סערה בכוס קפה: ישראל לא צריכה להתרגש מהפרובוקציה הטורקית התורנית

תמונה אחת בודדה מספרת לפעמים סיפור שלם. הסיקור המתוקשר והמתוזמר של הליך הבידוק המשפיל שבוצע לשגריר הישראלי בשדה התעופה באיסטנבול, נועד ליצור מצג של ניצחון בקרב על התודעה גם אם לרגע קצר, אך הוא רק השלב האחרון בעוינות המתמשכת בין אנקרה וירושלים.

עוד קודם לכן החזירה טורקיה את שגריריה מתל-אביב ו-וושינגטון, כצעד מחאתי נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ומדיניות ישראל הנחושה בגבול הרצועה. על אף הסמליות השלילית הטמונה בהחלטה הטורקית, אין לראות בה (בשלב זה לפחות) צעד המשקף רצון טורקי לדרדר עוד יותר את היחסים עם ישראל וארצות הברית.

בשנים האחרונות טורקיה לקחה על עצמה את הקול האנטי-ישראלי המוביל בקהילה הבינלאומית, והנשיא ארדואן מקפיד ללבות את האש מול ישראל בכל הזדמנות. במהלך אירועי השבוע האחרון התבטא ארדואן שוב בחריפות נגד ישראל, והאשים אותה ב"רצח עם" שיטתי נגד הפלסטינים.

דרך פעולה זו ננקטת על ידו לא רק בשל הזדהות לאומית עם הפלסטינים וסוגיית ירושלים, אלא בעיקר בשל הליך חשיבה אסטרטגי שמשרת את השיקולים האלקטורליים שלו בתוך טורקיה, ולקראת הבחירות לנשיאות שיערכו בעוד כחודש.

ראש ממשלת טורקיה, בינאלי יילדרים, הציע השבוע למדינות ערב לבחון מחדש את יחסיהן עם ישראל בעקבות המצב בעזה, דווקא על רקע תגובה מרוסנת למדי מצידן של מצרים וירדן הסולדות מחמאס ומהאחים המוסלמים, הנתמכים על ידי טורקיה.

הצעה חריגה זו מעניינת לאור העובדה כי בעבר היו אלו מדינות ערב שהפעילו מנופים מדיניים וכלכליים על טורקיה על מנת להרחיקה מישראל, בין היתר באמצעות איומים לשבש את אספקת האנרגיה שהייתה כה נחוצה לטורקים בשנות השבעים והשמונים.

התאמות בזירה האזורית

המשבר המחריף עם ישראל פועל לטובת ארדואן מול בוחריו מבית, אולם טורקיה נדרשת לבצע התאמות מדיניות גם בזירה האזורית, בדגש על סוריה, וכן לאור הפרישה החד-צדדית של ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן.

טורקיה מיצבה עצמה כגורם משפיע בצפון סוריה, אך היא מושפעת מתכתיבים רוסיים המגבילים את מרחב התמרון שלה. בה בעת ברור לטורקים כי שיתוף הפעולה עם איראן ורוסיה במסגרת תהליך ההסדרה של המצב בסוריה מייצר עבורה סיכונים, שכן לאיראן אין שום אינטרס לאפשר דריסת רגל טורקית גדולה יותר במרחב.

ארדואן גינה בחריפות את פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין, וכינה אותה "צעד מסוכן" שעלול להגביר את האלימות באזור. באופן דומה הוא אף התבטא נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וציין כי הצעד מהווה הפרה של החוק הבינלאומי.

יש לזכור כי יחסי ארצות הברית וטורקיה מתוחים מזה זמן רב לנוכח תמיכת האמריקאים בכורדים בצפון סוריה וסירובם להסגיר את איש הדת הגולה פתהוללה גולן, שסומן על ידי אנקרה כהוגה ניסיון ההפיכה נגד ארדואן.

פעולה מושכלת

מצב היחסים הנוכחי בין ישראל לטורקיה ממחיש את הלבטים ומכלול השיקולים שעמדו בפני ישראל לפני כשנתיים, בעת גובש ההסכם להסדרת היחסים בין שתי המדינות.

גורמים מדיניים ואנשי מפתח בזירה הכלכלית בישראל סברו אז כי ההסכם עשוי לייצר היתכנות לייצוא הגז הישראלי לטורקיה ומשם לאירופה וימנף את מצבה האסטרטגי של ישראל מול הטורקים. מנגד עלו טענות כי אין לישראל מה לחפש בשוק הטורקי לנוכח חוסר הוודאות הפוליטי וגחמותיו של הנשיא ארדואן.

ניתן להניח כי אל מול חוסר האמון בין אנקרה וירושלים בימים מתוחים אלו, יתחזק עוד יותר שיתוף הפעולה האסטרטגי של ישראל עם יוון וקפריסין. גם מדינות ערב המתונות, בראשן מצרים ירדן וסעודיה שהביעו מחאה מרוסנת למדי לנוכח אירועי השבוע, מודאגות מהתפקיד ההנהגה האזורי שטורקיה מבקשת לעצמה ומוטרדות מתמיכתה המוחצנת לחמאס.

יש הרואים בכך נקודת תורפה של ארדואן מול המרחב האסלאמי, שעל ישראל לנצלו על מנת להעמיק את קשריה הביטחוניים עם מדינות ערב המתונות. למרות הדיווחים כי טורקיה סיפקה טכנולוגיות ישראליות מתקדמות לאיראנים ועקפה את הסנקציות הבינלאומיות על טהרן, יש לזכור כי טורקיה היא עדיין שחקנית אזורית חשובה ויריבה של איראן על מרחב ההשפעה.

על כן, גם אם בשלב זה אין הלימה באינטרסים בין טורקיה ישראל במרחב, יש להניח כי ישראל תפעל באופן מושכל להכלת המשבר עם אנקרה.

אינטרס ארוך-טווח

ביום שישי התכנס באיסטנבול מושב חירום של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) בחסות ארדואן, שהפעיל דיפלומטיה קדחתנית על מנת לכנס נציגים רמי דרג מ- 57 המדינות החברות בארגון.

סביר להניח כי הכינוס יסתכם במסרים לקוניים נגד ישראל ולא יתורגם לצעדים של ממש, אך בראיית ארדואן הכינוס ישרת את תדמיתו בעיני העולם הערבי ויהווה מופע מדיני משמעותי נגד ישראל.

סבב העוינות ההדדית בין ישראל לטורקיה שהוא אינו תוצאה של משבר בילטרלי ישיר, עשוי לשכוך במידת מה לאחר הבחירות בטורקיה. בה בעת על ישראל להבהיר לאנקרה כי מדיניות מוקצנת וכזו החורגת מכללי הדיפלומטיה המקובלים תענה במדיניות הולמת.

על אף העייפות המורגשת בצד הישראלי לנוכח המדיניות הטורקית, הן בהיבט הפוליטי והן בהיבט האזרחי, צעדים מדיניים כגון הכרה ישראלית בשואה הארמנית או תמיכה גלויה בשאיפות הלאומיות של הכורדים עלולים לעלות בניתוק היחסים עם טורקיה, דבר הסותר את האינטרס הישראלי בטווח הרחוק.