"טיהור אתני": יהודי צרפת חוששים מהאנטישמיות הגוברת

יום שישי, 12 בינואר 2018. המיקום: העיר סַרְסֶל, בפרבריה הצפוניים של פריז. נערה בת 15 חוזרת מבית הספר התיכון, לצווארה שרשרת עם מגן דוד ולגופה תלבושת אחידה של בית ספר יהודי. גבר תוקף אותה בסכין ובורח. פניה יישארו מעוותים עד יומה האחרון.

29 בינואר, שוב בסרסל, שני נערים תוקפים ילד בן שמונה שלראשו כיפה.

שנה קודם לכן, בפברואר 2017, חובשי כיפות הותקפו קשות במקלות ומוטות ברזל בפרבר הפריזאי בונדי. התוקפים חתכו במסור את אצבעותיו של אחד היהודים.

לפני כן, במרסיי, הותקף מורה יהודי במצ'טה על ידי תיכוניסט שהצהיר על רצונו "לערוף ראש יהודי". המורה השתמש בספר תורה שנשא בידיו כדי להתגונן. הוא שרד, אך נפצע קשה.

ההתקפות האנטישמיות בצרפת מתרבות והולכות. רובן מתרחשות לאור יום; היהודים יודעים שעליהם להיזהר ברחוב, אבל חלק מהתוקפים פורצים גם לבתים.

בספטמבר 2017, רוז'ה פינטו, נשיא 'ציונה' – ארגון פרו־ישראלי מוביל בצרפת – הוכה ונכלא במשך שעות על ידי אנשים שפרצו את דלתו בכוח.

שרה חלימי, קשישה יהודייה, הוכתה ועונתה בדירתה בפריז, ואחר כך הושלכה מהמרפסת.

ב־18 בינואר השנה, ששה ימים לאחר התקיפה בסכין בסרסל, עונה במשך לילה שלם אחד מראשי הקהילה היהודית במונטריי, ממזרח לפריז. התוקפים היו שני גברים שפרצו את החלון ותקפו אותו בעודו ישן.

הקהילה היהודית מתכווצת במהירות

כתובות גרפיטי על בתים מזהירות את בעליהם היהודים "לברוח מייד" אם הם רוצים לחיות. בתיבות דואר של יהודים מונחים קליעים בתוך מעטפות אנונימיות ובתוכן הודעות המבטיחות כי הקליעים הבאים מיועדים לראשם של הנמענים.

יד נעלמה כותבת את המילה 'יהודי' באותיות גדולות על חלונות הראווה של חנויות ומסעדות יהודיות. מכולת כשרה נהרסה ביום השנה השלישי למתקפה על חנות 'היפר כשר' בפריז.

בדו"ח האחרון שהגיש לממשלת צרפת ארגון להגנת הקהילה צוין כי אחד מתוך שלושה פשעים על רקע לאומני בצרפת בשנתיים האחרונות כוון כלפי יהודים, למרות שאלה מהווים כיום פחות מאחוז אחד באוכלוסייה – "האנטישמיות גדלה לאחרונה עד כדי כך שאין מדווחים עוד על מעשי תוקפנות שאין בהם נפגעים, ורוב הקורבנות חסרי אונים וחוששים ממעשי תגמול במקרה שיבחרו להתלונן".

היהודים שיכולים לעזוב את צרפת עושים זאת. מי שטרם החליט לעזוב או שהוא חסר אמצעים לעשות זאת, עובר לשכונות בטוחות יותר.

רוב העזיבות מתרחשות בחיפזון; רבות מהמשפחות היהודיות מוכרות את בתיהן הרבה מתחת למחיר השוק. כמה מהן מגיעות בסופו של דבר לדירות קטנות מדי, אך מעדיפות לחיות בחוסר נוחות על פני הסיכון להישדד או להירצח.

הקהילה היהודית בצרפת היא עדיין הגדולה באירופה, אך היא מתכווצת במהירות. בשנת 2000 נאמד מספרה בחצי מיליון, אך כיום הוא עומד על פחות מ־400 אלף, והוא ממשיך לרדת. המחוזות היהודיים שפרחו בעבר נמצאים כעת על סף כיליון.

"מה שקורה הוא טיהור אתני, ואיש לא מעז לומר זאת במפורש. בעוד כמה עשורים לא יהיו עוד יהודים בצרפת", אמר רישד אביטבול, נשיא הקונפדרציה של יהודי צרפת וידידי ישראל.

אסור לבקר את האסלאם

ללא היהודים, צרפת לא תהיה עוד צרפת, אמר ב־2016 ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, אך לא עשה דבר.

לאחרונה אמר ואלס כי עשה כמיטב יכולתו, ולא יכול היה לעשות יותר: "הבעיה היא שהאנטישמיות בצרפת באה כיום פחות מכיוון הימין הקיצוני ויותר מאנשים בני הדת או התרבות המוסלמית", הסביר.

לדבריו, במשך עשרים השנים האחרונות לפחות, כל ההתקפות כנגד יהודים שבהם זוהה התוקף התבצעו בידי מוסלמים, וגם ההתקפות האחרונות הן כאלה.

ואולם ואלס שילם עד מהרה מחיר כבד כתוצאה מגילוי הלב שלו ונדחק לשולי החיים הפוליטיים. אתרי אינטרנט מוסלמים כינו אותו 'סוכן של הלובי היהודי' ו'גזען'. מנהיגים במפלגתו, כמו שר החוץ לשעבר רולאן דומא, טענו כי אשתו של ואלס יהודייה ורמזו הוא נתון תחת השפעתה.

בצרפת, מסוכן לומר את האמת על אנטישמיות אסלאמית. עבור פוליטיקאים זו ממש התאבדות.

פוליטיקאים צרפתים, מימין או משמאל, יודעים כי התקינות הפוליטית שולטת בכיפה, וכי אם יעברו על כלליה הבלתי כתובים יוקעו בכלי התקשורת ויהפכו למנודים. הפוליטיקאים הצרפתים יודעים כי ישנן מילים שאי אפשר עוד להשתמש בהן בצרפת, ושארגונים 'אנטי-גזעניים' מוודאים כי איש לא יוכל למתוח ביקורת על האסלאם.

מהדורה חדשה של ספר ללימוד היסטוריה בכיתה ח' בבית ספר ממלכתי קובעת במפורש כי בצרפת אסור לבקר את האסלאם, ומביאה סימוכין לכך מהחלטה שהתקבלה בבית המשפט.

הפוליטיקאים רואים כי מספר המוסלמים בצרפת כיום גדול עד כדי כך שאי אפשר לנצח בבחירות ללא הקול המוסלמי, וכי ההפרש בשיעור הילודה בין מוסלמים לאחרים יקבֵּע עוד יותר את ההסדר הזה בשנים הבאות.

הפוליטיקאים הצרפתים רואים גם כי רשימת השכונות המוסלמיות שנמצאות מחוץ לתחומי החוק גדלה והולכת; שמוסלמים קיצוניים עלולים להרוג, ומהומות אלימות יכולות לפרוץ בכל עת. למעלה מחמש מאות צרפתים נרצחו או נפצעו בתוך פחות מארבע שנים בהתקפות הטרור האסלאמי.

הפוליטיקאים מבחינים בכך שגלי מהגרים מהמזרח התיכון ומאפריקה יצרו שכונות שלמות בהן למשטרה אין שליטה; שבתי הכלא הצרפתיים נמצאים על סף התפוצצות אוכלוסין, ושליהודים אין משקל אלקטורלי והם בעצם חסרי אונים.

הפוליטיקאים בוחרים אפוא לפעול מכוחן של האינרציה, ההכחשה והפחדנות.

פוגרום איטי

בשכונות מוסלמיות צרפתיות, האִמאמים מגנים את "ההשפעה הנלוזה" של היהודים ומפיצים תיאוריות קונספירציה אנטישמיות. והפוליטיקאים הצרפתים? הם שותקים.

חנויות ספרים אסלאמיות מוכרות ספרים שמכירתם נאסרה במקומות אחרים, כגון 'הפרוטוקולים של זקני ציון', וכן תקליטורים המכילים נאומים אנטישמיים ואלימים מפי מטיפים רדיקלים כמו יוסוף אל-קרדאווי. המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים, שכניסתו לצרפת ולארה"ב נאסרה, אומר כי הוא מצטער על כך שהיטלר "לא סיים את העבודה". והפוליטיקאים הצרפתים? הם שותקים.

אף שבתי הכנסת בצרפת לא הותקפו מאז שנת 2014, הוצבה סביבם שמירה במשך 24 שעות ביממה על ידי חיילים חמושים הלובשים שכפ"צים וממוגנים מאחורי שקי חול. כך גם סביב בתי ספר ומרכזי תרבות יהודיים.

בינתיים, חוקים שנועדו להעניש את מי שמשמיעים איומים אנטישמיים משמשים כיום להענשת מי שמגנה את האיומים עצמם.

לפני שש שנים כתב הסופר הצרפתי רֶנוֹ קַאמי ספר בשם "התחלופה הגדולה", הטוען בין השאר כי יהודים ונוצרים לא זו בלבד שמקומם נתפס על ידי מוסלמים, אלא שהם סובלים מהטרדות ורדיפות. קאמי קונן על חורבן הכנסיות ותאר את ההתקפות על יהודים כ'פוגרום איטי'. הוא זכה לגינוי בגין "הסתה לשנאה".

העיתונאי אריק זֶמוֹ ציין לא מכבר כי המוסלמים המתגוררים בשכונות מוסלמיות חיים כיום "על פי החוקים שלהם", ומאלצים תושבים שאינם מוסלמים לעזוב. הוא הורשע בהסתה ונקנס.

צבי יחזקאלי מערוץ 10, שצילם לאחרונה סדרה דוקומנטרית על שכונות מוסלמיות בצרפת, הראה כיצד האחים המוסלמים וארגונים אסלאמיים קיצוניים אחרים משתלטים במהירות על קהילות במדינה תוך הפצת דברי שנאה כלפי היהודים והמערב, וכי בבעלותם בתי ספר רבים שבהם מטיפים לג'יהאד.

יחזקאלי הוסיף כי ממשלת צרפת מממנת את בתי הספר הללו, ולכן היא שותפה לזריעת חורבן והרס שלא יסתפקו ביהודי צרפת בלבד. הוא הזהיר כי "כיבוש המערב ייעשה ללא מלחמה אלא בשקט, בהסתננות ובחתרנות". אף תחנת טלוויזיה צרפתית לא שידרה את הסדרה, ולא מתכוונת לשדרה. היא שודרה רק בישראל.

"יש יותר מדי יהודים בצרפת"

ברחבי צרפת מתקיימות הפגנות אנטי ישראליות שדובריהן תומכים בגלוי בטרור. המפגינים זועקים "מוות ליהודים", אבל איש מהם אינו נעצר מעולם בגין השמעת דברי שׂטנה.

סקרים מצביעים על כך שהתפשטותה באין־מפריע של האנטישמיות המוסלמית והאלימות שבאה בעקבותיה הובילו לעלייה נרחבת באנטישמיות, המזכירה תקופות אפלות בהיסטוריה.

צרפתים רבים אומרים שישנם "יותר מדי יהודים" בצרפת, ו"הם בולטים יותר מדי".

מדו"חות שהוכנו עבור משרד החינוך הלאומי נחשף כי בתי ספר ציבוריים עושים שימוש רב בביטויים כגון "אל תתנהג כמו יהודי", שנועדו למתוח ביקורת על תלמידים שפיהם ולבם אינם שווים. לעתים קרובות יותר ויותר, תלמידים יהודים הופכים מושׂא ללעג – ולא רק בפיהם של תלמידים מוסלמים.

לפני כשבועיים, הקומיקאית לורה לוני זכתה במקום הראשון בסדרת הראליטי הטלוויזיונית France's Got Talent. חלק מהבדיחות שהשמיעה עסקו בכך שב־1945 היו בעולם פחות יהודים מאשר ב־1939. ארגונים יהודיים השמיעו מחאה, אך לשווא. לוני ממלאת כעת אולמות. גם הקומיקאי האנטישמי דְיוּדוֹנֶה ממלא איצטדיונים במקומות בהם הוא מופיע.

הוצאת הספרים היוקרתית גָלִימַאר ביקשה לאחרונה לפרסם מחדש את כתביו האנטישמיים של הסופר לואי פרדיננד סלין, מעריץ של גרמניה הנאצית ותומך נלהב בהשמדת יהודי אירופה בתקופת משטר וישי בצרפת.

ראש ממשלת צרפת, אדוארד פיליפ, תמך ברעיון הוצאתו לאור של הספר, והדגיש כי אי אפשר להתכחש ל"מעמדו המרכזי של סלין בספרות הצרפתית". צייד הנאצים המפורסם, סרז' קלרספלד, השיב לו כי כתבים ששלחו את הוריו אל מותם אסור שיראו שוב אור. הוצאת גלימאר דחתה זמנית את הפרסום.

מאמרים רבים עסקו לפני כמה שנים בחובה "לזכור ולא לשכוח" את הזוועות שמהן סבלו יהודים בשואה. השנה לא ציין את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולו עיתון צרפתי אחד.

גם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שמר על שתיקה. בציוץ בטוויטר הוא הזכיר את אושוויץ וציין את הצורך "לשמור על שלום, אחדות וסובלנות". מקרון לא אמר מילה על יהודים או על השואה, ואכן קשה מאוד לראות היכן מתקיימים כיום בצרפת "שלום, איחוד וסובלנות" – במיוחד אם אתה יהודי צרפתי.

 גִי מילייר הוא פרופסור באוניברסיטת פריז ומחברם של 27 ספרים על צרפת ואירופה. המאמר המקורי התפרסם באתר מכון גייטסטון, מאנגלית: שאול לילוב