הרדיפה אחרי השקיפות מסיטה אותנו מהשחיתות האמיתית: מבנים שלטוניים שיוצרים אינטרסים שגויים
מי לא אוהב שקיפות? שקיפות זה נהדר, כמה שיותר שקיפות – יותר טוב. נדמה שכמו אמיתות יסוד אחרות בימינו – דמוקרטיה, זכויות אדם, והעובדה שהאדם הלבן אשם בכל עוולות העולם – אין כמעט מי שמעז לחשוב אחרת.
וזה הרי לא עניין של ימין ושמאל (כמובן); הנה שרת המשפטים איילת שקד דורשת שקיפות בהסתדרות, ותומר אביטל (מפרויקט "מאה ימים של שקיפות") שילב ידיים עם פורום קהלת באותו נושא. גם התנועה למשילות ודמוקרטיה גייסה מהציבור כסף כדי לחשוף את יומני השופטים, כי כידוע אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.
אנחנו אוהבים שקיפות, כי אם סוגרים דילים בחדרים סגורים ואפופי עשן סיגרים, זה בלי ספק לרעתנו. אם רק נפתח את החלונות ונאפשר לציבור גישה למידע, בעלי הכוח לא יוכלו להשתמש בו לרעתנו, או לפחות יהיה להם קשה יותר לעשות זאת.
אבל יש כמה בעיות בשקיפות.
אחת מהן היא שלרוב היא חסרת תוחלת. לדוגמה, פרסום יומני השופטים – האם זה הניב פירות של ממש? האם למדנו דבר חדש אחרי כל עשרות אלפי השקלים שהושקעו בזה? כמה תועלת יצאה מכל הפרויקטים למיניהם שקידמו את השקיפות?
בעיה אחרת, חמורה בהרבה, היא ההשפעות מסדר שני ושלישי. תומכי השקיפות מגבילים בדרך כלל את ההתבוננות שלהם לסדר הראשון של ההשפעות: אם פוליטיקאי ידע שפעולותיו גלויות לכל, הוא לא יעשה דברים מפוקפקים. רווח נקי לאנושות.
אלא שההשלכות לא מסתיימות כאן. בני אדם הם יצור די מתוחכם, וכמו תמיד יפתחו דרכים אחרות כדי לעקוף את המכשול. מה קורה למשל כאשר כל מילה מדבריך בוועדה מתועדת ונרשמת? אפשר לשנות את הפרוטוקול. אם הישיבה גם מוסרטת ומצולמת, אין ברירה אלא לסגור דברים במסדרון, או בשיחות טלפון אישיות. וכך הבהלה לשקיפות יוצרת רושם מוטעה של שקיפות לכאורה: אתה חושב שאתה יודע מה מתרחש, בעוד הסיפור האמיתי שונה לגמרי.
וזו לא הבעיה היחידה. כל מי שצופה בשידורי ערוץ הכנסת מהוועדות השונות יכול לשים לב לכך שפעמים רבות הדיונים בוועדות ובמליאה אינם באמת מקצועיים וענייניים, ושעצם המצאותה של המצלמה מדרדרת את השיח.
לא אחת פורצים חברי הכנסת במהומות ותגרות תאטרליות שניכר שכוונו לעבר המצלמות, במטרה לזכות ולהיכנס למהדורת החדשות הקרובה. רבים כבר יודעים שהישיבות הפרודוקטיביות באמת הן אלה הנערכות ללא נוכחות מצלמות ואנשי תקשורת.
חשאיות כאבן יסוד בפוליטיקה
המחשה נאה להשלכות לא מכוונות של שקיפות ניתן לראות בדוגמה של שכר הבכירים בארצות הברית. ב-1993 אנשי הרשות לניירות ערך שמו לב לעלייה מדאיגה במשכורות הבכירים, והחליטו על שקיפות: כל חברה ציבורית נאלצה לחשוף את המשכורות והבונוסים לבכיריה.
התוצאות? הפוכות בדיוק. הדבר יצר מירוץ לצמרת, כי אם אני רואה כמה מרוויח הבכיר המקביל אליי אני לא מוכן להסתפק בפחות; שכר הבכירים, שעד אז היה נמצא בעלייה, זינק בהרבה לאחר מכן (זה לא היה הגורם היחיד, כמובן; היו עוד החלטות שגויות, כמו פטור ממס למשכורת תלוית ביצועים, שהזניק את תשלומי הבונוסים).
שקיפות יכולה גם לחסל מהלכים חשובים ומועילים. דוגמה ברורה מאליה הם נושאי המודיעין והביטחון: אם הצבא ומנגנוני המודיעין היו שקופים, היכולת שלהם להילחם באויב הייתה נפגעת דרמטית, ולא לחינם צבאות משקיעים הון תועפות כדי לשמור על סודותיהם ובניסיון לגלות את הסודות של צבאות אחרים.
אבל גם בענייני מדיניות, שקיפות יכולה להזיק. אם המדינה סוגרת עסקה כלשהי מול מדינה זרה, או נחתמת ברית מועילה בין מפלגות פוליטיות, לפעמים היא יכולה להיסגר רק אם הפרטים אינם נחשפים, כי ברגע שהם יחשפו יהיה חייב כל פוליטיקאי לקרוץ לבסיס שלו והכול יתפוצץ. חשאיות היא אבן יסוד בדיפלומטיה ובפוליטיקה לא פחות משהיא עיקרון חשוב בהפעלת הצבא.
מבחן התוצאה
אולי הבעיה המרכזית עם המרדף אחר השקיפות היא שהוא מסיח את הדעת מן הבעיה האמיתית, והיא בעיית התמריצים, או האינטרסים של הנפשות הפועלות. כפי שנאמר בקצרה למעלה, שקיפות אכן יוצרת תמריץ, אבל לאו דווקא לכיוון הרצוי, כל זמן שהאינטרסים המהותיים שונים.
הדמוקרטיה המודרנית ניסתה לפתור את בעיית הקונפליקט שבין רצון השליט לרצון הנשלט על ידי קירוב האינטרסים של הראשון לאחרונים: אם האזרח בוחר את השליט בהתאם לביצועיו, יש לשליט אינטרס לשפר את חייו של האזרח. השיטה הזו כלל אינה חפה מבעיות, אבל הכיוון שלה הוא החשוב: לא מיקרו-ניהול – שכלל אינו יכול להתבצע – אלא מבחן התוצאה.
השאלה אם יומני השופטים יהיו חשופים או לא, לא תשנה מהותית את דרך התנהלותם; שינוי מערכתי, של שיטת מינוי השופטים – בהחלט כן. ההסתדרות לא תהיה מזיקה הרבה פחות אם היא תפסיק להיות "אגודה עותומנית" ותהיה שקופה יותר, משום שהבעיות עם ההסתדרות אינן נובעות מחוסר שקיפות אלא ממהותה הכופיינית המעוגנת בחקיקה.
אם חברי כנסת פועלים נגד טובת הציבור, הם לא יפסיקו לעשות זאת אם יתעדו את הפגישות שלהם עם אנשי עסקים – הם יפסיקו לעשות זאת רק אם השיטה תשתנה, או שהציבור יבין שחוקים פופוליסטיים אינם באמת עוזרים להם.
בוודאי, שקיפות באופן מידתי יכולה להיות מועילה. אבל הרדיפה אחר השקיפות מכלה את כוחותינו על דברים לא יעילים במקרה הטוב ומזיקים במקרה הפחות טוב, ומסיטה אותנו מן הנקודה האמיתית, והיא מבנים שלטוניים היוצרים אינטרסים שגויים. באלה צריך להתמקד.
"שקיפות" זה למעשה מסך עשן לשחיתות עמוקה עוד יותר: נזהרים שלא להיתפס בניגוד אינטרסים גלוי ומשכללים את התרמית הבלתי נראית ובלתי מדווחת. הנה למשל היומן שפרסמה איילת שקד:
https://www.gov.il/he/Departments/general/justice_minister_schedule
ביומן הזה אפשר לקרוא מתי היא עשתה פן בשיער ומתי היא הלכה לצילומי תדמית, אבל אין בו אזכור של שיחות טלפון עם נוני מוזס ולא פרטים על הקשר עם רביב דרוקר:
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-118475-00.html
http://rotter.net/forum/scoops1/371219.shtml
http://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=399022&subjectId=1&talkBackId=1754485
המאמר הזה נכתב כנראה בתמימות גדולה. הכותב חושב שהדרישה לשקיפות נובעת מתוך איזה מניע מוסרי ורצון לנקיון שלטוני אבל שכח מתי חגיגת השקיפות החלה ועל מי היא בפועל חלה. לא הייתה מעולם דרישה לשקיפות כשהשמאל היה בשלטון והיא תעלם בשניה שהם יצליחו לתפוש אותו בחזרה. במוקדי הכח שהם שולטים בהם כמו האקדמיה, הפרקליטות ומערכת המשפט אין שום שקיפות וזאת הוכחה לכך שמדובר בעניין פוליטי לכל דבר. הדרישה של הימין לחשיפת יומני השופטים ולשקיפות בהסתדרות נובעת מהדרישה ההגיונית לאכיפה שווה של חוקים וערכים. מי שיכול להשבית את המדינה, לבטל חוקים, להחליט על פינוי ישובים, ולהכניס אנשים לכלא אוחז כנראה בכח שלטוני לפחות כמו הגופים הנבחרים ואולי אף יותר מהם. עד שהם לא יחשפו במלואם, וללא צנזורה, את היומנים שלהם בדיוק כמו שנתניהו נדרש לעשות, ואחרי שנראה את מה שמגלגלי העיניים והצדקנים עושים בעצמם בחדרי חדרים אפשר אולי יהיה לדבר על דיסקרטיות וחשאיות. לא משנים את כללי המשחק כשאתה מתחיל להפסיד.
השמאל מעולם לא היה בשלטון אלא אם אתה קורא למפא"י שמאל. גם היא, בגילגוליה השונים לא בשלטון כבר יותר מ-40 שנה.
הטענה שהשמאל שולט "במוקדי הכח" אין לה בסיס ולכן גם אינה ניתנת להפרכה: אין ספק שמערכת המשפט אינה סניף של הליכוד. האם היא אמורה להיות כך מכיוון שהליכוד בשילטון? אם אתה חושב כך הרי אתה מתנגד לרעיון הפרדת הרשויות שהוא, לא פחות מרעיון הבחירות החופשיות האוניברסליות, בבסיס הרעיון הדמוקרטי.
מתי תחוש שהפרקליטות אינה בידי השמאל? כשהיא תפסיק לרדוף ראשי ממשלה עבריינים? כשהיא תרדוף במידה שווה ראשי ממשלה של מר"צ? הרי ברור שפרקליטות שאינה מהססת להתעמת עם השלטון, באופן מעשי מתעמתת עם שלטון ימני מכיוון שמאז 1977 השלטון (כמעט תמיד) ימני.
אנחנו לא תמימים כמוך, כי חזינו במו עינינו איך בוז’י הרצוג (לא ליכוד) ניהל את עסקיון ללא הפרעת מערכות המשטרה והמשפט (להלן – להמה"ו):
http://rotter.net/forum/scoops1/161117.shtml
איך אבי גבאי (ממש לא ליכוד) התנהל בחברת בזק להמה"ו:
http://rotter.net/forum/scoops1/414500.shtml#13
איך עבר החוב של ציפי לבני (לא בדיוק ליכוד) להמה"ו:
https://tinyurl.com/ybp873yw
איך נחתמו החוזים במיליונים שקיבל בעלה של לבני מראשי עיריות של קדימה להמה"ו:
https://www.themarker.com/advertising/1.2561196
איך הבת של אהוד ברק (לא כל כך ליכוד) קיבלה חוזים מעיריות למדוד בתים מחדש לצורך הגדלת ארנונה להמה"ו:
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000506496
איך הבן של זהבה גלאון (לא ליכודניק) קיבל תקציבי פרסום אדירים של גופים ממלכתיים וציבוריים להמה"ו:
https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=18371737
איך עדנה ארבל (לא משורות הליכוד) התחזתה לבעלת תואר שני להמה"ו:
http://rotter.net/forum/gil/7179.shtml
איך הבת של דורית בייניש (מעולם לא ליכודניקית) קיבלה מינוי ללא מכרז להמה"ו:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=74
איך מיקי רוזנטל (המחנ"צ) סידר לו מרתף בחינם להמה"ו:
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/426/737.html
איך ליהי גלוזמן, קרובת משפחה של צלי רשף מ'שלום עכשיו' שהייתה מעורבת ברצח אסף שטיירמן המשיכה בחייה להמה"ו:
http://rotter.net/forum/talking/6483.shtml
ועכשיו לך תמשיך לספר לנו שכבר אין מפא"י ושהפרקליטות פשוט עושה את עבודתה ללא מורא ללא משוא פנים.
לשאול היקר.
אין זה מתפקידה של הפרקליטות לרדוף ראשי ממשלה לא משמאל ולא מימין אלא לאכוף את החוק במידה שווה על כל אדם ללא משוא פנים. לכן חשוב שגוף חזק כמו הפרקליטות, עם עוצמה להפיל ממשלה נבחרת ועם יכולת לבחור על מי לאכוף את החוק ומתי לעצום עין (דוגמאות למכביר נתן לך המגיב מלמעלה + ע"ע רות דויד), יהיה נתון לביקורת הציבור. לזה קוראים שקיפות.
"השקיפות" היחידה שצריך לעשות הוא לצמצם כמה שיותר מהמגזר הציבורי הקיים במבנה השלטוני הקיים. לא יכול להיות שהימין בשלטון לא סוגר רשויוית שמעסיקות אלפי פקידים מיותרים עם תעודות ניירת בגרוש .לשאלה איפה הכסף מתבקש שבכל תחילת כהונה של ממשלה חדשה תתחיל עשיית סדר במגנון הציבורי המנופח שקיים במועצות/ורשיויות מיותרות, ולסגור אותם באופן הזה לחסוך את הכסף . רק ככה אפשר לעשות שקיפות!!
המפלגה היחידה שמציעה כלכלת ימין היא ״זהות״ של משה פייגלין.
פייגלין הוא גרסה ממושקפת של אבישי רביב וכדי לתאר אותו כנציג ראוי של המחנה הלאומי צריך להיות איש שמאל מהסוג של רביב דרוקר או בן כספית:
http://rotter.net/forum/politics/18173.shtml
יוסי טועה אבל לא מתעה. פייגלין הוא דמות חשובה בלי ספק. אבל אין לו את הכח האישי והרטורי לזנק ממש קדימה. חבל שעזב את הליכוד והפך ללא רלוונטי. לפעמים צריך כח לבלוע עלבון במקום להגיב בשבירת כלים ולשרת בכך את השמאל.
פייגלין עזב את הליכוד אבל יורשיו הרוחניים ממשיכים להכשיל את המחנה הלאומי בשירות השמאל:
https://hayamin.org/forum/index.php?topic=16898.0
http://www.kikar.co.il/243455.html
http://doss-watch.blogspot.co.il/2009/10/blog-post_8588.html
לא טועה ולא מטעה. פייגלין בשירות השמאל? הצחקת… היחיד שמציע כלכלה ימנית (שוק חופשי, מינימום מיסים, מינימום התערבות ממשלה בחיי הפרט), היחיד שמדבר על סיפוח מלא ביו"ש, היחיד שמכריז מלחמה אמיתית על אופן בחירת שופטי בג"ץ, היחיד שמציע לבטל את הסכם אוסלו הארור !!!
היחיד שמציע גאווה לאומית בלתי מתרפסת, היחיד שלא יישב באף ממשלה שמפנה ישובים, היחיד שמדבר על השתלטות על הר הבית (ובניית בית מקדש ב"ה בזמננו) ועוד ועוד ועוד…
איך בדיוק הוא משרת את השמאל? השרשור ברוטר לא ממש שכנע…
פייגלין פועל על פי הדפוס המוכר של סוכן פרובוקטור. גם אבישי רביב הציע גאווה לאומית והשתלטות על המדינה ותקף את מנהיגי המחנה הלאומי בסגנון שבו תוקף פייגלין:
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/339944
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/347656
http://www.maariv.co.il/breaking-news/Article-584493
ראיתי את המצע הכלכלי חברתי של "זהות", וכימני התאכזבתי!!!
אתה עברת על המצע של המפלגה הלכאורה ליבטרנאית לאומית של פייגלין??
בהחלט עברתי על המצע. בתור ימני, מה יש לא לאהוב?
למגיב שטוען שאני מטעה – האם אתה יכול להתמודד עניינית עם טענותיו?
יש הרבה מה לא לאהוב, אבל הדבר הכי עיקרי(במפלגה שאנשיה הצהירו שהם ימנים ליברלים) שבמקום להעביר את הכוח לאזרחים מהמדינה , הוא משאיר כוח בידי המדינה והשלטון המקומי וקבוצות כוח על חשבון האזרחים, לכתחילה אני אומר זאת על בסיס המצע שקראתי בשלב הזה אני לא כנס לפירוט כשם שאתה נתת הסבר כללי ולא מפורט!