הבחירות בוונצואלה הן המסמר האחרון בארון הקבורה של הדמוקרטיה

הבחירות שתוצאתן ידועה מראש חסרות כל לגיטימציה ציבורית או בינלאומית, ורק יחמירו עוד יותר את המשבר המתמשך במדינה

לא בוחל במניפולציות. ציור קיר של ניקולס מאדורו | ויקיפדיה

היום (ראשון) יתקיימו בוונצואלה הבחירות לנשיאות. בכל מערכת בחירות רגילה, תמיד קיים הסיכוי להחלפת השלטון במדינה, אך הבחירות בוונצואלה רחוקות מאוד מלהיות הוגנות או חופשיות.

הוגו צ’אבס | ויקיפדיה

הנשיא ניקולס מאדורו נמצא בשלטון מאז שנת 2013, אז זכה בניצחון דחוק לאחר שקודמו והמנטור שלו, הוגו צ’אבס, נפטר מסרטן. צ’אבס, ששלט במדינה מאז 1999 ועד מותו, שינה מהיסוד את המבנים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של ונצואלה ויצר למעשה את הבעיות שקיימות בה כיום באמצעות הסתמכות גדולה מדי על תעשיית הנפט, וסובסידיות נרחבות על מוצרים יום-יומיים כמו דלק ומזון.

המדיניות הזו הובילה לתסריט האימים של ונצואלה כיום: שיעורי האינפלציה הגבוהים בעולם, מיליונים שרעבים ללחם, גישה מוגבלת לתרופות, ומדינות שכנות שנאלצות להתמודד עם גלי מהגרים שבורחים מוונצואלה בחיפוש אחר חיים טובים יותר.

לפני כשנתיים, אספו מפלגות האופוזיציה מספיק חתימות כדי לערוך בחירות חוזרות ולמעשה להדיח את מאדורו, אך המוסדות הנשלטים בידי הנשיא (בית המשפט העליון, ו”האספה החוקתית” שהקים הנשיא כדי לעקוף את בית הנבחרים שנשלט ברובו על ידי האופוזיציה) עצרו את התהליך. במצב הזה, הבחירות לנשיאות היום מאפשרות הזדמנות נוספת להחלפת השלטון ולסיים את המשבר הפוליטי במדינה, אך גם היא כנראה אינה מספיקה.

כפי שמסתמן כרגע, יש  להטיל ספק רב ביכולת של תוצאות הבחירות לפתור את הבעיות הרציניות שעומדות בבסיס המשבר. הבחירות האלה הן לא יותר מפלסטר על פצע חברתי מדמם, מכיוון שהן חסרות כל לגיטימציה ציבורית או בינלאומית ורק יחמירו את המשבר. זה יקרה בין השאר גם בגלל שרבות ממפלגות האופוזיציה מתכננות להחרים את הבחירות, ובכך רק יחזקו את שלטון מאדורו בטווח הקצר.

בחירות לא לגיטימיות

ממשלת מאדורו כבר הוכיחה בעבר כי אינה בוחלת במניפולציות כדי להשיג את מטרותיה בקלפי. כך למשל, הודיע הנשיא כי המפלגות שהחרימו את הבחירות לתפקידי מושלי המחוזות בשנה שעברה, לא יוכלו להשתתף בבחירות לנשיאות. האיסור הזה כולל כמה ממפלגות האופוזיציה העיקריות. כתוצאה מכך, רק מפלגות קטנות ופחות מאורגנות יוכלו להתחרות בבחירות.

ניקולס מאדורו | ויקיפדיה

גם השינויים התכופים בתאריכי הבחירות (מדצמבר לאפריל, ואז למאי) הקשו עוד יותר על האופוזיציה להתארגן ולהתכונן לקראת קמפיין בחירות מסודר, וחלקן החליטו להצטרף לחרם ולא להשתתף כלל במשחק.

יתכן שזו התגובה הטבעית לבחירות שנראות מכורות מהרגע הראשון, אך יש לכך השלכות גם לטווח הארוך – כאשר אתה מחרים בחירות ולא משתתף בהן אתה לא יכול לנצח. גם אם ההפסד ידוע מראש, אפילו כמה מושבים באסיפה הלאומית היו יכולים לסייע לאופוזיציה להמשיך ולהביע את דאגתה ממדיניות הממשלה והמצב במדינה.

כאמור, מועד הבחירות הוכרז באופן חד צדדי על ידי האסיפה החוקתית – שנוצרה למעשה על ידי מאדורו במטרה לכתוב מחדש את החוקה – ודחתה כל ניסיון לגישור, גם מצד מדינות אחרות באמריקה הלטינית.

הגוף הלא חוקי הזה קיבל את ההחלטה בניגוד לחוקת המדינה הנוכחית, והדרך החד-צדדית בה היא נעשתה נוגדת את ההליך המקובל של דיאלוג בין המחנות הפוליטיים. הצעד הזה רק מוכיח שוב כי מאדורו לא רואה באופוזיציה שותפה שווה בניסיון לפתור את הבעיות במדינה.

מנגד, גם המפלגות שכן הורשו להשתתף בבחירות מחרימות אותן למעשה, ובכך רק מחזקות את השליטה של הנשיא והמוסדות הכפופים לו. כתוצאה מכך, שלטון מאדורו יחזק את אחיזתו בוונצואלה, וידחוף אותה עמוק יותר לתוך משבר כלכלי וחברתי מתמשך.

תקווה לשינוי?

גם הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי שהופעל על מאדורו לא עזר עד כה להסיט אותו מהדרך הזו, בה משתמש במוסדות המדינה כדי להפוך כל תוצאה אפשרית בבחירות שתפחית במעט מכוחו. אך למרות כל זאת, עדיין ישנו מעט מקום לתקווה לשינוי בעקבות הבחירות.

המשבר בוונצואלה הגיע לסוג של מבוי סתום. בזמן שהמחאות נגד המשטר ממשיכות, יותר ויותר אנשים בוחרים לעזוב את המדינה מאשר להשמיע את קולם במולדתם.

לכן, כל צעד לקראת המשך הדיקטטורה רק מחזק את הצורך בהתערבות בינלאומית. כל ראיה לגניבה של הבחירות או נבחר אופוזיציה שמודח מתפקידו מדגישים עוד יותר את אופיו הרודני של הנשיא. לכן התקווה היא שהבחירות האלה, על כל המגרעות שלהן, ישמשו כקו פרשת המים של ונצואלה.

כרזות של המועמד פאלקון | ויקיפדיה

גם תושבי ונצואלה עצמם מטילים ספק רב באמינות הבחירות. סקר שנערך בחודש שעבר הראה כי 65.7 אחוזים מהאוכלוסייה מתכננים להימנע מהצבעה. המועמד הרציני היחידי מלבד הנשיא מאדורו הוא הנרי פאלקון, ששימש בעבר כעוזרו של צ’אבס. למרות העובדה שהוא הסתכסך עם מאדורו והצטרף לאופוזיציה, 65.4 אחוזים מתושבי ונצואלה אמרו כי הם רואים בו משתף פעולה עם מאדורו, שמנסה להעניק לבחירות לגיטימציה על ידי הכללת מועמדים מזויפים.

רוב הנשאלים בסקר אמרו כי לא יקבלו את תוצאות הבחירות ויעדיפו לראות את מאדורו מודח במקרה שיבחר מחדש, וכך נראה שיותר מכל הבחירות האלה מדגימות את חוסר האמון במערכת – גם אם מאדורו ינצח, הרי שבמו ידיו הוא כבר חיסל כל סיכוי לקבלה לגיטימית של התוצאות.

למרבה הצער, כל הסיבות האלה עלולות שלא להספיק על מנת לבצע שינוי יסודי במצב בוונצואלה, שכנראה יחמיר עוד הרבה לפני שנראה שינוי כלשהוא לטובה. הבעיות הקשות של ונצואלה לא יפתרו רק על ידי בחירות, גם אם הן היו הוגנות וחופשיות. הבחירות המזויפות שיערכו היום רק יחזקו את משטר מאדורו.


פרופסור בטסי סמית’ היא מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת סיינט מארי, ומומחית לאמריקה הלטינית. המאמר התפרסם לראשונה באתר Express-News. מאנגלית: אמיר לוי

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. מדהים לאן הססמול יכול לגרור מדינות שלמות.
    מפחיד להבין שזה הגורל שהם מייעדים לכולנו.

    1. זה לא שמאל קיצוני זה שילטון דיקטטורי ודממגוגי שמתהדר בנוצות של “צדק חברתי”. אל תשכח שגם המפלגה הנאצית היתה למעשה “נאציונאל-סוציאליסטית”. זה שמישהו מתייג את עצמו כשמאל לא אומר שהתיוג הינו אמת אלא שפשוט מתאים לו להציג את עצמו ככזה. גם ארודאן מתייג את עצמו כאיש של “צדק חברתי ושיוויון”, אז מה? הדיקטטורים האלו לעולם לא הצטינו באמירת אמת.
      ושאלה אחרונה אתה באמת עד כדי כך שטוף שינאה שאתה חושב שהשמאל (הציוני) בישראל רוצה להוביל אותך למצב הזה? סתם להזכירך, השמאל המשוקץ הקים את המדינה והוביל אותה להישגים מרשימים בשנותיה הראשונת, אז תרגיע קצת עם הדממגוגיה.

    2. זה שמאל מובהק – ההגדרה של שמאל כלכלי היא התערבות ממשלתית במסחר ובהון הפרטי. אם הכלכלה נשלטת על ידי השלטון שמנסה לקבל את ההחלטות לטובת הציבור ולא נותן לציבור לקבל את ההחלטות הכלכליות זה שמאל.הלאמה של שירותים שינתנו על ידי המדינה זה שמאל.
      לכן המדובר פה הוא בשמאל כלכלי כמו ברית המועצות ועוד.
      נכון גם הנאצים היו שמאל הם השתלטו על הכלכלה כדי לבצע את המדניות שלהם.
      השמאל בעולם הביא לדיקטטורות הקטלניות ביותר סטאלין שהרג כ 20 מליון מאו שהרג כ 50 מליון היטלר שהרג כ 70 מליון ועוד

    3. אורחת לרגע להזכירך מה שהציל את המדינה מקריסה כלכלית באינפלציה של שנות ה80 הוא האימוץ של מדיניות כלכלית ימנית ע”י שמעון פרס, אז מה שהביא לקריסה של וונצואלה היא בהחלט מדיניות שמאלית ובהחלט אותם דברי ששלי יחימוביץ’ וסתיו שפיר רוצים להביא לארץ אם כי במידה מעט יותר מתונה

    4. ל”אזרח” ו”ליברל” נראה לכם שמקובל הפריח כאן משפט כגון: “הססמול המטונף….מפחיד להבין שזה הגורל שהם מייעדים לכולנו”?
      לתומי חשבתי שבאתר זה יהיו תגובות ברמה גבוהה יותר ושלא נראה כאן את הקללות המחפירות שאפשר לראות באתר של מעריב.
      אני מצביעת שמאל אבל מעניין לי לקרוא גם דעות אחרות. אבל תגובה כמו של “מחמוד החמוד” היא עלבון לקוראים.

    5. מחמוד 1 צודק לחלוטין. סמול וגם “צדק חברתי” הם היינו הך שלטון רשע וטמטום. ונצואלה היתה מדינה עשירה וכעת למרות הנפט הפכה לענייה. אם לא תהיה הפיכה אלימה אנטי-סמולנית אז המון תושביה יגוועו ברעב. למעשה זה הגורל של כל מדינה סוציאליסטית: מלחמות או הרעבת אוכלוסייה. צריך להביט בונצאולה ולראות את מר גורלה של מדינה ששליטיה החליטו להיות אנטישמים . מעט היהודים שנותרו שם חייבים להימלט על נפשם מהגיהנום הזה. כל אדם שעיניו בראשו צריך להתרחק מהסמול בישראל.

  2. מה ההבדל בין מדורו לבין אורבן לבין אדוראן לבין פוטין כולם שליטים המנסים לפגוע בדימוקרטיה

    1. אורבן – עומד בראש מדינה דמוקרטית החברה באיחוד האירופי.

      פוטין וארדואן – אומנם דיקטטורים אך זוכים לתמיכה עממית נרחבת ומנהלים מדיניות כלכלית מושכלת.

      מדורו – גם דיקטטור גם לא פופולארי וגם מדרדר את ארצו.

    2. לגבי ארדואן, לא בטוח ש”עלי עבדו” צודק. יש הטוענים שהוא ממשכן את עתידה של תורכיה בהוצאות שגדולות בהרבה על ההכנסות כדי להשלים את ההישתלטות שלו עליה ולאחר מכן זה כבר לא יעזור כלום ואף אחד לא יוכל לסלקו מכס השילטון.

  3. בהמשך לדבריו של ‘אורחת לרגע הגיב’.

    טורקיה בדרך למטה.
    הפרוייקטים הנדל”ניים המגלומניים של ארדואן כנראה שלא יחזירו את העלות שלהם.

    לאחרונה נדלקו שתי נורות אדומות המרמזות עד כמה גדולה הבעיה של המדינה הטורקית:
    א. צניחת השער היציג של המטבע הטורקי.
    ב. דירוג האשראי של טורקיה שגם כן ממשיך לרדת.