מינוי שופטי העליון: צעד ראשון בדרך לאיזון

מערכת המשפט בישראל עוברת בשנים האחרונות שינוי חיובי, גם אם איטי מאוד, לכיוון של תיקון העיוותים הקיימים בה

השופט גרוסקופף, הנשיאה חיות, השרה שקד והשופט שטיין | פלאש90, ויקיפדיה

לפני כמה שבועות השתתפתי בשיחה עם דיפלומט אירופאי מנוסה שהחל לעבוד בנציגות מדינתו בישראל. השיחה התגלגלה לתיאור מערכת השלטון המקומית, והתעכבה בעיקר על המבנה הייחודי של השלטון הישראלי והעוצמה החריגה של הרשות השופטת. הדיפלומט, שצבר קילומטרז' ארוך בשירות החוץ של ממשלתו ושירת במספר רב של מדינות, נדהם מהכוח שבידי השופטים הישראלים ומיד שאל – מי ממנה אותם? מה הליך המינוי?

שאלתו של הדיפלומט הזר העסיקה בשנה האחרונה את המערכת המשפטית והפוליטית בישראל. בשבוע החולף נבחרו שני שופטי עליון חדשים – אלכס שטיין ועופר גרוסקופף – אשר הצטרפו לשופטים אלרון, מינץ, קרא ווילנר שמונו בשנה החולפת.

אלכס שטיין | ויקיפדיה

מדובר בשישה שופטים חדשים מתוך 15 שמונו מות פרק זמן קצר, נסיבות שחריגות שנוצרו בשל פרישתם של ארבעה שופטים (נאור, רובינשטיין, ג'ובראן ושהם) שהגיעו לגיל פרישה ושניים (זילברטל ודנציגר) שהחליטו על פרישה מוקדמת.

בכך באה אל סיומה שנה אינטנסיבית במיוחד עבור הוועדה לבחירת שופטים ושרת המשפטים העומדת בראשה. באופן רחב יותר, ניתן לומר שתם עידן. 'כנופיית רחביה', כפי שכונו שופטי העליון בדורות האחרונים פינתה את מקומה לדור חדש, דור שלא ידע את השופט ברק. מבין השופטים המכהנים, רק הנשיאה חיות כיהנה ביחד אתו בבית המשפט.

עיון בקורות חייהם של שופטי בית המשפט החדש מלמדים כי שיבוט השופטים שיוחס לאהרן ברק ושליטתם המוחלטת במינויים תמה. כבר אין מדובר באותה חבורה הממנה את עצמה ושומרת על מדינת ישראל מלהפוך לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אינני סבור כי השופטים שמונו יאמצו כולם את ביקורתו של השופט לנדוי על עילת הסבירות ועל המהפכה החוקתית, או שהחל ממחר בית המשפט יחדל מלהיכנס יום-יום לנעלי הרשות המבצעת. מי שמצפה לשינוי חד שכזה ולמהפכה נגדית בין לילה עתיד להתאכזב.

בחזרה למסלול הנכון

רק בקיץ האחרון, בשורה של פסקי דין, הרחיב בית המשפט את שלטונו באופן חריג וקבע כי ביכולתו לפסול חקיקת יסוד כרצונו. השופטים אף פעלו באגרסיביות בשני סבבי המינוי האחרונים לסיכול מועמדותו לעליון של פרופ' גדעון ספיר, שקרא תגר על הלגיטימיות של המהפכה החוקתית.

הדרך לתיקון המצב הקיים עדיין ארוכה ודורשת מאמץ טקטי ואסטרטגי. אולם קיימות אינדיקציות חיוביות לכך שמספר הולך וגדל של שופטים בבית המשפט החדש ינהגו בריסון עצמי רחב יותר מזה שרווח בעשורים האחרונים, וכי המסלול למינוי לבית המשפט כבר איננו עובר באופן בלעדי דרך לשכת נשיאת העליון.

אכן, היו מועמדים שמרנים יותר וגלגלי המהפכה לא חזרו לאחור בקול רעש גדול, אך אפשר לומר בזהירות שאנו חוזים בשינוי המגמה, עובדה שאיננה דבר של מה בכך מול העוצמה של מערכת המשפט. לשרת המשפטים ולמאמצי המשא ומתן שניהלה חלק מכריע בשינוי המגמה, אך זרעי השינוי נזרעו לפני עשור, כאשר שונו הכללים לבחירת השופטים.

לפני כעשור קמה ריאקציה חריפה למהפכה השיפוטית, אשר הובילה לשינוי הכללים הנהוגים בכדי להשיב את האיזון למערכות השלטון. בין היתר שונו כללי מינוי השופטים ובוטל הווטו של השופטים על בחירת מועמדים לבית המשפט העליון.

הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מ-9 נציגים: שני שרים, שני חברי כנסת, שלושה שופטים ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. "חוק סער" שעבר לפני כעשור קבע כי לצורך מינויים של שופטים לבית המשפט העליון אין די ברוב רגיל אלא נדרש רוב של שבעה מחברי הוועדה. משמעות השינוי היא כי קיים וטו הדדי בין השופטים ובין הפוליטיקאים, שלא יכולים למנות שופטים לבית המשפט העליון ללא הסכמת הצד האחר, בניגוד למצב שהיה נהוג עד אז.

פרופ' דניאל פרידמן, בהיותו שר המשפטים, הוביל גם הוא לשינויים שהשפיעו על עיצובו של בית המשפט. הוא התעקש על מינויים של עורכי דין מהמגזר הפרטי והפסיק את הנוהג לפיו מתמנים שופטים זמניים לכהונה בבית המשפט העליון. הפסקת המינויים הזמניים יצרה מנוף לחץ על השופטים, שהעדיפו בעבר להימנע ממינוי שנתפס כגרוע מבחינתם עד שישתפרו התנאים.

יתרה מכך, המינוי הזמני נתן עדיפות אדירה למועמדים לשיפוט ותמריץ ל"ממונים זמניים" שלא לחרוג מהעמדה המקובלת בקרב השופטים. השינוי שעובר בית המשפט כיום הוא תוצר של שינוי הכללים שאפשרו את שינוי המגמה הנוכחית, גם אם עדיין מדובר בשינוי מתון.

לאורך זמן שינוי הכללים הוא שמאפשר את הסטת הקרון חזרה אל המסילה הנכונה ויוצר את תנאי הפתיחה למשא ומתן על זהות השופטים. גם היום חשוב לזכור כי הישגים טקטיים, לא ירפאו את המערכת מתחלואיה ולא יאזנו את יחסי הכוחות המורכבים בין רשויות השלטון כל עוד לא ישונו הכללים.

וגם היום ישנם כללים רבים שראוי לשקול מחדש. האם שיטת המינוי הנוכחית היא השיטה המוצלחת והמאוזנת ביותר לאור חוסר האיזון והסימטריה במערכת הקיימת? רבים סבורים כי חוק סער איננו מספיק וכי יש להעניק לנבחרי הציבור עדיפות בבחירת שופטים לבית המשפט העליון.

לאחרונה עלתה הצעה להגביל את משך הכהונה המקסימלי ל-15 שנה, וכדאי גם לבחון מחדש את דרכי עבודתה של הוועדה לבחירה. האם ישנה הצדקה לקורס השפיטה אותו נדרשים שופטים לעבור? הקורס במתכונתו הנוכחית מאפשר להנהלת בתי המשפט לסנן את מועמדותם לשפיטה של אלו שאינם עומדים בקריטריונים עלומים אותם קובעת נשיאת העליון עוד בטרם הגעתם אל הועדה.

ישנם גם כללים אחרים שאינם עוסקים בוועדה למינוי שופטים אך האפקט שלהם על האקטיביזם השיפוטי רב. ניתן למשל לפעול לצמצום יכולת ההתערבות של בית המשפט בעבודת רשויות השלטון באמצעות הגבלת השימוש בזכות העמידה והכרזה על נושאים מסוימים כלא שפיטים, לצד הגדרה מחודשת של סמכויות בג"ץ בחקיקת יסוד.

בית משפט או בית לשופטים?

עד שישונו הכללים חשוב להפנים את משמעות השינויים שעוברים על בית המשפט. בניגוד לארצות הברית, שם יושבים כל שופטי בית המשפט העליון בכל תיק שנידון בפניהם, בישראל יושבים השופטים על פי רוב בהרכבים מזדמנים של שלושה שופטים.

בשל הדוקטרינות שפותחו בישראל בנוגע לסבירות ולמידתיות ובשל העובדה שזהות השופטים כבר אינה הומוגנית כפי שהייתה בעבר, כיום צפויות תוצאות משפטיות משתנות בתיקים רבים לאור ההרכבים הספציפיים בכל תיק. רק לאחרונה צפינו בהשפעת הרכבים בפסיקות בענייני דת ומדינה ובשאלות של הריסת בתי מחבלים.

אהרן ברק | פלאש90

ניתן לצפות, אם כן, למגוון הולך וגדל של נושאים בהם חשיבות איוש ההרכב תלך ותגבר. החשש מפני הפיכתו של בג"ץ ל'בית שופטים' ולא 'בית משפט' ילווה את עבודת בית המשפט בשנים הקרובות ויפגע באמון הציבור במערכת ובפסקי הדין כמשקפים דין אובייקטיבי שאיננו מבוסס על האג'נדה של השופט היושב בדין.

ריסון עצמי של השופטים והבניית שיקול הדעת השיפוטי עשויים לחזק את המערכת ואת אמון הציבור במערכת המשפט עד לייצובה. במשך שנים ניסה אהרן ברק בכתיבתו לשכנע את הציבור שפסקי הדין בבג"ץ אינם משקפים את נקודת מבטו של השופט אלא דין אובייקטיבי.

הנחת המוצא הזאת הייתה חיונית בכדי לשכנע את הציבור לאמץ את המהפכה השיפוטית והחוקתית, שהפקידה בידי השופטים את ההכרעה בנושאים הכי נפיצים בחברה הישראלית המשוסעת שעדיין נלחמת על עצם קיומה.

כעת, כאשר ההנחה האובייקטיבית מתערערת, נראה שהגיע הזמן להשלים את שינוי הכללים ולהגביר את משקלם של נבחרי הציבור בשיטת מינוי השופטים. העיסוק הציבורי הרחב שמתעורר עם כל סבב של מינוי שופטים והוויכוחים סביב כל מועמד מלמדים עד כמה הציבור מחכה לשינוי הזה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. פוליטיזציה של בית המשפט1
    בדמוקרטיות בעולם מקובל לנהל שמוע למועמדים למשרות שופט בפני נציגי ציבור, לשם שקיפות ודיון פתוח. למען חיזוקה של הדמוקרטיה היתה הצעת החוק לשמוע למועמדים למשרות שופט בפני ועדת חוקה חוק ומשפט. שמוע ודיון פתוח היו חושפים את העסקאות הנעשות במחשכים. הצעה זו עוררה התנגדות חריפה מצד שופטים ומהכיון הפוליטי התומך. טענת השופטים נגד שימוע בועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת למועמדים למשרת שופט היא כי הדבר יביא לפוליטיזציה מוחלטת של הליכי בחירת שופטים ובכך יהיה בית המשפט "לשלוחה כנועה של הרוב הפוליטי המשתנה מעת לעת". התנגדות עזה עוד יותר לכך שחובת השמוע בפני הועדה תחול גם על נשיא בית המשפט העליון הועדה תוכל לפסלו ובידה תהיה החלטת מינוי השופטים.

    לפי טענה זו בית המשפט לא יוכל להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. המרכיבים המדיניים אכן משתנים מעת לעת ולכן כחם כלל אינו מוחלט. כל ארבע שנים או פחות משתנה הרכב הכנסת והממשלה לכן בגלל השינויים אין בית המשפט צריך להיות כלל כנוע. עבור מדינאים וכל שאר נושאי תפקידים בעלי כוח תחלופה היא המגבילה שררה ושחיתות. שופטים כטענתם אם משרותיהם תהינה טעונות אישור נציגי הציבור וניתן יהיה להחליפם, הם יפחדו ולא יוכלו לתפקד. לכן עבורם אמות מידה הפוכות למניעת שחיתות – משרותיהם מובטחות עד פרישתם. אכן שופטים אינם מפחדים וזה מתבטא בשחיתותם חסרת הגבולות.

    עוד טענו נגד כי כיום בועדה לבחירת שופטים יושבים ארבעה פוליטיקאים ולכן להם רוב. אך האמת היא שבועדה יושבים חמישה משפטנים – שלושה שופטים ועוד שני נציגים מלשכת עורכי הדין. אוי לאלו אם לא יצביעו כפי שרוצה נשיא בית המשפט העליון. הפוליטיקאים אינם בעלי דעה אחידה. ישנם שני חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה ושני שרים כשאחד מהם הוא שר המשפטים אשר תמיד יצביע עם השופטים לבל יבולע לו. ישנם שלושה שופטים מבית המשפט העליון אך אלו תמיד מצביעים באחידות עם נשיא בית המשפט העליון. במצב הנוכחי בועדה לבחירת שופטים בו נדרש רוב של שבעה מתוך התשעה ושלושה מהם שופטים יש לשופטים יכולת להטיל וטו. גם בלעדי שני נציגי לשכת עורכי דין ושר משפטים אלו כעקרון מצביעים יחד עם השופטים כך שלנשיא בית המשפט העליון שליטה מוחלטת.

    פוליטיקה במובנה השגור נובעת מהמונח פוליס פרושו ביונית עיר-מדינה, יחידה מדינית המתנהלת באופן עצמאי. פוליטיקאי – מדינאי אדם המנהל את עניני המדינה, דואג לכלל הנושאים הציבוריים המגוונים מאוד הקימים במדינה בענייני פנים וחוץ. אי לכך המילה פוליטיקה כשלעצמה אינה מורה על פסול כלשהו ואיננה מילת גנאי. במדינות דמוקרטיות קיימות מספר מפלגות לכל הפחות שתיים, אלו מיצגות גישות, השקפות לגבי אופן ניהול המדינה. במדינות דמוקרטיות העם בוחר במפלגות. המדינאים שייכים למפלגה כלשהי הקובעת את ערכי ומטרות היסוד. על בסיס אלו הם נבחרים לנהל את ענייני המדינה. לכן אין שייכותם המפלגתית פוסלת אותם מלעסוק באיזה שהוא נושא, כך בענייני תשתיות, חינוך, בריאות, בטחון, חוץ וכך גם בדאגה לקיומם התקין של רשויות החוק שהם מאושיות קיומה של מדינה. על הממשלה לדאוג לכינון ופעילות מערכות ועל הכנסת לפקח ולאשר או לדחות שינויים כאשר אלו נדרשים. בכל אלו על המדינאים לבטא את רצונו של הציבור לדאוג לרוחתו ולשליטתו בגורלו. המילה פוליטיקה עלולה לקבל פרוש שלילי במידה ויש ערוב של עניינים לא שייכים כדרך ששיקולים זרים לכל נושא הם שליליים.

  2. פוליטיזציה של בית המשפט2
    למערכת המשפטית תפקיד צר יותר והוא לדאוג להבט המשפטי בלבד של אכיפת החוק כפי שהחליטה עליו הרשות המחוקקת היא הריבון המייצגת את רצון העם. עיקר עבודתו של בית המשפט שפיטה בין צדדים אזרחיים או בין המדינה התובעת לבין האזרח. המערכת המשפטית אינה אחראית לשאר תחומי המדינאות לזאת קיים הציבור שמעלה מדינאים להשלטון או מורידם ממנו. אין זה מתפקידה של המערכת המשפטית להתערב במדיניות נושאים אחרים. במידה והיא עושה כן הרי היא משיגה גבול בניגוד לחוק. במידה והמערכת המשפטית מונעת משיקולים פוליטיים הרי שאלו שיקולים זרים ושליליים לגבי תחום עיסוקה. בישראל בית המשפט מתערב יותר ויותר בנושאים מדיניים, באופן שלא קים בשום מקום אחר על פני האדמה. בית המשפט מתערב על פי קו מדיני אחיד וברור.

    מדינאים הם האחראים לתקינות החיים הציבוריים והם לכן הצריכים להיות אחראיים גם לתחום המשפט, אל להם להתערב במשפטים אלא לפקח על טיב התפקוד. בין תפקידיה של הכנסת הוא לפקח על המערכת המשפטית לשביעות רצונו של הציבור. בישראל בית המשפט פועל ללא כל פיקוח מצד נציגי הציבור. אין אף מדינה אחרת בעולם בה שופטים בוחרים את עצמם. בשאר מדינות העולם או ששופטים נבחרים על ידי שר המשפטים או על ידי הפרלמנט או שילוב של שניהם. עקרוני אף יותר האפשרות להרחיק שופטים שסרחו גם היא בידי גופים אלו. לא כך בישראל רק הועדה לבחירת שופטים שכולה להרחיק שופט ממשרתו. ועדה זו נשלטת באמצעות זכות וטו של השופטים הפועלים באחידות לפי רצון נשיא בית המשפט העליון, כך שבו תלויה היכולת לסיים כהונתו של שופט. הציבור סובל מעולות בית המשפט משופטים שפרקו כל עול מוסר מעליהם ואין מי שיושיע. קיימת בעית כוחם המוחלט של השופטים המניע את שחיתותם חסרת המעצורים.

    בעוד שתפקיד בית המשפט מוגדר מאוד, בישראל בית המשפט מאז שאהרון ברק קבע כי הכל שפיט מתערב ביותר ויותר נושאים מדיניים ולאחרונה אף צבאיים. בית המשפט גם לקח לעצמו את הזכות לפסול החלטות ממשלה ולפסול החלטות של הכנסת וגם להתערב בפעולות צבאיות ופעולות שיטור צבאיות. הקו המדיני של השופטים נוגד את הקו המדיני של רוב הציבור וכך קובע נגד רצונו והכרתו. בית המשפט מנותק מהעם משאיפותיו ומסבלותיו וכופה את החלטותיו באופן כוחני וללא התחשבות. בית המשפט נוהג כרודן נגד הדמוקרטיה נגד העם ואף נגד קיום המדינה היהודית. כפיה מדינית זו מתאפשרת בגלל האחידות המדינית תודות לאופן בחירת השופטים. בישראל גם בגלל זכות הוטו של השופטים המצביעים כאחד, ובנוסף חברי הועדה לבחירת שופטים האחרים המתאמים עצמם לרצון השופטים, שופטים למעשה בוחרים את עצמם. שופטים אף רואים בזה יתרון שהם בוחרים שופטים אחרים בדמותם ובצלמם. הם בוחרים איש את רעהו כתנאי ראשון והכרחי על פי שיכותם המדינית.

    את התפקיד שלשמו הוא נועד בית המשפט בדרך כלל מבצע גרוע ביותר וללא כל מעצורים מוסריים כי אין מי שיעצור. אך זה אינו מפריע לו להתערב בתחומים לא לו. במדינות בהן לבית המשפט העליון – והעליון בלבד סמכות לפסול חקיקה של הפרלמנט, אלו המדינות בהן קיימת חוקה ובנוסף הדבר נעשה תוך הסכמה עקרונית עם המדינאים ולא כמחטף נגד רצון העם. גם שם בית המשפט אינו מתערב בנושאים מדיניים טהורים וודאי שלא בנושאים צבאיים. מה עוד שבשום מקום אחר אין שופטים בוחרים את עצמם אלא נציגי ציבור בוחרים בהם. במדינות בהן לבית המשפט העליון ניתנה סמכות לפסול חוקים נערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון תוך חשיפה לאמעי התקשורת קבל עם ועולם!

  3. פוליטיזציה של בית המשפט3
    כך שופטים נושאים באחריות בפני נציגי הציבור אשר בסמכותם גם להרחיקם מתפקידם. על בית המשפט להיות שלוחה של הציבור ורק בתור שכזה ביכולתו להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. זהו תפקיד שבית המשפט מוכיח שוב ושוב שדוקא במצב הנוכחי אין הוא מבצע תפקיד זה.

    שופטים אינם נבחרים בהליך דמוקרטי ובית המשפט גם מתנגד למינוי על ידי נבחרי העם בשם חיוניות העצמאות הרשות השופטת . בישראל הרשות השופטת אינה עצמאית כל עיקר היא פוסקת לטובת הצד החזק. מחויבות כלפי הציבור רק היא יכולה לגרום לה לנהוג על פי הצדק. ברוב צביעות טוענים השופטים נגד פוליטיזציה של הליך מנויים. אין בישראל גוף שאמור להיות מקצועי והוא דוקא פוליטי יותר מבית המשפט וללא כל התחשבות בדעת ושאיפות הציבור. כל מה ששופטים מעונינים בו הוא שלא יפריעו לבית המשפט להיות פוליטי בכיונו הוא הום חוסמים כל אפשרות כזו בשם "התנגדות לפוליטיזציה". הטיב לבטא את חוסר התחשבות בית המשפט בציבור השופט אהרון ברק אשר הגדיר עצמו כמיצג את הציבור הנאור…

    1. יישר – כוח גדול על הכתבה , ועל התגובות , או למעשה על המאמר הנ"ל שנכתב בהמשכים , ובאופן של תגובות 1,2,3 . אחד מהדברים העיקריים שעולים מהם הוא כמובן החסרון הבלתי – נתפס כיום , במאמרים מהסוג הנ"ל בכלי – התקשורת הקיימים . בשום כלי – תקשורת כיום לא נוהגים בד"כ לפרסם מאמרים מהסוג הנ"ל , ומכאן גם עולה החסרון העיקרי כיום במדינה בכלי – תקשורת ראויים . רוב כלי התקשורת הנוכחיים משתפים – פעולה עם המערכת המשפטית הבלתי – מתוקנת , וגם עם כל יתר המערכות הבלתי – מתוקנות במדינה , כמו במערכת של כלים בלתי – מתוקנים , אבל "שלובים" … לכן , המצב הכללי לא משתפר , אלא להיפך , ולפי – שעה , לא כ"כ נראה שהשינויים הקלים שנעשו יוכלו לשנות משהו מהותי לטובה . על כל פנים , כל הכבוד על הכתבה , ועל התגובות או המאמר הנ"ל . נראה שזה אתר חשוב ונקווה שיעלה ויצליח .

  4. בועדה לבחירת שופטים לא רק הוטו של השופטים הוא מה שלא בסדר. גם השתתפות שני הנציגים מלשכת עורכי הדין שכאילווו.. מתחשבים בהם ולאמיתו של דבר הם חייבים לישר קו עם נשיא בית המשפט העליון. כך בפועל יש לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש השקרנית המתחסדת אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים… יתרה מכך, הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה והחלשה ביותר כיון שאינה נבחרת על ידי הציבור לא ישירות ובארץ אף לא בעקיפין על ידי נציגים. עליה להיות מרוסנת ביותר ולא לעסוק כלל בנושאים מדיניים וביטחוניים. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל באופן בחירתם וגם הרחקתם וכך צריך להיות!

  5. בואו לא נשחק במשחקים – בית המשפט העליון, רב רובה של המדיה הכתובה, הפרקליטות, משרד החוץ הם מעוז האליטות הישנות – אלו שנבעטו בבחירות 1977 מכל המדרגות.

    הצבור אמר את דברו – אבל הצבור יכול לדבר ללאמפה (או לנורת הלד בימינו).

    רק אתמול ראינו את הפרוטוקולים של מעשה הנבלה שבצעו אנשי האליטה הישנה בקרב עולי שנות ה- 50 ששוכנו כבשר תותחים בעוני מחריד בעיירות הפתוח. כאשר אנשי שלומינו שוכנו בערים הגדולות, בדירות טובות במקומות עם פרנסה טובה.

    מעבר לכל בליל המתחסד של זכויות אדם, סבירות ומידתיות עומדת האמת המהותית והיא יכולת ההחלטה של הצבור לגבי מנהיגיו.

    ע"פ הידוע לי רק בהודו יש מעמד דומה בביהמ"ש העליון במינויים (או יש שיאמרו שיבוטים אידאולוגים).

    בישראל מימי אהרון ברק, בית המשפט העליון הפך להיות מחוקק על ומושל על ללא אחריות שאותה הותירו בידי הנבחרים.

    מאז "המהפכה החוקתית" מדינת ישראל מתנהגת בדומה לאירן של האייטלות – גם בישראל וגם באירן יש בחירות. אבל כמו בישראל גם באירן האייטולות לוקחים את ההחלטות החשובות באמת ללא קשר למה העם הצביע בבחירות.

    באירן בעל הבית הוא האיטטולה ובישראל בג"צ.

    לדעתי, הכנסת הבאה חייבת לקבל החלטה על שנוי אופן בחירת שופטים:

    א) שופט עליון\מחוזי ימונה ע"י רב בכנסת, המלצה לשופט תהיה של שר המשפטים + יו"ר ועדת חוקה של הכנסת + יו"ר האופוזיציה או מי מטעמו. הנ"ל יהיו מחוייבים להתייעץ עם שופט מחוזי \ עליון בדימוס + פרופ מהאקדמיה.

    ב) שופט אחר ימונה ע"י שר המשפטים + יו"ר ועדת חוקה + נציג האופוזיציה ולאחר שמוע סגור בפני ועדת חוקה. העדות תוקלט ותשמר בארכיון. ח"כ טרם מנוי שופט יהיו זכאים לשאול כל מה שיש בדעתם לשאול והנ"ל יהיה מחוייב לענות.

    ג) שנוי חוק יסוד השפיטה כך שיהיה בו סעיף המסכם את פסקי הדין שאסור שהיו באים לעולם – קרי דוגמאות קונקרטיות בהם ביהמ"ש פסק בעניינים לא לו. כתקדים הפוך חוק יסוד זה יורה לשופטים באילו תקדימים בעבר הוא נכנס בנעלי הכנסת והממשלה ללא סמכות.

    ———————————–

  6. עופר גרוסקופף שופט אקטיביסט יותר מאהרן ברק. אבל להבדיל מברק את גרוסקופף מעניין יותר לעשות משפט נבון, צודק, בעוד ברק קידם אג'נדה ליברלית רגרסיבית.

    גרוסקופף לא יהסס לפסול חוקים ותקנות, לשנות הלכות בית המשפט העליון ולסתור את עמדת שאר ההרכב, את כל אלה יעשה בנועם ובחוכמה כך שגם המתנגדים לאקטיביזם ישוכנעו שזה הדבר הנכון לעשותו.

  7. לאור(בעצם לחושך),ביטול זכות העמידה ע"י הפיראט המשפטי אהרון(הכל שפיט,האדם הנאור,מבחן "הסבירות",מבחן "המידתיות",אמת לשעתה,מסה קריטית של ראיות,אפרופים ושאר הבלים מבית מדרשו ומבית מדרשם של משובטיו בעליון) ברק,אין באפשרות בג"ץ עקב הכמות ההזויה של עתירות,לדון בהן כפי שעושה העליון באמריקה בהרכב מלא,אלא בד"כ בהרכב של שלשה שופטים. איך נבחרים השופטים להרכב ? אם נאמין לנשיאה חיות,זאת שמספרת לנו בלי להסמיק,כי שופטי העליון פוסקים אך ורק לפי החוק ולא לפי השקפת העולם שלהם,השופטים מוגרלים באקראי להרכב,למעט "במקרים מיוחדים" בהם הנשיאה בוחרת בהם באופן אישי. אני לא יודע מה גרוע יותר,פסק דין שנקבע בהגרלה,(כל משפטן יאשר שניתן לקבוע בוודאות את פסק הדין בעתירות בנושאים פוליטיים ודתיים על פי שמות השופטים),או שפסק הדין נקבע ע"י נשיאת העליון שבוחרת שופטים שיפסקו לפי רצונה…

    1. ועוד משהו,מספיק כבר להשתמש בשתי האמירות השקריות: "מהפכה שיפוטית" ו "שלטון החוק". בית המשפט העליון ביצע וממשיך לבצע הפיכה(פוטש) משפטית כנגד השלטון החוקי היחידי במדינה דמוקרטית,שלטון נבחרי העם בבחירות דמוקרטיות. השימוש השקרי במונחים אלה מזכיר את השימוש השקרי של אידיוטים שימושיים מבני עמנו,בשרות אויבנו,במונח "פתרון שתי המדינות",שמפורש ע"י כל הערבים בעולם כמדינה "פלסטינית" ביהודה,שומרון ועזה,"יודןריין"(ללא יהודים),בגבולות 1967 ומדינת כל אזרחיה עם ביטול חוק השבות בישראל של הקו הירוק.

  8. מאמר קצת תמוה לאור העובדה שרק לפני חצי שנה כתבת שבעליון של היום ברק היה נחשב לפורמליסט ולפי שנה הסברת כיצד אין סטטוס קוו ובכל שנה שעוברת העליון נהיה יותר ויותר אקטיביסטי ביחס לשנה שעברה, וכפי שאתה מודה גם במאמר הנוכחי, תהליך זה נמשך גם בשנה האחרונה.

    אז לא, אין שום תחילתו של שינוי, וכל ארבעת המינויים של שקד מלפני שנה הספיקו כבר לתת לפחות 150 פסקי דין מנהליים ובאף אחד מהן לא ניתן למצוא רמז לעמדה שמרנית. אפילו לגבי אלכס שטיין שלכאורה פורסמו אמירות שמרניות שלו בפייסבוק (שהוא דאג למחוק), אני ספקן מאוד ביחס לאפשרות שהוא יחזור עליהן בפסקי הדין שלו.

    כבר ראינו איך שלמה לוין נואם ב-1988 נגד הרחבת זכות העמידה, מה שלא מנע ממנו במשך 15 שנות שפיטה בעליון לאחר מכן להימנע מלדחות על הסף בעילה של היעדר זכות עמידה ולו עתירה אחת מבין אלפי עתירות מנהליות שהוא דן בהן. תהליך דומה אירע גם לגרוניס וסולברג.

    1. דבר ראשון רובינשטיין פרש בחצי השנה האחרונה..
      חוץ מזה השינוי שמוזכר הוא ביחס למינויים וביחס לתוצאות אפשריות גרועות יותר. היום הנשיאה לא יכולה למנות את מי שהיא רוצה ועדיין אסור להסתפק בזה..
      צריך להגיע למצב שנבחרי הציבור יכולים למנות את מי שהם רוצים וצריך גם לשנות את הכללים ולהבין שהשופטים לא יתנדבו לבד לרסן את עצמם.
      מינוי שופטים הוא רק פן אחד של ההתמודדות עם האקטיביזם השיפוטי הקיצוני בישראל אבל ביחס אליו יש שיפור, גם אם הוא איטי.