90% מהעסקים הקטנים בישראל נסגרים במהלך השנה הראשונה

על פי נתוני הבנק העולמי, ישראל נמצאת במקום ה-54 במדד קלות עשיית העסקים. הקושי לעשות עסקים בישראל משפיע בעיקר על העסקים הקטנים והבינוניים, אשר רובם קורסים לבסוף תחת נטל המיסים והחוקים.

אחוז הרווח הנקי בעסקים קמעונאים בישראל נע לרוב בין 3%-6%. זאת אומרת שעסק שמייצר הכנסות של כמיליון שקלים בחודש, מפיק רווח נקי של בין 30 אלף ל-60 אלף שקלים. זאת כמובן רק במידה וההתנהלות העסקית שלו נכונה ומדויקת, וללא שום משברים בלתי צפויים.

אם אלו הנתונים בעסקים הגדולים, אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה קשה לממש רווח משמעותי בעסק קטן. אותם אחוזי רווח נמוכים מתקיימים גם אצל העסקים הקמעונאים הקטנים המוצלחים, רק שאצלם אחוז כה קטן מההכנסות שווה לערך נמוך בהרבה.

העסקים הקטנים מתמודדים באופן יומיומי עם בעיות תזרים הנובעות ממחזור נמוך, חוסר יציבות, חוסר יכולת להיתכנות כלכלית, קשיי מימון ועמידה בתשלומים הלא יציבים והמשתנים של העסק. קשיים אלו מובילים לקשיים בהעסקה והתרחבות, הן מבחינת כוח אדם והן מבחינה עסקית, ולחוסר עמידות כך שבעל העסק נמצא במצב תמידי של התמודדות עם מצבי לחץ.

בנוסף לכל אלה, העסק צריך לממן את משכורתו של בעל העסק ורבים מהעסקים מתקשים לעמוד בכך באופן יציב, בפרט במהלך השנים הראשונות לקיומו. בעלי עסקים קטנים רבים נמצאים במצב של גרעון מתמיד ולמעשה לא רק שלא מרוויחים דבר, אלא אפילו משלמים על התענוג להיות בעלים של עסק.

מצב זה מסביר מדוע ישנה עליה מתמדת באחוז העסקים שנסגרים בישראל. על פי נתוני הסיכום השנתי שערכה חברת המידע העסקי  CofaceBdi לשנת 2016, על כל עשרה עסקים שנפתחו בישראל, נסגרו תשעה.

מיסים, חוקים והלוואות

העסקים הקטנים בישראל עומדים בפני שני קשיים עיקריים, והראשון שבהם הוא נטל המיסים הכבד. כאשר אחוז הרווח מהעסק הוא כל כך נמוך כל אגרה, רישיון או מס שהמדינה מטילה יכול להיות ההבדל בין להיות או לחדול.

מדינת ישראל מנהיגה מדיניות מיסוי גבוהה מאוד כלפי העסקים הקטנים אשר חונקת אותם, מונעת מהם לצמוח והרבה פעמים גם מלהתקיים. עסק גדול יכול לספוג את ההוצאות הכבדות ויש לו אפשרויות תמרון רבות יותר בתשלום המס. הוא יכול לספוג הפסדים לאורך זמן רב יותר ובכך לאפשר לעצמו זמן ביסוס שלרוב לעסקים הקטנים אין – לא בפתיחתם, לא בעיתות משבר ולפעמים גם לא בהתנהלות היומיומית.

הקושי השני הוא בהתמודדות עם מערכת החוקים הסבוכה והמכבידה מולה עומד כל עסק בישראל. בעלי העסקים מחויבים להתעסק בבירוקרטיה אינסופית, להתרוצץ בין משרדים שונים עבור כל טופס או אישור ולעמוד בביקורות תכופות. מי שלא מספיק גדול או חזק לרוב לא שורד את האחידות הרגולטורית של הממשלה כלפי העסקים, ואין פלא שרבים מנסים לעקוף את את גזירות הממשלה על מנת להבטיח לעצמם פרנסה טובה ואיכותית.

מדינת ישראל מתייחסת לכלל העסקים בישראל כמקשה אחת, כאילו אין לכל עסק צרכים משלו, אפיקים שונים להתפתחות ויכולות כלכליות אחרות. הדבר מערים קשיים על כלל העסקים בישראל ובכך יוצר ניעות כלכלית נמוכה דווקא בשוק העסקים הקטנים, כיוון שחברות הענק נהנות מיכולת תמרון גדולה יותר במציאות העסקית הקשה ומשמרות את כוחן הריכוזי במשק.

שתי הסיבות שציינתי לעיל גורמות לעסקים הקטנים קושי רב בתמרון ובהישרדות העסקית שלהם, מה שמוביל רבים מהם לקחת "הלוואות הישרדות" שלרוב יתוו תנאי הלוואה בהתאם למצבו העגום של העסק ועם ריביות גבוהות יותר.

העסקים הגדולים יכולים לאפשר לעצמם לקחת הלוואות מינוף לקידום ופיתוח העסק בתנאים אטרקטיביים יותר ובריביות נמוכות ביותר עד אפסיות, ובכך למעשה משתמשים בהלווה כדי לייצר עוד כסף. לעומת זאת, העסק הקטן נאלץ לקחת הלוואה רק בשביל לשרוד אך היא רק מעמיסה ומקשה עוד יותר על ההתנהלות התזרימית השוטפת שלו. ההבדל הזה הוא קריטי להישרדות העסקית.

המדיניות הכלכלית האטטיסטית המונחלת בישראל עוד משנות מפא"י העליזות, פוגעת באופן אנוש בעסקים הקטנים, ביכולת הניעות שלהם ומשמרת בעיקשות את בעיית הריכוזיות במשק הישראלי.

כשהחוקים והמיסים כל כך נוקשים עבור העסקים הקטנים ומנגד מקלים על הגדולים להתחרות, אין פלא ששוק העסקים הקטנים בישראל בקריסה.

המחברת היא מנכלי״ת ובעלים של חברת אדוס המסייעת לעסקים קטנים