היום שאחרי המלחמה: סין נאבקת על שיקום סוריה

הלחימה בסוריה נמצאת בשלבי הכרעה אחרונים וכבר כמעט ברור שהנשיא הסורי הצליח לשמור על כיסאו. נראה שאסד יהיה זה שינהיג את סוריה גם בשנים הבאות, ויהיה עליו להתמודד עם שיקום המדינה ההרוסה מבחינה לאומית ופיזית כאחד.

מבחינה לאומית יצטרך אסד ליצור מארג חיים מחודש בין כל הקבוצות שלחמו האחת בשנייה ונדרשות כעת לשוב ולחיות יחד. הניסיון מלמד שהמזרח התיכון לא מפגין סבלנות כלפי המפסידים. ייתכן גם שזו אחת הסיבות מדוע אף אחד מהצדדים לא היה מוכן לפשרה, מפני החשש להצטייר כחלש ולהוות מטרה קלה גם לאחר סיומה הרשמי של הלחימה. מהבחינה הפיזית סוריה תזדקק לשיקום התשתיות שנהרסו. באו"ם מעריכים שפרויקט השיקום יעלה כ-250 מיליארד דולר.

מדינות המערב ומדינות המפרץ הערביות עדיין מסרבות לקבל את האפשרות שאסד, שטבח באזרחיו, יישאר על כס הנשיאות. לכן נראה שהמדינות העיקריות שייקחו חלק בשיקום יהיו איראן ורוסיה – שגם שיחקו תפקיד מרכזי במשבר הסורי. אל השתיים הללו מצטרפת שחקנית נוספת ומפתיעה: סין.

האינטרס הסיני

היחסים הדיפלומטיים בין סין וסוריה כוננו בשנת 1956. בשאר היה למנהיג הסורי הראשון לבקר בסין, בשנת 2004. בכך סימן אסד את הפנייה מזרחה לעבר סין, שהפכה בשנים הבאות לאחת מספקיות הנשק העיקריות של סוריה. זרימת הנשק המשיכה ככל הנראה במהלך שנות מלחמת האזרחים, אך לא פורסמה בפומבי.

האינטרסים של המשטר הסיני בסוריה מגוונים. בבייג'ין מעוניינים מאוד במיתון הגורמים הקיצוניים ובשמירת היציבות בסוריה, שמשפיעה כמובן גם על היציבות של המדינות השכנות באזור. משטר הבעת׳ החילוני מתאים יותר לתפיסה הקומוניסטית הסינית מאשר משטרים אחרים במזרח התיכון, כמו גם האתוס האנטי-מערבי השולט בחברה הסורית.

אלפים מבני המיעוט המוסלמי האויגורי החיים במחוז שינג'יאנג בצפון מערב סין הצטרפו לכוחות האופוזיציה הסורית שנלחמו באסד. במשטר הסיני כמובן היו שמחים לראות אותם נופלים בקרב על אדמת סוריה מאשר חוזרים לביתם מאומנים וחדורי מוטיבציה.

אך האינטרס הסיני המפתה ביותר הוא הרצון להתחרות ולזכות בחלקים גדולים ככל הניתן ממבצע השיקום של המדינה ההרוסה. ייתכן שהפרויקטים הרבים ימומנו מהלוואות או מענקים סיניים למשטר הסורי – שלהישארותו על כנו מתנגדות כאמור מדינות המערב. אך בתמורה יזכו הסינים בדריסת רגל משמעותית ביותר בסוריה, השוכנת במיקום בעל חשיבות לפרויקט המרכזי ביותר של הנשיא שי ג'ינפינג – "חגורה אחת, דרך אחת".

בחזונו של שי תהפוך סין לכוח כלכלי משמעותי ברמה הגלובלית באמצעות בניית קשרים ושיתופי פעולה עם מדינות אחרות באסיה ובאירופה. מיקומה של סוריה כגשר המקשר בין היבשות מהווה גורם הקורץ לסינים. הגברת ההשפעה הסינית בסוריה היא גם מכה מוראלית לארצות הברית, שכל התערבות שלה באזור נחלה כשלון חרוץ.

המו"מ כבר החל

מבין שלוש המדינות שמקוות לתת את הטון בסוריה שאחרי המלחמה, סין היא המאוזנת ביותר וזו שהייתה מעורבת בצורה הפחותה ביותר בלחימה עצמה. רוסיה ואיראן היו מעורבות עד צוואר בלחימה למען אסד ולמען האינטרסים שלהן. אם מדינות אלו יובילו את תוכנית השיקום של סוריה, האופוזיציה הסורית שהפסידה עשויה להמשיך ולסבול את נחת זרועו של אסד, שנתמך באופן אישי בידי רוסיה ואיראן.

האינטרסים של איראן להוביל את השיקום מורכבים כמובן מהרצון לזכות בדריסת רגל קרובה יותר למדינות המערב ובעיקר לישראל, ולחזק את ה'סהר השיעי' כל הדרך מטהרן עד ביירות. האינטרסים שמנחים את רוסיה כוללים את הרצון לשמר את בסיס הצי הרוסי בנמל טַרְטוּס על חופי הים התיכון ואת המשך דחיקת ההשפעה המערבית מהאזור.

האינטרסים של סין לעומת זאת עוסקים פחות בעניינים גיאו-פוליטיים ויותר בפיתוח כלכלי ושמירה על היציבות. לסינים גם פחות משנה מי יעמוד בראשות המדינה, ולכן אם הם יובילו את תכנית השיקום, כל צד וגורם שירצה ויוכל לתרום לצמיחה הכלכלית ההדדית יתקבל.

המדיניות הסינית של חוסר ההתערבות בנעשה בתוך המדינות עמן היא סוחרת יכול להוות גורם מייצב וכזה שיאפשר את איחודה של סוריה. הסינים גם יודעים לנהל מערכות יחסים עם אויבים מושבעים ולעשות עסקים עם שני הצדדים במקביל ללא הפרעה, וכישרון זה עשויה להביא תועלת רבה בשיקום הסורי.

גם מבחינת ישראל עדיף לראות חברות סיניות בונות מחדש את רמת הגולן הסורי מאשר חברות איראניות. מובן שהיכולת הכלכלית הסינית עולה בהרבה על זו של רוסיה ואיראן, אך מכיוון שלשתי האחרות השפעה גדולה על השלטון הן עשויות להטות את ההחלטות לטובת תוכנית שיקום שתטיב עמהן ולאו דווקא עם אזרחי סוריה או המערב.

חברות סיניות כבר החלו להראות רצון להתערב בשיקום. כבר בשנה שעברה דן שר התחבורה הסורי עם משלחת כלכלית סינית בדרכים לקדום שיתוף הפעולה בתחום התחבורה האווירית, והקרקעית וסלילת פסי רכבת. יש לקוות שהלחימה תסתיים בקרוב ושאזרחי סוריה יוכלו לשוב לחייהם, וזאת ללא איום של ״איראנים על הגדרות״ לתושבי מדינת ישראל ולכלל מדינות המערב.