הבחירות בוונצואלה הן המסמר האחרון בארון הקבורה של הדמוקרטיה

היום (ראשון) יתקיימו בוונצואלה הבחירות לנשיאות. בכל מערכת בחירות רגילה, תמיד קיים הסיכוי להחלפת השלטון במדינה, אך הבחירות בוונצואלה רחוקות מאוד מלהיות הוגנות או חופשיות.

הנשיא ניקולס מאדורו נמצא בשלטון מאז שנת 2013, אז זכה בניצחון דחוק לאחר שקודמו והמנטור שלו, הוגו צ'אבס, נפטר מסרטן. צ'אבס, ששלט במדינה מאז 1999 ועד מותו, שינה מהיסוד את המבנים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של ונצואלה ויצר למעשה את הבעיות שקיימות בה כיום באמצעות הסתמכות גדולה מדי על תעשיית הנפט, וסובסידיות נרחבות על מוצרים יום-יומיים כמו דלק ומזון.

המדיניות הזו הובילה לתסריט האימים של ונצואלה כיום: שיעורי האינפלציה הגבוהים בעולם, מיליונים שרעבים ללחם, גישה מוגבלת לתרופות, ומדינות שכנות שנאלצות להתמודד עם גלי מהגרים שבורחים מוונצואלה בחיפוש אחר חיים טובים יותר.

לפני כשנתיים, אספו מפלגות האופוזיציה מספיק חתימות כדי לערוך בחירות חוזרות ולמעשה להדיח את מאדורו, אך המוסדות הנשלטים בידי הנשיא (בית המשפט העליון, ו"האספה החוקתית" שהקים הנשיא כדי לעקוף את בית הנבחרים שנשלט ברובו על ידי האופוזיציה) עצרו את התהליך. במצב הזה, הבחירות לנשיאות היום מאפשרות הזדמנות נוספת להחלפת השלטון ולסיים את המשבר הפוליטי במדינה, אך גם היא כנראה אינה מספיקה.

כפי שמסתמן כרגע, יש  להטיל ספק רב ביכולת של תוצאות הבחירות לפתור את הבעיות הרציניות שעומדות בבסיס המשבר. הבחירות האלה הן לא יותר מפלסטר על פצע חברתי מדמם, מכיוון שהן חסרות כל לגיטימציה ציבורית או בינלאומית ורק יחמירו את המשבר. זה יקרה בין השאר גם בגלל שרבות ממפלגות האופוזיציה מתכננות להחרים את הבחירות, ובכך רק יחזקו את שלטון מאדורו בטווח הקצר.

בחירות לא לגיטימיות

ממשלת מאדורו כבר הוכיחה בעבר כי אינה בוחלת במניפולציות כדי להשיג את מטרותיה בקלפי. כך למשל, הודיע הנשיא כי המפלגות שהחרימו את הבחירות לתפקידי מושלי המחוזות בשנה שעברה, לא יוכלו להשתתף בבחירות לנשיאות. האיסור הזה כולל כמה ממפלגות האופוזיציה העיקריות. כתוצאה מכך, רק מפלגות קטנות ופחות מאורגנות יוכלו להתחרות בבחירות.

גם השינויים התכופים בתאריכי הבחירות (מדצמבר לאפריל, ואז למאי) הקשו עוד יותר על האופוזיציה להתארגן ולהתכונן לקראת קמפיין בחירות מסודר, וחלקן החליטו להצטרף לחרם ולא להשתתף כלל במשחק.

יתכן שזו התגובה הטבעית לבחירות שנראות מכורות מהרגע הראשון, אך יש לכך השלכות גם לטווח הארוך – כאשר אתה מחרים בחירות ולא משתתף בהן אתה לא יכול לנצח. גם אם ההפסד ידוע מראש, אפילו כמה מושבים באסיפה הלאומית היו יכולים לסייע לאופוזיציה להמשיך ולהביע את דאגתה ממדיניות הממשלה והמצב במדינה.

כאמור, מועד הבחירות הוכרז באופן חד צדדי על ידי האסיפה החוקתית – שנוצרה למעשה על ידי מאדורו במטרה לכתוב מחדש את החוקה – ודחתה כל ניסיון לגישור, גם מצד מדינות אחרות באמריקה הלטינית.

הגוף הלא חוקי הזה קיבל את ההחלטה בניגוד לחוקת המדינה הנוכחית, והדרך החד-צדדית בה היא נעשתה נוגדת את ההליך המקובל של דיאלוג בין המחנות הפוליטיים. הצעד הזה רק מוכיח שוב כי מאדורו לא רואה באופוזיציה שותפה שווה בניסיון לפתור את הבעיות במדינה.

מנגד, גם המפלגות שכן הורשו להשתתף בבחירות מחרימות אותן למעשה, ובכך רק מחזקות את השליטה של הנשיא והמוסדות הכפופים לו. כתוצאה מכך, שלטון מאדורו יחזק את אחיזתו בוונצואלה, וידחוף אותה עמוק יותר לתוך משבר כלכלי וחברתי מתמשך.

תקווה לשינוי?

גם הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי שהופעל על מאדורו לא עזר עד כה להסיט אותו מהדרך הזו, בה משתמש במוסדות המדינה כדי להפוך כל תוצאה אפשרית בבחירות שתפחית במעט מכוחו. אך למרות כל זאת, עדיין ישנו מעט מקום לתקווה לשינוי בעקבות הבחירות.

המשבר בוונצואלה הגיע לסוג של מבוי סתום. בזמן שהמחאות נגד המשטר ממשיכות, יותר ויותר אנשים בוחרים לעזוב את המדינה מאשר להשמיע את קולם במולדתם.

לכן, כל צעד לקראת המשך הדיקטטורה רק מחזק את הצורך בהתערבות בינלאומית. כל ראיה לגניבה של הבחירות או נבחר אופוזיציה שמודח מתפקידו מדגישים עוד יותר את אופיו הרודני של הנשיא. לכן התקווה היא שהבחירות האלה, על כל המגרעות שלהן, ישמשו כקו פרשת המים של ונצואלה.

גם תושבי ונצואלה עצמם מטילים ספק רב באמינות הבחירות. סקר שנערך בחודש שעבר הראה כי 65.7 אחוזים מהאוכלוסייה מתכננים להימנע מהצבעה. המועמד הרציני היחידי מלבד הנשיא מאדורו הוא הנרי פאלקון, ששימש בעבר כעוזרו של צ'אבס. למרות העובדה שהוא הסתכסך עם מאדורו והצטרף לאופוזיציה, 65.4 אחוזים מתושבי ונצואלה אמרו כי הם רואים בו משתף פעולה עם מאדורו, שמנסה להעניק לבחירות לגיטימציה על ידי הכללת מועמדים מזויפים.

רוב הנשאלים בסקר אמרו כי לא יקבלו את תוצאות הבחירות ויעדיפו לראות את מאדורו מודח במקרה שיבחר מחדש, וכך נראה שיותר מכל הבחירות האלה מדגימות את חוסר האמון במערכת – גם אם מאדורו ינצח, הרי שבמו ידיו הוא כבר חיסל כל סיכוי לקבלה לגיטימית של התוצאות.

למרבה הצער, כל הסיבות האלה עלולות שלא להספיק על מנת לבצע שינוי יסודי במצב בוונצואלה, שכנראה יחמיר עוד הרבה לפני שנראה שינוי כלשהוא לטובה. הבעיות הקשות של ונצואלה לא יפתרו רק על ידי בחירות, גם אם הן היו הוגנות וחופשיות. הבחירות המזויפות שיערכו היום רק יחזקו את משטר מאדורו.

פרופסור בטסי סמית' היא מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת סיינט מארי, ומומחית לאמריקה הלטינית. המאמר התפרסם לראשונה באתר Express-News. מאנגלית: אמיר לוי