בזכות הוראות ותקנות מופרכות, החדשות בטלוויזיה המסחרית מנותקות מהעם בדיוק כמו בשידור הציבורי
כשמדברים על נזקי הרגולציה, בדרך כלל מתכוונים לסחבת, קשיים ובירוקרטיות. רק לעתים נדירות אנו נתקלים במוסד רגולטורי שמזיק לא רק מעצם קיומו אלא גם מעצם תפקודו, כלומר – הוא מתנגש ישירות ובמוצהר עם האינטרס הציבורי. כזו היא הרגולציה החלה על החדשות בשידורי הטלוויזיה המסחריים.
הערוצים המסחריים המשדרים באפיקים 12, 13 ו-14, נדרשים לקיים שלוש הוראות רגולטוריות בנושא חדשות: קודם כל, הם חייבים לשדר חדשות. גם אם הם לא רוצים, הם חייבים. שנית, הרגולטור קובע כמה הערוצים הללו חייבים להשקיע בחדשות. נכון להיום מדובר בסכום עתק של 55 מיליון שקל בשנה לכל אחד מהערוצים. ההוראה השלישית היא הדרקונית והמזיקה ביותר: הערוצים לא יכולים להפיק את החדשות בעצמם. הם נדרשים להקים חברת חדשות נפרדת, שהממשלה היא בעלת מניות בה וממנה בה דירקטורים. הדירקטוריון מפקח רק על התקציב של חברות החדשות ואינו מוסמך להתערב בתוכן השידורים.
כדי להבין למה המדיניות הזו כל כך מזיקה, צריך להתרענן בעיקרון הבסיסי ביותר בכלכלת שוק: מה שגורם למוצרים שאנחנו צורכים להיות טובים הוא המודעות של יצרנים לכך שאם הם לא ישתפרו, המתחרים ינצחו אותם והם יפשטו את הרגל. בשוק שבו העיקרון היסודי הזה לא מתקיים, אין לצפות שהמוצרים ישתפרו. ובשוק החדשות בטלוויזיה בישראל, שלוש ההוראות הרגולטוריות הללו הן שגורמות לכלל הזה לא להתקיים.
המסר ששלוש ההוראות הללו מעבירות לעיתונאי הוא שלא משנה כמה גרוע תהיה, לא משנה כמה הציבור ימאס בך ובעבודה שלך – מקום העבודה שלך מובטח כי הערוץ חייב לשדר חדשות; תנאי העבודה הנוחים שלך מובטחים, משום שהערוץ חייב להשקיע בחדשות עשרות מיליוני שקלים; אף אחד לא יתערב לך בעבודה, כי אתה עובד בתאגיד נפרד שלערוץ ובעליו אין זכות להתערב בו. בתנאים אלה, אין להתפלא שהעיתונאים לא סופרים את הציבור ומגישים כבר שנים חדשות מוטות, חובבניות ולעתים אף שקריות, מבלי שהם נדרשים לתת דין וחשבון לאף אחד.
אף שמדובר בשידור מסחרי פרטי, הרגולציה הדרקונית הזו מבטיחה לציבור הישראלי את כל מה שרע בשידור הציבורי: עיתונות רעה שלא חייבת דין וחשבון לאף אחד ולא סופרת את הציבור. בשידור המסחרי החדשות אמורות להיות איכותיות יותר, כי בניגוד לשידור הציבורי יש לציבור דרך להעביר מסר למי שעושה את החדשות: כשהציבור לא אוהב כתב מסוים או תוכן מסוים הוא מזפזפ לערוצים אחרים וטובים יותר ואחריו הולכים המפרסמים, באופן שמחייב תגובה מצד בעלי הערוצים שמפסידים כסף. אלה, בתורם, יבדקו מי במערכת החדשות עצבן את הצופים, ומה ניתן לשפר כדי להחזיר את המפרסמים ואת הכסף. אבל כשלבעלים אסור להתערב בנעשה בחדשות, השרשרת הזו מתנתקת ואין שום דבר שגורם לעיתונאים להתיישר לפי רצונו של הציבור.
טייקוני פנטום
סוגיית הרגולציה על חדשות בשידורים מסחריים נפתחה לאחרונה לדיון בהצעת החוק לאסדרת הערוצים הייעודיים שמקדמת ח"כ שרן השכל, במסגרת ועדה מיוחדת בראשות ח"כ יואב קיש. כשעלתה השאלה איזו רגולציה מוחלשת יש להחיל על שידורי החדשות של ערוצים 20, 9 והערוץ בערבית, הפתיעו נציגות משרדי האוצר והמשפטים ונעמדו על רגליהן האחוריות נגד האפשרות להסיר מהערוצים הקטנים את החובות הללו. "זו ליבת הרגולציה!", הזדעקה עו"ד אלידור בלינטר, נציגת משרד המשפטים בדיון.
מה הסיבה למרכזיות של הרגולציה הזו, לשיטת אותם פקידים? החשש הוא שללא פיקוח תיפגע היושרה בשידורי החדשות, ושאם לא נמנע מבעלי הערוצים לערב את השיקולים המסחריים שלהם בשידורי החדשות, נקבל "חדשות מטעם". לא נוכל לראות תחקירים שיחשפו סודות של חברות מסחריות שמקיימות קשרי בעלות עם הערוצים, וגם לא של חברות שמפרסמות באותם ערוצים. על פניו טיעון שובה לב, אבל הוא לא עומד במבחן המציאות ולמעשה מעולם לא עמד.
מאז ומתמיד החדשות המסחריות בטלוויזיה פעלו במסגרת תחרותית שהייתה אמורה למנוע תופעות שכאלה, אלמלא הרגולטור היה מסרס את התחרות. גם בתקופה שבה ערוץ 2 שידר לבדו ללא תחרות מצד ערוץ 10, עדיין היה אפשר לסמוך עלעיתונים למשל שיעשו תחקירים על חברות שערוץ 2 מנוע מלתקוף מסיבות מסחריות. כשהתחילה התחרות בין ערוץ 2 לערוץ 10, הטיעון הזה איבד את מעט ההיגיון שאולי היה בו.
ראיה נוספת למופרכות הטיעונים הללו היא העובדה שאין כזו רגולציה על העיתונות המודפסת והאינטרנטית. כמובן, מצבה של העיתונות הזו רחוק מלהיות משביע רצון, אבל בכל מקרה אין כל בסיס לטענה שרמת האתיקה בחדשות בטלוויזיה היא גבוהה יותר מאשר בעיתונות הכתובה, ובשני הענפים האתיקה בקרשים. 25 שנים חלפו מאז שערוץ 2 החל לשדר תחת ההוראות הרגולטוריות הדרקוניות הללו, ולמרות זאת הדבר לא הביא להצטיינות אתית מצד חברות החדשות הטלוויזיוניות.
אולם השגיאה החמורה ביותר של משרדי האוצר והמשפטים שממשיכים לקדם את המדיניות המזיקה הזו היא בקריאה לא נכונה של המפה. המדיניות הזו מבטאת תפיסה מרקסיסטית שלפיה בעלי ההון הם הרע המוחלט, שכל תכלית הרגולציה באשר היא קיימת היא להגן מפניהם. זו רחוקה מלהיות תפיסת העולם של הציבור בישראל.
האויב האמיתי של האתיקה העיתונאית ושל חופש הביטוי בכללו הוא הממסד העיתונאי בישראל. כשהעיתונאים לא סופרים את הציבור, לא מרגישים שהם עובדים עבור הציבור וכן מרגישים שתפקידם לחנך את הציבור, חופש הביטוי נפגע. אין מי שיתווך לפוליטיקאים את רחשי הלב של הציבור, את סדר היום שלו ואת עמדותיו האמיתיות בסוגיות שעל הפרק. הדרך היחידה לגרום לעיתונאים לבצע את תפקידם החיוני כל כך לתפקודה של הדמוקרטיה, היא בכיוון ההפוך מזו שמשרדי האוצר והמשפטים הולכים בה. יש להכפיף את העיתונאים לאינטרסים המסחריים של בעלי הערוצים, שהם הביטוי המזוקק ביותר להעדפות הציבור.
יש הקבלה ברורה בין ההתעקשות של הפקידים על הפרדה בין בעלי ההון לבין המיתוס כאילו יש להגן על עצמאותם של פקידי ממשלה מפני התערבות פוליטית. שיקולים פוליטיים של נבחרי ציבור, בדיוק כמו שיקולים מסחריים של בעלי ערוצים, הם ביטוי אותנטי להעדפותיו של הציבור. העיתונאים והפקידים הם שתי קבוצות מנותקות, בעלות מודעות דמוקרטית קלושה, אשר המחויבות שלהם לערכי הגילדה שבתוכה הם פועלים גבוהה יותר מהמחויבות לציבור שאותו הם אמורים לשרת.
בתנאים אלה אין להתפלא על העיוורון הרגולטורי לאינטרסים האמיתיים של הציבור. במקום להגן על האינטרס הציבורי מפני עיתונאים גרועים – כמו אילנה דיין מעלילת הדם או נביא הכזב אמנון אברמוביץ' – נצמדים הפקידים לתפיסה כאילו אתיקה עיתונאית היא עניין מקצועי טהור ואובייקטיבי, שאין לזהמו בשיקולים מסחריים.
הציבור לא יכול להצביע בשלט
ההוכחה הניצחת ביותר לכך שהרגולציה על החדשות בטלוויזיה כשלה, היא העובדה ש-70% מהישראלים לא נותנים אמון בתקשורת הישראלית. כשזה נוגע לחדשות בעברית בטלוויזיה, לציבור יש ברירה בין החדשות בתאגיד – שעובדיו לא סופרים את הציבור כי ככה זה בשידור הציבורי – לבין החדשות בערוצים המסחריים, שעובדיהם לא סופרים את הציבור כי ככה הרגולטור החליט. זו לא באמת ברירה.
אבל יש גם חדשות טובות: הרגולציות המופרכות הללו לא צפויות לחול על הערוצים הייעודיים, לפחות לא בשלבי ההתפתחות הראשונים שלהם. האיסור שהוחל על ערוץ 20 לשדר חדשות יוסר ממנו לאחר שתושלם החקיקה בשבועות הקרובים.
בערוץ 20 לא תהיה חובה לשדר חדשות, להשקיע עשרות מיליוני שקלים בחדשות ולתת לעיתונאים לעשות מה שבראש שלהם. ניתן לצפות שהחדשות בערוץ 20 יהיו מאוזנות יותר ומחוברות יותר לציבור, ולא רק בגלל הצהרת הכוונות האידאולוגית של הערוץ. העיתונאים בערוץ הזה יהיו מחוברים בארנק למה שהציבור חושב עליהם, וזה מעל ומעבר למה שהחדשות בערוצים הגדולים מציעות לנו.
שנים אני לא צורך חדשות – ואם כבר, אז לא בארץ.
כש tunein זמין לכל אחד – לא ברור לי למה הרייטינג לא מגיע ל 0%
תודה לא ידעתי שהמצב בישראל כל כך חמור.
לא משנה אם יש רגולציה או לא
אי אפשר להאמין לחדשות בכל מקרה. יש לזכור שמדובר כאן בגוף למטרות רווח ולא למטרות הסברה לציבור. כל עוד יש רווח הכל בסדר. הרווח עצמו יכול להיות מתקציבים של המדינה אם אף אחד לא צופה בתכניות או מפירסום אם יש צופים. לכן השיטה שלנו צריכה להיות להפסיק לצפות בטלויזיה או לקנות עיתונים. זאת הדרך היחידה בא אפשר לשלוח מסר לאותם מנהלי השידורים השונים.
ממה שהבנתי גם החוק החדש שמציעה השכל ומקדם איוב קרא עם יואב קיש לא שווה הרבה. למה הם לא מבטלים כליל את הרגולציה ההרסנית?
שני הערוצים הפרטיים 2 ואחר כך 10 הוקמו על ידי מפלגת העבודה וכך בדיוק הם נראים. כל המשמעות של היות גוף פרטי הוחטא ולא קיים. זה משום שמפלגת הליכוד לא הקימה ערוצים פרטיים והליכוד כלל אינו מנהל מדיניות על פי תפישת העולם המוצהרת שלו אלא נגרר אחרי הסוציאליסטים!
הרגולציה והברוקרטיה גם הורסת את כל בעלי העסקים ממש חונקת אותם וחבל שכך כל שנה נסגרים עשרות אלפי בתי עסקים בגלל רגולציה ובירוקרטיה.
הגרוע ביותר הינו המע"מ – מס ערך מוסף. אסור לאחר אפילו לא באלפית כי הקנס על כך נוראי. חוץ מזה שזה משנה את כל חישוב הערך תמורת הסחורה או שירות חוץ מזה שזה מס דרקוני ולא צודק, הוא מעמיס על בעלי עסקים וגוזל מהם זמן ומרץ.
המאמר הבהיר מה קורה למה המצב כזה. שוב המשפטנים שולטים בכל מטרור.
שלטונם המוחלט של המשפטנים – בית המשפט והפרקליטות
כאשר שופטי בית המשפט העליון או מבין בכירי רשויות האכיפה אינם שבעי רצון ממי בקרב המדינאים, אי שביעות רצון זו מוצאת דרכה אל כור מחצבתם של רוב השופטים – הפרקליטות. זו המורה למשטרה לפתוח בחקירה סמויה נגד פוליטיקאים. תיקים אלו נערמים בפרקליטות כשגורלם עדיין אינו ברור. שביעות או אי שבעות הרצון של שופטי בית המשפט העליון שוב מוצאת דרכה אל הפרקליטות שבידה ההחלטה על הכנת כתבי אישום כנגד אותם פוליטיקאים. אלו נסחטים לפעול בדרך שתשביעה רצון. היועץ המשפטי יכול להחליט אם להעמיד מי מהפוליטיקאים לדין או לא. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא בא לעולם כדי לקבוע אם להעמיד אדם לדין אלא כדי ליעץ תוך מסירת חוות דעתו המשפטית. הממשלה מצדה יכולה לקבל את לדחותה ולו מותר להביע השגותיו בפניה בלבד ולא בפני בג"ץ. עובד מדינה הפונה לבג"ץ מפר אמונים בהתאם לסעיף המשמעת של חוק שירות המדינה. בין קורבנות אותה השיטה היו האישים הבאים:
*רפאל איתן ז"ל היה רמטכ"ל ונלחם בכל מלחמות ישראל. הוא היה מועמד להיות השר לבטחון פנים. אלא שבעיני המשטרה היה דעתן מידי בעל דעות עצמאיות משלו בכל הקשור לאופן התנהלותה הרצוי של המשטרה. ניצב אסף חפץ הטיל עליו האשמות שוא של הוצאת חומר מהמשטרה לצרכים מפלגתיים. רצונו היה לנקום על שסולק מתפקידו כמג"ד על ידי אלוף פיקוד צפון של אז רפאל איתן. ניצב חפץ היה חלק מהתרבות האירגונית אותה רצה רפאל איתן לשנות. הלה היה רגיל באי עשיה משטרתית ובמקומה מילוי ניירת בסטטיסטיקות על עשיה. לכן לא היה מעונין לעבוד תחת מרותו של רפאל איתן. כך מהר מאוד צץ לו כתב אישום. בית המשפט ביטל את כתב האישום, כי הבינו שם שכל המטרה היתה למנוע ממנו לשמש כשר לביטחון הפנים. רפאל איתן זוכה אך ויתר על התפקיד.
*חיים רמון היה שר משפטים אשר החליט והודיע שכך החליט, לבצע רפורמה מרחיקת לכת במערכת אכיפת החוק. הוא עמד לטפל בעניין התיקים הפתוחים נגד אישי ציבור וגם למנות נציב קבילות ותלונות על הפרקליטות. הפרקליטות מצדה התנגדה וממשיכה בהתנגדותה. היועץ המשפטי לממשלה בן יאיר גמר אומר למנוע ישומן של אפילו במקצת ממטרות אלו. סמוך לאחר הודעתו של חיים רמון הכריז היועץ בן יאיר שהתיק החקירה נגדו בעקבות מתלוננת, מתאים להגשת כתב אישום. זאת לפני שנעשה עימות בין חיים רמון למתלוננת. לחיים רמון גם שונאים רבים מהפלג הסוציאליסטי על כך שהעז לפרק את חברת העובדים המפסידנית שהמדינה היתה צריכה לשלם את הפסדיה. גם אם ההאשמות המתלוננת נגדו נכונות, הרי שהעיתוי בעיתי מאוד.
המשך –המאמר מבהיר מה קורה שוב המשפטנים שולטים בכל בטרור.
*יעקוב נאמן היה מועמד להיות שר המשפטים אך לרעתו זכרו לו את עמדותיו שהביע בנושאים שלבית המשפט רגישות להם. במשרד המשפטים לא היו מעונינים בו בשל כונותיו לבצע שינויים שלא מצאו חן בעני היושבים שם. לפני השבעת הממשלה ותחילת כהונתו של יעקב נאמן כשר המשפטים. נודע על רצונו להחליף את היועץ המשפטי בן-יאיר מהממשלה הקודמת. יעקב נאמן אישר בפני בן יאיר את הכונה להחליפו. כעבור יומיים שעות ספורות לפני הצגת הממשלה הודיע בן יאיר לנתניהו שאסור לו למנות את נאמן לשר המשפטים, מהסיבה שהחליט על חקירה נגדו. ראש הממשלה הודיעו כי בכוונתו למנותו ואם יש חשד פלילי – שיעמידו לדין. עוד הודיע לו שאין בידו סמכות החלטה על מינוי שרים. נתניהו פעל באומץ ולפי כללי המינהל התקין. כתב אישום לא אחר לבא. באפלת הפרקליטות היה במשך שנים תיק חקירה נגדו. מייד הוא הוסב לכתב אישום בו שני סעיפי האישום העיקריים – בתצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועדות שקר במשטרה. אישום כזה על ידי מי שאמונים על תצהירים כוזבים הינה עזות מצח בפני עצמה. התצהיר שהיה חתום עליו נוסח על ידי אחד מעורכי הדין המועסקים במשרד הוא ביקש להיחקר, במשרד המשפטים הוחלט לא לחקרו. עדותו הראשונה היתה בבית המשפט, לתמיהתו של השופט על שלא זומן לחקירה. נאמן זוכה לאחר שנה של דיונים תוך ביקורת קשה על המשטרה והבכירי התביעה. פרקליטת המדינה היתה עדנה ארבל והיועץ המשפטי היה מיכאל בן יאיר.
*צחי הנגבי בהיותו שר משפטים נפתח נגדו תיק חקירה. ההאשמות: מירמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. טענה מגוחכת נוכח שכיחותה של תופעת המינויים בשירות המדינה ומה גם שהיא אינה נחשבת תופעה פלילית. גם לדברי השופט יואל צור: 'החלטתו של היועמ"ש הקודם לפתוח בחקירה פלילית ולאחר מכן להגיש כתב אישום איננה שוויונית, ויש בה משום 'יצירת עבירה פלילית'. השופטים שחם ורומנוב דוקא קיבלו העקרונית את טענת הפרקליטות, כי מינויים פוליטיים הינה עבירת מירמה והפרת אמונים. עבירת הפרת האמונים לא יוחסה מעולם בהקשר למינויים פוליטיים. כמה מוסר כפול וצביעות יש בכך נוכח העובדה שפרקליטים ושופטים נבחרים על ידי עצמם על בסיס התאמתם הפוליטית. צחי הנגבי הורשע בעבירה אחת – עדות שקר וגם בכך מוסר כפול היות ואלו התובעים והמרשיעים עוסקים בכך בעצמם. הוא לא הסכים להתפטר מתפקידו כשר משפטים ותיק החקירה נגדו במשך כל זמן כהונתו נשאר פתוח. כך נעשה השר כנוע ונענה לרצון בית המשפט. תיק החקירה נסגר עם סיומו את תפקידו.
*ראובן ריבלין היה מועמד להיות שר המשפטים אלא שדעתו עד אז היתה שבית המשפט העליון נוטל סמכויות יתר ובניגוד לעמדת הכנסת. מייד נפתח נגדו תיק חקירה. ריבלין, נחשד כי בשל קשריו עם הקבלן דודי אפל – כיון שאפל מימן עבורו אירוע פוליטי וארוחה במסעדה בעלות של 800 שקל. חשד נוסף שסייע להסדרת ויזות לארצות-הברית לילדיו של אפל. כמו כן בסיוע לגיוס תרומות לארגון 'שמע', פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים. מעתה לצורך הענין מעשים אלו נעשו פליליים. הוא גם נחשד מסירת מידע לדוד אפל מתוך ישיבת של הוועדה לבחירת שופטים, גם בשיבוש הליכי חקירה נגד יצחק מרדכי. ריבלין נחקר במשטרה במשך אחת עשרה שעות רצופות. נפתחו נגדו שבעה תיקים רק משויתר על משרתו זו באפריל 2004 היועץ מזוז סגר ששה תיקים מחוסר אשמה ותיק אחד מחוסר ראיות.
סוף –המאמר מבהיר מה קורה שוב המשפטנים שולטים בכל בטרור.
*אביגדור ליברמן היה מועמד להיות השר לבטחון פנים, אלא שגם הוא לדעת המשטרה והפרקליטות דעתן ובעל עמדות עצמאיות מדי, כך התגלה מידע ש"חייב" חקירה. התיק נסב על חשד שהחל משנת 2001 בעת שליברמן כיהן כחבר כנסת ושר, אנשי עסקים העבירו מיליוני דולרים לחברות בשליטתו. סעיפי האישום: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. התיק נסגר משזה ויתר על תפקידו ונפתח מחדש שמונה שנים מאוחר יותר בדיוק לפני חתימת הסכם קואליציוני. התיק העיקרי נסגר מחוסר תשתית. במקומו נפתח תיק "קטן" על מירמה והפרת אמונים במינוי יועץ במטה החוץ שהפך שגריר כתגמול על שהדליף לליברמן פרטים אודות החקירה הסמויה נגדו בפרשת חברות הקש.
*דרור חוטר ישי יושב ראש לשכת עורכי הדין: הוא מתח ביקורת נוקבת על רודנות ועריצות בג"ץ. הוא התנגד לאקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק וביקר חריפות את השופטים כולל שכרם והכנסותיו של אהרון ברק מספריו. בתמורה זכה לפי רצון אהרון ברק לכתבי אישום כביכול בעבירות מס חסרות כל בסיס. העונשים המצטברים על העבירות בהן הואשם היו שבעים שנה. סופו של דבר זוכה מאלו.
לא רק בענייני עמדות כוח אלא גם למען עמדה אידאולוגית פוליטית מכופפים פקידי המדינה את הממשלה המפחדת לקדם את מדיניותה. הממשלה מקבלת החלטות ואילו הפקידים המשפטנים מודיעים על "קשיים משפטיים" ו"עמדה משפטית" שונה. העם שברובו אינו משפטן אינו יכול להתמודד מול פרקליטים שמגייסים את מקצועם על כל התחבולות המנומקות וכך הופכים את עיסוקם המקצועי קרדום מדיני לחפור בו. אלו השייכים לצד "הנכון" של המפה הפוליטית מקבלים גיבוי מצד "רשויות החוק" במיוחד מטעם פרקליטות המדינה. אלו שאינם בצד הנכון או פועלים בניגוד לעמדה המדינית השלטת בפרקליטות זוכים לנחת זרועה. הפרקליטות מגישה אישומי סרק לא רק נגד מדינאים. מדי שנה הפרקליטות מעמיסה על המשטרה אלפי תיקים פוליטיים כשזו מחוייבת לחקור עד הסוף, גם כשמתגלה כבר בהתחלה שאין כל חשד לפלילים וכך לעצור ולהגיש כתבי אישום בלתי מוצדקים בעליל. אלפי צעירים נורמטיביים נעצרים ונגד מאות מהם נכתבים כתבי אישום והם מובלים אל בתי המשפט. הפרקליטות גם מגבה את המשטרה בכל מעשי אלימות קיצונית ואף ללא כל מעשה לא חוקי מצד אלו ששדעתם המדינית שונה.
לעומת כל אלו, אלפי תיקים פליליים רגילים נגנזים כדי להפחית מעומס התביעה בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה. כך מבזבזת המשטרה משאבים על מה שהפרקליטות מורה לה על חשבון מלחמה בעברינות ובפשיעה. האנרכיה הקיימת מקילה על המשפטנים לשלוט. זו הדרך להשגת השררה לפסוק בעניינים פוליטיים. הפרקליטות ביחד עם בית המשפט העליון שולטים על עם ישראל, הכנסת והממשלה. הבעיה הינה כוחם הרב של הפרקליטים המגובים על ידי אירגונים בינלאומיים הממומנים על ידי בנקים בינלאומיים. אלו תומכים ב'קרן לישראל חדשה' שחבריה עובדים בפרקליטות, הכל למען חיסולה של מדינת ישראל. פרקליטות המדינה מלאה בסוכני 'הקרן לישראל חדשה' אלו מאימים בשם החוק והמשפט הבינלאומי שאם לא יעשה כדרישותיהם יבולע לישראל בשל "החוק הבינלאומי" ו"המשפט הבינלאומי" מומחים ידועי שם למשפט בינלאומי סתרו טענותיהם מפורשות בהיותן שקרים ניבזיים. הממשלה הנבחרת כדי לשלוט פוחדת לבצע את תפקידה ואילו הפקידים שתפקידם לבצע את החלטות הממשלה הנבחרת מפחידים אותה ומחליט במקומה. כך תפסו הנוכלים השקרנים הגדולים ביותר את השלטון. פרקליטת המדינה, הינה זרוע ממשלתית שאמורה לבצע את מדיניות הממשלה אך זו פועלת ללא לאות כדי לחבל בהשגת מטרותיה בתירוצים משפטניים שונים ומשונים.
בגלל חוסר אמון הממשלה בעמדות המשפטיות של אלו האמורים לבצע את מדיניותה מונתה ועדה אדמונד לוי אשר המלצותיה המבוססות משפטית מבטלות את אמינות תרוצי הפרקליטות. הפקידים הממשלתיים ממשיכים לחבל בהחלטות הממשלה. דוגמא: החלטת הממשלה לבטל צוים כ"צו שימוש מפריע" שהוא עצמו מפריע לחיים התקינים של תושבי יו"ש, אלא שהפרקליטות בשלה. השרים מצדם חוששים מהפקידים הממשלתיים. התנהלותן הבלתי אחראית של המשטרה ושאר רשויות החוק פוגעת לא רק באזרחי ישראל, אלא גם באינטרסים הלאומיים של המדינה.
כח משחית!
-מעסיקים עלולים לנצל את כוחם לרעה אז כדאי לתת כח לאנשי ההסתדרות!
-מנהלי ערוצי הטלויזיה עלולים להטות את החדשות אז כדאי לתת כח לפקידי משרד התקשורת!
-פוליטיקאים עולים להיות מושחתים אז כדאי לתת לבג"ץ כח לשפוט הכל!
אנשים עולילם להשתמש בכח לרעה, אז כדאי לתת כח לאנשים אחרים כי הם בטוח לא יושחתו!
לו רק הייתה ממשלת ימין ולא ממשלה בראשות שלי יחימוביץ, אולי היינו רואים שינוי….
כמה שטויות, שיעזור לכם (איזהו) אלהים!
עיתונאות (ולא עיתונות) איננה מוצר צריכה רגיל. מדובר במרכיב אינהרנטי במערכת הפוליטית ולא בכדי היא מכונה גם "הרשות הרביעית". מכאן, שכל הדיון סביב מוצר, זפזופ, פיטורי עיתונאים וכל הבלבלול מוח הזה כלל לא רלוונטים לשאלת תפקידה של העיתונאות או של העיתונאים. הכותב גם לא מפריד בין גופי תקשורת ציבוריים, ממשלתיים ומסחריים ומתייחס לכולם כאל יחידה אחת, מכאן אוסף הכשלים הלוגיים וחצאי האמיתות.
יש כאן שאלות אחרות לגמרי: האם המידע שמספקים העיתונאים הגון? האם הידיעות עונות לשאלת החשיבות והעניין? האם העיתונאים מבקרים את השלטון – כל שלטון – בצורה המאפשרת לציבור להשכיל ולקבלת החלטות בבואו לקלפי.
בנקודה אחת אפשר להסכים: העיתונאות נכשלה. בהתחשב באחוזי ההצבעה לליכוד ניכר שהעיתונאים כיום נכשלים במידת הביקורתיות שלהם. צריך להבהיר אחת ולתמיד: בראש המדינה עומד שקרן (וזו עובדה שגם בימין מאשרים) גנב לכאורה (לכאורה, לכאורה) ואדם שיכולתו להניע מהלכים מדיניים או כלכליים שואף לאפס. הגיע הזמן שתבינו שלא לעולם חוסן, בסוף הטובים מנצחים.