זילבר את פולקמן מציגים: שלטון הפקידים על הנבחרים

תחת הכסות של מלחמה בשחיתות ניסה ח"כ פולקמן להעביר הצעת חוק שתקבע כי ועדות המכרזים בשלטון המקומי יורכבו מפקידים בלבד, ללא ייצוג של נבחרי הציבור

רטוריקה מסוכנת. רועי פולקמן ודינה זילבר | פלאש90

הצעת חוק לפיה הרכב ועדות המכרזים בשלטון המקומי ישונה והוא לא יכלול עוד נבחרי ציבור, נפסלה בשבוע שעבר במהלך הדיונים על חוק ההסדרים בוועדת הפנים של הכנסת. את התיקון לחוק הוביל ח"כ רועי פולקמן (כולנו) והוא היה מבוסס על דו"ח שנכתב בידי המשנה ליועמ"ש דינה זילבר.

על פי הצעתו של פולקמן, ועדות המכרזים ינוהלו בידי משולש פקידותי של מנכ"ל הרשות, יועץ משפטי של הרשות וגזבר הרשות. לשיטתם של פולקמן וזילבר קיים מכך שנבחרי הציבור יקבלו החלטות בנוגע למכרזים תמורת טובות הנאה, ולכן יש להעביר את כל ההחלטות בתחום לפקידי הרשויות המקומיות, שהם כידוע חסינים ממעטפות.

אך עו"ד זילבר וח"כ פולקמן כלל לא טרחו לבדוק האם השחיתות בשלטון המקומי – ככל שהיא אכן קיימת כתופעה רחבה וחריגה – נוגעת לנבחרי הציבור יותר מאשר לפקידי הרשויות.

מטרת אותו הדו"ח של זילבר שפורסם לפני כשלוש שנים הייתה להמליץ על שורת צעדים לצמצום השחיתות השלטון המקומי, אבל כיאה לעבודה שמקורה באידאולוגיה ולא בנתונים הוא נעדר כל עיסוק בתופעת השחיתות בשלטון המקומי: האם היא קיימת? מה היקפה? מה אופי השחיתות? וכדומה. מחברי הדו"ח אף עצמם מודים בכך וכותבים:

אין זו המסגרת לקבוע האם הרשויות המקומיות בישראל נפגעות משחיתות יותר ממקבילותיהן בארצות אחרות, או אם היקף התופעה בשלטון המקומי רחב יותר מזה הקיים בשלטון המרכזי. למעשה, כפי שנטען באחד המחקרים, יתכן, כי בהשוואה להיקף הפעילות של הרשויות המקומיות  וביחס לתיאוריות הבולטות במחקר שחיתות, היקפי התופעה הם, באופן יחסי, נמוכים"

אם דו"ח העוסק בהמלצות לצמצום השחיתות בשלטון המקומי הוא לא המקום לעסוק בשאלה האם תופעת השחיתות ברשויות המקומיות אכן רחבה ומטרידה, אז איפה כן? התשובה ברורה – לזילבר הייתה מטרה והעובדות לא צריכות לבלבל אותה.

אין פלא אם כך שאותו דו"ח אשר נגנז בעבר בשל התנגדות של חברי הכנסת, מועלה כעת באוב ומנסה להתגנב אל ספר החוקים בדלת האחורית. הרטוריקה המסוכנת המובלת על ידי גורמים בפרקליטות היום היא שדי להיבחר לתפקיד ציבורי בכדי להיות בחזקת מועד לשחיתות. ממילא, כל חברי המועצות ברשויות המקומיות מועדים לשחיתות ואילו הפקידות הבכירה היא טלית צחורה.

ההיפך מדמוקרטיה

השינוי אותו ביקש ח"כ פולקמן לקדם פוגע בתפיסות הכי בסיסיות של דמוקרטיה. שלטון העם משמעותו גם שמי שיפקח על הנעשה בכספי הציבור הם נציגי העם, אלו שאם הציבור לא מרוצה מתפקודם יישלחו הביתה.

נבחרי הציבור, בניגוד למנכ"ל, גזבר או יועץ משפטי, נתונים לפיקוח הציבור הבוחר (אחת לחמש שנים במקרה של רשויות מקומיות) את נבחריו. הם נמצאים תמידית תחת משפט הציבור וניתן לגבות מהם מחיר על התנהלותם גם בלא חקירה פלילית.

פקידי הרשויות לעומת זאת נהנים מחסינות כל עוד הדבר לא נוגע בפלילים. ייתכן בהחלט שיימצאו פקידים כאלו ואחרים שהם ישרים והוגנים יותר מנבחרי ציבור, אך השאלה אותה עלינו לשאול היא מי רגיש יותר מבחינה מנגנונית לפיקוח ציבורי, והתשובה לכך היא שאין ספק שדמוקרטיה נשענת על ההנחה שנבחרי הציבור הם הרגישים לרצון הציבור.

כאשר עושים עבודה שמונעת מרצון לסרס את נבחרי הציבור יותר מאשר לאבחן תופעה לעומק עלולים גם להחריף את הבעיה הקיימת. הצעות כמו זו של ח"כ פולקמן עשויה דווקא להרחיב את הפתח לשחיתות, במקום להילחם בשחיתות.

מי שמכיר רשויות מקומיות, יודע שראשי הרשויות שולטים ביד רמה בדרג המקצועי. מבנה הרשויות המקומיות מעניק סמכויות כמעט בלעדיות לראש הרשות הן מול הדרג המקצועי והן מול יתר נבחרי הציבור. כך ראש הרשות ממנה את מנכ"ל הרשות ובעל השפעה רחבה גם על היועץ המשפטי של הרשות ועל גזבר הרשות.

לא בכדי, חלק ניכר ממה שמכונה "תופעת השחיתות בשלטון המקומי" מתייחס לעבירות שביצעו או ביצעו לכאורה ראשי רשויות. אחת התועלות בהפרדת רשויות היא פגיעה ביכולת להשחית את השלטון, והרבה יותר קשה לשחד מספר גדול של נבחרי ציבור מאשר מלשחד אדם אחד בלבד. בהקשר הזה, הצעת החוק עשויה לרכז יותר כוח תחת ראש הרשות המקומית ולהגדיל את הפתח לשחיתות.

עוד מימי יוון העתיקה, פיקח העם על פעילות השלטון ועם המעבר לדמוקרטיה ייצוגית, הועבר התפקיד לנבחרי העם. לאחרונה אנחנו עדים לעוד ועוד ניסיונות להפוך את הקערה על פיה, והמאבק סביב סוגיית השלטון המקומי הוא רק המבוא לקרב הגדול באמת – הפיכת פקידי השלטון למפקחים על נבחרי הציבור. זהו בדיוק ההיפך מדמוקרטיה.

כאמור, הצעת החוק של ח"כ פולקמן נבלמה בינתיים כאשר ח"כ יואב קיש פיצל אותה מחוק ההסדרים, במהלך שהוביל לביקורת עליו מצד "גורמים משפטיים". מי שרוצה באמת ובתמים להילחם בשחיתות בישראל צריך לקוות שחברי הכנסת ימנעו ממנה לצוץ שוב בצורה אחרת ויחסמו את הקו אותו מובילה הפרקליטות.

האתגר האמיתי אליו צריכים להידרש מקבלי ההחלטות בנוגע לשלטון המקומי הוא מידת העצמאות של ראשי הרשויות, ולא ניסיון לרפות את ידי נבחרי הציבור ולהעביר את הכוח לפקידים.

ח"כ רועי פולקמן מסר בתגובה: "הטור טועה בניתוח המצב ולכן לצערי מטעה את הקוראים. ראשית, התעלמותו החמורה ממצב המציאות הקיים – כאשר כ-60 רשויות נמצאות בהליכים שונים, הנעים בין בעיות מנהל תקין עד עברות חמורות של מרמה ושוחד או אף עברות פליליות חמורות יותר, ודאי שהמציאות מכתיבה כי קיימת בעיה וחייבים לטפל בה. שנית, חייבים לעשות הפרדה בין קובעי המדיניות ובין מי שבפועל מקצה משאבים. כלומר, ראשי רשויות קובעים איפה צריך לסלול כביש אבל לא צריכים לקבוע מי יהיה הגוף שבפועל יבצע את סלילת הכביש. הפרדה שכזו תאפשר לקובעי המדיניות לפעול תחת פחות לחצים פוליטיים העלולים לגרום לאינטרסים בעייתיים. אני מסכים כי קיימת בעיה עם עודף כוח לראש הרשות ולכך נמצא מענה בהמשך. יחד עם זאת, אסור להתעלם מבעיית טוהר המידות בשלטון המקומי ולראייה החוק הובא יחד ובתמיכה של מרכז השלטון המקומי, משרדי המשפטים הפנים האוצר וראש הממשלה. ברור כי ברשויות המקומיות ישנם אנשים מצוינים, גם כנבחרי ציבור וגם בפקידות. אבל, המערכת עצמה זקוקה לתיקון כדי שתוכל לפעול באופן מיטבי לרווחת התושבים תוך שמירה על עקרונות מנהל תקין, שוויון הזדמנויות וטוהר המידות, עקרונות אלו מבטיחים משילות אמיתית שמשרתת את האזרח ולא את המקורבים".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

36 תגובות למאמר

  1. תודה לחכ יואב קיש.
    שלטון החונטות מבית המשפט העליון פשוט מזעזע !

    1. הצעד הראשון לבעור השחיתות רק מכרזים פתוחים גלויים כל ההצעות גלויות. חסל סדר מעטפות סגורות. והצעד השני וזה כבר נוגע לתפיסת עולם של כלכלה חופשית, צמצום סמכויות של הביורוקרטיה. פחות כח גם לפקידים וגם לנבחרים וגם אלה וגם אלה לא יהנו ממקור הכנסה נוסף על המשכורת

  2. שום דבר לא מפתיע כאן. השמאל מנסה לנהל מהפכה שקטה שתחילתה נטילת המשילות מנבחרי הציבור וסופה, אם תצליח, בשילטון המוחלט של ה"נאורים". הסלקציה מתחילה היום באוניברסיטאות, בצבא ומחלחלת לפקידות הבחירה והיא מתבצעת תוך שימוש מסיבי בכוחו העצום של בית המשפט כפוסק עליון. מדי פעם הם נוקטים ביד קשה יותר ותופרים תיקים לגורמים סוררים. זה לא קורה רק בארץ. התופעה הזאת קיימת בכל העולם המערבי. אחת הסיבות העיקריות לבחירתו של טראמפ הייתה העובדה שאם קלינטון הייתה נבחרת, בית המשפט העליון בארה"ב היה הופך לליברלי והדרך חזרה הייתה הופכת לבלתי אפשרית כמעט. התוכנית של הדמוקרטים הייתה ועודנה לשנות את ההרכב הדמוגרפי בארה"ב כך שהניצחון בבחירות יהיה מובטח להם לשנים רבות. אנשים סתמו את האף ובחרו טראמפ אך ורק כדי למנוע את זה. זאת הסיבה כנראה שכל הסטטיסטיקות כשלו. הדמוניזציה שנעשתה לו ולבוחרים שלו לא אפשרה להם להודות בזה. אחד המתמודדים נגדו שתמך בו אחר כך, מנתח המוח השחור בן קארסון, הסביר את זה בצורה מאוד פשוטה וברורה. הוא אמר ששום דבר מכל הדברים שאומרים על טראמפ לא ממש חשוב כשמבינים מה באמת עומד על הפרק.

    1. הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט1
      שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת – חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.

      השיטות המועדפות
      התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.

      תעמולה בלתי פוסקת – הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.

    2. הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט2
      הסתרת המידע – הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים – בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.

      רשויות חוק מעולות ואכזריות
      המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.

      בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.

      התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם.

    3. הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט3
      התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.

      שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות – גישה פאשיסטית טהורה.

      גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ'ה תמיד צודק.

    4. הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט4
      המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.

      במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט… המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה.

    5. שמאל ימין. זהו? רדידות הדיון. הפרדת רשויות היא עניין לגיטימי אם אנחנו רוצים לשמור על ישראל דמוקרטית.

    1. דינה זילבר היא בכלל לא טיפשה. היא משרתת אידאולוגיה מסויימת ועושה זאת בכשרון רב.
      רועי פולקמן אינו טיפש. הוא בעל תואר שני בהצטיינות במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. הוא בוגר שתי תכניות השמאל להכשרת דרג ניהולי במגזר הציבורי – תכנית וקסנר ותכנית מעוז. תכניות שמטרתן הסופית לשתול בצמרת המגזר הציבורי בישראל אנשים עם אוריינטצית שמאל.
      אלו אנשים מסוכנים וכך יש להתייחס אליהם. התייחסות אליהם כטיפשים היא טעות גדולה.

  3. דינה זילבר היא פגע רע. שלוש הזדמנויות היו לשרת המשפטים איילת שקד להעיף את דינה זילבר הביתה, אבל שרת המשפטים הסתפקה בנזיפה. ההזדמנות הכי טובה היתה להעיף את זילבר (וגם את חברתה אורית קורן) בשל מעורבותן בהטיית משפט בניסיון להכריח את ד"ר חן קוגל להעיד במשפט זדורוב שלא על פי דעתו המקצועית כפתולוג אלא על פי עדות שהן כתבו עבורו. בכל מדינה נורמלית השתיים הללו היו נשלחות הביתה וגם עומדות למשפט. בישראל , שרת המשפטים מסתפקת בנזיפה.
    זילבר עושה במשרד המשפטים ככל העולה על רוחה. היא מספקת לחברי (יותר נכון חברות) האופוזיציה חוות דעת מוזמנות. אוסרת איסורים מאיסורים שונים על נבחרי ציבור מבלי שאיש הסמיך אותה לכך ומנסה לדחוף הצעות חוק הזויות שכל כוונתן לדחוק את רגלי נבחרי הציבור ולהעביר את סמכויותיהם לפקידים.
    שרת המשפטים דחקה את זילבר לתפקיד צדדי , אבל את זילבר זה לא מעניין, היא ממשיכה לעשות את אותם מעשים נלוזים.
    כנראה שיהיה צורך להוציא את איילת שקד ממשרד המשפטים כדי שניתן יהיה להוציא גם את דינה זילבר.

    1. אכן איילת שקד מצויינת בדיבורים אך במעשים היא שואפת לאפס 0.

  4. צודק. בכל משרד יש פקידים ישרים, שכולנו סומכים עליהם, שהם יכתיבו לנבחרים מה לעשות. אז מה אם הם נבחרו? אם האספסוף בחר בהם ברור שהם לא כשירים לנהל את המדינה.
    צריך לבטל בכלל את הבחירות לסלק את כל הנבחרים ולבסס את שלטון הפקידים בעיקר היועצים המשפטיים, אנשי הפרקליטות והשופטים. ואם משהו לא מסכים יש דרכים לטפל בו.

    1. לא, בוא נמשיך להרים על נס הכס את אותם מושחתים שגונבים ומשוחדים. נתניה, מטה יהודה, רשל"צ, ירושלים…לא חסר.

  5. לא ברור איזה זרם פוליטי חושב פולקמן שהוא מייצג, אולם מי שחיבר מסמך מדיניות במימון הקרן החדשה, בפיקוח איימן עודה ומתוך מטרה לבלום פרויקט לאומי לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל הוא לא אחר מרועי פולקמן

    ראו דף 3
    http://www.sikkuy.org.il/wp-content/uploads/2013/07/julyHeb2005.pdf

  6. שחיתות תמיד תהיה זה חלק מהתרבות האנושית
    אי אפשר למגר את השחיתות אבל אפשר לחפש אותה ואז להעניש בהתאם לגודל השחיתות. מי שמנסה לספר לנו שיש לו שיטה למגר את השחיתות לעולמים הוא מושחת בעצמו או אולי טיפש ללא תקנה.

    השחיתות קיימת בכל רבדי החברה והיא מתחילה כשאין הפרדת רשויות. זה מתחיל מבית המחוקקים או בתי המשפט שלוקחים לעצמם תפקידים שלא יועדו להם. ממשיך למשטרה לצבא לאוניברסיטאות וכן הלאה בחירת אנשים לפי שייכות קבוצתית, למשל. כאמור אי אפשר למגר את השחיתות. אפשר באופן מתמיד להלחם בשחיתות או להכיל חלק ממנה אם רמת השחיתות נמוכה כי בסופו של דבר צריך הרבה אמצעים כדי להלחם בכל תופעות השחיתות.

    אפשר להוריד את רמת השחיתות ולכן צריך לחוקק חוקים שמאפשרים ביקורת מהירה ללא עיכובים מיותרים. צריך לכתוב את החוק בצורה שאינה משתמעת להרבה פנים וגם לתת עונשים בהתאם. זאת עבודת המחוקקים שצריכים להוריד את שיקול הדעת של השופט בעניין העונש.

    צריך גם לזכור שחקירת השחיתות נגועה לפעמים בשחיתות גם כן. יתכן שחקירת השחיתות בכלל נועדה לסלק אדם מתפקיד מסוים או ממועמדות לתפקיד מסוים. כבר היו דברים מעולם ולא רק ראשי ממשלה. למשל על תפקיד הרמטכ"ל פתאום העלו שיש דברי בגו שעברו בשקט כל הזמן אבל לקבוצה מסויימת לא היה נוח עם המועמד החדש ולכן העלו דברים באוב וכך התבטל המינוי. או מינוי למפכ"ל שפתאום העלו באוב כל מיני דברים מהעבר שמשום מה לא הועלו קודם אבל לקבוצה מסויימת המפכ"ל המיועד לא התאים ולכן הכל פורסם והמינוי ירד.

    לכן אומר לכולם תתחילו להתרגל לחיות עם שחיתות מתמדת.

    1. דינה זילבר היא שומרת סף נאמנה של מדינת ישראל ואזרחיה. אין היא עושת דברו של איש אלא מקדמת את שלטון החוק במדינה. מדינת ישראל יכולה להתברך בכך שדינה זילבר נימנית על שורות ההנהגה המשפטית שלה. נאחל לה שנים רבות ופוריות של פעילות משפטית חשובה ויוצרת שנועדה לשנות מציאות מדאיגה של שחיתות גוברת.

    2. איש לא מינה את דינה זילר להיות שומרת סף. "שומרת הסף הנאמנה" הזו )לדבריך אשמה להטיית משפט. היאביחד עם המשנה האחרת ליועץ, אורית קורן, ניסו להכתיב לעד מומחה , הפתולוג, מה תהיה עדותו, בכל מדינה נורמלית היא היתה מועמדת לדין והולכת לכלא על עבירה חמורה כזו.
      עם שומרות סף כאלו, עדיף שאיש לא יעמוד על הסף

  7. רועי פולקמן הוא עוד שמאלן קיצוני שעבד עבור הקרן החדשה במפלגת הצבוע המזיק כחלון הגיב:

    כחלון והחבורה השמאלנית הזו מקדמים את שלטון בג"צ ומקבעים את ניטרול ממשלות הימין. רק בגלל כחלון חסרות עכשיו 3 אצבעות לקואליציה על מנת לחוקק את חוק הלאום ואת החוק שישים קץ לשלטון שמאלני בג"צ שהציבור הרחב שונא ומתעב. אלה לא שופטים אלא שמאלנים המנהלים את פעילותם הפוליטית מבג"צ כדברי פרופ' מאוטנר.

    כחלון והצבוע הזה פולקמן וחבריו בכולנו הם ולא אף אחד אחר אשמים ב:

    הפיכת ישראל למדינת כל מסתנניה ובהמשך מדינה אפריקנית שכן בג"צ עליו הנבלות האלה מגינים הוא שמונע כבר עשור שלם את סילוק הפושעים האפריקנים הפולשים האלה לישראל תוך ניצול כספי הציבור לאחזקתם כאן על חשבון כולנו. חצי מיליארד שח בשנה עבור פושעים אפריקנים אלה שהורסים את המדינה היהודית ואת עתידה אם לא יסולקו מכאן בהקדם וימשיכו להוליד פה עשרות אלפי צאצאים כמוהם על חשבון הציבור כבייביב ויזה עבור שופטי בג"צ הזוועתיים שדואגים לתקוע אותם פה לנצח כדי שמחר הם גם יתאחדו פה עם משפחותיהם ועם כל השבט שלהם.

    בזה בדיוק תומך הצבוע כחלון וצבועיו פולקמן והצווחנית הזו עזריה רחל וכל שאר הערב רב במפלגת השמאלנים הזו.

    מי שיצביע כחלון מצביע עבור בג"צ ושלטון השמאלנים שם. עבור המסתננים שישארו פה ויחסלו את מדינת היהודים.

    עבור הטלת מיסים קומוניסטים עי כחלון הקומוניסט ופולקמן הקומוניסט ויתר הצבועים שם.

    ************************

    רועי פולקמן יו"ר כולנו בכנסת עבד בעמותת סיכוי של הקרן החדשה

    עמותת סיכוי נתמכת הקרן לישראל חדשה:

    עמותת סיכוי היא ארגון חברה אזרחית, משותף ליהודים וערבים, אזרחי המדינה, אשר נוסד בשנת 1991, במטרה לקדם שוויון מלא בין האזרחים הערבים-פלסטינים לאזרחים היהודים בישראל.

    סדר היום של העמותה ופעילותה נגזרים מדיאלוג שוטף וגלוי בין הערבים והיהודים, חברי הצוות המקצועי והועד המנהל, אשר באים מן הזרם המרכזי בציבור שלהם.

    מצב האי-שוויון בין יהודים לערבים במדינה אינו צודק, וגם הרה אסון. מאז קום המדינה מופלים האזרחים הערבים לרעה לעומת האזרחים היהודים בכל תחומי החיים. כל ממשלות ישראל נקטו אפליה מוסדית עקבית נגד האזרחים הערבים, וכך נוצר פער אשר פוגע בזכויות המיעוט הפלסטיני בישראל, ומסכן את האפשרות של חיים משותפים במדינה.

    הייעוד של עמותת סיכוי הוא לקדם שוויון, בכל התחומים והרמות, בין האזרחים היהודים והערבים-פלסטינים בישראל.

    לעמותה ועד מנהל משותף ושני מנהלים, ערבי ויהודי.

    http://nif.org.il/organizations_search/sikkuy

    ארגונים נתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל:

    מענקי ליבה ומענקי תורמים (נכון ל-2012)

    הקרן החדשה לישראל בוחנת ומאשרת, מדי שנה, מימון למאות ארגונים שפועלים כדי לקדם חברה דמוקרטית ושוויונית במדינת ישראל.

    מתוך מאות הארגונים האלה, הקרן החדשה לישראל בוחרת ארגונים שמקבלים תמיכה מתקציב הליבה של הקרן. רשימת הארגונים המקבלים מענקים מתקציב הליבה של הקרן מופיעה למטה תחת הכותרת "מענקי ליבה" (Core Grants).

    הקרן החדשה לישראל גם מזמינה את התומכים שלה להשלים את מימון הליבה של הקרן במימון שהם נותנים לקרן ומייעצים לה להשתמש בו לתמיכה בארגונים ספציפיים. באופן זה הקרן יכולה לתת מענקים גדולים יותר למוענקי הליבה שלה ולתמוך במעגל רחב יותר של ארגונים שפועלים בתחומים בהם הקרן מתמקדת ועומדים בקריטריונים למתן מענקים שהקרן קבעה. רשימת הארגונים המקבלים מימון מתומכי הקרן מופיעה למטה תחת הכותרת "מענקי תורמים" (Donor Advised grants).

    ביניהם:

    עדאלה – מרכז משפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל

    מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל

    שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם

    בינה-מרכז לימוד וחינוך לזהות יהודית ותרבות ישראל

    המרכז לקידום פליטים אפריקאים

    א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

    אגודה לזכויות האזרח בישראל

    במקום – מתכננים למען זכויות בתכנון

    שוברים שתיקה

    בצלם-מרכז מידע לזכויות האדם

    מוקד סיוע לעובדים זרים

    רופאים למען זכויות האדם בישראל

    הועד הציבורי נגד עינויים בישראל

    שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם

    סיכוי – העמותה לקידום שוויון אזרחי

    http://www.nif.org.il/organizations

    *

    http://www.sikkuy.org.il/wp-content/uploads/2016/09/mehir_hahadara.pdf

  8. מלחמה בפאשיזם של השמאל יהיה הדרך היחיד להקים דמוקרטיה אמיתית.
    הם לא יוותרו על הכוח ביפה. אלימות יהיה הדרך היחיד להביא שינוי(נפילת הבסטיליה השמאלנית).

  9. אני קורא את התגובות וקצת נדהם. איך אפשר להתעלם מעשרות אירועים בהם רשויות מקומיות עומדות במרכז פרשות שחיתות? אם כל כך הרבה רשויות עומדות במרכז פרשות, אולי באמת משהו דפוק במערכת.

    1. על רות דוד שמעת ? על השופט הגנב דן כהן שמעת ? על נשיא בית המשפט בנצרת שמעת ? על דורית בייניש שחילצה את בעלה העבריין ממשפט שמעת ? על עדנה ארבל שהגישה לועדה לבחירת שופטים קורות חיים בהם טענה שיש לה תואר שני בשעה שהיה לה תואר ראשון שמעת ? על התיק שתפר היועץ המשפטי בן יאיר לשר המשפטים נאמן (שיצא זכאי) שמעת ? על התיקים שתפרו לרפול, קהלני ורובי ריבלין שמעת ? על אודי ברזילי ממס הכנסה המלבין כספים לעבריינים שמעת ? על6 ניצבים במשטרה שנאלצו לעזוב בבושת פנים את המשטרה שמעת ? על רב ניצב קראדי שנאלץ להתפטר שמעת ? על רב ניצב רפי פלד שנאלץ להתפטר לאחר תקופה קצרה שמעת ?
      וכל אלו הם פ-ק-י-ד-י-ם !!! לא נבחרי ציבור

  10. בקואליציה הנוכחית מונעים כחלון, פולקמן ורחל עזריה והשאר שם חוק שיגביל את בג''צ שהוא המימסד המשפטי הישן הגיב:

    דרור אידר:
    משה כחלון קיבל עשרה מנדטים; רובם המוחלט מאנשים בעלי השקפת עולם שמרנית־ימנית, כמו רוב הבוחרים שהצביעו בעד הקואליציה הנוכחית, והיו רוצים לראות שינויים משמעותיים בהרכב בית המשפט העליון ובאופי השפיטה.

    בקואליציה הנוכחית, משמש כחלון בתפקיד "הבלם ששומר על ביהמ"ש העליון" ("הארץ").

    דעותיו המדיניות של כחלון ידועות, גם בית הגידול שלו רחוק מזה של "הארץ", ובכל זאת הוא פועל לשמר את כוחו של הממסד המשפטי הישן, למרות שהוא שמייצג קבוצה קטנה בממשלה.

    במאי האחרון הטיל כחלון וטו על כוונת הליכוד וישראל ביתנו (ומן הסתם שאר הקואליציה, כולל חברים במפלגתו) לחוקק חוק שיגביל את כוחו של ביהמ"ש העליון לפסול חקיקה של הכנסת – דרישה לגיטימית שעלתה בעשורים האחרונים לא רק מצד נבחרי ציבור, אלא מפי משפטנים בכירים ופילוסופים של המשפט.

    http://www.israelhayom.co.il/opinion/411641

    בעוד כחודש תיקבע פסיקת בג"צ האם ניתן להעלות הילוך סוף סוף ולהתחיל להוציא מגבולות הארץ את המסתננים האפריקנים שהורסים את המירקם החברתי בארץ, שעולים מיליארדים למשלם המיסים ולקופת האוצר ושמקומם אינו בישראל בשום מצב.

    הם אינם יכולים להיחשב בישראל כפליטים כיוון שישראל כלל אינה גובלת בארצם, ודו"חות רבים מאירופה כולל מבריטניה, דנמרק, נורווגיה ולאחרונה משוויץ קבעו שלא נשקפת להם שום סכנה בשובם לארצם.

    ביטול חוק ההסתננות 3 פעמים ברצף שמתפרש כבר על פני כ- 10 שנים על ידי בג"צ, מבלי שיש לבג"צ רשות לעשות כן, היא הסיבה להתארכות שהותם בגבולות ישראל.

    בג"צ והוא בלבד יצר את הבעיה הלאומית החמורה הזו המסכנת את זהות המדינה כמדינה יהודית – וכחלון הוא זה שבשלב קריטי זה מונע חקיקה הדרושה לפתרון הבעיה ולהוצאתם המיידית מישראל.

    במידה ובג"צ יתקע שוב מקל בגלגל תוכנית המדינה להוציאם למדינה שלישית – ניתן יהיה לומר שהבעיה הלאומית החמורה הזו התהוותה אך ורק באשמתו של כחלון שמנע שינוי, שהינו בר ביצוע בממשלה הנוכחית עם שרת משפטים מהמחנה הלאומי, שאף רוצה לחוקק חוק שיגביל את כוחו של בג"צ לפסול חקיקה של הכנסת.

    האסון הזה יהיה ארוך טווח וייזקף לחובת כחלון בלבד.

    האשכול יתמקד בהתנהלותו של כחלון.

    http://rotter.net/forum/gil/27856.shtml

  11. רק כחלון אשם ולא אף אדם אחר בכל המתרחש עם בג''צ ועם המסתננים האפריקנים שפלשו לישראל הגיב:

    רק כחלון אשם ולא אף אדם אחר בכל המתרחש עם בג"צ הפוסט ציוני ועם המסתננים האפריקנים שפלשו לפה ללא רשות. ופולקמן הוא המנוע השמאלני של כחלון המתחזה לאפיפיור:
    שפטל:

    ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

    כל הדיבורים מיותרים כל עוד הצבוע תומך הבג"צ כחלון תוקע את המדינה ואת הממשלה והכנסת מלשנות את המצב.

    הצבוע הזה טוען שהוא מגן על בג"צ כי בג"צ מגן על החלש.

    אולי יראיין אותו אחד מהצבועים בתקשורת, שמאתרגים את מתרפס השמאל הזה וישאל אותו על איזה חלשים מגן בג"צ? על אומללי וחלשי מדינת היהודים או על פושעים חצופים שפלשו לכאן בניגוד לחוק והם אזרחי מדינות אחרות בכלל?

    וגם:

    1.מדוע הוא מונע סילוק המסתננים האפריקנים הפושעים (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו בניגוד לחוק) מישראל בכך שהוא מונע מהממשלה ומהכנסת לפעול, בלי ששופטי בג"צ שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים האפלים בראשות שלשה מהשופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם – מלגרשם מישראל ומיד???

    2.מדוע הוא גורם למצב שכשר אוצר הוא מממן על חשבון הציבור את עשרות אלפי הפושעים האפריקנים, האלה שיולדים פה בכמות מפחידה עשרות אלפי מסתננים חדשים? אנחנו משלמים את החשבון שהוא על סך מיליארדים. כחלון, זה תקין??? לא ראוי לחסוך את המיליארדים העצומים האלה ולמנוע את הנזק לעתיד למדינה היהודית?

    3.כחלון מחפש דיור והרי עשרות אלפי דירות מושכרות לפושעים האפריקנים האלה. האם לא כדאי שהם יוחזרו לארצם שם לא נשקפת להם שום סכנה והדירות תתפנינה עבור אזרחינו ומחירי השכירות ירדו?

    4.כחלון מאתרג עצמו באמצעות התרפסות בפני השמאל ובג"צ, שזה אותו דבר בדיוק כדברי פרופ' מאוטנר. האם לא הגיעה העת להשיב את כל הג'ובים לידי יהודים וערבים המתגוררים פה ולא לדאוג לאזרחי מדינות זרות?

    די עם העמדת הפנים של כחלון.

    כחלון הוא האשם בממשלה הנוכחית שיכלה לשנות ולחוקק מה שדרוש להצלת המדינה היהודית והוא מונע זאת. הוא אשם במצב הנורא שנקלענו אליו שהוא גם מסוכן מאד לעתיד המדינה.

    כשישראל הוקמה נותרו בה 150.000 ערבים והיום הם כמעט שני מיליון.

    דמיינו אם הפושעים האפריקנים יישארו כאן חלילה כמו שבג"צ עושה הכל שיקרה – מה יהיה פה בעוד מספר שנים.

    אין פה במדינה הפצפונת הזאת כבר מקום, אוויר ומים עבורנו.

    מקומם בארצם.

    יש להם ארצות רחבות ידיים ושם שישנו מה שבא להם וכל מי שתומך בהם ומרחם עליהם, כולל שופטי הבג"צ שבחרו את עצמם בעצמם ודואגים לחיי החברה של הפושעים האלה ולא לחיי החברה של היהודים שניטלו ונרמסו ע"י הפולשים הפושעים האלה – מוזמנים להצטרף אליהם במסעם הביתה לארצם ולתמוך בהם שם כפי שראוי לטובי לב כאלה וטהרנים כה גדולים.

    איזו צביעות הזועקת לשמים.

    יידע כל מי שיצביע כחלון שהוא מצביע עבור תקיעת המסתננים האפריקנים והאחרים במדינת ישראל האומללה ועבור המשך שלטון שופטי בג"צ השמאלנים על המדינה בה בוחרים ימין ומקבלים שמאל.

    העליונים מכים שוב: מאיימים לבטל חוק יסוד

    https://mida.org.il/2017/09/06/%d7%94%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%98%d7%9c-%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%a1%d7%95/

  12. הדבר היחיד שמונע את הצלתה של הדמוקרטיה הישראלית מחרב שופטי העליון הוא משה כחלון / מידה חלק א הגיב:

    כך הפך כחלון לשכפ"ץ של העריצים בבג"צ שמחריבים את הדמוקרטיה הישראלית / ארז תדמור
    הדבר היחידי שמונע את הצלתה של הדמוקרטיה הישראלית מחרב שופטי העליון הוא משה כחלון

    אחרי התאדות נסיכי הליכוד, ועמם ואחרוני המתחסדים הנאיביים והעבדים הנרצעים משורות הליכוד והימין, נותר מחסום פוליטי אחד להצלת הדמוקרטיה הישראלית: משה כחלון ומפלגתו 'כולנו'.

    המתמטיקה פשוטה.

    אם לפני 25 שנים תמכו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 10 ח"כים מהליכוד ויצחק לוי מהמפד"ל, הרי שהיום נותר בימין בני בגין כשריד אחרון לדור העבדים שמעולם לא ייצגו את בוחריהם והקדישו עשרות שנים בפוליטיקה על מנת לזכות בהכרה מאליטות השמאל. עבור בגין, זו הקדנציה האחרונה. הוא שנוא בקרב המתפקדים ונתניהו לא ישריין אותו שוב מכיוון שאינו מביא שום תועלת אלקטורלית.

    ישנם גם צחי הנגבי וגילה גמליאל שמשחררים מדי פעם אמירות חלולות בזכות ביהמ"ש העליון, אך אלו אינם האנשים שיחסלו את עצמם פוליטית כדי להגן על עוצמת היתר של החונטה השיפוטית.

    בעשור האחרון נעשה בימין חריש עמוק שחשף את המאפיינים האנטי-דמוקרטיים של המהפכה השיפוטית. שורת ספרים, מאות מאמרים, אינספור פגישות ומערכה ציבורית מתמשכת של ארגונים, פובליציסטיים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת, לצד ההשתוללות שלוחת הרסן של השופטים והיועצים המשפטיים, שינו מהיסוד את עמדות נבחרי הציבור, המתפקדים והציבור הימני בכללותו ביחס למהפכה השיפוטית.

    אבירי מסדר האקטיביזם ממשיכים להשליך לכל עבר קלישאות על כך שתפקיד בית המשפט להבטיח את זכויות הפרט והמיעוט ולהגן על הדמוקרטיה המהותית מפני עריצות הרוב, אולם הם מעולם לא התייצבו לדיון ענייני ולא סיפקו תשובה משכנעת מהו המנגנון הדמוקרטי שאמור לשיטתם למנוע את עריצות המיעוט.

    הימין, ומצדדי הליברליזם הקלאסי מעולם לא הכחישו שבדמוקרטיה ישנה סכנה לניצול כוח השלטון על ידי הרוב, אלא שהפתרון של אהרון ברק – כוח בלתי מוגבל לקבוצת מיעוט המחזיקה ביכולת למנות את חבריה ויורשיה – הוא החלפת הסיכון התאורטי בהרס מעשי ודאי ומיידי. הפתרון הליברלי למתחים הקיימים במשטר הדמוקרטי הוא שונה: הגבלת כוח השלטון מלכתחילה באמצעות צמצום מעורבות הממשלה בחיי האזרחים, וחלוקת אותו כוח מוגבל לשלוש רשויות מופרדות המאזנות ובולמות זו את זו.

    בשיטה הפרלמנטרית הנהוגה בישראל ישנה שורה של איזונים, בלמים ומגבלות על הממשלה והכנסת: הם כפופים לאמון הציבור ומתייצבים בפני אזרחי המדינה אחת לשנתיים, שלוש או ארבע כאשר בכל רגע נתון במהלך כהונתם הם קשובים לאזרחים על מנת לזכות שוב באמונם.

    בנוסף, הקמת קואליציה במערכת רב מפלגתית דורשת תהליך מתמיד של סחר מכר ופשרות בין מפלגות, אינטרסים, אידיאולוגיות וכוחות שונים. לא רק שהממשלה והכנסת נבחרות על ידי הציבור ומבקשות את טובתו, הן סובלות גם מפיצול אינהרנטי ועל כן גם הכוח המוענק להן מחולק בין כוחות שונים בחברה. עיקרון הנשיאה באחריות גורם לכך שנבחרי ציבור שישתמשו בזדון בכוחם לרעה יתנו על כך את הדין, אך לא רק הם – גם כאלו שפשוט יתנהלו באופן כושל או לקוי לדעת בוחריהם.

    התקשורת מנגד, הרשות הרביעית, עוסקת בשיטתיות בביקורת על הממשלה ועל הכנסת, ביקורת שהורידה את האמון הציבור בפוליטיקאים – שהוא המקור האמיתי לכוחם – לשפל. ולצד כל אלה קיימת גם הרשות השופטת, שתפקידה להבטיח שרשויות המדינה לא יפרו את חוקי ונהלי המדינה, לא ינהגו באפליה כלפי פרטים או קבוצות וששלטון החוק ייאכף בצורה שוויונית ועניינית.

    שורת האיזונים והבלמים הזו גורמת לכך שתרחיש שבו הרוב ירמוס פרטים או מיעוטים הינו תרחיש קיצון שהתממשותו דורשת שילוב נסיבות נדיר. למרות זאת, הימין מוכן לקבל את העיקרון של ביקורת שיפוטית שתפקידה להתמודד ולבלום את התממשות תרחיש הקיצון הזה. מכיוון שמדובר במהלך מרחיק לכת שמעניק לרשות השופטת כוח עצום, התפיסה הליברלית מחייבת הצבת מנגנוני איזונים ובלמים על הרשות השופטת שיבטיחו שלא תשתמש בכוח האדיר שהוענק לה לרעה. אלו המצדדים בביקורת שיפוטית ומתיימרים להיות דמוקרטיים צריכים לתמוך יותר מכל אחד אחר בהצבת בקרות ומגבלות על סמכותם ועוצמתם של השופטים.

    איבדו כל רסן

    בארה"ב, שהיא המודל שעל בסיסו בנה אהרון ברק את מניפולציית המהפכה השיפוטית, נהוגים שני מנגנונים עיקריים להגבלת הרשות השופטת: ראשית, שופטי ביהמ"ש העליון כפופים ללשון החוקה שהתקבלה בהסכמה, מייצגת את ערכי העם והמדינה ומבקשת לאזן ולשקלל בין האינטרסים והשיקולים השונים בחיי האומה. שנית, וחשוב יותר, השופטים נבחרים על ידי הנשיא בכפוף לשימוע בסנאט. מכיוון שהשופטים בארה"ב עוסקים בסוגיות ערכיות ופוליטיות, הרי שהם נבחרים על ידי הדרג הפוליטי. ומכיוון שהם אחראים ומחזיקים בסמכות לפרש את ערכי העם היסודיים כפי שהם מתבטאים בחוקה, עליהם לייצג את ערכי העם, ואין דרך אחרת לעשות זאת מלבד לייצג את העם – כלומר להיבחר או על ידי העם או על ידי נבחריו.

    אין אף מקבילה עולמית שבה קבוצת מיעוט המחזיקה בסמכות לבחור ולמנות את יורשיה מחזיקה בסמכות לפרש את החוק כרצונה על סמך פסבדו-חוקה חלקית שהתקבלה במחטף ואינה מייצגת את ערכי העם.

    גם לשיטת בחירת השופטים הנוהגת בישראל אין כל מקבילה בעולם.

    בשנת 2011 פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר משווה שכתב ד"ר אביעד בקשי, הבוחן את שיטת מינוי השופטים ב־14 דמוקרטיות מלבד ישראל.

    הממצאים הברורים היו חד־משמעיים: באף מדינה אין לבית המשפט העליון סמכות כה גורפת לפסילת חוקים כמו בישראל. באף מדינה, מלבד הודו, לא נהוג ששופטי בית המשפט העליון מחזיקים למעשה ביכולת לבחור את עצמם.

    על פי המחקר, בשמונה מדינות מרכזיות (ארצות הברית, גרמניה, הולנד, יפן, צרפת, קנדה, אוסטריה ואוסטרליה) אין לרשות השופטת דריסת רגל כלשהי במינוי השופטים לבית המשפט העליון. בשוודיה ובדרום אפריקה השופטים רשאים להמליץ על מועמדים, אך הבחירה והמינוי נעשים על ידי נבחרי ציבור. בספרד ובפורטוגל השופטים בוחרים חלק קטן משופטי בית המשפט לחוקה, אך הרוב המכריע של השופטים נבחר על ידי נבחרי ציבור. לעומת 12 מדינות אלו, בבריטניה הוסמכו אנשי משפט "מקצועיים" לבחור שופטים, אך גם כאן הרשות המבצעת מעורבת בהליך. בית המשפט העליון בבריטניה איננו מוסמך לפסול חוקים, כך שזכות המילה האחרונה בנושא החקיקה שמורה ממילא למחוקק. על פי המחקר, "המודל היחיד שבאמת דומה למודל הישראלי, בו למעשה שופטים ממנים שופטים, הוא המודל ההודי".

    העיקרון הדמוקרטי הקובע כי רשויות הממשל לא ימנו את עצמן וייבחרו בהתאם לעיקרון הייצוגיות, מנחה אם כן את מרבית המדינות הדמוקרטיות.

    תומכי המהפכה השיפוטית לא השיבו מעולם תשובה רצינית לשאלה מהם המנגנונים שימנעו משופטי העליון להשתמש בכוחם לרעה ולהפוך למיעוט הומוגני המנצל את בית המשפט כמכשיר לכפיית תפיסה עולמו, כפי שאכן מתרחש שוב ושוב.

    הסיבה לכך היא שאהרון ברק, מרים נאור, בני בגין, דן מרידור, דן מרגלית או כל אחד אחר מבני האור בעיני עצמם הללו לא מסוגל לספק תשובה מניחה את הדעת לבעיית עריצות המיעוט.

    ולא, המנטרה "בגין אמר שיש שופטים בירושלים" איננה תשובה מניחה את הדעת.

    לשיטת תומכי המהפכה השיפוטית, פשוט לא אמורים להיות מנגנוני פיקוח ובקרה על השופטים.

    כשנדחק לפינה בראיון שערכנו עמו ב'גלי ישראל' אף הודה אוריאל לין – יו"ר ועדת החוקה וח"כ מטעם הליכוד בעת חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – כי לשיטתו יש לסמוך על כך ששופטי העליון יגבילו וירסנו את עצמם.

    מאות שנות הגות דמוקרטית וליברלית, והמסקנה של בני האור היא שצריך לתת לחתול לשמור על השמנת. כפי שכתב זאב ז'בוטינסקי, זהו אינו ליברליזם כי אם ריאקציה אנטי-ליברלית ברורה וחשופה.

    השכפ"ץ של העריצים

    כעת קפץ משה כחלון – השכפ"צ החדש של הרודנות השיפוטית – ובפיו טיעון חדש להגנת עוצמת היתר של מערכת המשפט. לשיטתו "בית המשפט העליון הוא המעוז האחרון של החלשים".

    הטיעון המצחיק הזה שובר שיאים של קשקשת וחוסר הגיון.

  13. הדבר היחיד שמונע את הצלתה של הדמוקרטיה הישראלית מחרב שופטי העליון הוא משה כחלון / מידה חלק ב הגיב:

    בניגוד לחברי הכנסת ולשרים שנבחרים על ידי הציבור ועל כן קשובים לבקשותיו, לזכויותיו ולאינטרסים שלו, שופטי העליון ממונים עד פרישתם בגיל 70, אינם נדרשים לתת דין וחשבון בפני הציבור, אינם מבקשים את אמון האזרחים אחת לכמה שנים ואינם נושאים בשום אחריות להשלכות פסיקותיהם.

    הם יושבים במגדל השן על משכורות בסיס של כ-45 אלף שקל בחודש, ועוד עשיריה מצטרפת כבונוסים. הם מתגוררים בשכונות יוקרה, נעים בין בית המשפט לכנסים במכון ואן ליר ובבתי משפט אירופיים, ומתנהלים בגלימות ובאולמות בצורה שמזכירה יותר את חיי האצולה האירופית במאה ה-17 מאשר את החיים היומיומיים של אזרחי ישראל.

    טעימה מיחסם לאזרחי ישראל החלשים להם הם אמורים לדאוג לשיטת כחלון זכינו לקבל לאחרונה עם פרסום הספר 'ללא גלימה' בו חשפו את ההתנשאות והבוז שהם חשים כלפי הציבור. יחס שנובע ישירות מהעובדה שההצדקה שהם מספקים לסמכויות היתר שלהם היא שתפקידם להציל את ההמון הנבער והברברי מפני עצמו.

    רשימת החלשים להם דאגו שופטי העליון מרשימה ומגוונת.

    היא כוללת את האזרחים המוחלשים עזמי בשארה וחנין זועבי, את ארבעת חברי החמאס המוחלשים ממזרח-ירושלים ובהם מיודענו מוחמד אבו-טיר, עשרות עמותות הממומנות בעשרות מיליונים על ידי ממשלות זרות וזוכות לדלת פתוחה למאות עתירות במטרה להגן על זכויותיהם של מחבלים ובני משפחותיהם, וכן את עשרות אלפי המסתננים גנבי הגבול שהפכו את חייהם של תושבי השכונות לחרפה.

    תושבי השכונות, כמו רובם המכריע של אזרחי ישראל בסוגיות אחרות, דווקא לא זוכים לדלת פתוחה ולאוזן קשבת אצל שופטי העליון, שכן טרם נמצאה הממשלה האירופית שתממן להם בג"צים או תתקצב ארגון שידאג לזכויותיהם.

    בקיצור, כמו יתר טיעוני הקש, גם הטיעון החדש של כחלון הוא לא יותר מקלישאה שאינה מחזיקה מים.

    מבחינה רעיונית ועניינית, הוויכוח הציבורי בדבר המהפכה השיפוטית הוכרע מזמן.

    כל שנשאר הוא שחקנים פוליטיים במרכז המפה הפוליטית שמפנים עורף לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, לאזרחי ישראל ולבוחריהם ומשרתים את סמכויות היתר של האוליגרכיה השיפוטית ואליטות השמאל.

    מצביעי כחלון הם חולשתו הגדולה

    מבחינה פוליטית השורה התחתונה פשוטה. יש היום כ-55 חברי קואליציה שצפויים לתמוך בחקיקה לצמצום סמכויות היתר של מערכת המשפט.

    משה כחלון, אופורטוניסט חסר תקנה שהתחיל את הקריירה כסנצ'ו-פנשה של עוזי לנדאו ובנה את עיקר מעמדו כשהתחזה לאידיאולוג בתור אחד ממורדי הליכוד, חשף בשנים האחרונות את פרצופו האמיתי כעבד נרצע של אליטות השמאל.

    הוא מפנה עורף בשיטתיות לבוחרי הימין ומציב את כל כובד משקלו כלשון המאזניים הפוליטי לשימור עוצמתה המופרזת של הרודנות השיפוטית. כפי שראינו לאחרונה בפרשת התאגיד, הוא נוהג כך גם בשירות ההגמוניה של השמאל בתקשורת.

    טיעוני הקש המצחיקים של כחלון לא מחזיקים מים ולא הם המקור להתייצבותו הפתאומית לשירות מרים נאור ועוזי פוגלמן.

    המקור להתנהלותו של כחלון הוא פחד.

    כפי שציין שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, הפרקליטות מחזיקה ברזומה ארוך של חקירות וכתבי אישום מופרכים נגד אנשי ציבור ופוליטיקאים שהעזו לערער על עוצמת מערכת המשפט.

    המהירות והשיטתיות שבה כחלון הפך מאחד ממורדי הליכוד לעבד נרצע של מרים נאור ודורית בייניש, מובילים למסקנה שכחלון הבין את המסר והתיישר בהתאם.

    בהתנהלותו ובתקיפות שבה כחלון ממהר להבהיר שיבלום כל חקיקה להגבלת מערכת המשפט מעוררת את הרושם שכחלון מתנהל פחות כמנהיג ויותר כנפגע טראומה אחוז בעתה.

    יתכן שכחלון עצמו יודע על מה הוא עשוי למצוא את עצמו בחדר החקירות ועל כן הוא נשבע אמונים לשירות האוליגרכיה השיפוטית בכל פעם שהסוגיה עולה לסדר היום.

    המקור השני המטיל את אימתו על כחלון הוא התקשורת.

    'כולנו' היא לא יותר ממפלגת אוירה.

    קיומה תלוי בפופולריות של פוליטיקאי אפרורי וחסר כריזמה שמינף הישג מינורי של הורדת מחירי הסלולר לפופולריות חסרת פרופורציה.

    מבחינה תקשורתית כחלון הוא טרף קל.

    כמה חודשים של עליהום תקשורתי על כישלונו בהורדת מחירי הדיור ירסקו את מעמדו הציבורי ויורידו את 'כולנו' אל מתחת לאחוז החסימה.

    העובדה הזו הופכת את כחלון לפגיע במיוחד מבחינה תקשורתית ולפלסטלינה שמנונית ורכה שהברנז'ה יכולה ללוש ולעצב כרצונה.

    כחלון הפך לגורם היחיד המונע את החזרת מערכת המשפט לגודלה הטבעי.

    בתגובה, הימין צריך לנקוט בשלוש פעולות פשוטות:

    הראשונה היא להפעיל לחץ ציבורי בלתי פוסק על כחלון במטרה להשפיע על התנהלותו כבר בקדנציה הנוכחית. מכיוון שרובם המכריע של מצביעי 'כולנו' הם אנשי ימין הרי שקמפיין ממוקד מכיוון הפוליטיקאים, אנשי התקשורת והארגונים החוץ-פרלמנטריים הימנים יחייב את כחלון לשקול את נחישות התגייסותו לשמאל.

    הדבר השני הוא לפעול לריסוק פוליטי של 'כולנו' וכחלון עד הבחירות הקרובות. המטרה צריכה להחזיר את בוחרי כחלון הביתה, לחשוף את הבלוף, את הסיסמאות החלולות ואת היותו פיון בידי אליטות השמאל, להוריד את כולנו אל מתחת לאחוז החסימה ולגבש רוב ימני אמיתי בכנסת הבאה.

    הדבר השלישי חיוני והכרחי לא רק להשפעה על התנהלות כחלון אלא לטווח ארוך ולהשפעה על כל הפוליטיקאים ומפלגות הימין מעתה והלאה.

    בעשור האחרון פיתח הימין מערך של כלי תקשורת וארגונים חוץ-פרלמנטריים שהגדילו לאין שיעור את עוצמת מחנה הימין.

    כעת חייב הימין להציב לעצמו כיעד אסטרטגי בנייה וטיפוח של ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו ואתרי אינטרנט בעלי עוצמה דומה לזו של כלי התקשורת הגדולים. מכיוון שרוב הציבור ימני האתגר העומד בפנינו פשוט: הקמת מערך של כלי תקשורת וארגונים חוץ פרלמנטריים שייצרו חפיפה בין העמדות והאינטרסים של בוחרי הימין לאלו של נבחריו.

    ימי הנסיכים הנרצעים, הכחלונים והמרידורים עומדים לחלוף מהעולם ולאחריהם תכווץ ותרוסן גם האוליגרכיה השיפוטית.

    https://mida.org.il/2017/09/30/%d7%9b%d7%9a-%d7%94%d7%a4%d7%9a-%d7%9b%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a9%d7%9b%d7%a4%d7%a5-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%94

  14. פולקמן הוא אחד מנציגי הקרן החדשה להשמדת ישראל שמטרתה פירוק המדינה היהודית והעברת השלטון לאוסף פקידים מטעמה שינהלו את הנכסים הרבים שיפלו לידי אויבי המדינה כפרי בשל.

  15. תגובת ח"כ פולקמן תמוהה, בלשון המעטה. הח"כ כותב: "חייבים לעשות הפרדה בין קובעי המדיניות ובין מי שבפועל מקצה משאבים. כלומר, ראשי רשויות קובעים איפה צריך לסלול כביש אבל לא צריכים לקבוע מי יהיה הגוף שבפועל יבצע את סלילת הכביש. הפרדה שכזו תאפשר לקובעי המדיניות לפעול תחת פחות לחצים פוליטיים העלולים לגרום לאינטרסים בעייתיים".

    משתמע מדברי הח"כ שרק ראשי רשויות יכולים להיות נתונים ללחצים פוליטיים וחשופים לנסיונות שוחד, בעוד פקידי הרשויות ה"מקצועיים" הם מלאכי שרת טהורים וחפים מאינטרסים אישיים. אודה לח"כ פולקמן אם יפנה אותי לאסמכתאות מדעיות המגבות קביעה זו.

  16. לא ראיתי עדיין תשובה לתגובה של ח"כ רועי פולקמן.
    אם ראשי הערים מחליטים האם לסלול כביש והפקידים מחליטים מי יסלול אותו אז יש פחות סיכוי שירצו לסלול כביש רק כדי לתת עבודה למישהו.
    למה זה כל כך גרוע?

  17. לענ"ד, החשש לשחיתות אמתי לחלוטין, כמו שטוענים פולקמן וזילבר, והפקידים עלולים לו הרבה יותר מהנבחרים, כפי שטוען כותב המאמר.
    הפתרון צריך להיות די פשוט – הקמת "רשות מכרזים", שחבריה ייבחרו על ידי _הצבור_ (לא על ידי חברי הכנסת, ולא על ידי הממשלה, לא על ידי בית המשפט, ובודאי שלא על ידי ועדת פקידים במחשכים) פעם בכמה שנים.

    הפרדת רשויות נועדה לסלק את רכוז הסמכויות בידיים מעטות. בחירות נועדו לאפשר פקוח צבורי על הרשויות.
    ככל שתרבינה הרשויות הנבחרות ישירות על ידי הצבור (כולל, כמובן, בית המשפט וראש הממשלה) – כך תפחת השחיתות.

    אלא שאני מגדיר "שחיתות" כמעילה בכספי צבור בנגוד לרצון הצבור, ואילו החבר'ה של זילבר מגדירים אותה כשמוש בכספי צבור בנגוד לערכי ההומו-נאורוס.

    1. ואולי בסופו של דבר ההבדל אינו בהגדרת שחיתות, אלא בהגדרת ה"צבור"?

      ברוב החברות הדמוקרטיות זה הוגדר על פי שלוב כלשהו בין מוצא לבין הצהרת נאמנות לקודכס ערכים מסוים.

      כך גם אצלי (יהדות) ואצל זילבר (שמאלנות קיצונית).

  18. התפיסה האנטי-דמוקרטית הזו כל כך מגוחכת