רוצים לשפר את תנאי העובדים? פתחו את השוק לתחרות חופשית

בעולם בו שורת הרווח היא המניע העיקרי, למעסיק משתלם לשמור על עובד מרוצה ועל סביבת עבודה איכותית כדי שיפיק את המירב עבור העסק

עובדים מרוצים שווים יותר לעסק. משרדי גוגל בישראל | פייסבוק

שנים ארוכות של תעמולה כלכלית סוציאליסטית בנוסח ההסתדרות ושלי יחימוביץ' גרמו לנו להאמין כי ברגע שנותיר את בעלי העסקים ללא חוקים המגבילים אותם ושומרים על העובדים מפניהם, נחשוף את הציבור לתנאי תעסוקה מחפירים וניצול ועריצות מצד הטייקונים וחברות הענק.

בפועל קורה בדיוק ההיפך. עובדים משפרים את תנאיהם ואת שכרם ככל שהשוק נקי מרגולציות, וכמעט בכל מדינה שפתחה את השוק לתחרות ופעלה להסרת חסמים רמת המשכורות עלתה באורח פלא. אז מדוע ככל שהשוק חופשי יותר, כך אנו עדים לתופעות של עליית התנאים והשכר לעובדים ולא להיפך?

ניקח לדוגמה את צ'ילה, אשר לפי נתוני הבנק העולמי היא המדינה שעברה את השינוי הדרמטי ביותר בתחום הכנסת העובדים, והחל משנות השבעים סיפקה קצב גדילה משמעותי במשכורות.

נתוני הכנסה ותל"ג של צ'ילה

כלכלת צ'ילה שנפגעה קשות תחת מספר שנים של שלטון סוציאליסטי בראשית שנות השבעים, עברה סדרה של רפורמות מקיפות שפתחו את השוק להשקעות זרות וביטלו חסמי מסחר פרוטקציוניסטים, והפריחה שחוותה זכתה לכינוי "הנס של צ'ילה", אותו טבע הכלכלן חתן פרס נובל מילטון פרידמן.

בשנת 1973, שנת הדחתו של השלטון הסוציאליסטי במדינה, עמדה המשכורת השנתית הממוצעת בצ'ילה על $1,320 בשנה. תוך עשרים שנים המשכורת שילשה את עצמה ובשנת 2013, כארבעה עשורים לאחר מכן, הגיעה ל- $15,270 בשנה.

גם בנתונים הכלכליים של בריטניה ניתן לראות כיצד שינוי מדיניות כמו זה שהובילה מרגרט תאצ'ר החל משנת 1979 הוביל לשיפור בתנאי העובדים ובהכנסתם. תהליכי ההפרטה, רפורמות בתחום הרגולציה והפחתת כוחם של האיגודים המקצועיים הגבירו את קצב גדילת המשכורות באופן כמעט מיידי.

בשנת 1978, טרם עלייתה של תאצ'ר לשלטון, המשכורת הממוצעת באנגליה עמדה על $5,840 בשנה. נתון זה הכפיל את עצמו תוך ארבע שנים, ותוך עשרים שנה גדלה המשכורת הממוצעת גדלה פי ארבעה. מגמת הצמיחה שהחלה בשנות השמונים נמשכת עד היום, כאשר המשכורת השנתית הממוצעת באנגליה עומדת על סך של $43,390.

אך הדוגמה הטובה ביותר לכך שפתיחת השוק מובילה לקפיצה כלכלית משמעותית ביחד עם שיפור תנאי העובדים היא סין. טרם יישום הרפורמות הכלכליות הנרחבות שהחל בשנת 1978, עמדה המשכורת השנתית הממוצעת על $200 בלבד. היום היא מגיעה לכמעט $8,000 בשנה והמדינה כולה הפכה לאחד הכוחות הכלכליים המשפיעים בעולם. קפיצה מדהימה זו בזמן כה קצר -מהפכה של ממש – התאפשרה בעיקר בזכות מעבר מכלכלה מתוכננת לשוק פתוח להשקעות ולסחר חופשי, הסרת הפיקוח על מחירים ועידוד המגזר הפרטי על חשבון הציבורי.

השכר השנתי הממוצע בסין

אלה הן רק כמה דוגמאות בולטות, אך הדבר נכון באופן כללי לכל מדינות העולם. לפי נתוני הדו"ח השנתי של מכון פרייזר הקנדי, ממוצע המשכורות השנתי של עשרת האחוזים התחתונים במדינות הקפיטליסטיות ביותר עומד על $11,283 בשנה, בעוד העשירון התחתון במדינות הכי פחות חופשיות כלכלית עומד על $1,080 בשנה. כלומר, אפילו העניים ביותר במדינות בעלות כלכלה חופשית, יחשבו אמידים מאוד במדינות בהן השוק אינו חופשי.

אז איך קורה שבשוק חופשי בו "השורה התחתונה היא כסף" והמעסיקים חופשיים מחוקים המגבילים אותם, העובדים דווקא מרוויחים הרבה יותר? התשובה נעוצה בגוף השאלה. דווקא בגלל ששורת הרווח היא המניע העיקרי של בעלי העסקים, נוצר מצב בו למעסיק משתלם לשמור על עובד מרוצה ועל סביבת עבודה איכותית על מנת שיפיק את המירב לעסק וישאר כמה שיותר זמן.

תורת השכר היעיל גורסת כי בשווקים פתוחים מעסיקים משלמים שכר גבוה מגובה שכר השוק לעובדים כדי להגביר את יעילותם ותפוקתם. במילים אחרות, למעסיק משתלם לשלם לעובד שכר העומד בציפיותיו על מנת לוודא ביצועים מקסימאליים לארגון, וגם לחסוך עלויות נוספות למעסיק בטווח הרחוק.

בסביבת עבודה מלחיצה בה העובד מרוויח שכר נמוך, סובל מחוסר הוגנות או התעמרות מצד המעסיק, אז העסק עצמו יסבול מתחלופה גבוהה של עובדים ומחוסר מוטיבציה של הצוות. מצב זה יוביל לתפוקה נמוכה ובסופו של דבר להפסדים לבעל העסק.

במחקרים שנעשו בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת קווינס ובמכון גאלופ העולמי נמצא כי עובדים החשים חוסר סיפוק ממקום עבודתם נעדרו ב-37% יותר, סבלו מ-49% יותר תאונות ועשו שישים אחוזים יותר טעויות בעבודה מאשר עובדים מרוצים ומחוברים למקום עבודתם.

בארגונים עם ציונים נמוכים של מעורבות העובדים, העסק ספג ירידה של 18% בממוצע בפריון העבודה, ירידה של 16% ברווחיות, ירידה של 37% בצמיחת העבודה וירידה של 65% במחיר המניה לאורך זמן. כמו כן, מקומות עבודה שהראו ביצועי מעורבות גבוהים של העובדים נהנו ממאה אחוז יותר בקשות להעסקה.

מחקרים מראים שסביבת עבודה מלחיצה וקשה מגדילה את שיעור התפטרות העובדים בכ-50%. העלות המינימאלית הממוצעת להחלפת עובד כוללת זמן ועלות גיוס ותקופת הסתגלות והתמחות בתפקיד היא כ-20% ממשכורתו השנתית של העובד בממוצע. לכן עסק שלא ידע לשמור על העובדים שלו יספוג הוצאות כבדות מיותרות אשר יפגעו בסופו של דבר בתוצאות והאפשרויות העסקיות שלו.

עסק שלא שומר על הוצאות רזות ככל האפשר לא יצליח לשרוד בשוק חופשי תחרותי, וה"השורה התחתונה" היא זו שבסופו של דבר תכריח אותו לשנות הרגליו ולהפוך למעסיק טוב יותר או להתרסק.

מתחרים אשר מספקים תנאים נאותים לעובדים יכולים להרשות לעצמם להוריד מחירים עקב הוצאות נמוכות יותר ולהשקיע בפיתוח העסק, בעוד בעל עסק בו העובדים אינם מרוצים יאבק כל הזמן כדי לכסות את עלויות שגיאותיו. השוק החופשי למעשה מנפה מעסיקים נצלנים, מתגמל מעסיקים איכותיים ומאפשר סביבה טובה יותר לעובדים.

בשוק חופשי, עקב מגוון אפשרויות רחב יותר, ישנם יותר עסקים ומקומות עבודה לאזרחים. ריבוי מקומות העבודה יוצר את אחד המנועים החשובים לכלכלה ולשמירה על זכויות העובדים בו הכוח עובר למעשה מהמעסיק למועסק. בשוק מועט רגולציות המעסיקים מתחרים על העובדים ולא להיפך. מעסיק שרוצה למשוך אליו עובדים טובים ידאג לתנאים טובים, שכר מספק וסביבה בריאה להצלחה.

מעסיקים רבים כיום מספקים הטבות כמו מעון לאמהות עובדות, חדרי כושר וארוחות מפנקות אשר ימשכו אליהם את העובדים הטובים ביותר ויגרמו להם להישאר במערכת לאורך כמה שיותר שנים.

שוק ההיי-טק הישראלי הוא דוגמה חיה ובועטת לתנאים המעולים אותם מאפשר השוק החופשי, והעובדים בתחום זה נהנים מסביבת עבודה נוחה ומשכורות גבוהות. הסיבה לכך נעוצה בתחרות הרבה שיש על העובדים בתחום, וזאת עקב הצמיחה הגוברת בשוק והביקוש הגדל לעובדים איכותיים בתחומם. עובד מרוצה בתוך תרבות ארגונית טובה יתן תפוקה גדולה יותר, יתמיד בעבודתו ויהיה יעיל הרבה יותר עבור המעסיק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. התעמולה כלכלית סוציאליסטית בנוסח ההסתדרות ושלי יחימוביץ פועלים לתגמל את הבטלנים וחסרי הכישורים וכל זאת בשם ה"שוויון" הערטילאי. ערטילאי , משום שגם כאשר מושג ה"שוויון" המיוחל, עדיין יש כאלה ששווים יותר….

  2. ההפרטה הוזילה את מחירי הצריכה.
    לצערי ההפרטה לא הגיעה למיצוי של מאה אחוז.
    אני חושב שצריך להפריט עוד קוי תחבורה.
    לא יקרה כלום אם יהיו יותר חברות קטנות.ןפחות חברות גדולות.גם מוניות שירות יסייעו היכן שחברות תחבורה לא נמצאות.בשעות מסוימות ואיזורים מסוימים.

  3. התנסתי ב"טוב" הסוציאליסטים. השרותים הציבוריים בהם עבדתי – לא זו איננה טעות למקומות עבודה ציבוריים ריח של בית שימוש, מלאים אותם. התעמרות האחראים בעובדים בשרותים הציבוריים היא איומה וללא קשר לביצועי העבודה.

  4. זו פשטנות. אם התארגנות עובדים וחקיקה סוציאליסטית רעות לעובדים, מדוע הן זוכות לתמיכה שלהם?..

    ארגון עובר שלבים בחייו.
    כשהארגון נוצר, מתארגן, מתבסס ורוכש מוניטין- אין טעם בדרישות סוציאליסטיות. העובדים רוצים להתקדם ( ויש לאן), לעמוד באתגרים וכו׳.
    בארגון מבוסס, שיש לו נתח שוק קבוע, שכבר ביסס מוצרים, כשהבעלים מחפש למשוך דיווידנדים ולא לפתח את החברה-גם העובדים רוצים נתח,ומתארגנים.
    כשהארגון מנסה להתייעל – בודאי שהעובדים מגיבים בהתארגנות.
    לא מעניינת אותם טובת השוק- טובתם האישית היא בהגנה סוציאליסטית.

    אולי המדינה צריכה, חוץ משוק חופשי, גם לנסות לאזן את גיל החברות- לעמוד בפיתוי לתת לטבע סיוע להקים עוד מפעל בפריפריה, ולעזור דווקא לחברה צעירה ששוקלת להקים את המפעל הראשון שלה.

  5. מעניין שנפלאות שוק העבודה המתוארות במאמר לא הגיעו למדינת ישראל.
    שוק העבודה שלנו כיום הוא שוק עבדים. השכר של כמחצית מהעובדים נושק למינימום, ומעטים משתכרים בכבוד, וגם זה תמורה שעבוד של שעות רבות הפוגעות במשפחה, בזוגיות, בגידול הילדים ובשעות הפנאי. המדינה מעולם לא היתה עשירה יותר, והישראלי הממוצע מעולם לא היה מותש יותר מהמירוץ אחרי ההשרדות הכלכלית.
    העובדים היחידים המסוגלים להגן על עצמם במידה כלשהי הם העובדים המאוגדים. והם לא הרוב. המאוגדים יכולים במידות שונות של הצלחה להאבק בניצול, בפיטורים שרירותיים, בתנאי עבודה קשים. לא פלא שבשנים האחרונות עולה אחוז המאוגדים, בעיקר בעקבות עבודה קשה ומסורה של ארגון כמו "כוח לעובדים", שמזכיר להסתדרות לשם מה היא נוסדה. מאבקים כמו של עובדי חברות הסלולר צלחו, ויש לקוות שנחזור לתקופה שבה העובד הממוצע היה מוגן ולא מסמורטט.