כמו שוודיה הסוציאל דמוקרטית מדגימות את ההפך.
לא נראה לי שיש לבעל המאמר תשובות מניחות את הדעת, פרט לדיקלום החוזר של דוגמות מבית המדרש של מילטון פרידמן ודומיו. אני מציע לו לתת את הדעת דוקא על המודל הסוציאל דמוקרטי המתון של מערב אירופה, והשגיו העצומים. ודוק – עד כמה שהמדינות האלה כיום חוות בעיות לאומיות, הן לא נובעות מהמודל הכלכלי שהיה להן – אלא מבעיות תרבותיות בעיקרן.
ל י
"הדיבור הקפיטליסטי הקיצוני הזה צריך להסביר מדוע ככל שהשוק ”חופשי” באמת, הפערים הסוציואקונומיים מתרחבים יותר"
שני דברים א. זו טענה שאתה צריך להוכיח אותה. מאין לנו שזה נכון? ב. כך מקרה של התרחבות הפערים הסוציואקונומיים לראובן יש מכונית לשמעון יש שתיים אחרי כמה שנים הפער התרחב שמעון ששייך למעמד היותר גבוה שילש את הונו וראובן רק הכפיל לשמעון יש 6 מכוניות ולראובן 2. ובכן כאן עולה השאלה האם זה רע? אצל השמאל מקובל הביטוי 'פערים ומצוקה' אבל זה עירבוב בין שני נושאים שונים פער לא בהרכח קשור למצוקה האם הפער מצד עצמו הוא דבר רע זו שאלה פלוספית אבל הערבוב שלה יחד עם נושא המצוקה הוא חוסר הגינות והבנה אינטלקטואלית.
", העשירים מתעשרים יותר והאחרים יורדים ביכולתם" זו דוגמא קלאסית של הערבוב בין שני נושאים זה שהעשירים מתעשרים יותר לא אומר שהאחרים יורדים ביכולתם.
" האזרח מן השורה עובד קשה יותר ומקבל פחות שכר יחסית לגידול בהשקעה, העבודה מקבלת יותר ויותר אופי של עבדות מודרנית לבעלי ההון, המונופולים והקרטלים חוגגים והאליטות של ההון והשלטון חוברות יחד בקשרים הדוקים יותר (גם אם סמויים ומתוחכמים יותר) ומגדילות את כוחן ואת מוטת שליטתן הפוליטית כלכלית.". יש לך הוכחות שזה מה שקורה בשוק חופשי באמת – עד עכשו ראינו את זה קורה בשוק מתוכנן.
"הוא גם צריך להסביר מדוע, בסופו של דבר – במדמוקרטיות מפותחות (להבדיל ממדינות שבהן שורר משטר דיקטטורי או סמכותני, כמו למשל בסין, או בסינגפור ) – קצב הצמיחה גבוה יותר והעושר הכולל גדל מהר יותר מאשר מדינות דמוקרטיות מפותחות הנוטות לקיים קפיטליזם צרוף יותר, כלומר עם שוק ‘חופשי’ כלומר התערבות מינימלית של המדינה בשוק?"
אתה יכול להוכיח טענה זו? אגב בסינגפור אכן המשטר דיקטטורי אבל השוק חופשי כך שבדיון כלכלי לא נכון להוציא את סינגפור מהמדגם.
"מדינת שוק חופשי כמו ארה”ב מדגימה את הבעיתיות היטב. מדינת ישראל הולכת בעקבותיה מאז 1986, וחבל. לעומת זאת מדינות כמו שוודיה הסוציאל דמוקרטית מדגימות את ההפך." יש לך נתונים המראים ששוודיה מועילה יותר לאזרחים הקטנים יותר מארצות הברית? כמות הכסף שיוצאת מארצות הברית לפרויקטים לעזרה ברחבי העולם כולל הגנה על שוודיה עצמה בימי המלחמה הקרה עולה על כל מה ששוודיה מייצרת. אם ארצות הברית היתה סוציומטית כמו שוודיה ואת כל הרכוש שלה משקיעה אך ורק באזרחים שלה האמידים בשוודיה היו נראים כמו סמרטוטים ליד האזרח הממוצע בארצות הברית.
"לא נראה לי שיש לבעל המאמר תשובות מניחות את הדעת, פרט לדיקלום החוזר של דוגמות מבית המדרש של מילטון פרידמן ודומיו. אני מציע לו לתת את הדעת דוקא על המודל הסוציאל דמוקרטי המתון של מערב אירופה, והשגיו העצומים." כדאי שתראה לנו איזה השגים עצומים יש להם לעומת ארצות הברית , סינגפור ,יפן ובמיוחד שחלק נכבד מהשגים אלו הושג בכסף שהשוק האמריקאי נידב להם.
איך שבדיה מדגימה בדיוק את ההיפך ? שבדיה נמצאת בקביעות בטופ 5 של הכלכלות החופשיות בעולם ,בעוד שישראל מדשדשת במקום ה56 .
שבדיה דוגלת בשוק חופשי כמו כל מדינות סקנדיביה , אף פעם לא הבנתי למה תמיד מביאים את הדוגמא של המדינות הנורדיות בתור סוצאילזם שעובד , כי הרי הן הרבה יותר קפיטלסטיות מישראל ולא מתערבות בשוק החופשי .
נכון אומנם שיש להם מיסוי גבוה והמדינה מספקת הרבה שירותיים ציבוריים.
אבל בנוסף לזה לשבדיה אין כמעט הגבלות ייבוא ,אין מיליון מכסים ,המדינה לא מערימה קשיים על אנשים שרוצים לייבא .
לעומת זאת בישראל "הקפטילסטית" יש כל כך כל הרבה מכסים ,מונופלים ,ביוקרטיה שבעלי ההון מנצלים לטובתם על מנת לחסם מתחרים.
והאירוניה היא שאנשים כמוך מאשימים את הקפיטליזם "החזירי" והשוק החופשי למרות שהממשלה מונעת שוק חופשי אמיתי כמו בשבדיה .
בנוסף אין בהכרח קוראלציה בין שיטת משטרה למידת ההתערבות שלה בשוק והכלכלה.
סינגפור היא בהחלט דיקטטורה אבל היא גם המדינה מספר 1 בעולם בחופש הכלכלי ואי התערבות בשוק וזה הסיבה לשגשוג שלה.
עוד דוגמא : סין ,אומנם היא דיקטטורה אבל יש בה שוק חופשי פתוח יותר מאשר הודו ,שהיא אומנם דמקרוטיה אבל שוק מתוכנן וריכוזי.
והנה : בשנים האחרונות עלה שלטון ימני בהודו שמצמצם את הריכוזיות והסבסוד בכלכלה ההודי. והפלא פלא ,הכלכלה ההודית צומחת הרבה יותר מהר מאשר שנים קודמות
הסוד הוא להבין שברירת המחדל של הקיום האנושי היא עוני וחוסר כל. ככל שכלכלה יותר חופשית היא יותר מאפשרת לשנות את המצב, ולעבור מברירת המחדל לצמיחה ויצירך ערך. לכן ככל ששוק יותר קפיטליסטי יש יותר פערים – לא כי העניים נעשים יותר עניים, אלא כי העשירים נעשים יותר עשירים. כי כולם נעשים יותר עשירים, כי העושר נעשה אפשרי יותר.
זה לא סוד שאובייקטיבית עדיף בהרבה להיות עני במדינה עם שוק חופשי (אפילו לא חופשית, כמו סינגפור, ואפילו בלי מערכות רווחה כמו בסקנדינביה או בכלל.) מאשר במדינה עם ניסיונות ממשלתיים לנהל את השוק (כמו קובה, סין, ברית המועצות בזמנו, ונצואלה או צפון קוריאה.), ואפילו שבאלה האחרונות אין פערים כלל. כי הדרך היחידה למחוק פערים היא שכולנו נהיה שווים בעוני, שכולנו ניוותר במצב היסוד.
שאר הסטייטמנטס שלך שגויות עובדתית או שזכו להתייחסות כבר במאמר.
האזרח מן השורה ממש לא עובד קשה יותר, ככל שיש יותר צמיחה העבודה נעשית פחות פיזית ופחות סיזיפית, והחיים נעשים יותר קלים ויותר נוחים. ככה זה כשיש אינטרס הדדי להתקדם. גם השכר עולה, בדרך כלל. עבדות בוודאי שאין, בטח לא לבעלי ההון – אולי למדינה, בכל זאת גיוס חובה לשלוש שנים בשכר רעב מעליב לא מאוד רחוק מכך.
בשוק חופשי באמת לא יכולים להיווצר מונופולים וקרטלים, אחרת מישהו כבר יפתח להם תחרות. הללו הם תוצר של קשרי הון שלטון, כשהתערבות שלטונית בשוק מונעת תחרות הוגנת בגלל קבוצות לחץ – וזה, הרי, בדיוק מה שהמאמר כאן מסביר באריכות. מלבד העניין שיש שם פחות הון, בכלכלות סוציאליסטיות או רגולטיביות (כמו ישראל) יש הרבה הרבה הרבה יותר קשרי הון שלטון בעייתיים, כי הקשרים הללו מועילים בהרבה כשהשלטון מתערב בשוק.
קל לראות שהקשר בין דמוקרטיה לצמיחה קיים אבל נמוך, בעוד הקשר בין שוק חופשי לצמיחה עצום. כאמור, סינגפור והסקנדינביות רק מעצימות את הנקודה הזו, לא פוגעות בה. גרשוני לא הזכיר פה אפילו לא במילה אחת את נושאי המיסים והרווחה, שהם הדבר היחיד שעומד בין שבדיה ודומותיה ובין הטייטל "המדינות הכי קפיטליסטיות בעולם אחרי הונג-קונג, ניו זילנד וסינגפור (הדיקטטורית).
עם זאת, מדינות אחרות ניסו סוציאליזם דמוקרטי בלי שוק חופשי, אלא עם רגולציות והתערבות שלטונית גבוהה – וכשלו קשות. כבר נמאס להזכיר את ונצואלה, אז נחזור לדוגמאות הוותיקות של יוון וספרד.
כל שיטת חשיבה מר גרשוני, כל מה שפותח (או התגלה) על ידי האדם, יש לו מגבלות. אפילו למתמטיקה. אפילו ללוגיקה.
אכן כלכלת שוק היא הכלכלה הדמוקרטית, העדיפה, והטובה ביותר האפשרית.
אבל מכאן ועד הקביעה שזוהי השיטה האבסולוטית, שאין לה מגבלות, שהיא מושלמת.. ברור שלא.
אין כשלי שוק בכלכלה החופשית?
מה עם קשרי הון שלטון?
מה עם בניית פירמידות ושליטה על חברות ענק עם פירורי אחוזים?
מה עם הכפפת ממשלות עתידיות להחלטות של ממשלות הווה בלחץ של בעלי הון?
מה עם טרור של ההון על הפוליטיקה ועל הציבור?
מה עם השתלטות המיעוט על ההון באופן גורף?
ג'ונגל אתה מעדיף ? שהפילים ירמסו את כל השאר ואתה תמחה כפיים, הידד ל'מנצחים'?
וכשהמנצחים יחליטו יום אחד שאתה חייב לשלם להם תשעים אחוז מעמלך עבור האוויר שאתה נושם, גם אז תאמר הידד?
לפי המאמר כל השאלות שהעלית אינן קיימות בשוק חופשי אמיתי.
"אין כשלי שוק בכלכלה החופשית?" לפי המאמר אין ממש.
"מה עם קשרי הון שלטון?" זה לא קשור לכלכלה חופשית, וזה יכול לקרות גם בכלכלה ריכוזית.
"מה עם בניית פירמידות ושליטה על חברות ענק עם פירורי אחוזים?" השאלה היא האם הצרכן נפגע כתוצאה מכך. אם לא אז אין שום בעיה. אם כן הוא לא ירכוש מוצרים מאותם חברות והחברות ההלו תקרוסנה.
"מה עם הכפפת ממשלות עתידיות להחלטות של ממשלות הווה בלחץ של בעלי הון?" אם הממשלה לא מתערבת בשוק, לבעלי ההון אין סיבה להפעיל עליה לחץ. בעלי הון מפעילים לחץ על הממשלה כאשר הם יודעים שהממשלה יכולה להתערב לטובתם. בשוק חופשי זה לא קורה.
"מה עם טרור של ההון על הפוליטיקה ועל הציבור?" מכיוון שלא שמת את המילה טרור במרכאות כנראה שאינך יודע מה פירוש המושג. חפש במילון.
"מה עם השתלטות המיעוט על ההון באופן גורף?" בשוק חופשי לכל אחד יש הזדמנות שווה להשתלט על ההון. כל עוד זה נעשה בצורה חוקית (כלומר בלי לגזול ממישהו אחר ובלי לנצל את ההון כדי לפגוע במישהו אחר) זה בסדר.
"כשהמנצחים יחליטו יום אחד שאתה חייב לשלם להם תשעים אחוז מעמלך עבור האוויר שאתה נושם, גם אז תאמר הידד?" עיין בפיסקה האחרונה. תפקידה של המדינה לוודא שהכל יתנהל באופן הוגן. אם זה לא קורה זה לא קשור למידת היותו של השוק חופשי.
לפי המקורות ברשת התל"ג ערכי לנפש בשתי הקוריאות הם כאלה:
קוריאה הדרומית: 37,787 דולר לנפש לשנה.
קוריאה הצפונית: 1,900 דןלר לנפש לשנה.
מר גרשוני מדוע המתנחלים כמוך יונקים את רוב התקציב? תהיו קפיטליסטים כדבריך
כרגיל, הכותב שחושב שטענות=לעובדות, ועובדותיו כלל אינם מבוססות.
בהשוואה לחורבן הכולל שהרוסים המיטו על מזרח גרמניה לאחר המלחמה ביחס לסיוע המערבי למערב גרמניה, מצבה הכלכלי של מזרח גרמניה לא היה כה רע ביחס למערב גרמניה, כלומר החריצות וההשכלה של הגרמנים משמעותית יותר מהכלכלה החופשית, באותו אופן ההשוואה בן צפון קוריאה שבמצור כלכלי לדרום קוריאה אינה הוגנת.
להפך, הכלכלה הדרום קוריאנית היתה הרבה יותר מתוכננת מהכלכלה הטיוואנית, ושתי מדינות אלו הצליחו במידה דומה.
ביבשת אפריקה ישנם אזורים רבים שזכו לחופש כלכלי ניכר בתקופה הקולוניאלית ואחריה, ובכל זאת המצב הכלכלי שם אינו מזהיר. כלכלת שוק לא יכולה להתפתח מעל גבול מסויים (של חקלאים ובעלי מלאכה זעירים) בלי חברה חופשית ששומרת על זכות הקניין, ומאפשרת פתרון מחלוקות בלי שימוש בכוח או שחיתות, וכנראה ללא שימוש במנגנוני ה"חברה בע"מ ומערכת פיננסית מפותחת שיכולה לממן יוזמות גדולות.
קפיטליזם הוא רק אחת מאבני הבניה הנדרשים להצלחה כלכלית, ישנן גם אבני בנין אחרות חיוניות באותה מידה.
תותח
הוא לא מבין כי מי שאומר שמלחמה במונופולים קרטלים זה רע לא מבין דבר וחצי דבר בשוק חופשי אדם סמית אמר שוק חופשי יתן מקסימום רווחה ומינימום עוני בתנאי שחקנים שווים בכוחם אבל אם לא שווים בכוחים אז נקבל מקסימום עוני ומינימום רווחה וזה בדיוק מה שיקרה עם איך שהוא מדבר לא צריך ללכת רחוק ולראות מה קורה בישראל