משרד החינוך בשירות השמאל: 100 בבגרות באזרחות בלי ציונות ויהדות

פרופ' אשר כהן, לשעבר יו"ר ועדת המקצוע: "מנסים להעלים את לימוד המדינה היהודית ממקצוע האזרחות". מורים טוענים כי הודחו מהדרכה בנושא בשל דעות ימניות

"מחדירים ערכים פוסט-ציוניים". שר החינוך בנט ומנכ"ל משרדו אבואב | פלאש90

משרד החינוך ממשיך להנחיל אג'נדה פוסט-ציונית דרך הוראת מקצוע האזרחות. תלמידי תיכון שניגשו לפני כשלושה שבועות למבחן הבגרות באזרחות (מועד חורף) היו יכולים לזכות בציון 100 מבלי שנדרשו לענות ולו על שאלה אחת הנוגעת לאופייה היהודי-ציוני של מדינת ישראל.

מורים לאזרחות עימם שוחחנו מעידים כי חלק מתלמידיהם נמנעו מללמוד את החלק הנוגע למדינה היהודית לקראת בחינת הבגרות האחרונה. המורים מספרים ל'מידה' כי מדובר בהקצנה של מגמה שהחלה עם מינויה של יעל גוראון למפקחת על מקצוע האזרחות, וכי קיימת אפליה לרעה נגד מורים בעלי תפיסת עולם לאומית-שמרנית, כולל תרבות של סתימת פיות.

"כאילו לא חיים במדינת ישראל"

מזה תקופה שאנו ב’מידה’ עוקבים אחר תפקודה של המפקחת הארצית על לימודי האזרחות, יעל גוראון, ואחר ההטיה האידאולוגית המובהקת שלה לשמאל. בעבר חשפנו כי בכוונת גוראון להשמיט שאלות הנוגעות לזהות יהודית מבחינות הבגרות באזרחות, אך במשרד מיהרו לטעון כי מדובר ב"טעות" וכי השאלות לא יוצאו. אולם, כעת מתברר כי תלמידי תיכון יכולים לזכות בציון מושלם בבחינת הבגרות בלי להביע כל בקיאות באופייה היהודי-ציוני של ישראל.

מתכונת הבחינה האחרונה באזרחות כוללת אמנם שאלות הנוגעות למדינה היהודית ולמשטר ופוליטיקה בישראל, אך במבחן מוצעת בחירה נרחבת, ובדרך זו יכולים התלמידים להימנע כליל מלהשיב לשאלות בנושאים אלו.

בתגובת משרד החינוך לכתבה נכתב כי "11 מתוך 18 שאלות הבחינה עסקו במדינה היהודית ובמשטר ופוליטיקה", אך מדובר בנתונים לא מדויקים ושאינם רלוונטיים. כך למשל מספר השאלות הכולל בבחינה עמד על 20 ולא 18 כפי שטענו במשרד.

חלוקת השאלות על פי נושאים במבחן נראית כך: דמוקרטיה – 13 שאלות, מדינה יהודית – 5, משטר ופוליטיקה בישראל – 6 (ארבע שאלות עוסקות בשניים מהחלקים). כלומר, יש יותר שאלות בחלק העוסק בדמוקרטיה מאשר שאלות על כל שאר הנושאים ביחד. באחד מהפרקים בנושא הדמוקרטיה העוסק בסוגיית ה"זכויות" ישנן שש שאלות – אותו מספר כמו בכל חלק המשטר, ויותר מכל החלק העוסק במדינה היהודית.

שיחות שערכנו עם מורים לאזרחות מלמדות כי ישנם תלמידים שבחרו להימנע מללמוד על נושאים אלו בבחינה. "תלמידים טובים שלי, שהגשתי אותם על 90 ומעלה אמרו לי שרק רפרפו על החלק של המדינה היהודית ובכלל לא השיבו על השאלות בנושא", אומר ל'מידה' אחד המורים. "הם הסתמכו על בחינות קודמות שבהן נדחק חלק המדינה היהודית. אני בטוח שהם קיבלו ציונים טובים".

מורה נוסף, שבחן תלמיד לקוי למידה בבחינה בעל-פה, מוסיף כי נאלץ להעניק לתלמיד ציון 100 מבלי שהשיב כלל לשאלות הנוגעות לאופייה היהודי של ישראל. "השמאל הרדיקאלי עושה במקצוע האזרחות כבשלו", אומר מורה מאזור המרכז. "תלמיד תיכון שלומד לבגרות נדרש לשנן מושגי זכויות מעולם הערכים הפוסט-מודרני. דמוקרטיה זה חשוב מאוד, חלק בלתי נפרד מלימודי האזרחות, אבל בבחינות האחרונות המצב הקצין: אין ייחודיות יהודית, אין אופי ציוני, כאילו אנחנו בכלל לא חיים במדינת ישראל. זה מביש".

תעמולה סוציאליסטית

הבחינה לא רק מאפשרת לתלמידים להתעלם מדמותה הציונית-יהודית של ישראל, אלא גם מציגה הטיה לרעיונות השמאל החברתי-כלכלי. כך למשל, בשאלה הראשונה במבחן נטען כי פתיחתם של בתי חולים פרטיים "מסכנת את שלומם של החולים". התלמידים גם היו יכולים לקבל את מלוא הנקודות אם היו משיבים כי אחת הזכויות שנפגעו כתוצאה מפתיחת בית החולים היא "הזכות לחיים", וזאת בניגוד לכל ההגדרות בשלושת ספרי הלימוד, ואף בניגוד למושגון המשרד.

בבחינה הופיע גם מאמר היוצא נגד מדיניות כור ההיתוך הישראלית ונטען בו כי "בחברה הישראלית יש גזענות וניכור". בחלק השאלות מוצעת לתלמידים בחירה של שניים מבין שלושת המושגים הבאים: "עריצות הרוב", "סובלנות" ו"מדינת לאום אתנית-תרבותית". כלומר, תלמיד היה יכול לבחור בשני המושגים הראשונים, המתכתבים עם תפיסת עולם פרוגרסיבית-אוניברסלית, ובכך לפסוח על המושג השלישי, בעל זיקה לאומית-ציונית.

בחלק האחרון בבחינה, בו מוצעת בחירה של שתי שאלות מתוך חמש, הופיעו שאלות על שימוש באופניים חשמליים, קצבאות הנכים, שמירת זכויות מיעוטים ותאונות דרכים. שאלה אחת בלבד, עליה כאמור יכלו התלמידים לוותר, נגעה לאופייה היהודי של המדינה.

"סיסמאות נבובות"

דחיקת חלק המדינה היהודית לטובת שיח הזכויות לא התרחש בין לילה. בנייר מדיניות על בחינות הבגרות באזרחות אשר פרסם בקיץ האחרון ד"ר הדר ליפשיץ, חוקר ב'פורום קהלת למדיניות', נכתב כי שאלות העמדה בבחינה "ניתנות בלא תשתית מינימלית של ידע שתאפשר קביעת עמדה מושכלת, ובכך מחנכות את תלמידי ישראל לדקלם סיסמאות נבובות ולהגיע על-פיהן למסקנות חסרות בסיס". ד"ר ליפשיץ הוסיף כי נושאי המדינה היהודית ומשטר ופוליטיקה נדחקו לאורך שנים לטובת "שיח הזכויות".

לשם השוואה, בבחינת הבגרות שנערכה לפני שלוש שנים (חורף 2015) היה ניתן להגיע רק לציון 79 בלא ללמוד את חלק המדינה היהודית. בעוד שבמבחן מלפני שלוש שנים התקיים איזון בין חלק המדינה היהודית (43%) לדמוקרטית (43%), במבחן האחרון נחתך חלק המדינה היהודית כמעט בחצי (25%), בעוד חלק הדמוקרטיה עלה משמעותית (57%).

המפקחת על מקצוע האזרחות יעל גוראון | פלאש90

ההבדל בין 2015 להיום טמון בשינויים פרסונליים שהתרחשו בקרב מקבלי ההחלטות בהוראת האזרחות: מינויה של גוראון למפמ"רית והדחתו של פרופ' אשר כהן מראשות ועדת המקצוע, שהיא הגוף האחראי לייעץ למשרד החינוך בקביעת מדיניות. המפמ"רית היא מזכירת הוועדה, ואחראית ליישם את המדיניות. כהן, מרצה בכיר בתחום מדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, נאלץ לסיים את תפקידו כיו"ר ועדת המקצוע לפני כשלוש שנים בעקבות כתבה ב'הארץ' בה נכתב כי הוא מתמודד בפריימריז של הבית היהודי.

כהן אמנם נבחר למקום לא-ריאלי ברשימה (21) ואף הודיע כי הוא משעה עצמו מתפקיד יו"ר הוועדה עד אחרי הבחירות, אך במחלקה המשפטית של משרד החינוך לא הסתפקו בכך ודרשו ממנו להתפטר. כהן לא קיבל זאת, ותכנן להמשיך בתפקידו אם בנט, שנכנס לתפקיד השר, יהיה מעוניין בו, אך ציפיותיו נכזבו והוא עזב את תפקיד היו"ר. מנגד, במשרד החינוך מכריזים בגאווה כי הם "פועלים לקדם את דו"ח קרמניצר", הסולל הכנסתם של תכנים פוסט-ציונים ללימודי האזרחות, על אף שמחבר המסמך, פרופ' מרדכי קרמניצר, כיהן בעבר כחבר בוועדה המסדרת של מרצ.

"למפמ"רית נגיעה ישירה לבחינות"

לאחר הדחתו של כהן מראשות ועדת המקצוע הפכה גוראון לקובעת המדיניות הבלעדית בתחום האזרחות, ואף זכתה לקביעות בתפקיד וזאת למרות הביקורות הקשות על יחסי אנוש בעיתיים, חוסר מקצועיות, ביקורת מבג"צ וחשדות כי הסתירה ציוני בגרויות במכוון כדי להציג ממוצע גבוה יותר.

פרופ' כהן עצמו אומר בשיחה עם 'מידה' כי "אם אפשר לקבל 100 בבחינה מבלי להתייחס כלל לחלק המדינה היהודית זה רע מאוד". כהן מדגיש כי לגוראון מתוקף תפקידה כמפמ"רית "ש נגיעה ישירה לבחינות", בעוד הוא ויתר חברי ועדת המקצוע לא מעורבים בכתיבת הבחינה וגם לא רואים אותה לפני שהיא מוגשת לתלמידים. דבריו של כהן מלמדים כי החלטת משרד החינוך מספטמבר 2015 להקים ועדת משנה לבחינות, כפי שהופיעה בנייר המדיניות של ליפשיץ – לא יושמה.

פרופ' אשר כהן | פלאש90

מורים רבים טוענים כי המבחן האחרון הוא סימפטום להשתלטות של אג'נדה פוסט-ציונית על מקצוע האזרחות.

"יש אווירה כללית מאוד בעייתית. יש מחנה שמתנגד לאיזון וחושב שבאזרחות צריך ללמוד רק על דמוקרטיה. תמיד חלק המדינה היהודית היה בנחיתות, אבל עכשיו מנסים להעלים אותו לחלוטין".

מקבלי ההחלטות הרלוונטיים במשרד החינוך הם מהזרם הדתי-לאומי: היו"ר הנוכחי של ועדת המקצוע ד"ר אסף מלאך, יו"ר המזכירות הפדגוגית ד"ר משה וינשטוק והשר בנט. בסופו של דבר במשמרת שלהם גוראון קיבלה קביעות. הימין משרת את השמאל?

"אני לא נכנס לימין ושמאל וקטונתי מלהתייחס להחלטות של שר החינוך. צריך גם לזכור שוועדת המקצוע היא גוף מייעץ ולא בעל סמכות בתהליכי מינוי, אותי לא שואלים על זה. מי שאחראית על המינויים זו אכן המזכירות הפדגוגית וכמובן שלשר החינוך גם יש משקל בנושא".

הדחת מורים מהימין

הבחינה השערורייתית האחרונה באזרחות אינה מקרה בודד של הטיה לשמאל של מקצוע האזרחות. מורים לאזרחות מספרים ל'מידה כי הם וקולגות שלהם הועזבו מתפקידם כמדריכים פדגוגיים בהוראת מקצוע האזרחות בתואנות טכניות של "ריענון שורות", בעוד מורים המזוהים עם השמאל משמשים כמדריכים זה שנים ארוכות.

"אני נאלצתי לעזוב את ההדרכה ואני מכיר לפחות עוד שתי מורות מבריקות שהיו מדריכות ונבעטו החוצה רק כי הן בימין", מספר אחד המורים ל'מידה'. מורים נוספים מעידים על דרכים יצירתיות אחרות להתנקם במורים מהזרם הימני. "נאמר לי כי מנהלות בתי ספר לא רוצות לקנות חוברות הכנה שלי מכיוון שהם הסתכלו בפרופיל שלי בפייסבוק והבינו שאני איש ימין", אומר מורה מאזור המרכז ומוסיף כי ביקורת שהשמיע בעבר בנושא הושתקה. "יש בפייסבוק קבוצה סגורה של מורים לאזרחות, וכשהועלו שם טענות בנוגע להטיה השמאלית של הוראת המקצוע דאגו להשתיק אותם. אמרו לנו 'זה לא רלוונטי', 'למה אתה מביא את זה לכאן?'. ממש סתימת פיות". לדבריו, הפוסטים הביקורתיים של מורים נמחקו.

לאחרונה גם נדהמו המורים לקבל איגרת ממנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב, בו נכתב כי מטרת הוראת האזרחות היא לייצר "ברית בין כל המאמינים שעל המדינה לפעול בהתאם לרוח הדמוקרטיה וערכיה". במכתב לא הוזכר כלל הנושא של מדינה יהודית. לאחר ההתרעמות והביקורת תוקנה האיגרת.

האיגרת ששלח אבואב אמנם עוררה זעם בקרב מורים רבים לאזרחות, אך לא הפתיעה אותם. אבואב, שהתמודד ברשימת העבודה בבחירות 2003, כיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך – ב-2006 תחת יולי תמיר ממפלגת העבודה. בתקופת תמיר ואבואב נעשו מהלכים נרחבים לחיזוק השמאל במשרד החינוך: אסתר ברנד, אשת ימין ותושבת קדומים, הודחה מתפקיד המפמ"רית ובמקומה מונה אדר כהן הנחשב לאיש שמאל.

בנוסף, המשרד אימץ את 'דו"ח קרמניצר' שכאמור מהווה שופר לדמוקרטיה המהותית ולחסידי האקטיביזם השיפוטי. אבואב גם שימש כחבר בהנהלת 'יוזמת קרן אברהם', הנתמכת על ידי הקרן החדשה ושהמנכ"ל שלה תומך בהכללת "נרטיב הנכבה" בתכני הלימוד בבתי הספר. כאמור לפני שנה מינה בנט את אבואב למנכ"ל המשרד.

פרופ' אבי דיסקין, חוקר בכיר בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית וראש בית הספר למנהל, ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, מטיל את האשמה על שר החינוך: "בנט מינה את אבואב למנכ"ל והעניק קביעות לגוראון", אומר דיסקין, "עכשיו הם משליטים ערכים פוסט-ציונים בשיעורי האזרחות".

ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מוביל תפיסה חינוכית ברורה לפיה התלמידים מתחנכים לאורה של מדינת ישראל בהיותה יהודית ודמוקרטית. נוסח איגרת המנכ"ל תוקן ועלה אל אתר המשרד. הנוסח המעודכן עומד לרשות הציבור".

בנוגע לעובדה כי ניתן לקבל ציון 100 בבחינה ללא חלק המדינה היהודית נמסר:

"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. לאור שני ערכים מרכזיים וחשובים אלה מתקיימים שיעורי האזרחות בישראל, ולאורם גם נכתבה בחינת הבגרות באזרחות. יובהר ש-11 מתוך 18 שאלות הבחינה עסקו במדינה היהודית ובמשטר ופוליטיקה בישראל, וייצוגם עמד על 3 פרקים מתוך 4. יחד עם זאת, אנו מקיימים תהליכי ניתוח ובקרה על הבחינה ושאלותיה, ונפעל בהתאם לממצאי הבדיקה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

26 תגובות למאמר

  1. זו דמותו של בנט וזה הטפות המוסר הנבובות שלו לנתניהו.
    העיתונאית קרוליין גליק כותבת בעמוד הפייסבוק שלה: == מה קורה כאן לעזאזל? קודם כל למהות החקירות עצמן: לי כבר די ברור במה מדובר. וזה מטורף. החקירות נגד נתניהו הן בעצם העצמה של המערכה שהתקשורת מנהלת נגדו מאז שנבחר לראשות הליכוד אי שם בתחילת שנות ה-90. זאת אומרת, המשטרה לצורך העניין עובדת ככוח מחץ של התקשורת. לא פחות. מה נחקר כאן? 1. הקשר של נתניהו עם ידיעות אחרונות שמנהל מלחמת שמד נגדו מאז שנות ה-90. 2. הקשר שלו עם וואלה. (מה פתאום שמישהו נותן סיקור אוהד לנתניהו ושרה? חייב להיות כאן מעשה פלילי. הרי לא ייתכן שמישהו בתקשורת יגיד מילה טובה על אשת ראש הממשלה אם הוא לא קיבל כסף בגין זה.) 3. הקשר שלו עם ישראל היום. (עיין ערך מס' 2). 4. ולבסוף יש לנו את הסיגרים של מילצ'ן תמורת ויזה. ולסיפור הזה נכנס יקיר התקשורת, או יותר נכון, המועמד של מפלגת התקשורת כעד מרכזי. אז אני טועה? מההתחלה ועד הסוף מה יש כאן חוץ מהמאבק של התקשורת נגד נתניהו? מה? ותחשוב על האמצעים בהם משתמשים החוקרים כדי לנצח במלחמת שמד הזאת. הם מבודדים את נתניהו מכל הסובבים אותו, מכל אנשי אמונו. כל מי שהיה לו – ארי הרו, דוד שמרון, יצחק מולכו, מומו פילבר, ניר חפץ – נעצר, נחקר, הושפל. החברים שלו, אלוביץ, אשתו, בנו, מילצ'ן פאקר, נעצרו ו/או נחקרו, הושפלו. שמם הטוב נהרס עד היסוד ועכשיו גם הונם בסכנה. התכלית ברור. רוצים להביא למצב שאף אחד לא יעזור לנתניהו לתפקד, אף אחד לא יהיה לו לחבר. אף אחד לא ייעץ לו. כולם יפחדו להתקרב אליו. ובל נשכח. הוא ראש הממשלה. פגיעה בתפקודו היא פגיעה במדינה. תגידו לי שזה לא נכון. תגידו לי שהוא סכנה מתהלכת למדינת ישראל. אוקיי. אבל אם כך הדבר, איפה הממצאים? איפה הסודות שהוא מעביר לאיראן? איפה היחידות שהוא מקים כדי לפגוע באזרחי המדינה? איפה המעשה הפלילי החמור שמצדיק את בידודו והפגיעה בתפקוד שהדבר גורם? איפה העבירה שמצדיקה את הפגיעה החמורה באינטרס הציבורי שראש הממשלה שאנחנו בחרנו בו, ועוד תומכים בו, מתקשה למלא את תפקידו? אם העדויות – לא החשדות, אלא העדויות והממצאים כי אנחנו כבר לא בשלב של חשדות – כל כך חמורות, למה המפכ"ל מוצא לנכון לאיים ולקעקע כ"פושעים" כל מי שתומך בנתניהו וחושף ודן בקשרים הענפיים של יש עתיד עם המשטרה ועם ידיעות אחרונות? למה אנחנו, הכתבים והאזרחים שנזעקים מהחקירה הדורסנית הזאת עבריינים, כשאנחנו מבקרים את המשטרה על החקירה ההיסטרית שלה נגד נתניהו והעדר החקירה שלה נגד לפיד וחבריו? איך זאת בחזקת "עבירה על החוק" לדון באופן חופשי במשהו שנראה בדיוק כמו פוטש, הולך בדיוק כמו פוטש ומדבר בדיוק כמו פוטש? שוב פעם, נשאל את השאלה הבסיסית, כי חייבים לשאול אותה פעם, אחרי פעם אחרי פעם: אם נתניהו עבריין כזה גדול ומסוכן למה הם לא מצאו עליו כלום חוץ מוויזה וסיפור מצוץ מהאצבע – שמבוסס על עדותו הלא מתועדת של לפיד — על שתדלנות חלשלושה שלא הובילה לכלום בעניין חוק שעבר בתקופת אולמרט? ומה זה הבריונות של המשטרה בכל הקשור לחקירת בזק ווואלה? מה זאת אומרת שאנשים שיבשו את החקירה? איך? למה אנשים צריכים לבלות ימים ולילות מאחורי סוגר ובריח? הרי מה החשדות כאן? במה נחקרים? מישהו גנב את סודות האטום של ישראל ומסר אותם לטורקיה? מישהו שיתף פעולה עם איראן? ואם כבר, עזמי בישארה קיבל יחס קצת שונה מהעצורים כאן. על פי הדיווחים, גם המוטעים וההיסטריים ביותר, החשדות שנבקדים – מאחורי סוגר ובריח – קשורים בסוף בסוף לאפשרות שבני זוג אלוביץ היו חברים של בני הזוג נתניהו בזמן שהרוויחו כסף. הבנתם? אה, ושוואלה נתן סיקור אוהד לבני הזוג. ועוד דבר, האם נכון שהמעצרים הללו התבצעו באמצע הלילה? מה זה? איפה אנחנו חיים? מקימים אנשים מהמיטה כמו סוחרי הרואין כדי לשאול אותם על החברות שלהם עם ראש הממשלה ורעייתו? לאן הגענו? לאן נגיע?
    ואין בכל כתבי מידה גם אחד המסוגל לכתוב ברמתה של גליק?

  2. הבעיה עם בנט היא שהוא שכנע את עצמו שאפשר לעבוד בצוותא עם אנשי שמאל, כי הם יכולים לתפקד באופן הוגן וענייני.
    אז זהו, שהם לא יכולים. ואפילו לו היו יכולים, אין להם שום רצון לנהוג כך.

  3. בנט רוצה להיות ראש ממשלה, אבל אפילו לנהל את משרד החינוך הוא לא מסוגל.
    מילא בענינים דתיים הוא משאיר לרבנים,
    אבל ציונות, גם את זה הוא מפקיר?
    מה בדיוק ביכולותיו וכשרונותיו, מעמיד אותו כראוי להיות ראש ממשלה,
    נראות בתקשורת ואנגלית שוטפת?
    מה הוא עשה? קידם?
    מה הוא שינה במנגנוני הפקידות השמאלנית?
    רק אילת שקד, בעלת חוט שדרה.
    הבעיה שברגע שהיא תמצמץ לכיוון ראשות המפלגה,
    לא הרבנים, אלא בנט ינסה לסלק אותה מדרכו

    1. הטקטיקה של התקשורת להציג את איילת שקד כמי שנאבקת בשופטי בית המשפט העליון נועדה להעביר בשקט את החוקה של אהרון ברק, ולהעצים את דיקטטורת השלטון של שופטי בג"צ, בחסותה של שקד. כדאי לקרוא את הצעת חוק יסוד החקיקה של שקד כדי להבין שהחוק נכתב ברוח אהרון ברק, על מנת להעביר חוקה בישראל שתעצים את כוחו של בג"צ, תסמיך אותו ותיתן בידו את כל הכוח לבטל חוקים, תצמצם את סמכויותיהם של שרים וראש הממשלה, ותמזער את כוחו הדמוקרטי של הציבור.
      הנה למשל סעיף 25 בהצעת החוק של שקד: תיקון חוק יסוד הממשלה שנועד לבטל את סעיפים 37(ב), 41 ו-44. ואלה הם הסעיפים ששקד רוצה לבטל: א. סעיף 37 ב': "חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בעניין שנקבע בהסמכה" (משמעות הביטול: צימצום סמכותם של ראש הממשלה והשרים); ב. סעיף 41: אי תחולה של תקנות לשעת חירום: "על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים (משמעות הביטול: חוק יסוד הממשלה מאבד את שריונו, ומעמדו כחוק יסוד, וניתן יהיה לשנות אותו כשם שמשנים חוק רגיל);
      ג. סעיף 44: יציבות החוק (א): "אין לשנות חוק זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה, ובקריאה השלישית, לעניין סעיף זה, 'שינוי' – בין מפורש ובין משתמע" (משמעות הביטול: ביטול השריון שניתן לחוק יסוד הממשלה, כחוק יסוד):

      http://www.conspil.com/2017/10/ayelet-shafir-stav-shaked

  4. זה כורח ההישרדות. שלכל הפוליטיקאים החנפים לקרן הישראלית החדשה. רק כך הם מצליחים לשמור מאותה הסכין המסתובבת עמוק חזק בגבם. מי שחפץ חיים והצלחה בפוליטיקה חייב להקריב את תפישת העולם שלו למויילך האמיתי ללא בחירות וזוהי הקרן הישראלית החדשה המנוהלת על ידי אדוני הארץ השמאל הרדיקאלי עם תמיכת נסיכי השמאל והימין והמרכז. כל הפוליטיקאים למדו את הלקח מההתנהלות.של משטרת.ישראל מול נתניהו שהע ז ורצה לעשות השינוי לטובת העם כפי שנשלח על ידי בוחריו. וראו מה הוא עובר בשנה האחרונה. פשוט מבהיל כמה עוצמה וכוח פיתחה אותה אליטה מושחתת השולטת באותו ארגון הקרן הישראלית החדשה . כך ניראת.הדמוקרטיה בישראל בחורף של 2018. זו שנה שמשטרת ישראל והתקשורת.הישראלית תיזכרנה לדיראון עולם בספרי ההסטוריה של עם ישראל

  5. התקשורת מנסה להפיל את נתניהו.
    בגלל שלטונו הממושך.ודמיונם שהם יצליחו לשלוט.
    נתניהו לא נלחם בשמאל.הוא מזגזג בכן ולא.
    אם הוא היה נלחם בהם באמת הוא היה אמור לגבות את כל המהלכים נגד השמאל.אבל הוא לא.
    לדעתי שילך הביתה.שימנו מחליף עד סוף הקדנציה ואז יהיה בחירות.צריך לשלב את החרדים במערכת כדי להביא כח נוסף נגד השמאל

    1. מהנחיות הקרן החדשה לישראל לטוקבקיסטים שלה: הכו בנתניהו והחלישו את מדינת היהודים. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם מטקבקים (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם פועלים מטעם יריבי מדינת היהודים). שמענו עליכם, נביאי הזעם המתחפשים ל"ימין אמיתי", המציגים את נתניהו כאויב ישראל ואת המדיניות המחושבת שלו כאסון – כדי לדחוף אותנו להצביע למשה פייגלין, ברוך מרזל, איתמר בן-גביר ושאר תואמי אבישי רביב, ולתת לממשלת אוסלו ב' את השלטון.

  6. כל הכותבים כאן מתיחסים לחינוך הכללי.
    קטונתי מלקבוע עמדה .
    אולם הרי יש רשת שלמה של חינוך ממלכתי דתי, שבו כל הדעות המושמעות הן "יהודיות" וימניות.
    אין רשת שמאלית.
    מה לכם כי תלינו?

    1. אין לשמאל כל צורך ברשת משלו.
      הרשת הממלכתית כולה כבר שבויה, כבושה ואנוסה בידיו …

  7. הימין ובנט האידיוט יכולים רק להאשים עצמם. בנט המליך את הקרן להשמדה במו ידיו אז על איזו אידיאולוגיה הוא יכול לדבר בכלל. יש לי בחילה ממעשי הימין המתחזה והאפסי. מי אפסיים.

  8. בנט יוצא נגד נתניהו =כתבה מגמתית נגדו במידה.
    עצוב ושקוף מצדכם.

    1. אם זה שקוף אז מה הבעיה? אתה הרי חכם ותופס זאת מיד. למה לך לסבול כל כך הרבה? כנס לאתרים אחרים

  9. בראבו נפתלי בנט!
    עכשו תארו לכם מה יעשה……כראש ממשלה
    בטוח ימנה את הגוראון לשרת החינוך ויריב אופנהיימר לשר הבטחון, ואת……..

    לא, זה לא מצחיק. גוראון היא אבן דרך של בנט היישר לראשות הממשלה. לא מדובר, חלילה, בראש ממשלה ימני, כי ימני שרוצה להיות בתפקיד בכיר תמיד, אבל תמיד ישמאיל. לשמאלני זה לא היה קורה, עיין ערך גוראון.

  10. יעל גוראון היא מפמ"רית מצויינת המאפשרת ריבוי דעות ושיח פתוח. להזכירכם כי השר בעצמו ויו"ר וועדת המקצוע שגם שותפים לקבלת ההחלטות הם אנשי ימין. כמו כן, אנו עוסקים בלימודי אזרחות ולא במחשבת ישראל (מקצוע הנלמד בנפרד ומוקדשות לו שעות רבות). הכתבה אינה מקצועית, מגמתית ומתלהמת.

    1. את משקרת. גוראון מאפשרת ריבוי דעות ושיח פתוח? האם את משקרת לעצמך (כי את בדעה דומה לגוראון)?

    2. ברור שאת חשה שגוראון מאפשרת ריבוי דעות ושיח פתוח. הרי לך מעולם לא הייתה בעיה להביע את דעותייך, וקל להבין למה.
      וכיצד אני יודע מהן דעותייך? התשובה פשוטה. רק חברי מחנה פוליטי אחד במדינה, אינם מסוגלים לכתוב יותר משני משפטים מבלי לשלב בהם את אחת מנטיות השורש ל. ה. מ.

    3. מחשבת ישראל זה מקצוע שלא נלמד שעות רבות, לא ברור לי מאיפה המידע שלך? כנסי למערכת החינוך ותופתעי שלא רק שלא מלמדים הרבה שעות מחשבת ישראל אלא שהשעות האלו מתבטלות על ימין ועל שמאל לכל מיני צרכי מערכת "שמאלניים" במעטה של שעות נחוצות לדברים דחופים וכל מיני כאלה, אז בבקשה קצת דיוק.

  11. א. משמעות מקצוע האזרחות היא "חינוך לדמוקרטיה". זוהי מהותו. על המדינה היהודית התלמידים לומדים בשיעורי היסטוריה, תנ"ך, של"ח ועוד ועוד. דמוקרטיה יש רק במקצוע אחד.
    ב. פספסתם נקודה מעניינת- לא היתה אף שאלה על השסע הלאומי, הסכסוך היהודי ערבי. לא בחירה, לא אפשרות, שום כלום. אולי תרצו לכתוב גם על זה כתבה?

  12. אין התיחסותו זו של השר בנט נובעת מאמונה שאפשר לעבוד עם השמאל כי אם כך מדוע מורחקים אנשים לאומיים? כלום אי אפשר לעבוד איתם?
    בנט הינו רמאי. הזכרו בבחירות הראשונות שלו בהם פרסם את תמונתו תחת הסמל של ליכוד! הרי זה שנועד להתטעות בכוונה תחילה. ומה עשה לאחר הבחירות? חבר ללפיד וסרב להכנס לממשלה בראשות אותו ליכוד שפירסם את תמונתו תחת סמלה של מפלגה זו. בנט הינו רמאי גם בזאת שהצביע נגד העתון ישראל היום בטענה השיקרית שהוא רוצה "שתהיה תקשורת תוססת". כלומר הוא חתר לתקשורת תוססת על ידי קיום אותם התנאים שהיו עד כה – שליטה מוחלטת של השמאל!

  13. לא ברור לי למה בחינת בגרות צריכה להכיל 20 שאלות? בואו, תרצחו כל עניין שיש לתלמידים בלמידה באמצעות עומס של חומר מילולי. באוניברסיטה – בחינה לתואר מכילה 4 שאלות והסטודנט צריך לבחור מתוכם בסה"כ 2 ולענות על 4 מושגים נוספים.

  14. מספיק להתרעם. חינוך בא מהבית וזה לא משנה מה הממשלה מנסה להחדיר למוחות של הילדים. אותי יותר מטרידה העובדה שבחינת בגרות מכילה 20 שאלות בעוד שלהבדיל בחינה באוניברסיטה לתואר מכילה בסה"כ 4 שאלות שמתוכם צריך לענות על 2 ובנוסף 5 מושגים שיש להגדיר. למה ההורים לא מתעוררים ? רוצחים לילדים שלנו את העניין, הסקרנות והדחף ללמוד. בקשר לאמונות, תפיסות ועמדות..תנו לילדים שלכם קרדיט, הם ידעו לבד מה טוב להם ומה מתאים להם. עמדות ואמונות נבנות לאורך על החיים ללא שום קשר למי יושב בשלטון!

  15. אתר מידה בכל מה שנוגע לבית היהודי בדיוק כמו ידיעות אחרונות בנוגע לנתניהו

  16. קראתי את הטענות וכמורה לאזרחות אינני מסכים עמן. האופן שבו המקצוע מלומד בבתי הספר הוא בהתאם לאופי המורים והצוות. לגבי המושגון וכל הסיפור של ספר הלימוד הוא מנופח וחסר פרופורציות. אופן ההצגה של הדברים באתר הם מקוממים ומוטים והשימוש במושגים ימין ושמאל כאילו להדגיש שמי שימין זה יהדות ומי ששמאל זה דמוקרטיה היא צרת עין ואינה נאמנה למציאות. קשה להאמין שהבחינה הזאת באמת תשנה את דעותיהם של התלמידים, ולכן הויכוח הרדוד של האם יש עוד שאלה על יהדות ופחות שאלה על דמוקרטיה ולהיפך הוא עקר. זהו המשך לתעמולה שנועדה להמשיך את הקו שמנסה להוביל מי שקורה לעצמו הימין, בישראל. זהו קו, צר עין שרק טיפש שאינו בקיא במציאות יאמין לו. כך גם הטענות נגד בית המשפט העליון, שהן טענות משוללות יסוד עובדתי רציני. כל הסיפור של להכניס את ימין שמאל לתוך כל משוואה כאילו, זו מה שיושב לשופט בראש כשהוא מקבל מקרה לפניו היא מנותקת מהמציאות. כך אמרה גם נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית, מרים חיות וכל משפטן בעל שם שמעריך את עצמו. שופטים אינם שמאלנים או ימניים, וזו אינה אמת מידה למשפט. החוק הוא אמת המידה. כאזרח ומורה אני נוטה להאמין יותר לשופטים מאשר לפוליטיקאים ובעלי אינטרס שמנסים לזרוע חול בעיניי הציבור ולהפיץ הטיית דעת.