סערה בכוס קפה: ישראל לא צריכה להתרגש מהפרובוקציה הטורקית התורנית

ארדואן שוב חורג מכללי הדיפלומטיה המקובלים, אך גם הוא אינו מעוניין בהתדרדרות נוספת ביחסים שתפגע עוד יותר במעמדו באזור

מונע בעיקר משיקולים אלקטורליים. הנשיא ארדואן | טוויטר

תמונה אחת בודדה מספרת לפעמים סיפור שלם. הסיקור המתוקשר והמתוזמר של הליך הבידוק המשפיל שבוצע לשגריר הישראלי בשדה התעופה באיסטנבול, נועד ליצור מצג של ניצחון בקרב על התודעה גם אם לרגע קצר, אך הוא רק השלב האחרון בעוינות המתמשכת בין אנקרה וירושלים.

עוד קודם לכן החזירה טורקיה את שגריריה מתל-אביב ו-וושינגטון, כצעד מחאתי נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ומדיניות ישראל הנחושה בגבול הרצועה. על אף הסמליות השלילית הטמונה בהחלטה הטורקית, אין לראות בה (בשלב זה לפחות) צעד המשקף רצון טורקי לדרדר עוד יותר את היחסים עם ישראל וארצות הברית.

בשנים האחרונות טורקיה לקחה על עצמה את הקול האנטי-ישראלי המוביל בקהילה הבינלאומית, והנשיא ארדואן מקפיד ללבות את האש מול ישראל בכל הזדמנות. במהלך אירועי השבוע האחרון התבטא ארדואן שוב בחריפות נגד ישראל, והאשים אותה ב"רצח עם" שיטתי נגד הפלסטינים.

דרך פעולה זו ננקטת על ידו לא רק בשל הזדהות לאומית עם הפלסטינים וסוגיית ירושלים, אלא בעיקר בשל הליך חשיבה אסטרטגי שמשרת את השיקולים האלקטורליים שלו בתוך טורקיה, ולקראת הבחירות לנשיאות שיערכו בעוד כחודש.

ראש ממשלת טורקיה, בינאלי יילדרים, הציע השבוע למדינות ערב לבחון מחדש את יחסיהן עם ישראל בעקבות המצב בעזה, דווקא על רקע תגובה מרוסנת למדי מצידן של מצרים וירדן הסולדות מחמאס ומהאחים המוסלמים, הנתמכים על ידי טורקיה.

הצעה חריגה זו מעניינת לאור העובדה כי בעבר היו אלו מדינות ערב שהפעילו מנופים מדיניים וכלכליים על טורקיה על מנת להרחיקה מישראל, בין היתר באמצעות איומים לשבש את אספקת האנרגיה שהייתה כה נחוצה לטורקים בשנות השבעים והשמונים.

התאמות בזירה האזורית

המשבר המחריף עם ישראל פועל לטובת ארדואן מול בוחריו מבית, אולם טורקיה נדרשת לבצע התאמות מדיניות גם בזירה האזורית, בדגש על סוריה, וכן לאור הפרישה החד-צדדית של ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן.

טורקיה מיצבה עצמה כגורם משפיע בצפון סוריה, אך היא מושפעת מתכתיבים רוסיים המגבילים את מרחב התמרון שלה. בה בעת ברור לטורקים כי שיתוף הפעולה עם איראן ורוסיה במסגרת תהליך ההסדרה של המצב בסוריה מייצר עבורה סיכונים, שכן לאיראן אין שום אינטרס לאפשר דריסת רגל טורקית גדולה יותר במרחב.

ארדואן גינה בחריפות את פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין, וכינה אותה "צעד מסוכן" שעלול להגביר את האלימות באזור. באופן דומה הוא אף התבטא נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וציין כי הצעד מהווה הפרה של החוק הבינלאומי.

יש לזכור כי יחסי ארצות הברית וטורקיה מתוחים מזה זמן רב לנוכח תמיכת האמריקאים בכורדים בצפון סוריה וסירובם להסגיר את איש הדת הגולה פתהוללה גולן, שסומן על ידי אנקרה כהוגה ניסיון ההפיכה נגד ארדואן.

פעולה מושכלת

מצב היחסים הנוכחי בין ישראל לטורקיה ממחיש את הלבטים ומכלול השיקולים שעמדו בפני ישראל לפני כשנתיים, בעת גובש ההסכם להסדרת היחסים בין שתי המדינות.

גורמים מדיניים ואנשי מפתח בזירה הכלכלית בישראל סברו אז כי ההסכם עשוי לייצר היתכנות לייצוא הגז הישראלי לטורקיה ומשם לאירופה וימנף את מצבה האסטרטגי של ישראל מול הטורקים. מנגד עלו טענות כי אין לישראל מה לחפש בשוק הטורקי לנוכח חוסר הוודאות הפוליטי וגחמותיו של הנשיא ארדואן.

ניתן להניח כי אל מול חוסר האמון בין אנקרה וירושלים בימים מתוחים אלו, יתחזק עוד יותר שיתוף הפעולה האסטרטגי של ישראל עם יוון וקפריסין. גם מדינות ערב המתונות, בראשן מצרים ירדן וסעודיה שהביעו מחאה מרוסנת למדי לנוכח אירועי השבוע, מודאגות מהתפקיד ההנהגה האזורי שטורקיה מבקשת לעצמה ומוטרדות מתמיכתה המוחצנת לחמאס.

יש הרואים בכך נקודת תורפה של ארדואן מול המרחב האסלאמי, שעל ישראל לנצלו על מנת להעמיק את קשריה הביטחוניים עם מדינות ערב המתונות. למרות הדיווחים כי טורקיה סיפקה טכנולוגיות ישראליות מתקדמות לאיראנים ועקפה את הסנקציות הבינלאומיות על טהרן, יש לזכור כי טורקיה היא עדיין שחקנית אזורית חשובה ויריבה של איראן על מרחב ההשפעה.

על כן, גם אם בשלב זה אין הלימה באינטרסים בין טורקיה ישראל במרחב, יש להניח כי ישראל תפעל באופן מושכל להכלת המשבר עם אנקרה.

אינטרס ארוך-טווח

ביום שישי התכנס באיסטנבול מושב חירום של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) בחסות ארדואן, שהפעיל דיפלומטיה קדחתנית על מנת לכנס נציגים רמי דרג מ- 57 המדינות החברות בארגון.

https://www.facebook.com/RudawTurkce/videos/1491995257573855/

סביר להניח כי הכינוס יסתכם במסרים לקוניים נגד ישראל ולא יתורגם לצעדים של ממש, אך בראיית ארדואן הכינוס ישרת את תדמיתו בעיני העולם הערבי ויהווה מופע מדיני משמעותי נגד ישראל.

סבב העוינות ההדדית בין ישראל לטורקיה שהוא אינו תוצאה של משבר בילטרלי ישיר, עשוי לשכוך במידת מה לאחר הבחירות בטורקיה. בה בעת על ישראל להבהיר לאנקרה כי מדיניות מוקצנת וכזו החורגת מכללי הדיפלומטיה המקובלים תענה במדיניות הולמת.

על אף העייפות המורגשת בצד הישראלי לנוכח המדיניות הטורקית, הן בהיבט הפוליטי והן בהיבט האזרחי, צעדים מדיניים כגון הכרה ישראלית בשואה הארמנית או תמיכה גלויה בשאיפות הלאומיות של הכורדים עלולים לעלות בניתוק היחסים עם טורקיה, דבר הסותר את האינטרס הישראלי בטווח הרחוק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. צריך להפסיק עם המשחקים הטקטיים נגד המג'נון ארדואן,כמו התמיכה בהקמת מדינה כורדית או/גם תמיכה בשואה הארמנית. אם חשוב לישראל מבחינת אסטרדרגייה לתמוך בכורדים או להיות נאורים וערכיים ולתמוך בשואה הארמנית שיעשו את זה ויפסקו להתחשבן עם הטורקים , זה לא מייצר לישראל שום נצחון בדיפלומטיה או בזירה העולמית!

    1. ועם איזה "אוהבי ישראל" אתה מציע לקיים יחסים?

  2. קצת פרופורציות – התל"ג לנפש במונחים אבסולוטים בתורכיה שישית מהתל"ג הישראלי.
    נכון שרמת החיים בתורכיה בפועל קצת יותר גבוה (ועדיין פחות חצי מהישראלית) – אבל זה נובע מכח אדם זול ושווי נכסי נדל"ן נמוך.

    תורכי מקבל עבור יום עבודה שישית מישראלי – אנשי עסקים (מכל העולם לא רק מישראל) מוכנים להשקיע בתורכיה ויבואנים מוכנים ליבא מתורכיה רק בזכות זה שהתורכים מסתפקים במשכורות עלובות.
    את המחיר על ההתנהלות של נשיאם העם התורכי משלם יום יום.

    תורכיה פיספסה בענק את המומנט הדמוגרפי – היא היתה מדינה עם הרבה ילדים מעט מבוגרים וזקנים – התורכים הפסיקו להביא המון ילדים – ולעשורים בודדים הפכו למדינה עם כמות סבירה של ילדים, הרבה צעירים בגיל העבודה ומעט זקנים (מה שקרה ביפן טיואן וקוריאה לפני 40 שנה – אבל יפן ניצלה את זה לצמיחה מהירה ותורכיה פיספסה). תוך כמה עשורים תורכיה תהפוך למדינה עם המון זקנים ואז היא תידרדר כמו מזרח אירופה.

    1. כשמדובר בתל"ג למסחר בנלאומי – התלג הכולל הוא החשוב ולא התל"ג לנפש, זו הסיבה מדוע רוצים לפתח הסחר עם סין והודו.
      לתורכיה תל"ג גדול משל ישראל, ולכן יש תועלת גדולה לשני הצדדים במסחר הדדי, אולם שכשהמסחר הופך לחד צדדי (רק חברות תעופה תורכיות שטסות לישראל, ויבוא של בטון ומכוניות ומוצרי חשמל ועובדי בנין), והתורכים הופכים לעוינים, אז כדאי לשקול להשתמש בכלכלה כשוט נגדם.

      למרות הקולות בתקשורת שרוצים שנאמין בכך (בגלל הלובי הארמני הסימפטי), השואה הארמנית שנויה במחלוקת, מזרחנים מפורסמים כדוגמת ברנרד לואיס טוענים שלא היה רצח עם מכוון אלא תגובה עותמנית לניסיון התקוממות ארמני ותמיכה באויב הרוסי בשעת מלחמת העולם הראשונה, וגרוש ארמנים מאזורי הגבול שהדרדר למוות המוני בגלל תנאי המחייה הקשים של הפליטים ולא בכוונת מכוון. גם תושבי תל-אביב גורשו במלחמת העולם הראשונה מקו החזית פנימה, ורבים ניספו בגלל הגרוש. צריך להזכיר שוועדה בנלאומית שחקרה את הנושא מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה במטרה לשפוט את האשמים – התפזרה ללא החלטות, ומי אנו שנשפוט אחרת מאה שנים לאחר הארועים.

    2. לדן:
      התל"ג התורכי במונחים אבסולוטים (ולא במונחים של כח קנייה) גדול פי 2 מהתל"ג הישראלי –
      עדיין הוא פחות משליש מהתל"ג של איטליה, צרפת, גרמניה, ספרד, בריטניה, רוסיה – שאף הן מאוד קרובות לישראל גאוגרפית ולהבדיל מתורכיה אם יהיו אליהן יותר טיסות אז גם יהיו מהן יותר תיירים.

      לגבי התל"ג הסיני – הוא פי 15 מהתורכי.

  3. אלון ליאל נראה חוזר מפגישה עם ארדואן באיסטנבול עם תירס בין השיניים. לא, הוא לא אכל תירס. מי שאכל תירס היה דווקא ארדואן…

  4. אייך נישכח לתורכיה חסד הכיבוש התורכי שהיה במרחב הוא שבנה את האפשרות
    שמוצתה על ידי התנועה הציונית
    אלמלא שלטו התורכים כנוגסים בארץ סביר להניח שהייתה קמה כאן מדינה על ידי ערבים דבר שלא אפשרו התורכים וכיפאק היי

    1. קיימות אינספור עדויות של יהודים ונוצרים לאורך הדורות שניסו להאחז בארץ אך נשברו לאור ההתעמרות המוסלמית כולל העות'מאנית.
      לדוגמא עליית 300 רבנים מאנגליה וצרפת ב1211.
      הקמת טבריה ושבעה כפרים נוספים ע"י מגורשי ספרד שננטשו אחרי כמה עשרות שנים.
      עליית רבי יהודה החסיד בראש 1500 יהודים והתמוטטות הקהילה שהקימו כ24 שנה מאוחר יותר.
      מושבות כמו הרטוב/
      בתקופת העותמאנים חרבו הקהילות היהודיות העתיקות בגליל – כפר כנא, כפר חנניה, כפר יאסיף, עלמה, עין זיתים, ביריא, ג'וליס, חצביא כמו גם הקהילות היהודית בעזה ביפו בשכם ובעכו .
      הקהילות בחברון בשפרעם ובפקיעין שרדו עוד 15 שנה אחרי התורכים אבל גם הן קרסו לבסוף לאור התנכלות מוסלמית.

      חלק ניכר מהמושבות יהודיות ננטשו עקב התנכלות ערבית/עותמאנית – הרטוב, באר טוביה, המושבות בחורן, בני יהודה בגולן, משמר הירדן, יהוד, ואפילו פתח תקווה וראש פינה פתח תקווה.