נאמן לקו הפרו-נאצי שמאפיין את התנועה הלאומית הפלסטינית מראשיתה, יו"ר הרשות ממשיך לסלף את ההיסטוריה באנטישמיות בוטה
אין חידוש בכך שמחמוד עבאס היה ועודנו מכחיש שואה. ידועה במיוחד עבודת הדוקטורט שלו משנת 1982 באוניברסיטה הקומוניסטית במוסקבה, שכותרתה "על הקשר הסודי בין הנאציזם למנהיגות הציונית", ובה הוא מסלף מספרים ומצטט מכחישי שואה. פרי חשוב של עבודתו הזאת היה ספר שהוא פרסם בנדון, המבוסס על כתבי התעמולה של אדולף אייכמן. אלה הן העובדות.
על עמדתו העקבית הוא הוסיף עתה מספר חידושים בנאומו בוועידת המועצה הלאומית הפלסטינית ברמאללה ביום ב' השבוע. בדבריו של עבאס ישנם מספר היבטים הראויים להתייחסות, ובאחרון שביניהם נאריך דברים בהמשך.
ההיבט הראשון הוא המניע הפוליטי של הנאום. מבחינה מדינית, אבו-מאזן בונה על תרחיש אחד בלבד והוא ששלטון דונלד טראמפ יתחלף בטרם עת.
אי-לכך הוא דוחה מכל וכל מעורבות אמריקנית, ומונע משא ומתן עם ישראל. למטרה זו הוא מקשה על ישראל בחשיפת עמדה קיצונית, השוללת כל לגיטימיות של מדינה יהודית וכפי שטען בנאומו, הציונות מהווה הרפתקה אירופאית שכלל לא קשורה לעם היהודי.
ההיבט השני בדבריו של עבאס הוא דוגמה נוספת של עובדה מוכרת: האנטי-ציונות והכחשת השואה נוטות להתערבב זה בזה במינונים שונים ובהדגשים מגוונים – אם היהודים לא סבלו, הרי שלא מגיעה להם מדינה כי בעצם אין כל בעיה לפתור.
שלישית, אבו-מאזן כבר איננו סטודנט קומוניסט ואף לא סוכן ק.ג.ב, אלא נשיא הרשות הפלסטינית, שהפכה ביחד עם משטר האייתוללות באיראן לצמד המשטרים שאימצו את הכחשת השואה כמדיניות. עובדה זאת מקשה עוד יותר על ישראל כל מגע עם הרשות, ובכך היא תואמת את מטרת אבו-מאזן להמתין לתחלופת טראמפ המיוחלת.
בנוסף לכל אלה, העובדה המרה והקשה לעיכול היא שהפלסטינים טרם דחו את הקו הפרו-נאצי שאפיין את דרכם מההתחלה. לטעון כך נוגד את התקינות הפוליטית, אך האמת ההיסטורית היא שהתנועה הלאומית הפלסטינית נולדה כזרוע של הנאציזם בארץ ישראל.
ידועה ומוכחת הפעילות הנאצית הרב-ממדית של המופתי אמין אל-חוסייני, אשר נחשב כמייסד המאבק הפלסטיני, ודמותו הייתה נערצת על שלושת יורשיו עד כה – אחמד שוקיירי, יאסר ערפאת ומחמוד עבאס.
לא סולחים ליהודים על השואה
מהסקרים החשובים שהתפרסמו בשנים האחרונות לגבי מצב היודופוביה בעולם מצטיירת תמונה מדאיגה של עלייה כלל עולמית, כאשר יותר מרבע מאוכלוסיית העולם היא בעלת דעות קדומות אנטי-יהודיות.
בדירוג הגיאוגרפי בולטת לאוס בתחתית הרשימה (0,2% מהאוכלוסייה מוגדרת יודופובית), כאשר אלופת השנאה היא כצפוי הרשות הפלסטינית, בה 93% מהאוכלוסייה היא של שונאים. כך למשל, בסקר של הליגה למניעת השמצה ענו 87 אחוזים מן הנשאלים הפלסטינים בחיוב על האמירה: "אנשים שונאים יהודים בגלל הדרך שבה הם מתנהגים", ו-91% הסכימו כי "ליהודים יש יותר מדי כוח בעולם העסקים".
ואכן ההיבט העיקרי שעולה מדבריו האחרונים של עבאס הוא אכן היודופוביה העיקשת של הפלסטינים, הניזונה על ידי תעמולת מנהיגיהם. אחד הביטויים הבולטים לכך היא כמובן הכחשת השואה.
כאשר מדברים על הכחשת השואה בדרך כלל נכללות בה תופעות מקבילות שאינן שייכות להכחשה ממש. למעשה, ההגדרה הנכונה היא של "עיוותי השואה", מונח מקביל באנגלית שהוטבע ב-1989 ע"י החוקרת לוסי דווידוביץ' בפולמוס נגד ההיסטוריון המרקסיסטי ארנו מאייר מאוניברסיטת פרינסטון.
מתוך תריסר העיוותים ההיסטוריים המוכרים לשואה, ההכחשה היא המוכרת ביותר ולכן פרשה את שמה על כל התופעות המקבילות. אך ישנן עוד מספר דוגמאות:
המזעור, הטענה שמספרי הקורבנות היהודים בשואה נופחו, או כדברי ז'אן-מארי לה פן הצרפתי: השואה לא הייתה אלא "פרט קטנטן במלחמה".
מחיקת הקורבן, המטשטשת את זהותם היהודית של הנרצחים, נוסח התעמולה של ברית המועצות לשעבר. תחת המשטר הקומוניסטי, הוקרן באושוויץ סרט ארוך עבור המבקרים, ובו המילה "יהודים" לא הוזכרה ולו פעם אחת. הסרט לא ממש הכחיש את עובדת הרצח, אך מנה את הנרצחים כפולנים, הונגרים, צ'כים ועוד.
דוגמה קרובה יותר היא דבריה של מי שהייתה שרת החוץ האירופית קתרין אשטון, אשר ביום השואה הבינלאומי לפני ארבע שנים הספידה את "האזרחים" שהושמדו .יהודים, אין.
עוד דוגמאות של עיוותים הן זילות השואה, הזזת האחריות על ביצועה, דילול אשמתה וכדומה. ד"ר מנפרד גרסטנפלד כתב ספר מאלף ובו תיאר את שלל הגוונים הקיימים בשטח.
אבו-מאזן מחליף אשמים
אחד מעיוותי השואה החמורים ביותר הוא האשמת הקורבן, עמדה בה נקט אבו-מאזן לפני מספר ימים בנאומו שכבר הפך להיות ידוע לשמצה.
יו"ר הרשות הציג את השואה כתוצאה של "התנהגותם האנטי-חברתית של היהודים", כגון עיסוקם בהלוואת כספים. על פי עבאס, השואה אכן קרתה, אבל בסך הכל ההשמדה הייתה עונש ליהודים האלה בשל היותם אנטי-חברתיים. דברים אלה מהדהדים כמעט במדויק את ההיסטוריון הגרמני אנטישמי היינריך פון טרייצ'קה, אשר קבע בסוף המאה ה-19 כי הפרעות נגד היהודים "הנם התגובה הטבעית של העם".
במילים אחרות, עבאס מתעלם למעשה מהיודופוביה האירופית בת אלפי השנים (שלא לדבר על יודופוביה בת זמננו). לטענתו, כל מה שיש הוא יהודים הפועלים נגד האנושות, והאנושות המגיבה בזעם על פשעיהם. כך שהשואה הייתה למעשה אירוע בו מיליוני יהודים, שליש מעם ישראל, הביאו על עצמם את הסבל הנורא.
בימינו אנו, יגיד אבו-מאזן, אין טרור פלסטיני אלא "תגובת זעם טבעית". לגבי דידו והיודופובים בכלל, אין כל אפשרות שהיהודי או הישראלי יותקפו – הם התוקפן התמידי מעצם קיומם, ואין להם ברירה אלא להיעלם. אין פלא אפוא שאם אלה מנהיגיהם, הפכו הפלסטינים לאלופי השנאה העולמיים. וכדאי להזכיר: אבו-מאזן נחשב לאחד המתונים שביניהם.
ואני שואל , האם לא צריך לעשות סוף "למהלכי השלום" כש-87% מהערב רב מודים שהם שונאי ישראל ?
אין שום אפשרות לשלום אמת עם ערבים ו/או מוסלמים .
צדק ד"ר קידר באומרו באחד הראיונות במדיה הערבית … " אנחנו לא רוצים שלום איתכם (עם הערבים) , קודם כל תעשו שלום ביניכם ואחר תבואו לשולחן ותגידו מה אתם יכולים להציע לישראל …"
כך צריך לדבר עם חיות הטרף ( כשהתוצאה למעשה ידועה לנו מראש).
בשורות טובות לכל עם ישראל.
דבריו של אבו מאזן תואמים להפליא את דבריו של א. ב. יהושע שהשווה את היהודים לדרי מלון הדרים במדינותיהם של אחרים וקינח בדברים הבאים: "המפלה הנוראה הזאת [השואה] … נבעה לא רק משום אי חשיבות הטריטוריה כבסיס האיתן והעיקרי בזהות הלאומית, אלא גם בשל אי הכרה מספקת בחשיבותה בזהותם של עמים אחרים." (הגיעה העת להיפרד מחזון שתי המדינות). אם אלה האינטלקטואלים הישראלים, פלא שהאנטישמיות בעולם גוברת?
דברי אבו מאזן מועילים לנו.אבל לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים.ואני חושב שהדרך המועילה ביותר היא הגדלת האוכלוסיה היהודית והגברת העליה ופיזור האוכלוסיה בפריפריה
זו לא הכחשת שואה ולא עיוות שלה, זו בפירוש "הצדקת השואה" !
בשתי מילים: מה ההבדל????????
מהי הסיבה שהמחבר מחליף את הביטוי המוכר "אנטישמיות" ב"יודופוביה "?
מאותה הסיבה שכעת חלק מ"ידידינו" הנוצרים טוענים לתרבות/מסורת יהודו-נוצרית. כאילו שהיהדות אינה דת אלא תרבות עתיקה, ומסורת אבות.
מכיון שלא הצליחו להשמיד אותנו פיזית, הם מנסים (ומצליחים לא מעט) להשמיד אותנו רוחנית. לא ח"ו באמצעות גזרות כמו של היוונים, אלא ע"י יצירת זהות משותפת שבסופו של התהליך הזהות הנוצרית תשתלט על זו היהודית.
בסה"כ ענין של נכלוליות.
המונח "אנטישמיות" הוטבע ב-1879 ע"י יודופוב גרמני (וילהלם מאר). הוא מטעה בגלל שתי סיבות: "שמים" אין, ואנשים "נגד השמים" מעולם לא היו. יש עוד מספר סיבות המצדיקות את פסילת המונח, אותן אני מפרט בספרי "יודופוביה". המונח הזה, מנגד, הוטבע ב-1882 ע"י הוגה דעות יהודי לאומי (יהודה לייב פינסקר). הוא הרבה יותר קולע כדי להגדיר את השנאה נגד היהודים. מנהיגים ערבים נוטים להטעות במשפטם המגוחך "איך אוכל להיות אנטישמי כאשר אני שמי?". השנאה ליהודים חשובה מדי כדי לתת לה שם מטעה.
@גניבת דעת
"ידידינו" הנוצרים תרמו לישראל ולעם היהודי כסף רב, והם התומכים העיקשים ביותר של ישראל בעולם – נניח בארה"ב, המפלגה הרפובליקנית המאכלסת את רוב נוצריי המדינה היא פרו ישראלית במובהק, לעומת הדמוקרטים עם דמויות כמו אובמה, עומאר וטלאיב. נוצרים רבים מחוץ לארץ מתפללים עבור ישראל.
יש מסורת יהודית-נוצרית – שתי הדתות מגיעות מהתנ"ך (ועם כל הכבוד, היהדות המודרנית די רחוקה מהתנ"ך, אז לא מדובר ב"גניבה נכלולית ואנטישמית"), שתיהן מקדשות ערכים של חיים ושמרנות שפויה, ושתיהן מתנגדות לאסלאם המסוכן, השוביניסטי והאנטישמי.
כן, יש ביניהן שוני גדול באמונה (בעיקר סביב משיחיותו של ישוע), והיסטוריה רעה מאוד עם דם רע רב מאוד שזורם ביניהן. אבל התקופה והאנשים משתנים, ובימינו שתי הדתות הולכות ומתקרבות, לא אמונתית אלא רעיונית ופוליטית, וצריכות לעמוד יחד מול האויב האמיתי. בכל מקרה לארגונים נוצריים חובבי ישראל יש הוראה מפורשת לא לעסוק בארץ במיסיון.
במקום לחפש אויבים איפה שהם לא קיימים ולאכול לוקשים גלותיים ומיושנים, עדיף לך להתחבר עם אנשים שחולקים איתך רעיונות רבים (שמרנות, קפיטליזם, ערכי המשפחה, לאומיות) ולהילחם באויבים אמיתיים, כמו האסלאם הרדיקלי והשמאל הקיצוני.
צריך להפסיק עם ההתקרבנות ועם הצדקנות.
הלשמאלנים נהיינו ?
שיחשוב מה שהוא רוצה.
בואו נתייחס לעצם העניין.
ומה שהוא אמר זה דבר פשוט
אין לו דבר וחצי דבר נגד יהודים – עובדה ש 1400 שנה
המוסלמים לא פגעו ביהודים
האירופאים לא אהבו את היהודים
ולכן הם שלחו אותם לישראל – כדי שיהיו זרוע
קולניאליסטית בפלסטינה. כמו הבריטים בקניה והצרפתים באלג'יר.
ולכן היהודים כאן.
אבל כיוון שזה המצב – הוא לא רוצה לזרוק אותנו מפה.
אלא לחיות בשתי מדינות נפרדות זה לצידו של זה.
יש לומר לו בפשטות – על איזה פתרון אתה מדבר ??!!
עד עכשיו דחית כל הצעה שקיבלת (מכיוון שבעצם אתה רוצה הכל) !!!!
ובבניין הארץ ננוחם.
הבה נעמוד דום לזכר 0 המוסלמים אשר נרצחו בשואה. המסדר יעבור לצחוק.
הבה נעמוד דום לזכרם של חיילי ה-SS המוסלמים שגוייסו בהוראת המופתי ונטבחו בעודם מגנים על ערכי הטוטליטריות, שנאת היהודים ושנאת האדם. המסדר יעבור ליריקה.
לנוצרי ולאא: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח – אהבתי – ז ה היה טוב!!!!!!!
אבו מאזן הוא ערבי מוסלמי שעוסק במציאת צידוקים לגורלו הטרגי לא באמצעות ביקורת עצמית אלא באמצעות חשיפת "פגמים ופשעים" של אויביו. זה לא הוביל ולא יוביל את הפלסטינים לשום מקום יותר טוב.
היהודים לעומתו עוסקים הרבה מאד בביקורת עצמית ולכן הם משפרים את אחיזתם בקרקע ואת עצמתם.
טיעוניו של אבו מאזן מבוססים על אמיתות חלקיות ו/או זמניות ו/או מקומיות ו/או מוטות, שמתאימות לתזה שהוא מפתח במוחו. במבט היסטורי כוללני ניתן לומר שאירופה האנטישמית הקפיטליסטית האימפריאליסטית והחילונית, של המאה הקודמת, הקיאה מתוכה את היהודים לפלסטינה שלו והם נאלצו והפכו אותה לארץ ישראל שלהם. זאת מציאות היסטורית עובדתית שאין ממנה דרך חזרה. בדרכו הטרגית אבו מאזן ודומיו רק עוזרים ליהודים מובלי הקדמה המערבית, להתבסס בארץ ובאזור.
מי שפחות מפורסם בעזרה להיטלר הוא אחמד שוקיירי, שחגג והתפלל לניצחון היטלר ב-1940 (כפי שמעיד הוא עצמו בספרו), ומ-1941 עזר להיטלר (כמוזכר בקונגרס האמריקאי ב-26 ביולי 1961, וגם מ'החברה למניעת מלחמת העולם השלישית' – הפעיל הצרפתי הנודע דר. אלברט סימארד הזכיר זאת ל'ניו יורק טיימס' ב-1 בפברואר-1967 – צוטט ב'הצופה' ב-2 בפברואר 1967); שנה אחרי השואה הוא הצדיק את השואה ('בני ברית', יוני 12, 1946); בנובמבר 30, 1962 הוא הזכיר את הניו יורק טיימס (הכתבה ב-16 בספטמבר 1962 אומרת בפירוש שהם נאצים) על 'טאקוארה' וקידם אותם באו"ם, התגובות הזועמות באו"ם הביאה לידי כך שערב הסעודית פיטרה אותו באמצע דצמבר באותה שנה.
למה כבר מצפים – מרב טבחים – ומכחיש שואה – תגידו לי???