מבחן התוצאה מראה: חוק השקיות נכשל לחלוטין

התועלת הכספית זניחה ביותר. העלויות גבוהות. התרומה לשמירת הסביבה אפסית והנפגעים הגדולים הם כרגיל האזרחים מהשכבות החלשות

סמל לשימוש יעיל במשאבים. שקיות ניילון בסופר | פלאש90

במשרד להגנת הסביבה מאוד אוהבים את חוק השקיות, שנכנס לתוקף בשנה שעברה ואוסר על חלוקה בחינם של שקיות ניילון ברשתות הקמעונאיות. מבחינת אנשי המשרד החוק הוא "הצלחה גורפת", שהרי חלה ירידה של 80% בשקיות הנלקחות ברשתות השיווק. לאור אותה הצלחה מסחררת נשקלת כעת הרחבה של חוק השקיות, בהתבסס על אותה ירידה בצריכת השקיות, וכן על "מדד חוף נקי", כשלדברי המשרד 2017 הייתה השנה הנקייה ביותר בחופים ב-12 השנים האחרונות.

אין מה להיות מופתע מדעתו של המשרד להגנת הסביבה; עיון בדבריו של כל גוף ממשלתי על פעילותו של עצמו יגלה בדרך כלל טפיחה על השכם מצד אחד בנוסף לקריאות להגברת אותה מדיניות מן הצד השני. כך למשל קרה בדו"ח סיכום לשנים 2007-2005 על מדד "חוף נקי", המגלה אותה שביעות רצון עצמית גם בלי שום חוק.

אז כיצד נמדוד את ההצלחה או הכישלון של חוק השקיות? דבר אחד צריך להיות ברור: מספר השקיות שהציבור צורך אינו יכול להוות כשלעצמו מדד. זאת משום שמטרת החוק אינה צמצום מספר השקיות הנצרכות אלא צמצום הנזק שלדעת המחוקקים גורמות אותן שקיות.

כמובן, הטענה ששקיות הפלסטיק מזיקות יותר ביחס לחלופות אינה חפה מפני הביקורת. מעל במה זו העלינו כבר טיעונים שההפך הוא הנכון: ייצור השקיות חסכוני בהרבה באנרגיה ובמשאבים מן החלופות של שקיות נייר ובד, המזהמות בהרבה.

שקיות פלסטיק הן גם היגייניות, מונעות זיהומים, ושומרות טוב יותר על טריות המוצרים. בכמה מקומות עלה חשד שחוקים נגדן העלו את כמות המאושפזים מקלקול קיבה ואולי גם השפיעו על התפרצות צהבת כבד נגיפית, עקב מחסור בשקיות להומלסים שנוהגים לעטוף בהן את צרכיהם. בניגוד לטענה ששקיות הפלסטיק הן "סמל לאי-שמירה על הסביבה", האמת היא שהן סמל לשימוש יעיל במשאבים, והעובדה שנעשה בהן שימוש חוזר במקרים רבים ממחישה זאת.

כמה טון שוקלות מיליארד שקיות?

אבל הבה ננסה למדוד את השפעת החוק לפי שני מדדים של המשרד להגנת הסביבה עצמו. הנזק הראשון, לדברי המשרד, הוא ש"השקיות חד-פעמיות, שאינן מתפרקת לאורך מאות שנים, ממלאות את אתרי הפסולת ומגדילות את נפח הפסולת".

פארק אריאל שרון | פלאש90

למעשה אין מחסור של ממש בשטח אחסון לפסולת – לשם המחשה, אתר דודאים משתרע על 470 דונם, אתר "גני הדס" באזור זה מכיל בור הטמנה בשטח של 400 דונם, ובאתר אפעה יש שטח ראשוני של עוד 800 דונם (מתוך 1,900 דונם) להטמנה של כ-22 מיליון טון אשפה.

כך שאין ממש מחסור בשטח להטמנה גם לו יקומו עוד עשרה או מאה אתרים שכאלה. אתר הטמנה גם אינו מבזבז מקום לנצח: לאחר שאתר הטמנה מתמלא, מכסים אותו והופכים לפארק, כפי שאנחנו מכירים מפארק אריאל שרון, הלוא היא חיריה ז"ל.

מכל מקום, ננסה למדוד את התועלת שבחוק לפי החיסכון בפסולת להטמנה. להערכת המשרד להגנת הסביבה, חוק השקיות זוקף לזכותו ירידה בצריכה של 1.3 מיליארד שקיות בשנה – מ-2.7 מיליארד ל-1.4 מיליארד שקיות. במקביל, חלה עלייה של כ-11% בקנייה של שקיות אשפה בסופרים, אך מדובר בתוספת של כ-25 מיליון שקיות, כך שהדברים אינם משנים מאוד את התמונה.

נניח שכל השקיות הלכו להטמנה ואף לא אחת מהן התעופפה ברוח או נשארה בטבע או בחוף הים. שקית אחת שוקלת כ-6 גרם. 1.3 מיליארד שקיות שוקלות אם כן 7,800 טון.

עלותו של היטל ההטמנה שקבע המשרד להגנת הסביבה גבוהה במכוון באופן מלאכותי, כדי לנסות ליצור תמריצים למיחזור וליוזמות כושלות אחרות, אף שההטמנה עצמה היא זולה. אך נזרום עם היטל ההטמנה, שהוא כיום 107.76 ש"ח לטון פסולת מעורבת, 71.84 ש"ח לפסולת יבשה ו-4.79 ש"ח לפסולת בניין. שוב ניקח את המספר הגבוה, לחומרה: 107.76 כפול 7,800 הם 840,528 ש"ח.

זה אם כן מה שחסך לנו חוק השקיות במונחים של הטמנת פסולת. פחות ממיליון ש"ח, לפי ההערכות המחמירות ביותר.

זהו צד התועלת. מהו צד העלות? לפי הנתונים שפורסמו לגבי שלושת הרבעונים הראשונים של 2017 ועם תוספת משוערת של הרבעון הרביעי, לאחר כניסת החוק נמכרו בפועל כ-350 מיליון שקיות, כלומר נגבה מס בפועל של 35 מיליון ש"ח (עשר אגורות לכל שקית).

אך המס משפיע גם על מי שנמנע בגללו ולא קנה שקית (אלא לדוגמה קנה שקית בד), ולכן יש לשקלל את כל כמות השקיות שנמכרה עד כניסת החוק, שהיא לדברי המשרד כ-1.6 מיליארד שקיות שחולקו ברשתות השיווק. חישוב של  נטל המס בפועל יהיה מורכב למדי, אבל יש להניח שמדובר בכמה עשרות מיליוני שקלים. וזאת עוד לפני שמתחשבים בעלויות הנוספות שהחוק השית על הרשתות בכל הנוגע להיערכות למכירת שקיות ולדיווח למדינה, לעלות העקיפה של קנסות אפשריים ועוד.

סיכום ביניים: בצד העלות – עשרות מיליוני שקלים. בצד התועלת – 840 אלף ש"ח.

ניקיון בחופים? לא בזכות החוק

כעת נעבור לבעיה השנייה, לפי המשרד להגנת הסביבה: "השקיות מתעופפות ברוח ומזהמות את השטחים הפתוחים, שמורות הטבע וחופי הים". כפי שנאמר במחקר של מוסד שמואל נאמן, רק 6% מהשקיות משמשות לאריזה ליציאה מחוץ לבית לטיולים ולנסיעות, כך שמיסוי כל השקיות רק בשל אותם אחוזים בודדים נראה מופרך למדי, אבל בואו נמדוד את התועלת, לפי "מדד חוף נקי".

בדו"ח סיכום תוכנית "חוף נקי" לשנת 2017 מתגאה המשרד ששנת 2017 היא הנקייה ביותר מאז תחילת מדידת ניקיון החופים הלא מוכרזים, כש-54.5% מהחופים הוגדרו כ"נקיים" או "נקיים מאוד" במשך רוב השנה, וזאת לעומת 19.7% מהחופים בשנת 2005.

לכאורה, הצלחה מסחררת של חוק השקיות אך למעשה ובניגוד להצהרות אנשי המשרד להגנת הסביבה בתקשורת, בדו"ח עצמו גם המשרד מודה שאין זה הגורם העיקרי, אם הוא בכלל שיחק תפקיד:

"על פניו, נראה שפעילות תכנית חוף נקי בשיתוף פורום הרשויות החופיות לשנת 2017 הכוללת הגדלת התקציבים המיועדים לנקיון החופים ולפעילויות ההסברה הציבורית ואולי אף כניסת "חוק השקיות" לתוקף (ינואר 2017) הביא להפחתת כמות הפסולת המושארת בחופי הים"

(עמ' 10 לדו"ח)

למעשה, העלייה בניקיון החופים אינה כה דרמטית. אמנם ב-2005 רק 19.7% מהחופים הוגדרו כנקיים, אך כבר ב-2007 השיעור עמד על 47% – לא רחוק מזה של 2017. גם המדד הממוצע של ניקיון החופים לא מראה שיפור בניקיון לאורך זמן, אם כי אנשי המשרד טוענים שכיוון שהאוכלוסייה גדלה, "היציבות היחסית במצב ניקיון החופים מצביעה על שיפור כלשהו בהתנהגות הציבור הנופש בחופים" (עמ' 12 לדו"ח). כפיים.

נראה שאת השיפור במצב החופים, אם אין מדובר בתנודתיות שגרתית, ניתן לייחס הרבה יותר לעובדה שתקציב ניקיון החופים שולש ועמד על 8.6 מיליון ש"ח, בנוסף לכאלף שעות אכיפה שהוקדשו למניעת לכלוך, מאשר לחוק העוסק בחלק קטן (כ-20%) מן הפסולת בחופים.

כיוון שאנשים אורזים את הצידה שלהם בדרך כלשהי, צמצום בשקיות הפלסטיק לא ישנה את כמות הפסולת אלא רק את הרכבה, וחוף מלוכלך בשקיות בד אינו פחות מלוכלך מכזה שיש בו שקיות פלסטיק.

אם כן בשתי מטרות עיקריות של החוק לא נראה שהוא עזר יותר מן הנזק שהוא גרם; בכל הנוגע לפגיעה באוכלוסיית הים – כאן אין נתונים אך לאור ההשפעה השולית על החוף, קשה להניח שהייתה לחוק השפעה חיובית רבה לאור העלות שלו.

אופייני הוא שמבין הסיבות לפגיעות בצבי הים הנמנות באתר החברה להגנת הטבע (עבודות פיתוח בחופים המתאימים להטלה; פעילות אנושית המפריעה להטלה; רמיסת קנים; ופגיעה אגב דיג וכלי שיט מהירים) לא מצוינת כלל בעיית השקיות; ובאתר רשות הטבע והגנים נמנים גורמים רבים נוספים, ורק אחד מהם הנמנה דרך אגב הוא "פסולת פלסטית לדוגמת שקי מזון, חבלים ושאריות ציוד דייג" (גם אלה, כמו ששמתם לב, אינן שקיות סופר בדרך כלל). הבא לטעון שמס בשיעור של עשרות מיליוני שקלים בשנה יוצר השפעה כלשהי השווה את ההשקעה, עליו הראיה.

כשהירוקים ממסים את העניים

המס הזה, אגב, אינו מס אחיד. מדובר במס רגרסיבי באופן עמוק, כלומר הוא מושת הרבה יותר על העניים שהקניות בסופר מהוות אחוז גבוה יותר מההכנסה הפנויה שלהם מאשר על העשירים. כמו בחוקים ירוקים רבים, העשירים משתמשים בעניים כדי לממן את תחביביהם הירוקים, החסרים השפעה חיובית של ממש, מלבד על ההרגשה הטובה של מעבירי החוקים.

חוק השקיות במבחן התוצאה כשל לגמרי. ההשפעה שלו על הפסולת המוטמנת ועל ניקיון החופים היא זניחה: חיסכון של 840 אלף ש"ח בהטמנה לעומת מס בשיעור של עשרות מיליונים, הם המחשה טובה לאבסורד של החוק. נקווה שהמחוקק יקרא את התמונה ויבין שאין מקום לפגוע בשכבות החלשות בשל דמיונות שווא ורטוריקה מוליכת שולל. מבחן התוצאה ברור: את מס השקיות יש לבטל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

45 תגובות למאמר

  1. הבעיה העיקרית היא בהנחה השיקרית שפלסטיק כמעט ואינו מתפרק.
    כל מי שמצא בארונו שקיות נשכחות ישנות בנות מספר שנים – ראה שהן התפוררו לפתיתים.
    צריך למצוא פתרון טכנולוגי שיהפוך את השקיות למוצר מתכלה יותר, למשל למצוא סוג של חידקים שיאכלו את השקיות המוטמנות

    לגבי הטענה שעניים נפגעים כביכול יותר מהתשלום עבור השקיות – ניתן באותה מידה לומר שעניים נהנים יותר מחופים נקיים, כי לא יכולים להרשות לעצמם חופים מפונפנים בשלום.

    1. דן, ההערה המיותרת שלך בסיפא של תגובתך מסגירה אותך צפונובוני נבזה.

    2. יש לי שקיות פשוטות מלפני 20 שנה והן כמו חדשות.
      לנסות להנדס חיידקים בשביל זה יגרום נזק
      בלתי נתפס.
      על האנושות להשתלב בטבע ולא להחריב אותו
      תוך כדי נסיון להנדס אותו.
      לדעתי החוק מצוין.אכן השימוש בשקיות ירד
      מאד.צריך למצוא חלופות רב פעמיות שניתן
      לסחוב איתך ואז שקיות הניילון יעלמו לחלוטין.

  2. מאמר יפה.
    על כך יש להוסיף את האבסורד שבמניעת התנהגות מחזורית של הציבור. שקית שחוזרת מהסופר עם שתי חבילות אורז, חבילת פתיתים, קופסאות שימורי טונה וחמוצים וקרטון חלב – הופכת מהר מאוד לשקית זבל זמנית בבית – ואז הולכת אל תוך פח האשפה של הבניין או של מקטע הרחוב הסמוך.

    במקרים אחרים – אם השקית עצמה לא התלכלכה ברוטב או בפירורים – היא משמשת ככיסוי לצלחת או סיר אוכל כדי לשמור על טריות.

    כלומר, מאז שנת 2017 – אזרחי ישראל צריכים לשלם מכספם ולקנות שקיות מיוחדות לאשפה, או פשוט לקנות חבילת שקיות "גופיה", שמשמשות לאותם הדברים בדיוק, אבל הפעם בתשלום מלא.

    מעבר לכך, כותב המאמר (אולי מתוך רצון לגיטימי להצטמצם לענייני עלות-תועלת) לא מתייחס לסוגיה המוסרית. אם בעל מכולת מחליט למכור לחמניה אחת בארבעה ש"ח – ושלוש לחמניות ב-10 ש"ח – אין זה מתפקידה של הממשלה לאסור זאת עליו ולאלץ אותו למכור לחמניות בודדות בלבד ב-4 ש"ח ליחידה, מתוך איזו אידיאולוגיה של מניעת השמנה או צימצום ביזבוז וכיו"ב תירוצים פטרנליסטיים. באותה המידה אין זה מתפקיד הממשלה להתערב בשיקוליה של רשת סופרמרקטים להעמיד לרשות הלקוחות שקיות בחינם, חניה בחינם או מגבונים לחים בחינם על כל קניה ב-100 ש"ח ומעלה.

    1. מה???
      לא שורפים אשפה כבר יותר משלושים שנה!
      זה נורא ואיום מבחינה סביבתית!

  3. לא צריך להסתכל רק על ההיבט הכספי. אני מזדעזע כל פעם מחדש,כשאני רואה אנשים מבוגרים סוחבים סלים גדולים וכבדים,שבעבר מעולם לא סחבו אותם. הזוי.

  4. קשקוש.
    ברור לכולנו שככל שפחות שקיות נלקחות בחינם מהסופר מרקט, כך גם פחות מהן מוצאות את דרכן לחופים וסתם לכל מיני מקומות אחרים. כך יש לנו ארץ ועולם נקיים יותר. זה טוב לכולם. לימנים, לשמאלנים, ואפילו לזיו מאור ולהלל גרשוני.
    החשיבה הילדותית והמטופשת לפיה "סביבה זה עסק של שמאלנים" וההמשך, שבגלל זה אנחנו בימין צריכים להיות נגד כל ענין שטוב לסביבה, היא פשוט עלבון לאינטילגנציה.
    חבל. אתר 'מידה' הוא, לפחות בעיני, אתר ברמה גבוהה, ומאתר כזה אני מצפה לרמת חשיבה יותר רצינית ולפחות חשיבה חסרת מעוף.

    1. "ברור לכולם". אחלה טיעון.

      אבל העיקר שמצאת צ'אנס להכניס לימין, זה מה שבאמת חשוב.

    2. כן משה. קראתי בעיון.
      לא רק שאני לא מסכים עם מה שנאמר בה. היא גם מלאה אי דיוקים עובדתיים.
      הלל גרדץשוני טוען, למשל, שאין כל בעיה של הטמנת אשפה בארץ. זה פשוט קשקוש. יש בארץ מספר מועט מאד של מטמנות. למצוא מיקום מתאים למטמנה זו בעיה קשה מאד ממגון סיבות. כשאתר כזה מתמלא כמעט בלתי אפשרי למצוא מיקום חלופי ( זה המצב עם אתר דודאים למשל). בקיצור, זו כתבה לא רצינית שכול כולה אומרת משהו טפשי בסגנון "השמאלנים בעד עניני סביבה. חוק השקיות קשור לזה אז אנחנו בימין נהיה נגד"

  5. מאז שהחוק עבר השקיות בסופר יותר עמידות וחזקות, מוכן לשים עוד שקל בכל קניה בשביל זה

  6. לא חייבים מאמרים ארוכים ומיותרים בשביל אג'נדה אישית.
    אני אב לששה ילדים. אמנם לא חסר לי כסף, אבל 3 ש"ח בשבוע על שקיות זה זניח בהוצאה של כל משפחה בת 8 נפשות.
    כמו כל הישראלים גם אני לא אהבתי את החוק הזה, ועדיין הייתי מעדיף לחסוך לעצמי כסף ולקחת יותר שקיות בחינם.
    אבל בשורה התחתונה אם כמות השקיות ירדה בחצי – כשמדובר על בערך מיליארד וחצי שקיות בשנה – לדעתי זה חוק מצוין, ותוצאה מצוינת.
    אולי עדיף לכתוב על כשלונות אמיתיים.
    לא חסר.

  7. אני זוכר כשגרתי בקנדה
    בסופר היו גובים 5 סנט לשקית.
    מי שלא היה מעוניין בשקית והיו הרבה כאלה
    היה לו ליד הדלת הכניסה מצבור של קרטונים
    והעובד היה מביא מידי פעם קרטונים לשם
    זה היה בשנת 1995 אז זה לא חדש.
    לצערי הייתי עד לכך שאנשים לוקחים ערימה של שקיות ושמים בשקית בשביל הבית.
    אנשים צריכים למעט בלקחת חינם שקיות ולרכוש עגלת קניות כדי לא להרים בידיים.
    שקיות הבד נקרעות והיה ראוי להחליפם לשקיות חזקות יותר.חגיגת השקיות נגמרה וטוב שכך.
    לגבי המס שישתמשו הו לניקוי הטבע החופים והגנים

    1. ברור שלקחו, זה היה שקית זבל סבירה. מה עדיף, שיקנו שקיות זבל "אמיתיות?. שמכילות פי 10 נילון??

  8. מאמר בושה.
    היססתי אם לכתוב תגובה.
    טיעונים תפורים, במתכונת חקירות ראש הממשלה.
    מסתבר שבמקביל לאנשי המוח המדעי שנוסקים מהצלחה להצלחה, יושבים, חסרי תכלית ותועלת, אנשי המוח החברתי. בתסכול עמוק, צונחים לפלפולי מילים חסר פשר ואחיזה.
    מציע לאנשי המשפט, החברה, והתרבות, תפסיקו ליצר מחשבות כלום ושום דבר, אתם חונקים את המרחב.
    אתם עולם של שמש שמסתובבת סביב כדור הארץ. כי ככה החלטתם.
    את האמיתות שלכם אתם נאלצים לכפות בכלא ומעצרים ושבירת רוח האדם.
    לכו לעבוד בגינה.
    העולם יסתדר הרבה יותר טוב בלעדיכם.
    ויסתדר גם בלי השקיות.

  9. מה לא ברור? החוק הזה עבר מאותה סיבה שחוק הווסטים הזוהרים לנהגים עבר.

    1. די ברור – מי שמקבל כסף על שקיות ניילון שחולקו בחינם + על שקיות רב פעמיות שקודם לא היה בהן צורך

  10. רק תחשבו על אנשים ששמים את הירקות שלהם בתוך שקים רב פעמיים בלי הפרדה. זה מותיר שאריות שיוצרות עובש וחיידקים שנוגעים בפירות והירקות שיקנו בפעם הבאה. שקיות חד פעמיות הן נקיות והיגייניות, אני לא חושב שאדם עני שנאלץ להשתמש בשקיות בד דואג לכבס את השקיות מדי פעם. חוק השקיות הוא סכנה קשה לבריאות הציבור. בשם הנסיון של כל מיני פוליטיקאים לסמן עצמם כצדיקים אבירי איכות הסביבה פוגעים בבריאות של כולנו

    1. תשטוף לפני שתאכל. ממילא מדשנים את השדות בקקי של פרות ובכימיקלים. גם מרססים.

    2. אל תשכח שאת המוצרים שמים בשקיות קטנות ואז מעבירים אותם לשקית גדולה
      כך שהפירות והירקות בתוך שקית מלכתחילה
      אז אין מגע בין הפירות לשקית הרב פעמית

  11. בלי שום קשר לחישוב הכלכלי, חוק השקיות מבורך מכיוון שצמצם את לקיחת השקיות המיותרת, רק בגלל שזה בחינם, ראיתי כבר אנשים שלוקחים ערימה של שקיות בגלל שמתקמצנים על רכישת שקיות אשפה, ולא מדובר בעניים…. אלה סתם קמצנים. משתמש בשקיות רב פעמיות והרבה יותר נוח ואם נזקק לשקיות אש משלם כמה עשרות אגורות, אף אחד לא מת מזה

  12. מס השקיות הוא דוגמה טובה לכפייה דתית חמורה.

    אך אם מדובר בדת הירוקה, זה מותר ורצוי. [איפה לפיד ליברמן ומר"צ שיפגינו נגד כפייה זו ?]

    1. לפי ההיגיון הזה, כל חוק הוא כפיה דתית
      (החוק שאוסר לרצוח כופה את דת החיים והאיסור לגנוב כופה את דת הקנין, שלא לדבר על האיסור להפיכה צבאית שכופה את דת הדמוקרטיה

  13. לסופרמרקט יש לי מספר תיקי בד שאני עושה בהם שימוש וזה לא ממש מפריע לי אבל אפשר לעשות שימוש חוזר בשקיות שכבר יש לכם או באלה שאתם קונים. מספיק שכל יום יורדים לפח האשפה ומשליכים את הזבל ללא השקית עצמה שאותה אפשר להחליף אחת לכמה ימים בלבד. נכון, פח האשפה של הבניין מסריח עוד יותר אבל המדינה מנסה ללמד אותי לחסוך בשקיות אז אין לי הרבה ברירות וכך אני עושה. חיסכון? לא על חשבוני.

  14. החיבור הזה הוא בושה לאינטלגנציה.
    עוד דוגמא לשום-כלום המלבלב בגינת מדעי הדשא.
    אם אין לך מה לאמר, אל תאמר.
    עדיף מאה מונים לשתוק מלהגג שטויות גבוהה-גבוהה.

    1. כל כך קל לכתוב שום דבר מאשר לכתוב עניינית אבל כדאי שתנסה את זה פעם

      אולי תנסה להתמודד עם מה שנכתב

  15. גרשוני אתה קיצוני, ומביא יותר נזק מתועלת למחנה שלנו.

    הבעיה אותה מנסים לפתור היא הזיהום הכולל של המדינה וכדור הארץ. מספיק לעשות טיול קצר ולראות שהארץ שלנו היא מחראה, כאשר השקיות בולטות בכל מקום. נכון, אין סטטיסטיקה מדוייקת בנוגע לכמות השקיות בכל רגע נתון, אבל זה מאוד מפריע להרבה אנשים, ולכן הנבחרים שלנו מחוקקים כאלה חוקים.

    מטרת החוק אינה לחסוך בעלויות הטמנה, ולא נקיון החופים בלבד. המטרה הספציפית היא חינוך של הציבור להשתמש בשקיות רב פעמיות, ובטווח הארוך יותר – חינוך של הציבור לא לזהם. המטרה הזו בהחלט מצליחה – המודעות גדולה מאוד היום, ואנשים משנים את התנהגותם. יש פחי מחזור בכל מקום, בקבוקים, נייר, פלסטיק, ואנשים משתמשים בשקיות רב-פעמיות. ילדים לומדים על זה בבית ספר, וכולם מקפידים על זה במרחב הציבורי. זה ממש לא ימין כלכלי, אבל זה קונצנזוס – כמו שרפואה וחינוך ציבוריים הם קונצנזוס כאן. אולי הפילוג בין ימין ושמאל הוא בשבילך (ולדומיך בשמאל) פרנסה, אבל הציבור לא מתנהג כך.

    תיאור הנזק שלך (עשרות המליונים על שקיות) לוקה בחסר מכמה בחינות: א) חינוך של הציבור לוקח זמן, ודרושות עוד מספר שנים כדי לבדוק את המצב. ב) שכחת שאנשים קונים יותר שקיות זבל – אתה סתם עצלן חובבן, זה טיעון בעדך. ג) אתה טוען שהעניים משלמים על השקיות – אין לך באמת נתונים כאלו, ייתכן שדווקא העשירים קונים שקיות. ד) בכל המדינה יש הוצאות נקיון – בבתים פרטיים, בערים, ברחובות, בשטחים פתוחים, בשמורות ובחופים – אף אחד לא בדק מה קורה שם. גם אתה לא.

    הבעיה בתקשורת הכלכלית היא לא השמאלנות (שהיא אכן שם באופן נוראי), אלא השטחיות. במובן הזה אתה משתלב באופן נפלא – מעשיר את הדיון בטיעונים רדודים מימין.

    1. איתן, אתה בהחלט זקוק לחינוך וכמעט כל אחד יכשר למשימה.

  16. דבר אחד חסר במאמר- חשיבה ואכפתיות סביבתית.
    האם יתכן שאנחנו בתור צרכנים נתחיל לחשב רק עלות מול תועלת של שימוש בשקיות ניילון למול בד או נייר?
    אם זה השיקול היחיד שעומד לנגד עיננו, הרי שפיספסנו את העיקר והתעסקנו בתפל.
    שקיות ניילון לא מתכלות. נקודה.
    גם אלו שמוגדרות מתכלות, הן לא. הן מתפרורות ועושות נזק גדול יותר מאלו שאינן מתפוררות.
    צמצום צריכה מהווה צמצום שימוש מיותר בשקיות.
    אם אנחנו צורכים מוצר שהולך לזבל ולא מעניין אותנו מה קורה איתו אחר כך, אנחנו בבעיה.
    הסרנו אחריות לגמרי מעצמינו. כל בעיית ניקיון החופים שהזכרת, נובעת מהעיקרון אותו אתה מוביל בכתבה שמטרת השימוש במוצרים -העיקר שיהיה זול, נוח וקל לשימוש.

    לשים הכל בערימה ולטמון באדמה (פארק אריאל שרון). כמה קל, נוח ופשוט. ונשאיר לדורות הבאים להתמודד עם התמוטטות המדרונים ובעיות התשטיפים שעלולות להווצר כשהר הזבל יקרוס.

    הטמנה לא פותרת את הבעיה שתיווצר בהגדלת האוכלוסיה ועלות היקרה של השקעה בתשתיות בכל פעם שאתר הטמנה מתמלא וצריך לפתוח חדש.
    הטמנה היא לא פתרון והיום המשרד להג"ס לא מאשר פתיחה של מטמנות חדשות. בכל
    אירופה הגיעו למסקנה שהטמנה זו אחת הדרכים הכי לא יעילות להתמודד עם בעיית הפסולת.
    המדינות המתקדמות באירופה גם עברו כמעט במלואן מהטמנה לשריפה (עבור פסולת שלא ניתנת למיחזור או קומפוסטציה או שימוש חוזר….). גם שריפה היא לא פתרון כמובן, היא הרע במיעוטו.

    הרעיון המרכזי שצריך להוביל אותנו כצרכנים שאכפת להם מהטבע הסביבה והארץ שלנו היא איך לדרוש מהתעשיה לייצר מוצרים שלא יגרמו לנו לבעיות ארוכות טווח רק על חשבון הרווח הכלכלי שלהם.
    וגם לדעת להתפשר בתהליך זה על מה שהכי קל ונוח עבורנו בטווח הקצר ולהתאמץ קצת בשביל הטווח הארוך.

    השקיות הן טיפה בים. אפשר לכתב רבות על סוגים נוספים של חומרי גלם שהכניסה לעולמנו תעשיית הכימיה המזהמת.
    וזה אולי נושא לכתבה סביבתית אמיתית.

    לעניין הכתבה, שקיות ניילון הפכו למטרד סביבתי של ממש. בכל שמורת טבע ולא רק בחופים ומהווים סכנה בעיקר לבעלי החיים.
    אז כל צמצום בשימוש של שקיות אלו הוא מבורך.

    יותר מעניין לדעת כמה צרכנים קנו שקיות חליפיות של חברות מוסדרות ולא השקיות הנמכרות ברשתות השיווק (שלא הוזכר בכתבה)

  17. החוק צריך להיות מוחלט ובכל מקום.
    בקופה בסופר זה עולה כסף אבל בירקות קח כמה שאתה רוצה, בחינם. ורוב השקיות דקות ונקרעות, אז חד פעמיית.
    צריך להפסיק עם זה. עובד שבקופות רואים שרוב האנשים עם רב פעמי עכשיו, מה שקודם לא היה.
    כנ"ל לגבי מכולות שכונתיות.
    שיגבו כסף גם שם. פסלטיק זה פלסטיק.

  18. המאמר מעלה שאלה ראויה לבדיקה- האם וכמה יש תועלת לצמצום צריכת השקיות והטענות בנוגע לשטחי ההטמנה והזיהום בחופים רלוונטיות (בהנחה שהנתונים המובאים נכונים, לא בדקתי).
    מצד שני :
    1. הדיון על העלות תועלת(הכספית) נראה חסר כל משמעות: ראשית, אין סיבה להתייחס למיסים כאל הפסדים מאחר שהמסים מגיעים לקופת המדינה ויכולים לשמש לדברים מועילים. שנית, אף אחד(לפחות לא מישהו שקראתי/שמעתי) לא טען שצריך לצמצם את השימוש בשקיות כדי לחסוך בעלויות ההטמנה אלא מסיבות אחרות כך שההצגה של עלויות ההטמנה בתור החיסכון היא חסרת היגיון.
    2. המאמר מתעלם מהטענה כי המטמנות גורמות לזיהום מי תהום במקרים מסוימים.
    3. הטענה שהמס פוגע בעניים חלשה בעיני כי מי שבאמת מפריע לו התשלום על השקיות יכול פשוט לעבור לשימוש בשקיות רב פעמיות.
    4. גם הטענה ששקיות בד מזהמות לא פחות היא שגויה (לפחות לגבי השימוש בסופר ואולי גם לגבי החוף) מכיוון שאפשר להשתמש בשקיות בד פעמים רבות, (ומאחר שהשקיות הללו בדר"כ גדולות וחזקות יותר בכל פעם להשתמש במקום כמה שקיות פלסטיק) כך ששקית אחת תחליף עשרות שקיות פלסטיק ואולי יותר.

  19. אהבתי את המחקר ואת רמת הטיעונים, אך אני חולק לחלוטין על המסקנה. מיסוי זבל מכל סוג הוא מיסוי מבורך ועל אחת כמה וכמה המטרד הזה של שקיות. אין סיבה בעולם שמוצר מסוג זה יחולק חינם – שקיות פלסטיק הן לא אויר לנשימה. במידה והכסף מנותב למטרות ראויות (למשל חינוך לניקיון המרחב הציבורי) אז בכלל הרווחנו.

  20. די כבר עם סיפורי השקיות והזיהום. תייצרו פלסטיק מתכלה כי צריך פלסטיק ואין לו תחליף עד שימציאו חומר חדש הגיב:

    מי שטס לירח חזקה עליו שיכול לייצר פלסטיק מתכלה ולפתור את הבעיה באופן אמיתי. אי אפשר לא לארוז בפלסטיק עקב תכונותיו המופלאות והנוחות. כל היתר סתם הבל ודיבורי וחוקי סרק. ולעטוף בנייר כמו למשל במקדונלדס זה אשכרה השמדת עצים ללא צורך ובאופן מופקר. המון נייר וקרטון עבור המבורגר מטופש וקצת ציפס והופס טונות של נייר וקרטון לפחי האשפה. טירוף של ממש.

  21. יש לי תחושה עמומה שלו המצב היה הפוך ובלחצם של החרדים היו מכשילים את החוק "כי הוא פוגע במשפחות מרובות ילדים" , היה מתפרסם כאן מאמר הפוך שהיה מסביר מה קורה כשמנטרלים את מנגנון המחירים המבטיח הקצאת יעילה של המשאבים, ועד כמה מופרכת הטענה "החברתית" בשעה שמדובר בשקלים בודדים בחודש למשפחה.

    מבחינתי די לי בכך שהחוק מונע את התופעה המוכרת בה הקונה מעמיס על עגלת הקניות חופן נדיב של שקיות, רק כי זה בחינם, ואני מסכים שאין לזה שום קשר לנקיון החופים.

  22. כל כך מתאים לאתר 'מידה', אתר שהוקם על ידי תומך ביבי שמרן, שיראה לנו רק את האפקט הקפיטליסטי של חוק השקיות, וינסה להמעיט כמה שאפשר באפקט הסביבתי. בניגוד לדעתו של רן ברץ, אני חושב שהעובדה שיש ירידה של 80-90% בצריכת שקיות ניילון אומרת דרשני. הכתבה מנסה בכל כוחה להראות לנו שבעצם האפקט הסביבתי לא משמעותי, ושהעניים סובלים מהחוק הזה… וזה פשוט בולשיט. כל דבר שעוזר לכוכב הזה להבריא מהרעות החולות של הניילון, הפלסטיק והנפט – עוזר לעניים בדיוק כמו לכל השאר. אני ואשתי עושים קניות ללא שקיות ניילון אלא בעזרת שקיות בד או יוטה רב פעמיות שאפשר לקבל בחינם כמעט בכל מקום, ואם משתמשים בהן בחוכמה הן לא נהרסות, מה שמביא לחיסכון כספי וליעילות סביבתית. לומר ככה בשורה צדדית ש"אפשר להניח שבעלי החיים כנראה לא הרוויחו מהחוק הזה…" סליחה??? אפילו לא בדקתם את זה ישירות! הנחתם את זה בגלל כל מיני הנחות יסוד קודמות, שאולי וכנראה שגויות. ירידה של 80-90% בשימוש בשקיות ניילון שהספיקו להזיק לסביבה במשך עשרות שנים לא תראה שינוי מיידי סביבתי תוך שנה… צריך קצת סבלנות. מה שבטוח זה שהדבר האחרון שצריך לעשות הוא לבטל את חוק השקיות מסיבות פופוליסטיות כמו אלה המצוינות בכתבה.

  23. התמורה הגדולה ביותר של המהלך היא המודעות (המבורכת) להשפעות שיש לזיהום הסביבה על החיים שלנו במדינה ובעולם!
    ראיתי אנשים עושים abuse נוראי לשקיות כשהן ניתנו חינם וסביר להניח שהדבר נעשה בתום לב מחוסר ידיעה.

    בסה"כ מהלך מאוד מבורך שאת הפירות ניראה לאורך השנים.

  24. כתבה מעולה ומנומקת

    שימו לב שאנשי השמאל שמגיבים לעולם לא מתייחסים עניינית לטיעונים