הצביעות של סלים ג'ובראן וההמנון הלאומי

כאשר השופט לשעבר מבקש לשנות את מילות 'התקווה', זאת רק דרך להסוות את כוונתו האמיתית – להפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה

לא אוהב לשיר. השופט לשעבר ג'ובראן | פלאש90

שופט בית המשפט העליון בדימוס סלים ג'ובראן העניק בשבוע שעבר ראיון לעלון לשכת עורכי הדין ובו אמר כי אינו אוהב את מילות ההמנון הלאומי "התקווה", וקרא לשנות אותן כך שיתאימו לכלל אזרחי ישראל.

השפוט ג'ובראן התייחס גם לתקרית המפורסמת מלפני מספר שנים בה תועד כאשר הוא אינו שר את ההמנון במהלך טקס השבעת נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס: "איני יכול לשיר המנון שכולל את המילים 'נפש יהודי הומיה'", הסביר.

עוד הוסיף השופט כי אם יום אחד ישנו את מילות ההמנון הלאומי, לא תהיה לו כל בעיה לשיר אותו. "אני בהחלט חושב שצריך לצרף מילים שיתאימו גם לאזרח הערבי בישראל. אם המדינה מצפה שכל אזרחיה, כולל הערבים, יכבדו את ההמנון הלאומי שלה היא צריכה שהוא יכבד אותם ואת זכויותיהם", אמר.

מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ועדיין מוגדרת כך, ואם כך אז מדוע שמדינה יהודית לא תביע את יהדותה בהמנון? השופט ג'ובראן לא מציע תשובה על השאלה הזאת, אולם מתנגדי 'התקווה' ממחנה השמאל עומלים כבר שנים ארוכות על החדרת רעיון שינוי ההמנון לשיח הישראלי, בטענה כי הוא לא "ההמנון של כולם". לדעת חברות כנסת כמו סתיו שפיר ("התקווה גזענית") או מרב מיכאלי שקראה לשנות את ההמנון, המנון כזה אינו משקף את המיית הלב של כל האוכלוסייה בישראל, ומשום כך לא מתיישב עם ערכי הדמוקרטיה כפי שהן רואות אותם.

"נכונים למות, איטליה קראה"

בדיוק כדי לבחון טענה זו, הייתי שמח לקחת את השופט הפורש לסיור המנונים בארצות דמוקרטיות למשעי. את המסע אפשר להתחיל בצ'כיה, מדינה שוחרת שלום, זכויות אדם וחירות, שמשום מה לא מאמצת לה המנון של כולם, אלא שומרת אמונים להמנונה משכבר הימים. כמו בהרבה המנונים אחרים, גם ההמנון הצ'כי גדוש באהבת מולדת, וזאת לא מולדת ערטילאית "של כולם".

ההמנון הצ'כי מתפייט בלי להתבייש על אהבת הלאום הצ'כי למכורתו ההיסטורית, או במילותיו: "אדמה צ'כית – הבית שלי". המיעוטים בצ'כיה – ויש רבים כאלה – לא תובעים את שינוי המילים. האם השופט ג'ובראן היה מוכן לשיר "אדמה יהודית – הבית שלי", או שמא הדמוקרטיה הצ'כית אינה דמוקרטית מספיק בעיניו?

למקרה שהדוגמא הצ'כית אינה משכנעת דיה, נמשיך לאיטליה. רק הכותרת של ההמנון האיטלקי אמורה לגרום אי-נחת לתומכי ההמנונים של כולם. "שירת האיטלקים" ממש לא מתחשבת במיעוטים שאינם בני הלאום האיטלקי: "אנו נכונים למות, איטליה קראה", מכריז ההמנון של ארץ המגף ואף מוסיף עקיצה לשכנים עם המשפט: "הנשר האוסטרי כבר איבד את נוצותיו". האם השופט ג'ובראן היה רוצה להחליף בשורה הזאת את איטליה בישראל ולשיר אותה בקולי קולות? או שמא תהיה חביבה עליו יותר שורה אחרת, בה נשבעים האיטלקים ל"דגל אחד, תקווה אחת"?

התחנה הבאה בסיור ההמנונים היא הולנד הסבלנית והסובלנית, מופת הרב-תרבותיות. ההמנון ההולנדי נחשב להמנון הלאומי הוותיק ביותר בעולם והוא מפעים נפשות הולנדיות הומות עוד משנת 1572. מי ששר את המנון הזה מצהיר על עצמו כבר בפתיחה "אני בעל דם הולנדי", ובהמשך מודה בהיותו "נוצרי הגון" וקובע כי "רוח נוצרית דחפה את לבי". כולי תקווה שהשופט ג'ובראן לא מבין את השפה ההולנדית, אחרת איך יעמוד בדאגה למיעוטים הרבים החיים בהולנד בלי לדרוש שההמנון החד-צדדי הזה יבוטל או ישונה? גם הבריטים, שבתקופת שלטון המנדט הניחו את היסודות למערכת בתי המשפט ובתי הדין הקיימת בישראל עד היום, מקפידים להודות לאל (שבע פעמים) ולמלכה (רק ארבע) בכל פעם שהמנון הממלכה מתנגן.

מסענו המשותף עם השופט ג'ובראן יכול היה לכלול עוד עשרות ארצות דמוקרטיות, ובכולן היינו פוגשים בהמנון שלא נועד לרצות את כל קבוצות האוכלוסייה אלא לשקף את שאיפות הרוב שהן, מטבע הדברים במדינות לאום, שאיפות לאומיות של קבוצת הרוב.

דגל ספרד עם סמלי ארבעת הממלכות הנוצריות

רק בספרד יתכן כי השופט הפורש היה רווה קצת נחת, וגם זה רק משום שהמארש המלכותי נטול מילים. אולם סממנים לאומיים אחרים של ספרד מדברים במקום ההמנון, כמו הלב שמעטר את הסמל הלאומי ואת דגל המדינה. האם אזרחי ספרד בני דת אחרת תובעים לצנזר את הצלב, כפי שהשופט ג'ובראן היה רוצה לצנזר את "התקווה"? ברור שלא, כפי שמיעוטים דתיים ולאומיים בשלל מדינות אחרות שעל דגליהן מתנוססים צלבים לא מנסים לכפות את רצונותיהם על הרוב.

עם זאת יש לציין שהמנון אינו דבר קדוש, ומספר מדינות אכן ערכו שינויים מסוימים במילות ההמנון, אך לרוב היה זה כדי להתאימו באמת לרצון הרוב ולהביא אותו לידי ביטוי בהמנון הלאומי. יוצאת מן הכלל היא קנדה, שרק לאחרונה החליטה לשנות את השורה: "אהבה פטריוטית כנה מושלת בכל בנייך" ל"מושלת בכולנו". אמנם השינוי נעשה בשם השוויון המגדרי לכאורה, אך משהו אומר לי שגם לכך היה השופט ג'ובראן מתנגד.

סטנדרטים כפולים

מטרת הקולות, שמושמעים על ידי גורמים אנטי-ציוניים ופוסט-ציוניים בזכות שינויי הדגל וההמנון, היא אחת: למוסס את אופייה היהודי של ישראל. מי שתובע לשנות את 'התקווה' מנסה לשנות ולהשחיר את משאת הנפש היהודית להקמת בית לאומי בארץ ישראל. גורמי השמאל הקיצוני שלא מהססים לקרוא להמנון הלאומי של ישראל "שיר גזעני", לא היו מעזים לתקוף בצורה דומה אף אחד מן ההמנונים האחרים.

הדרישות שמועלות כלפי המדינה היהודית שונות מהתייחסות לכל אומה אחרת, כמיטב המסורת של הפעלת סטנדרטים כפולים. כשהמנון של דרום קוריאה מביע תקווה לנצחיות האומה הקוריאנית – זה בסדר, וכשההמנון שלנו מדבר על התקווה בת אלפיים שנה להיות עם חופשי – זה פסול. כשההמנון הרומני שר שירי הלל ל"דם רומאים" ול"כמרים שירימו צלבים, כי הצבא שלנו נוצרי" – זה דמוקרטי,  אבל כש'התקווה' מנציחה "נפש יהודי הומיה" – זו הדרה.

מי שמשווה את 'התקווה' להמנונים אחרים, ימצא כי ההמנון הישראלי נמצא דווקא בין ההמנונים אוהבי השלום. אין בו אכזריות או קריאות קרב, אשר כל כך פופולריות בהמנוני מדינות אחרות. אפילו הלחן של 'התקווה' רחוק מן לוחמנות של שירי לכת של המנונים אחרים. נכון, יש בישראל אזרחים, שעינם לא לציון צופיה, אלא למכה או למקומות על פני הגלובוס, אך כאלה יש גם במדינות דמוקרטיות אחרות.

מחבר 'התקווה' נפתלי הרץ אימבר | ויקיפדיה

אין שום הצדקה לדרוש מן הרוב לוותר על תודעתו הלאומית, והמיעוט הוא זה שחייב לכבד את המיית הלב של הרוב. בדיוק כך נהגו תמיד מיעוטים יהודיים שחיו בארצות תפוצה ביבשות השונות. מעולם לא עלה על דעתם של יהודי שווייץ לדרוש שהצלב יוסר מן הדגל של מדינתם, כי הם מכבדים את זהותם של מרבית השוויצרים. לא צריכים להיות נוצרים כדי לכבד את זכותה של קבוצת הרוב הנוצרית להביע את אופייה באמצעות סמלים לאומיים כמו הדגל, ההמנון והסמל.

האם המיעוטים האלה יודעים משהו, שהשופט ג'ובראן לא יודע? ובכן, התשובה היא כן. בשונה מן המיעוט הערבי בישראל, מרבית המיעוטים הדתיים או האתניים במדינות אחרות מכירים במציאות של היותם מיעוטים. כאשר ג'ובראן מבקש לשנות את מילות 'התקווה', זאת רק דרך להסוות את כוונתו האמיתית – להפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה. "ההמנון של כולם" – משמעו המנון שאינו יהודי, והוא עוד שלב בדרך ל"מדינה של כולם", שמשמעה מדינה שאינה יהודית.

חוק הלאום שאמור לעלות להצבעה במושב הכנסת הקרוב הוא צעד נכון בהתנגדות לדילול סמליה של מדינת ישראל, אבל מלאכת החקיקה לבדה לא תספיק. עלינו להבין כי מתנהל כאן מאבק על דמותה של מדינת ישראל, במסגרתו חובה עלינו לנפץ את תדמית הדיבה שמנסים להדביק ל'התקווה' ולהציג באור מלא את הצביעות של התוקפים את ההמנון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. מרדכי ליפמן: ש ש ש ש ש – מתחילים: אולפני הטלוויזיה. יום ששי:

    הטריבונל* מתכנס. דמו של מי יותר הפעם? דמו של מי יופקר שוב?

    מידי יום ששי, עם כניסת השבת. חוזר ונשנה החזיון של הטריבונל העממי*, המתכנס באולפנים, מאחורי המצלמות והמיקרופונים.
    מולם, עם ישראל על הפוטלים. בוהה בחבורה שהמאחד בין חבריה הוא תאוות ההכפשה, זילות הדם, הנקנית בשווה כסף, ברייטינג, בציד אדם. חבורת הטריבונל מוצאת את מקומה, אפודה ונפוחה מחשיבות עצמית.
    ומי יושב למרגלותיהם בדין? מי מושב על ספסל הנאשמים? ניחשתם נכון. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, רעייתו ובניו. משפחת נתניהו.

    מרדכי ליפמן

    לטריבונל העממי הזה, המתכנס מידי ששי בשבוע, יש גב, המייצר בקביעות חמרי השיסוי הנכונים, בהתכנסות הכיכרות השבועית של המחאה. במוצ"ש, כאן נישאות הסיסמאות. כאן מושלכת הדמוקרטיה שוב ושוב לפח: "נתניהו אשם עד שתוכח חפותו", וגם תרשים מדוייק לכל מי שאמון על התחביב "עשה זאת בעצמך" ( D.I.Y): מכשיר ידוע ומוכר מתקופת הטריבונלים, זבי הדם: הגיליוטינה. מכשיר ההרג הזה מוצג כאן, בפלקטים קורעי עיניים, בראש חוצות, לבל יטעה איש: זו מטרתם הסופית של המפגינים… גיליוטינה.

    כך פועל המיעוט השמאלני למען הדמוקרטיה בישראל. כך פועל שילוב ידיים הזוי ומטורלל של קבוצות אנרכיסטיות ותנועות שמאל, נגד שלטון, שנבחר באורח דמוקרטי למהדרין ולחלוטין.
    כך עושות יד אחת, תקשורת צמאת דם ואותן תנועות "מהפכניות", על גבול חוסר השפיות. לכאן הגיעו כולן ולכאן הביאה אותן ההכרה בעובדה שאין הן יכולות להפיל את המשטר הנוכחי, באותו דרך בה נבחר: בקלפי. ההכרה בעובדה הזו היא מעבר לכוחותיהן. היא מהם והלאה.
    לאן תוביל אם כן "דמוקרטיית הכיכרות"? השילוב של המדיה תאבת הרייטינג ודינמיקת הכיכרות, שהיא תמצית הדמגוגיה, מציג מודל הרסני חדש, אשר עלול לגרום להחלשה אנושה של הדמוקרטיה. כבר בעשור הקודם נשמעו דעות האומרות כי ניתן לקיים הליך דמוקרטי תקין לחלוטין באמצעות סקרים אינטראקטיביים המאפשרים לצופים להביע את עמדתם על נושאים העומדים בראש סדר יומה של המדינה. לא צריך להגיע לקלפי. סקר אינטראקטיבי כזה בוצע לפני כעשור על ידי חברת הלוויין BskyB. התברר כי מספר המשתתפים שהצביעו בסקר על תקציב המדינה דרך הטלוויזיה היה גדול פי עשר ממספרם של אלו שהשתמשו באינטרנט לצורך ההצבעה. ד"ר למלשטריך-לטר ממקימי ביה"ס לתקשורת במרכז הבינתחומי, אומר כי מצב שבו מאות אלפי ישראלים יוכלו להצביע במעין "משאל עם" או טריבונל עממי בטלוויזיה, עלולה להקשות מאוד על הדמוקרטיה בישראל,

    "מגיני" הדמוקרטיה בישראל, אלו הנלהבים, מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, אינם מבינים כי האש אשר הציתו תכלה אותם, את הדמוקרטיה ואת תקוותם לשוב לשלטון.

    נתניהו. רה"מ בין ניו-דלהי לוואשינגטון

    בשנים האחרונות היה נתניהו ראש הממשלה הראשון שהצליח, במדיניות החוץ הנועזת שלו לפרוץ גבולות, תרתי משמע, ולהתוות כיוון חדש ונועז לישראל בתחום זה.
    מערכת יחסים, שעד לפני מספר שנים נראתה כבלתי אפשרית למדינת ישראל הנצורה, למעשה נבנתה מחדש מהמסד עד הטפחות. נכון שהיו לישראל יחסים דיפלומטיים עם המדינות בהן ביקר רה"מ במהלך השנים האחרונות. אולם הם דישדשו במי אפסיים. נתניהו הפיח בהן רוח חדשה. יוון – קפריסין, אפריקה, סין, הודו (ביקורי גומלין), רוסיה (6 פגישות עם הנשיא פוטין), וכמובן ארה"ב, פעילות זו הוכיחה שוב את יכולתו המופלגת של רה"מ בהעצמת מעמדה של ישראל.
    רבים סבורים שפגישות אלו, יסודן בסוג של שליפה מן המותן. אזכיר רק לחמשת קוראי הנאמנים, אפיזודה "קטנה" שנחרטה בזכרוני. (היא ממחישה במעט את המחשבה והתכנון המושקעים בפגישות הללו).
    ב – 24 ביוני 2012 נחנכה בעיר נתניה אנדרטת הניצחון לציון ניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. נשיא רוסיה הוזמן לטכס. (פוטין הזכיר עובדה זו והתרשמותו העמוקה מהביקור ההוא, בפגישתו האחרונה עם נתניהו). מארגני הטכס לא שכחו, בהנחיית נתניהו, להושיב מול פתח היציאה מהאנדרטה כמה עשרות וטרנים, עולים מרוסיה כמובן, מבוגרים מאד בגילם, שחזותיהם עמוסים אותות הצטיינות, מעידן הקרבות המרים ההם. לא אשכח את הבעת ההשתאות על פניו של פוטין בראותו את שורת הגיבורים הזו. אין לי כל ספק כי את אהדתו של פוטין לישראל, קוצר עכשיו נתניהו, כאשר רוסיה ממלאה תפקיד כה מרכזי בסוריה, עם שוך הקרבות.
    מדינת ישראל איננה יודעת להכיר תודה לראש ממשלה שהוא בין הטובים שידעה.

    … ועכשיו נחזור לפרשת הסיגרים….

    otmoti@netvision.net.il

    *טריבונל (עפ"י מילון ספיר), "בית דין שמורכב מאנשים שאינם אנשי משפט, ועם זאת סמכוּתו גבוהה". גם בדיני נפשות. לטריבונל הצרפתי היה "הספק" מיוחד. חוקי זכויות החשוד בוטלו. במשך פחות משנה נכרתו בצרפת כ – 120 ראשים ביום (כ-40,000 איש בסה”כ)
    ברומא: בּימה או דוּכָן, שבהם ישב חֶבר השופטים בשעת מילוּי תפקידו

  2. אל תדאג, המהגרים המוסלמים החדשים כבר עובדים על זה.

    בקרוב יהיה לאירופאים המנון מכליל שיתאים לכל המוסלמים מכל ארצות אסיה ואפריקה.

  3. הם מנסים או לכל הפחות היו רוצים אבל אנחנו לא נאפשר. אין דאגה בליבי.כל שצריך הוא להיות ערני.

  4. רוב הדוגמאות שלך לא נכונות. כי הציפייה ממי שגר בישראל שיהיה ישראלי, לא שיהיה יהודי. כמו שהצפייה ממי שגר בצ’כיה או באיטליה שיהיה צ’כי או איטלקי (גם אם הוא מהגר). דווקא הולנד היא דוגמה טובה, אבל אין הרבה כאלה.

    1. בהמנון רומניה מדובר על "צבא נוצרי", צלבים וכמרים, וכן "דם רומאי". בהחלט לא מתאים ליהודים ומיעוטים אחרים, שאינם נוצרים ואף אינם מתייחסים – ולו במעורפל – על רומא.

    2. אוי משה משה, אינך חש שאתה יוצא קשקשן ואידיוט ?

      כל הדוגמאות שהביא אריאל בולשטיין – נכונות ומדוייקות.

      "כי הציפייה ממי שגר בישראל שיהיה ישראלי, לא שיהיה יהודי." יפה מאוד, משה.
      הציפייה שערבים ואחרים יהיו אזרחים ישראלים (נאמנים למדינה, לדגל ולהימנון שאופיים תואם את לאום הרוב היהודי) ובאותה עת יוכלו לשמור על לאומיותם ודתם). זאת בדיוק "כמו שהצפייה ממי שגר בצ’כיה או באיטליה שיהיה ( אזרח צ’כי או איטלקי נאמן גם אם הוא בן לאום אחר) .

  5. הערבים אותם ערבים והשמאלנים אותם שמאלנים ואנחנו אותם יהודים הגיב:

    השמאל והערבים נלחמים בעם היהודי ובזכויותיו הבלעדיות על ארץ ישראל ועל יהודיות מדינתנו היהודית.

    הערבים לעולם לא ישלימו עם קיום העם היהודי ולכן יגיעו תמיד לדרך ללא מוצא שתגרום לאמת האפלה שלהם להתגלות.

    בתחקיר של צבי יחזקאלי דיברו צרפתים על מלחמת אזרחים שתתפרץ בסוף.

    גם פה זה יקרה.

    העם היהודי לעולם לא יוותר על הבית הקטן היהודי שלו ולכן צועדים לכיוון פיצוץ עם הצבועים שמולנו מקבלי המימון הזר והפושע והערבים שכביכול מתערים בחיי המדינה.

    הכל פאסדה שיקרית מאחוריה מסתתרים רגשות מפחידים שיצטרכו להתפרץ ולהביא לאותה תוצאה.

  6. השופט לא עונה על שאלה נוספת: מדוע הוא אינו יכול לשיר ״נפש יהודי הומיה״?

    האם הוא מתכחש לגעגועיו של היהודי לארצו? אם אכן כך, הרי שאינו מכיר ברגשות לאומיים כלשהם.
    האם הוא מכחיש היסטוריה של למעלה מאלף שנים של ממלכת היהודים בארץ ישראל? אם אכן כך, הרי שהוא בור ועם הארץ, ולא ברור איכה הגיע למשרת שופט (אפליה מתקנת?).
    האם הוא אינו רוצה שהעם היהודי יהיה חופשי בארצו? אם אכן כך, הרי שהוא מן הסתם מעדיף שהעם היהודי יהיה נרדף בארצות לא לו, שם יושמד.

    כשהשופט מכריז שהוא אינו מסוגל להשתתף בתקוותו של העם היהודי לחזור לארצו שנכבשה, לשים קץ את אלפי שנות הנדודים, הרדיפות, הפוגרומים, הגירושים והרציחות, ולהיות מסוגל להגן על עצמו מפני אויביו, הרי שהוא מוציא את עצמו מכלל ההומניסטים אוהבי האדם ותומכי זכויות האדם, ושם עצמו יחד עם אויביו של העם היהודי.

  7. אזכיר את המרסייז הצרפתי שמסתיים בשורות הבאות:

    "אל הנשק אזרחים
    הערכו בגדודים
    לצעוד לצעוד
    ודם טמא ירווה את שדותנו"

    יותר פציפיסטי ומכליל מזה קשה למצוא.

    1. נראה לי שדווקא ההמנון הזה מתאים למהגרים המוסלמים של צרפת כמו כפפה ליד של או ג׳יי סימפסון. לא תהיה להם שום דרישה לשנות אותו. להיפך, נראה שהוא כבר מעורר השראה ביוזמותיהם של חלק מהם.

  8. הקישור לאמריקה של ח"כ סתיו שפיר מוביל לטור דעה ולא מהווה אסמכתא או הוכחה. ממליץ להסיר את הדוגמא או להביא את הציטוט שלה (סרטון או טור דעה שלה).

  9. ניסיתי להבין מהכתבה הארוכה והמנומקת שלך(מנומקת יתר על המידה) מנין שאבת את הרעיון שהשופט מבקש לשנות את התקווה ״זאת רק דרך להסוות את כוונתו האמיתית – להפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה״
    לא נימקת ולו במשפט אחד מנין וכיצד אתה מבין או מסיק כי זו כוונתו.
    אני מקבל את הפשט של כוונתו קרי.״תנו לי אפשרות ךעמוד ולשיר את ההמנון ביחד עם כל אזרחי המדינה״
    הרי הוא איננו יהודי ומה לו ולנפש יהודי הומיה? ראית באיטליה צרפת או הודו ששם מציינים דת כזו או אחרת במילות ההמנון?

    1. אל תיתמם. ההיתממות השמאלנית מאוסה. היא מאלצת את הדיון לדרת לרמה של כיתה אלף. אז אין ברירה, נרד לכיתה א:

      בוקר טוב ילדים! יהודי הוא לאום. להיות יהודי פירושו להיות בן לעם היהודי. שינו עם צרפתי, מרצי, גרמני, קנדי, הונגרי, וישנו גם עם יהודי.
      ילדים, יש הרבה מאד אנשים, ממש מאות מיליונים, שמנסים להכחיש את העובדה שיש עם יהודי, ושהוא עם. נכון, זה נסיון מטומטם, כי הרי העם היהודי קיים, ממש כאן בכיתה הזו, וגם ההורים שלכם שייכים לעם היהודי, ולעם היהודי יש היסטוריה ארוכה יותר מלכל עם שקיים כיום, אבל עדיין יש אנשים כאלו.

      למשל, שלמה זנד, שממש כתב על זה ספר. אתם צוחקים ילדים? נכון, זה נורא מצחיק שלמי שכתב ספר שמנסה להראות שאין דבר כזה עם יהודי, קוראים שלמה, שם יהודי שנשמר כבר 3000 שנה, מאז שנשא אותו לראשונה מלכו של העם היהודי בארץ ישראל.

      ילדים, יש שופט מוסלמי שלא רוצה לשיר את ההמנון של מדינת היהודים, שהוא אזרח שווה זכויות בה, למרות שהוא שייך למיעוט אתני אחר, כי הוא לא אוהב את הרעיון שיש לעם היהודי מדינה, למרות שהמדינה של היהודים נתנה לו אפשרות להיות שופט עליון בה, ואגיד לכם בסוד: זה לאו דווקא כי הוא היה הכי הכי מוכשר מכל האחרים. זה דווקא בזכות זה שהוא שייך למיעוט האתני האחר. מין צ׳ופר שכזה.

      ועכשיו, ילדים, נלמד כמה ביטויים:
      לירוק לבאר שממנה אתה שותה.
      לתקוע סכין בגב.

      ולקינוח נלמד את המשל על העקרב והצפרדע.

  10. בכלל לא מעניין מה הן השקפותיו של האזרח (גם הוא שופט לשעבר) ביחס למילות ההמנון. משנתקבע בחוק המנון המדינה – אז הוא ההמנון המחייב (מוצא חן או לא מוצא חן) וגם שופט אינו רשאי לעשות דין לעצמו. כשם שבית דין רבני כפוף במסגרתו לחוקי המדינה (החילוניים) אף שהם בעיקרם נוגדים את ההלכה. הצביעות של החוגים השמאלניים היא זו שמשום מה סובלנית כלפיהם

  11. מעניין כמה ג'וברנים יהיו בבגץ לאחר סיפןח ערביי יו"ש . מעניין מה יהיה גורלו של ההימנון ובעצם גורלנו.

  12. תיקון טעות: ההימנון ההולנדי מתחיל במילים 'אני בעל דם גרמני', לא 'דם הולנדי'.

    Wilhelmus van Nassouwe
    ben ik, van Duitsen bloed,
    den vaderland getrouwe
    blijf ik tot in den dood.
    Een Prinse van Oranje
    ben ik, vrij onverveerd,
    den Koning van Hispanje
    heb ik altijd geëerd.

    van Duitsen bloed זה לא 'דם הולנדי', כפי שתרגמו מתוך בורו בוויקיפדיה העברית, אלא דם גרמני.

    שושלת המלוכה ההולנדית, בית אורניה, היא ממוצא גרמני, למי שלא ידע.

    לא רק שהוא 'בן דם גרמני', אלא הוא גם 'נאמן למלך ספרד' (כך היה במאה ה-16 כש'הולנד' נשלטה ע"י ספרד).