גם יותר ממאה שנה לאחר מהפכת אוקטובר חשוב להזכיר את הפשעים שצמחו מרעיונות הקומוניזם, ביחוד כנגד יהודים
האשמה בפשיזם ושלל כינויי הגנאי שנגזרים ממנה נחשבים בישראל להאשמה אולטימטיבית. לאמיתו של דבר, זו גם דרך נפוצה להסיט דיון ציבורי מגוף העניין אל גוף היריב. ברגע שהכינוי "פשיסט" נזרק לחלל האוויר (בדרך כלל משמאל לימין, וכמעט תמיד ללא הצדקה), מסתיים כל ויכוח ענייני. קורבן ההאשמה נאלץ לנקות את עצמו מן הרפש שהוטל בו, ולא תמיד הדבר עולה בידו, שהרי לרפש יש יכולת מופלאה להדבק.
הפשיזם אכן הסב לאנושות סבל רב, ואין אדם הגון שירצה להשתייך לאידאולוגיה הזאת. מדוע, אם כך, נפוצה כל כך הסלחנות לאידאולוגיות אחרות, רצחניות לא פחות, ואף יותר? מדוע הקומוניזם, אותה תורה טוטליטרית שהפילה קורבנות אין-ספור בכל מקום בו ביקשו ליישם אותה, נהנית במחוזותינו מתדמית לא מזיקה וישראלים רבים אף מתגאים להגדיר את עצמם כקומוניסטים?
הסיבה העיקרית קשורה כמובן בכך שבמאה הקודמת לא רק הקומוניזם קם עלינו לכלותנו. עבור הנאצים השמדת העם היהודי הפכה למטרה מוצהרת ראשונה במעלה, והאיום שנשקף מהם היה כה ברור ומיידי שהאפיל על כל האיומים האחרים על עמנו.
יתרה מזאת, ברית המועצות הקומוניסטית הייתה הכוח המשמעותי בקואליציה שהביסה בסופו של דבר את גרמניה הנאצית, וכך נוצרה בקרב היהודים ששרדו תחושת הכרת תודה על ההצלה מהגרוע מכל. בהשוואה לרשע הנאצי הרוע הקומוניסטי פתאום נראה קצת פחות נורא, מה גם שרוב העולם לא היה מודע אז לפשעים המחרידים שביצעו הקומוניסטים בברית המועצות.
אין ספק אם כן שניצחון בעלות הברית קטע את השמדת היהודים באירופה, ועצם המחשבה על כך שמלחמת העולם השנייה יכלה להסתיים כשידם של הנאצים על העליונה היא מעוררת פלצות. אין גם ספק שהמאמץ המלחמתי של ברית המועצות היה מרכיב קריטי בניצחון המבורך הזה, אלא שהגיע הזמן להפנים: שליטי ברית המועצות הקומוניסטית לא ניהלו את המלחמה כדי להציל את היהודים, הם עשו זאת כדי לשמור על משטרם ולהציל את עצמם.
הצלת שארית היהודים הייתה תוצאה אגבית של הבסת הנאצים אך היא מעולם לא הייתה המטרה, אפילו לא המשנית. במהלך המלחמה שלטונות ברית המועצות לא עשו מאומה כדי להקטין את מספר הקורבנות היהודים אף שידעו כי הסכנה שמרחפת עליהם באזורי הכיבוש הנאצי שונה לחלוטין מסכנה לאזרח נכבש אחר. בהקשר זה יש לציין כי גם יתר בעלות הברית לא נלחמו למען הצלת היהודים, שגורלם לא עניין במיוחד אף אחד.
לקומוניסטים, בניגוד לנאצים, לא הייתה שאיפה להעביר מן העולם את כל היהודים במובן הפיזי, אך השמד הרוחני של היהודים דווקא כן עמד על הפרק בברית המועצות עוד משנותיה הראשונות, כאשר נאסרו בהדרגה התנועה הציונית, בתי ספר יהודיים, לימודי העברית והיהדות, ובעצם כמעט כל סממן לאומי יהודי.
רוב רובם של בתי הכנסת נסגרו, החזקה של ספרות יהודית או אפילו שיחות חולין בנושאים יהודיים יכלו להוביל למרתפי השירות החשאי ומשם לגרדום או למחנות, שלעתים רק דחו את המוות במספר חודשים או שנים. שלל ארגונים וועדות בדמות היבסקציה, שמרבית חבריה היו יהודים, פעלו ללא לאות להעלמת כל זכר ליהדות מתוך רצון להוכיח את נאמנותם לרעיונות האתאיזם והפרוטלריון הבינלאומי. רובם אגב סיימו את חייהם בדיוק באותו מקום כמו היהודים אותם רדפו.
השלטון בברית המועצות ביקש לרמוס את השאיפות הלאומיות של עמים נוספים אך היהודים היו למטרה מועדפת ולאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר סטלין התפנה לטפל ביהודים, גם סכנת ההשמדה הפיזית עלתה על הפרק. לעולם לא נדע אם הוא אכן תכנן שואה שנייה, כפי שסבורים מומחים לא מעטים, אך נדע בוודאות שהרשויות עשו הכל והשתמשו בכל האמצעים כדי לבולל לחלוטין את העם היהודי בתוך העם הסובייטי החדש.
עתיד ללא יהודים
לאורך כל שנות שלטון הקומוניסטים בברית המועצות הם טיפחו את האנטישמיות הממלכתית, שלא כוונה לכאורה כלפי היהודי היחיד אלא כלפי היהודים כעם, ומטרתה הייתה לגרום לפרט השייך לעם האומלל הזה להתנתק ולהתנקות לגמרי מן המורשת היהודית אחת ולתמיד.
כך הפכה רדיפת היהודים הייתה לחלק בלתי נפרד של הקומוניזם הסובייטי. אם בכמה נושאים אחרים אפשר לטעון שיישום הקומוניזם בברית המועצות לא הלך בדרכי מייסדי התורה, בנושא היהודי הפרקטיקה דווקא הוכתבה על ידי התאוריה. התשתית לעוינות כלפי היהודים הונחה עוד על ידי נביא הקומוניזם קרל מרקס, שהגיגיו גדושים באנטישמיות פרימיטיבית ומלאת דעות קדומות, שאופיינית כל כך ליהודים מתנצרים למיניהם.
בחיבורו 'לשאלת היהודים' משנת 1844 קובע מרקס כי "כסף הוא אלוהי ישראל", וכי ביסוד הדת היהודית נמצאות האנוכיות ורדיפת רווח. הוא שולל את קיום הלאום היהודי ומגדיר אותו כ"מדומה". בעתיד שעליו חלם אבי הקומוניזם אין יהודים, שהרי בחברה הקומוניסטית לא יהיה מקום למעמד המנצל אליו משתייכים כולם.
בכתביו של מרקס אנו מוצאים התבטאויות מזעזעות לא פחות – אלה שלא חביבים עליו מכונים "יהודונים", וכיעור חיצוני מזוהה עם "תווי פנים יהודיים". לתורתו של מרקס הייתה השפעה מכרעת על כל המפלגות הקומוניסטיות בעולם, מאמריו נלמדו ככתבי קודש וכל מי שהתחנך על ברכי הקומוניזם נדרש להעריץ כל מילה בהם. אפשר רק לשער כמה מיליוני חברי הכת הקומוניסטית נדבקו באנטישמיות מקריאת דברי מרקס.
ברור שאנו מתעניינים בראש ובראשונה בתלאות של עמנו, אבל אסור לשכוח את הפשעים הנוראיים של הקומוניזם כלפי עשרות מיליונים שלא היו יהודים. מבחינה אוניברסלית ניתן לומר כי ההבדל בין הנאציזם לקומוניזם היה רק בסדר העמדת הקורבנות בתור להשמדה. אצל הנאצים הראשונים למוות היו העמים הנחותים ובראשם היהודים. אצל הקומוניסטים הסדר בתור לחיסול היה שונה ונגזר מהשתייכות למעמד או קבוצה חברתית מסוימת, למשל, בעלי האמצעים, הבורגנים או כוהני דת (לרבות רבנים, למשל).
אם כן האם מוסרי לטעון שהקומוניזם היה טוב, רק משום שברשימת החיסולים שלו היהודים כקבוצה לא היו במקום הראשון? כמובן ששני המשטרים שמחו באותה מידה לרצוח גם סתם מתנגדים, שאמנם לא חטאו בשייכות לאומית או חברתית לא נכונה, אך העזו לחשוב באופן עצמאי או התעקשו להחזיק בדעות שלא אושרו מלמעלה.
הנאציזם התבסס על אידאולוגיה של גזענות אתנית ואילו הקומוניזם נשא בגאון גזענות חברתית, כלומר שאיפה להעביר מהעולם מעמדות ומגזרים מסוימים באוכלוסייה. שיטות הדיכוי בגרמניה הנאצית ובברית המועצות של שנות ה-1930 היו דומות להחריד. עדויות רבות מספרות שמחנות הריכוז הגרמניים הוקמו תוך העתקת המודל של מחנות הריכוז שפעלו בברית המועצות כבר משנות העשרים.
אנשים שאתרע מזלם להיות שבוים גם במחנות הסובייטים וגם באלה הגרמנים מעידים על דמיון מזוויע בתנאים, ביחס ובהפעלת השיטה של רמיסת מיליוני בני אדם תחת גלגלי מכונת השעבוד. אין זה פלא שבשנתיים שבין פרוץ מלחמת העולם השנייה לבין התקפת הגרמנים על ברית המועצות הן אפילו שיתפו פעולה באופן פעיל במסחר, בנושאים צבאיים ובחלוקת מזרח אירופה ביניהן.
בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב גרמניה וברית המועצות כבשו שטחים גדולים של מדינות ריבוניות, וניגשו מיד למלאכת הטיפול באלמנטים עוינים בקרב האוכלוסייה האזרחית שם. השלטונות הסובייטים עצרו את כל מי שנחשד בפעילות יהודית וציונית בשטחי הכיבוש שלה בבסרביה, מזרח פולין והמדינות הבלטיות; חלק נורו, אחרים נשלחו עם בני המשפחה לסיביר ושם מתו. באופן פרדוקסלי, מי שבכל זאת שרד את אימת סיביר חייב את חייו לקלגס הסובייטי, שהרי אם היה נשאר במזרח אירופה היה לבטח מוצא להורג על ידי קלגס גרמני.
תעמולה בינלאומית
היחס הסלחני לקומוניזם בישראל ובמדינות דמוקרטיות אחרות נובע גם מסיבה נוספת: בניגוד לנאציזם, הקומוניזם מעולם לא הועמד למשפט באופן רשמי. משפטי נירנברג שנערכו לאחר תבוסת הנאצים במלחמה הנפיקו פסק דין מרשיע אשר עליו חתומה לפחות באופן פורמלי האנושות כולה. מספר קורבנות הקומוניזם ברחבי העולם עולה, ככל הנראה, אפילו על מספר הקורבנות של הנאצים, אולם מעטים מדי יודעים על כך.
במשך שנים רבות הציבור בישראל, שברובו חש סימפטיה לרעיונות סוציאליסטיים וקומוניסטיים, לא רצה לשמוע את האמת על המתרחש בברית המועצות, וסיפורי הזוועות שהגיעו משם נתפסו כגוזמאות או כחריגות מצערות שלא מעידות על הכלל. אנשים לא רצו או לא יכלו להבין שהיה זה הכלל.
גם התעמולה הסובייטית הבינלאומית, (כולל בישראל) התאמצה מאוד להסתיר את הפשעים של הקומוניזם ולהציג חזית מזויפת של עולם חדש וטוב. המפלגות הקומוניסטיות בכל היבשות הפכו לזרועותיה הארוכות של ברית המועצות לא רק בחתרנות נגד העולם החופשי אלא גם בהפצת סיפורי כזב על נפלאות "מדינת הפועלים והאיכרים". התעמולה הנמרצת הזאת נשאה פרות רבים, אשר מבאישים את האווירה הציבורית עד היום.
מפלגה קומוניסטית פעלה וממשיכה לפעול גם כיום בישראל. בין שורות חבריה נמנו אנשים שונים, בהם גם אידאליסטים תמימים שהלכו שבי אחר רעיונות קסם, וחלקם אף התפכח עם השנים. לצדם היו סוכנים של מוסקבה, שהתמימות הייתה מהם והלאה ואלה פעלו באופן מודע כדי להזיק לישראל, ברוח הדברים שכתב מרקס.
ממשיכי דרכם ממשיכים לנסות לפגוע במדינה היהודית גם כעת, רק בלי ההפעלה ממוסקבה. אמנם המערכה המעשית מול הקומוניזם כבר הסתיימה ורעיונותיו מתו (וטוב שכך) כפי שמתו רעיונות אכזריים אחרים, אבל הקרב על התודעה והזיכרון נמשך. ככל שעוברות השנים מתגברת הסכנה שפשעי הקומוניזם וקורבנותיו הרבים (הערכות זהירות מעמידות את מספרם בעולם כולו על כ-100 מיליון איש) יישכחו.
סמלי הקומוניזם – הפטיש והמגל או דיוקנאות של צ'ה גווארה – נראים בלתי מזיקים ומסתירים תחת מעטה דק של מוצרי מזכרות ממוסחרים טרגדיות אנושיות ורוע עצום. אסור שהמיתוג מחדש של הקומוניזם כ"ניסוי חביב" יצליח. אסור שהלבנת הקומוניזם תקרום עור וגידים. אסור שיחצ"ני הקומוניזם ישכיחו את הצבע האמתי של האידאולוגיה הרצחנית הזאת, צבע הדם של החפים מפשע שנשפך בשמה כמים.
תקרא תחכים.ותגלה.שיהודים מזן מסוים
תמיד חברו נגד העם היהודי.
מזכיר לך משהוא?
מוטב שתקרא את מה שכתבתי למטה
והיהודים הללו לא חברו נגד העם היהודי . אלא בזמנה כל עוד הקומוניזם לא יושם היא נחשבה לאידאולוגיה משחררת לכן היא משכה יהודים רבים . ורבים נפלו ברשתה. כמוהן לאחר המהפכה היישום הראה כי מדובר בדבר רצחני ומפלצתי. לא כך היה דינו של הנאציזם
לשמאל היהודי הפרוגרסיבי-אוניברסלי-אנטי לאומי יש קשר ישיר לקומוניזם הרצחני
כדאי לקרוא את הספר של אן אפלבאום "גולאג" כדי להבין שהעריצות הסובייטית לא היתה נוחה יותר לחלק גדול מהיהודים מהעריצות הנאצית. ההבדל העיקרי היה שבעריצות הנאצית כל היהודים היו מועמדים להשמדה (מטעמי "טוהר הגזע") ובעריצות הסובייטית רק חלק מהיהודים הוא מועמדים להשמדה (מטעמי "מרדנות אידיאולוגית"). אבל מבחינת אמצעי הרדיפה וההשמדה רוסיה הקומוניסטית לא פיגרה אחרי גרמניה הנאצית:
https://tinyurl.com/y7th3vo8
אף אחד לא שכח. מה הלחץ?
אין לך מושג!
הכל נכון אך פרק חשוב חסר: מי הציל את ישראל ב 1947?
במשך שנתיים רצופים עמד המשטר הקומוניסטי כחומה בצורה למען הישוב מדינית ופיסית (בתמיכה קריטית באו״ם ובמשלוח הנשק הצ׳כי שהכריע את המלחמה) שתי זרועות תמיגה חשובות באותה מידה כאשר הצלחה רק באחת מהן ללא השניה לא היתה מצליחה להקים את מדינת ישראל. המשטר הקומ׳ ולמעשה סטאלין בעצמו הנחה את התמיכה הדו זרועית הקריטית הזו.
נכון שזה לא מוריד כלום מהכתוב במאמר אך חשוב שגם פן זה – יאמר
סטאלין ימח שמו וזכרו, רצה דריכת רגל במזה"ת ועשה כל מה שהוא יכול בשביל לתקוע מקלות בבטן של המערב. אני לגמריי לא משוכנע שהתמיכה בישראל הייתה קריטית כפי שאתה מציג את זה.
דוד בן גוריון הבין מהר מה המניעים האמיתיים של הקומוניסטים ודאג לסלק אותם בזמן – אחרת לא היתה פה מדינה יהודית.
הם לא יכלו ליפול מאחורנית בתמיכה, כי ישראל נשלטה על ידי מפלגה שכינתה את עצמה "מפלגת פועלים" (מפא"י) ולקובעי המדיניות במוסקבה נראה שהיה סיכוי להצליח להשתלט על ישראל הצעירה ולהשיג דריסת רגל במזרח התיכון.
הצ'כוסלובקים שלחו לנו נשק משום שבגלל התערבות סובייטית בכלכלה שלהם היא הייתה במצב קריסה והם היו צריכים מטבע זר, מה שהיה לישראל. הצ'כוסלובקים גם שלחו כמות מסויימת של נשק לערבים (דבר ששוכחים להגיד) בשביל לקבל מטבע זר גם מהם, אבל הערבים העדיפו את התקן הבריטי בצבא שלהם.
נכון.סטאלין חשב שישראל תהיה בסיס סוביטי (כמו סוריה כיום עבור רוסיה).
גם אז וגם היום,הרוסים בני ברית הרבה הרבה
יותר נאמנים מהאמריקאים או האירופאים.
האדיוטים נגמלו מהקומוניזם
מן הסתם זה כבר הסטוריה
כדברי זבוטנסקי ״הקומוניזם ו פאשיזם שתי דתות של מחנות צבא ואני דוגל הפרלמנטריזם טהור״
ההבדל בין שני האידאולוגיות הללו היא שהקומוניזם הסוביטי או הסיני או הקמבודי על אף רצחנותם , פראותם טרופם והסכנה שהוו לרוח האדם החופשי והיותם אויב הליברליזם לא דברו ממניעים גזענים פרטיקולריים אלא שאפו לאוניברסליות והאחדה שגם היא מסוכנת (מחיקת העצמי ביטול הלאומיות) אולם זה אידאולוגיה המאמינה בהיות האדם יצור חיובי המונע ממניעים ברובם טובים דבר שקשה להגיע על הפאשיזם. אולם אין זה משנה את העובדא שמדובר באידולוגיה א ליברלית שביצועה היה רצחני ומפלצתי.
למען המגיב אאא והצווח ככרוכיה
לפני מלחמת העולם השניה , מוסליני קיבל את היהודים בתוך המרחב שלו מבחינה אידאולוגית איפשר הכשרה הצבאית למחתרות הצבאיות הגנה וארגוני אצל ולחי, וניהל איתם מידה מסוימת של שיתוף פעולה,לא החזיקו באיטליה בתורת הגזע , אך רק בגלל שהיטלר החליט להשליט על המרחב. אז נכון , פשיזם זה אידאולוגיה רעה במהותה, אך זה לא אומר שהקומוניזם הייתה שיטת משטר טובה יותר מבחינה חירות וביטחון על האנשים(למרות שהיו שלבי זמן מסוימים שברית המועצות מילאה תפקיד חשוב בזמן מלחמת העולם השניה והתעוררות הלאומיות בעולם)!
קומוניזם זמני הוא דבר טוב לחברות פרימיטיביות כדי להוציא אותן מהנחשלות.
הכוונה לחברות פרימיטיביות שבלאו הכי נשלטות ע״י דיקטטורים.
הכוונה למקומות שבהם מביאים שמונה ילדים ובכל זאת האוכלוסיה לא גדלה כי 6 מתים בילדות ובתחילת המאה ה20 רוב העולם היה כזה.
במקומות כאלה עדיף דיקטטורה קומוניסטית.
גם כיום בסוריה עדיפים הכוחות הכורדים הקומוניסטים על דאע״ש.
ועדיף השלטון של דיקטטורים קומוניסטים במדינות מרכז אסיה טורקמניסטן/קזחסטן /אוזבקיסטן… על שלטון הטליבאן ובן לאדן באפגניסטן השכנה.
ככה כל האנושות צריכה להתנהל.אישה יולדת
8 ילדים ו 6 מתים בילדות.
ככה גם כל הטבע עובד.
מי שלא יתנהל בצורה הזו,הסוף הביולוגי שלו
בלתי נמנע.
קומוניזם רע לכל אחד בכל מצב.
קומוניזם הוא נגד הטבע,מבוסס על אוטופיה
ועל פנטזיות.
אפילו חרקים זהים גנטית לא מקיימים קומוניזם.
יו, איפה אתם מוצאים את השטויות הללו??
לא רק שהרבה בתי כנסת המשיכו לתפקד במשך שלטון הסובייתי
לא רק שהפסיקו לרדוף יהודים, שהיו אזרחים ממושמעים
ארה"ב יוצרו אוטונומיה יהודית הרבה לפני שהבריטים הרשו ליהודים להגיע לארץ ישראל!
אני יהודי, תמיד הייתי יהודי שם (פה הפכתי לרוסי משום מה) והשכן שלי היה הרבי של האיזור שלנו, שלימד תורה ודיבר עברית ואף אחד לא ירה בו ולא עשו לו פוגרומים!
רק דבר אחד שכחת לספר לנו, בוריס, איך היה המורל ביבסקציה?
https://mikudim.co.il/images/files/file-487.pdf
הרדיפה הגדולה של יהדות בריהמ והדת היהודית על ידי סטלין והמפלגה הקומוניסטית נעשתה בשנות ה30 נעצרה לתקופת המלחמה ואילו היה סטלין מאריך חיים הייתה נמשכת, וכל היהודים היו מגורשים לסיביר. כמובן כאשר רוב היהודים כבר לא שמרו על יהדותם ותרבותם רדיפת הדת היהודית לא היה בה צורך ואפשר שנותרו איים של שמירת מסורת. אך האנטישמיות לעולם נשארה בבריהמ וקיבלה אופי אחר. אני מבין שאתה , בוריס יליד שנות ה30 ?? או שמה מה לא קרה לך לא קרה בכלל??
רוח הדברים נכונה אבל הדברים לא לגמרי מדוייקים, צריכה גם להיות הכרת הטוב על מה שהיה טוב גם אם זה היה בדרך אגב ומעט ולא לשמה.
קודם כל הכרתי אישית גברת שמשפחתה נספתה בבאבי יאר והיא וילדים אחרים הושמו על ידי השלטונות הרוסיים בלילה האחרון לפני שהעיר נכבשה על הרכבות האחרונות שהיו למזרח בריהמ וככה היא וילדים יהודים אחרים ניצלו. כלומר השלטונות הסובייטים לפחות ברמה המקומית לפחות במקרה אחד שאני יודע עליו בוודאות הקצו משאבים יקרים בזמן מלחמה בשביל להציל ילדים יהודים.
דבר שני עצם העובדה שיהודים התגייסו לצבא הרוסי ומילאו תפקידי קצונה איפשרה להם להיתפנות ולהציל את המשפחות שלהם. בחלק מהמיקרים.
בנוסף לאחר מות סטאלין תוכנית השמד שלו בוטלה למרות שהשלטון המשיך להיות קומוניסטי ואנטישמי
הקומוניזם והנאציזם אינם אלא שתי פנים לאותה אידאולוגיית על: השמאל. מחד השמאל הלאומי (נאציונל סוציאליזם) ומאידך השמאל הבינלאומי (חזונו של מרקס).
בשני המקרים מדובר בפאשיזם, שכן השמאל, או הסוציאליזם מחייב פאשיזם – השתלטות של המדינה על חיי האזרח ועל רכושו לטובת ״הכלל״.
זה כל הסיפור.
לכן החלוקה לפאשיזם גרמני ולקומוניזם היא חלוקה כוזבת, שנועדה לטשטש את המהות השמאלנית של משטר הנאצים, שאינו אלא גירסה אחרת של המשטר הקמוניסטי. ע״ע פאלון גונג בסין, החמר רוז׳ בקמבודיה וכולי. למשטר שמאלני תמיד תהיה קבוצה/עם שיש לרדוף ולחסל בשם האידאולוגיה. זה לא רק מאפיין או תוצר לוואי – זו המהות של משטר שמאלני באשר הוא.
הנאציזם לא היה סוציאליזם לאומי,אלא סוציאליזם של גזע.
הנאצים בעיקרון צדקו.
יש רק 2 תרבויות בעולם מספיק מפותחות
כדי להבין מה זה סוציאליזם : הלבנים והגזעים
של מזרח אסיה.
ברה״מ אמנם רדפה את הציונות כמו שרדפה תנועות לאומיות אחרות. אולם זה לא מנע ממנה לעזור באופן מכריע לתנועה הציונית ערב הקמת המדינה בנשק ובהכרה שעה שארה״ב הייתה ספקנית והיה צורך בהיכרות אישית עם טרומן לשכנעו להכיר. כמובן שזה נעשה לא מאהבת ישראל אלא מאינטרס לאומי קר של הסובייטים . השלטון לא מנע פולחן דתי אולם לא עודד זאת. גם תמיכתם במדינות ערב בשנות ה70 ואילך נבעו משיקול אסטרטגי קר ולא מאנטישמיות . כשם שמשטר פוטין הנוכחי מנהל מדיניות אסטרטגית
צריך לזכור גם אם לא הצבא האדום לגרמניה הנאצית היה קל מאוד לכבוש את כל אירופה ולא היה מי שישחרר את הלאגרים.
כאחד שסבא שלו זכרו לברכה שירת בצבא האדום, מה שהכריע את הפסד של הנאצים היה הקור הסבירי וניהול צבאי טקטי טיפשי של הגרמנים הרבה יותר מאשר הכוח של הצבא האדום, והכוח הקרב המוביל של היה של הצבא האמריקאי כיחידה צבאית ווינסטון צרציל שהוביל את החזית המדינית נגדם, יחד עם העוצמה שהייתה לצבא הבריטי ולצבא הרוסי וכל בעלות הברית שסייעו לניצחון, יחד עם זאת למרות כוחם הם לא היו הסיבה העיקרית לניצחון!
הסובייטים נכנסו למלחמה בהפתעה.
הנאצים תקפו אותם למרות הסכם שהיה איתם.
הנאצים כבשו שטחים שהיו בידי הסובייטים
והרוסים נכנסו למלחמה על הבית שלהם עצמם.
מכיוון ורוסיה ענקית היא יכלה להתארגן למגננה
והתקפה במעמקיה.מכיוון והרוסים הבינו שהם חייבים לחסל את האיום הנאצי הם גירשו את הגרמנים מרוסיה ומהשטחים שהיו בידיה קודם וכבשו את מזרח גרמניה כדי להסיר את האיום לגמרי כל זה נעשה מכורח הנסיבות ולא מהתנדבות.
שנית גם אם לא היתה לחימה עם רוסיה.גרמניה היתה מובסת על ידי צבא ארהב ששלט בשמים.בים.
ואף עלה בכלי נשק וחיילים על כל צבאות גרמניה.
אז זה לוקח קצת זמן.אבל אין מציאות של אי לוחמה בין רוסיה לגרמניה כשגרמניה תקפה אותה.מקסימום היה יכול להיות שלום קר ובלי לחימה.ואז לא היתה מתרחשת השואה.בכל אופן זה המצב.
הגרמנים לא תקפו את ברהמ
היפנים לא תקפו את ארהב
הגרמנים לא תקפו את אנגליה ולא את ארהב
הגרמנים לא הרגו יהודים בגלל שהם יהודים.
אלה השקרים שכולנו למדנו בבית הספר.
מאנשים מבוגרים עם סקרנות מינימלית,מצופה
לקרוא על התקופה ולהבין מה באמת קרה.
יופי של כתבה
תודה!!
נהדר!!
לא נכון להשוות מספר קרבנות.
פשוט שקרבנות הקומוניזים, היו הרבה יותר מקרבנות הנאציזים, רק שהם עשו זאת בשבעים שנה בבריה"מ ובמידה רבה עד היום בסין, צפון קוריאה ועוד.
אבל, קרבנות הנאציזים, היו הרבה הרבה יותר בתוך שתיים עשרה שנות שלטון ובעיקר שש השנים האחרונות.
אם ח"ו היו להיטלר ימ"ש את השנים שהיו לסטאלין ימ"ש או למאו ימ"ש (אפילו בלי ממשיכיהם), כנרעה שקרבנות הנאציזים היו רבים לאין ערוך.
אסור לשכוח שאת הקומוניזם המציאו יהודים
הקבוצה שעשתה את המהפכה,לפחות 90% ממנה היו
יהודים.
קומוניזם וליברלים בהכרח יהיו רצחניים להחריד.
ככל שאידאולוגיה היא מנוגדת לטבע,כך תדרש
יותר אלימות ודיכוי כדי לקיים אותה.
איסלאם לא כולל שום דבר לא טבעי,אבל הוא אלים
להחריד כי אלימות היא תכלית קיומו.
אידיאולוגיה של התפשטות,ביזה,אונס ורצח שמתחזה
לדת משיקולים פוליטיים.