פריון עבודה נמוך הוא הבעיה הגדולה ביותר במשק הישראלי, והחסם העיקרי בפני המשך הצמיחה ועליית רמת החיים
רוב הדיונים הכלכליים המתנהלים בציבור כיום עוסקים בשאלת החופש הכלכלי ורמת התערבות הממשלה בכלכלה. משמאל נטען כי ישנו צורך חברתי בהורדת אי השוויון ולשם כך נדרשים מיסים גבוהים ומדיניות רווחה נדיבה. ואילו מימין נטען כי למען רווחת המשק הישראלי כולו וכן של כל אזרח בנפרד יש להגדיל את החופש הכלכלי כדי לאפשר לאנשים לשפר את איכות חייהם בכוחות עצמם.
לשיטת הימין הכלכלי, מוטב לפעול למען הגדלת העוגה מאשר לכלות את ימינו בחלוקה "צודקת" שלה, כך שגם מי שנהנה מחתיכה קטנה יחסית ייהנה בסופו של יום מרווחה רבה יותר.
בעוד העיתונים מלאים בוויכוחים בין פוליטיקאים על התקציב הקיים – כאשר כל אחד טוען שהמטרה שלשמה הוא מייעד את הכסף היא החשובה ביותר – כלכלנים עסוקים בניסיון להגדיל את הצמיחה המשק הישראלי, כך שכולנו נוכל להעלות את רמת החיים שלנו.
ייצור ערך בזמן נתון
בספר התרשימים השנתי מטעם פורום קהלת לכלכלה בעריכת איתמר יקיר ומיכאל שראל, מתייחסים החוקרים לבעיית העומק במשק הישראלי, שצפה ועולה בכל דיון ענייני המבקש לקדם את המשק הישראלי – פריון עבודה נמוך.
הכוונה בפריון עבודה היא הפרודוקטיביות של כל עובד ממוצע במשק. כלומר, איזה ערך מייצר עובד בזמן נתון, בין אם מדובר בשירותים או במוצרי צריכה. משום כך, כאשר מדברים על הצמיחה במשק ו"הגדלת העוגה", פריון העבודה הוא לב העניין: כל השאר מסתכם באחיזת עיניים ודומה במידה רבה להעברת מספרים מעמודה אחת באקסל לשנייה.
כאשר אנשים ייצרו יותר, השכר שלהם יגדל, כאשר השכר יגדל גם תקבולות המיסים יעלו בהתאם, וכך גם יכולתה של הממשלה לקיים את הבטחתה לבוחר – בין אם בחיזוק הצבא והביטחון או מערכות החינוך, הבריאות והרווחה.
חלק גדול מהצמיחה והשיפור הכללי שאירוע במצבו של המשק הישראלי במהלך העשור האחרון נבע מעלייה בשיעור התעסוקה בקרב האוכלוסיות שבאופן מסורתי נמנעו מלהשתתף בו – הציבור החרדי והערבי.
גם בתחום זה עוד יש מקום לשיפור, אך בד בבד, השפיעה הצטרפותן של אוכלוסיות אלה לשוק העבודה על פריון העבודה בישראל.
רוב המצטרפים החדשים לשוק העבודה מתחילים בעבודות זוטרות אשר אינן דורשות ניסיון ולעיתים אף לא דורשות השכלה כלשהיא. דווקא עבור אוכלוסיות אלו הניסיון לשפר את פריון העבודה שלהם ולתעל את יכולותיהם לתחום שבוא יוכלו להפיק מהם את המרב חשוב ביותר.
חינוך לא יעיל
בעוד תחומי ההיי-טק השונים מציגים פריון גבוהה במיוחד ובהתאם לכך גם תנאי עבודה מעולים, שאר המשק מדשדש מאחור וכך מוצאת את עצמה ישראל במקום ה-22 ב-OECD ברמת פריון העובדים.
אלא שלמרות חשיבותו של תחום ההיי-טק בישראל וגודלו יחסית למשק, נותרו בעיות עומק בשאר התחומים אשר אינם מאפשרים לפריון הממוצע להגיע לרמה משביעת רצון. ובכן, מה יש לעשות כדי לשפר את פריון העבודה בישראל כך שנוכל כולנו ליהנות מרמת חיים גבוהה יותר?
על כך עונה ספר התרשימים בשני כיוונים כלליים: ראשית כל, יש לפעול הגדלת ההון האנושי באמצעות חינוך, הכשרה וצבירת ניסיון תעסוקתי. בנוסף לכך, צריך לדאוג לשיפור התשתיות וריסון הרגולציה כך שייווצר משק תחרותי שבו אנשים יוכלו להביא לידי ביטוי את יכולותיהם באופן אופטימלי.
בתחום השבחת ההון האנושי, עוסק המחקר בעיקר בחינוך ובוחן הן את הישגי בתי הספר היסודיים והתיכונים ביחס להשקעה, והן את ההשכלה וההכשרה המקצועית בתחום ההשכלה הגבוהה בארץ.
בשניהם מוצא המחקר חוסר יעילות בשימוש המשאבים אשר נתונים למערכת לשם השגת מטרותיה. בבתי הספר עיקר הבעיה נעוצה בצורת העסקת המורים המתגמלת ותק ומתעלמת מהישגי המורה, כך שלמועמדים צעירים אין סיבה להיכנס למקצוע ואיכות ההוראה אינה מתרוממת לרמה נאותה.
בתחום ההשכלה הגבוהה ישנה בעיה של השכלה עודפת בעקבות סבסוד עיוור עבור מספר התלמידים הרשומים למוסד, במקום העדפת סבסוד לתחומים בהם ישנה משמעות חיובית למסלול הלימודים בשוק העבודה.
בנוסף, מצביע המחקר על הפערים העצומים בהכשרה לתעסוקה איכותית בין האוכלוסייה החרדית ליתר המשק. לאור הנתונים הדמוגרפיים, מדובר במגמה מדאיגה מאוד, וישנו צורך בשינוי ניכר בחינוך במגזר החרדי כדי להפוך את המצב.
שוק עבודה לא גמיש
המחקר גם סוקר לעומק את תחומי התשתיות והרגולציה, ומציע מסקנות בכל הנוגע לתפקידה של הממשלה בקידום תשתיות והפחתת רגולציה כך שייווצרו הזדמנויות רבות ככל האפשר לאזרחי המדינה לממש את הפוטנציאל הגלום בהם ולהגדיל את פריון עבודתם. שוק חופשי ומסחר פתוח מאפשר למדינה להגדיל את רמת החיים, ותחרות רבה יותר תדרבן את המשק להתמקד בענפים יעילים ותיתן תמריצים להגדלת הפריון.
ישראל היא מדינה צפופה ועירונית מאוד, מה שיכול להוות יתרון משמעותי בפריון העבודה אם תשכיל ישראל לאפשר בנייה במידת התכנון הנכונה, וכן לייעל את מערך התחבורה הקיים.
המחקר מצביע גם על עודף הרגולציה, בעיה הידועה מזה שנים בקרב כלכלנים החוקרים את המשק הישראלי. הממשלה הגדירה לעצמה למטרה את צמצום הרגולציה והבירוקרטיה, ובכוחן של המלצות המחקר לשמש מצע עבור הצעד המתבקש הזה
נושא נוסף שלא נידון בספר התרשימים הנוכחי אך משפיע גם הוא על פריון העבודה בישראל באופן משמעותי הוא היעדר הגמישות בשוק העבודה. בישראל נהוגה קביעות במגזר הציבורי, ובתחומים רבים קיימת קשיחות רבה בתעסוקה ומעסיקים מנועים מלנהל את כוח האדם שברשותם כפי ראות עיניהם. הדבר מוביל לעוצמה לא מידתית של ארגוני עובדים ולשביתות רבות הפוגעות ביעילות.
היעדר הגמישות מונע אף מהעובדים את הדינמיות הנדרשת לשם מיצוי הפוטנציאל הגלום בהם, ומפתה אותם להישאר במקומות עבודה שמבטיחים בטחון תעסוקתי על חשבון קידום, מימוש עצמי והעלאת רמת החיים.
חסרה נקודה אחת – מגזר ציבורי. הפריון הוא ממוצע. המגזר הציבורי לא מיצר ערך, ולכן מוריד את הפריון הממוצע. כמו-כן, אין תמריצים לשיפור הפריון במגזר הציבורי. לכן הפחתת נתח המגזר הציבורי במשק, גם היא תביא להגדלת הפריון.
המגזר הציבורי כן מייצר ערך.
האקסיומה של הכתב: "כאשר אנשים ייצרו יותר, השכר שלהם יגדל,"
לא נכון!
כאשר אנשים ייצרו יותר, שורת הרווח של המעסיק שלהם, תגדל.
לכן אין לשכירים תמריץ להגדלת הפיריון, הם יודעים, שמי שירוויח מעבודה קשה יותר שלהם, זה רק המעסיק.
לעצמאים, יש אינטרס לעבוד בפיריון גבוה, כי הרווח נשאר אצלם.
אף מעסיק (פרט למדינה) לא יכול לשלם יותר ממה שהעובד מייצר.
ולא יכול לשלם פחות משכר המינימום.
השכר הוא איפשהו באמצע לפי חוקי הביקוש וההיצע ולפי האלטרנטיבות שעומדות בפני המעסיק והעובד.
למשל חסרים עובדי cnc אז השכר שלהם יותר מהמינימום
יש להם תמריץ אם יתאפשר להם וישכילו להבין שהם חופשיים לעבור מעסיק
ההצעות במאמר כולן נראות ראויות, אבל-
הכותב מציג את עמדתו, כאילו הוויכוח בין סוציאליזם לליברליזם לא משנה בכלל.
בכל מקרה צריך להעלות את הפריון.
ואז, אם אתה סוציאליסט, המדינה תוכל להשקיע במטרות סוציאליסטיות.
יש פה התעלמות מוחלטת מהשקר בין השניים: סוציאליזם מנמיך פריון.
ככל שמדינה דואגת לרווחתי, יש לי פחות רצון לייצר משהו בעצמי. (בלי לדבר על זה שאני עלול להפסיד קצבאות).
ככל שהמדינה מתנהגת פחות כ"רובין הוד", ומחלקת פחות קצבאות, ולוקחת פחות מיסים, אנשים מונעים להשיג יותר בכוחות עצמם, והפריון עולה.
מדוע בכלל המדינה צריכה לעודד פריון גבוה?
כל אדם יודע מה וכמה הוא צריך (או רוצה), ויכול לעבוד כדי לספק זאת לעצמו (ואם אחי לא מסוגל לעבוד ולספק לעצמו, כנראה שהצרכים שלו נמצאים ברשימה שלי, ובעבודה שלי).
אם אני רוצה לחיות בעוני, אל לה למדינה לדחוף את אפה.
כל הבעיה מתחילה כשהמדינה מנסה לספק את הצרכים של אזרחיה, ואין מספיק. כי אדם א' לא יודע כמה ב' צריך, ולא מוכן להגדיל את הפריון בשבילו. ואדם ב' שמח לקבל מהמדינה יותר ממה שהוא צריך לדעתו, אבל לא היה מוכן לעבוד לבד כדי להגיע לזה.
כמובן, שיש דברים שהמדינה צריכה לספק לאזרחיה: צבא, משטרה, בתי משפט ועוד.
בדרך כלל, האזרחים מבינים את החשיבות של אלו, מרגישים שהם מרויחים מהם, ומוכנים לעבוד קשה (כלומר, להגדיל את הפריון שלהם) כדי להחזיק אותם (למשל – ללכת למילואים)
אך ככל שהדברים שנויים במחלוקת, ומועילים לסקטור צר יותר, לפחות ופחות אנשים יש רצון להשקיע (להגדיל פריון) כדי לממן.
לסמוך את ידי בכל הצניעות על התגובה המצוינת הזו המבטאת הרוח האמיתית שאמורה היתה לשלוט באתר, יותר מאשר המאמר הזה. "כאשר אנשים ייצרו יותר, השכר שלהם יגדל, כאשר השכר יגדל גם תקבולות המיסים יעלו בהתאם" הציטוט הזה מן המאמר מבטא את כשל התפיסה שלו. אנשים אינם אובייקט לחליבת מסים. חוששני שלתפיסה השגויה של המאמר אחראי מכאל שראל כלכלן ממשלתי לשעבר בעל האכסניה של המאמר
אנחנו מדינת ישראבלוף – ותיקצר היריעה לספר למה המדד לא משקף ולמה העלאות השכר במשק לא משקפות ולמה הסכמי העבודה בקרב העובדים המאורגנים לא משקפים את העבודה בפועל.
הסכמי השכר כובלים את המעסיקים לתת שכר אחיד שנשחק לאורך השנים – והדרך לשכנע עובדים שחוקים (מנטאלית ופיזית במשכורת) לעבוד היא לשלם להם שעות נוספות פיקטיביות.
עבדתי ב20 השנה האחרונות בחמישה מקומות שונים במגזר הציבורי.
לכל אלו עם הספקות –
"שורת רווח גדולה יותר למעסיק" זה ממש לטווח קצר. כשהרווחים גדלים נפתח פתח לשחקנים נוספים להיכנס לכל תחום ולתחרות גבוהה יותר ומחירים נמוכים יותר.
בנוסף, פריון גבוה מקטין את הצורך בכח אדם עודף, משמע מתפנה כח אדם לאייש עסקים חדשים וליצירת התחרותיות הגוברת.
אלו מגדילים את העוגה ואת הכנסות המדינה שמסוגלת יותר לדאוג לרווחת נזקקיה (קשישים נכים מובטלים וכו').
עדיין סקפטיים? פשוט טוסו לדנמרק לכמה ימים שיישמה מזמן את העקרונות שהוצגו במאמר או כל מדינה קפיטליסטית אחרת ותשוו את איכות החיים של החלשים בחברה שם לאלו שפה. זה לא כוחות פשוט.
כמובן שהמגזר הציבורי במדינות אלו פחות סחטני ובזבזני ויותר יעיל ופרודקטיבי, והסקטור הפרטי תוסס ותחרותי הרבה יותר.
גם במדדי אושר התושבים שם פשוט מאושרים יותר ובלא מעט גם אי השוויון נמוך יותר (מדינות עם שווקים הרבה יותר חופשיים).
בכל מקרה גם במבחן התוצאה הנתונים מדברים בעד עצמם.
שוק חופשי מספק רווחה גבוהה יותר לכולם. כאן השוק מספק רווחה עודפת לכמה טייקונים עקב הריכוזיות והקרטליזציה שנוצרה וכמובן לעובדי המונופולים הציבוריים השאלטריסטים שעובדים מעט בשביל לקבל הרבה, אפרופו פריון.
אף שכיר לא יגביר את פיריון העבודה שלו בגלל תיאורייה כלכלית שאומרת:
אם תעבוד קשה עכשיו, שורת הרווח של מעסיקך תגדל,
בעוד 5 שנים, יזם כלשהו יזהה הזדמנות עיסקית,
לאחר שנתיים נוספות הוא יקים מפעל חדש,
10 שנים לאחר מכן, מחיר המוצר לצרכן ירד ב30%.
הוא כן יעשה זאת בשביל שורה פשוטה בחוזה העבודה שאומרת:
20% מתוך שורת "רווח תיפעולי" במאזן השנתי, יחולקו כבונוס בין העובדים.
תגדילו את שורת הרווח התיפעולי, הבונוס השנתי שלכם יגדל בהתאם.
אין שום בעייה של פיריון העובדים במשק הישראלי אלא בעיה של חוסר מיקצועיות של המעסיקים.
המשל הוא העבודה בנמלים: עובד עצל עם מנוף יכול לפרוק הרבה יותר מטען מעובד חרוץ ללא מנוף.
חלקים גדולים במשק (ובמיוחד בשרות הציבורי) עובדים בשיטות של לפני חמישים שנה (למשל בענף הבנין), ולכן אין פלא שהתוצאות לא מרשימות במיוחד.
בעיתון "כלכליסט" של היום התראיין מנהל של חברת בנייה סינית, ואמר משהו בסגנון שאם בניית קומה ברב קומות בידי קבלן ישראלי לוקחת כ60 יום, הוא יוכל לקצר את משך בניית הקומה רק ל56 יום, כי תהליך האישור הישראלי (שהבנייה הסתיימה) מסורבל ולא יעיל ולכן מעכב את משך הבנייה. לשם השוואה הוא אמר שבמדינות אחרות הוא בונה קומה במספר ימים ספורים.
סליחה על ההפרעה לחגיגת הוויכוח על סוציאליזם מול ליברליזם, אבל בעיית פריון העבודה בישראל קשורה פחות למבנה הארגוני של עולם העבודה ויותר לתרבות שעליה גדלו מרבית העובדים בישראל. פריון העבודה הגבוה בעולם נמצא בחברות שמוצאן מעמים פרוסטסטנטים. כלומר, גם אם כיום החילוניות דוחקת את הדת הפרוטסטנטית – במדינות כמו גרמניה, שוודיה, הולנד, קנדה, שתושביהן היו פעם פרוטסטנטים, פריון העבודה הוא הגבוה בעולם. זה עניין של תרבות עם יחס מועדף לערכים של עבודה קשה, סדר, ארגון, יעילות וקפדנות. בישראל עובדים מרשים לעצמם לנצל משאבים של מקומות העבודה (הכרתי פעם אחות בבית חולים שכל הבית שלה מלא תרופות ופריטים של עזרה ראשונה שהיא "סחבה" מבית החולים), לבזבז זמן על עניינים פרטיים (להחתים כרטיס בשעון ולצאת לקניות), ולרמות את "המערכת" (ברכבת ישראל שמעתי פקחי רכבת ש"מסדרים" ביניהם את ההיעדרויות מהשתלמות עובדים שבסיומה הם צפויים לתוספת שכר, כך שהעובדת הממונה על ההשתלמויות לא תבחין בהיעדרויות האלה).
זה לא משל או איזושהי חוכמה עממית. תשאול אנשים ממרבית מדינות העולם הוכיח שהם יענו לך שהאנשים במדינה שלהם הם הרמאים ביותר שיש. בפועל אנשים הם רמאים בערך באותה המידה בכל המדינות, עם מתאם אפשרי לכמות הסוציאליזם במדינה. הישראלים לא רמאים יותר מכל מדינה אחרת.
מעבר לכך, לתומי חשבתי שחלקים גדולים בתרבות הישראלית הגיעו מתרבות אשכנז, שהייתה או פרוטסטנטית (כל היהודים החילוניים במערב אירופה) או העריכה מאוד לימוד ועבודה קשה (לימוד התורה היהודים בגלות), אז אני מוכרח להניח שיש כוחות קסומים בארץ ישראל שאיכשהו יכולים למחוק חלקי תרבויות דומיננטיות מהמוחות של אנשים.
האמת היא שגם לקרוא לתרבות הזאת "תרבות פרוטסטנטית" קצת חוטא למשמעות התרבות. הרי האזורים היצרניים ביותר בגרמניה הם מערבה ודרומה, אזורים קתוליים ברובם. צרפת, מדינה בעלת פריון עבודה גבוה (או לפחות הייתה בעלת פריון גבוה עד שהסוציאליסטים הגיעו), התנגדה לפרוטסטניזם בצורה מסורתית החל ממלחמות הדת שהיו שם. לקרוא לתרבות "תרבות פרוטסטנטית" לא יכול לתאר את המצב שהתרחש באירופה בצורה טובה.
ל"כל מדינה בעולם חושבת שאנשיה הם הכי רמאים": ראשית, זה שבכל מדינה חושבים ששם חיים הרמאים הכי גדולים – זה לא אומר שאין מדינות שבהן באמת חיים הרמאים הכי גדולים. הישראלים הם אולי לא "רמאים" לתיאבון אבל הם בהחלט חובבי "קומבינות" ו"עיגול פינות" יחסית לאמריקאים, שוויצרים ונורווגים. שנית, מה שאתה מכנה "תרבות אשכנז" היא בעיקרה לא תרבות פרוטסטנטית אלא תרבות מזרח אירופית, שבה שלטו הכנסיה הפרבוסלבית והכנסייה הקתולית. ובאמת אין מה להשוות את מוסר העבודה הגרמני, למשל, למוסר העבודה הרוסי. מהיכן שאובה הטענה ש"האזורים היצרניים ביותר בגרמניה הם מערבה ודרומה"? זה נכון שהמפעלים התעשייתיים הגדולים (של התעשיות האופייניות למאה ה-20) שוכנים באזורים האלה אבל מי אמר שהם מניבים את החלק הארי בכלכלת גרמניה ולא התעשיות של המאה ה-21 (היי-טק, שירותים, עיצוב, תיירות, אופנה, סיעוד)? ולגבי צרפת – אין להשוות את מוסר העבודה שם למוסר העבודה בהולנד, גרמניה או קנדה, שבכולן עבדתי בחיי.
הפריון הנמוך נובע בהרבה מקרים ממנהלים גרועים. למעשה זה מה שעושה הרבה מההבדל בין עסק מצליח לעסק כושל. העובדה היא שגם באקלים הנוכחי יש חברות מרויחות וחברות כושלות. זה לא עניין של מזל אלא של ניהול נכון.
רגולציה- בעיה כבדה מאוד שכובלת את ידיהם של כל בעלי העסקים- ב"מרד הנפילים" מובעת בין השורות, העמדה שברגע שאנשי עסקים פרודוקטיביים מצליחים למרות הרגולציה, הם מזינים עצים למדורה שמיועדת לכלות אותם. הפתרון הוא להסתלק מהמשחק ולהשאיר את הרגולטורים ואנשי הממשל, שלא ייצרו מימיהם מוצר אחד, להסתדר בעצמם. (אמנם לא ניתן ליישום בפועל, אבל היה מעניין לנסות.)
להצליח למרות הרגולציה- הרסני, כי זה מחזק את המצב הקיים שבו אלו שלא מייצרים רואים כי טוב וממשיכים ליהנות על חשבון אלו שכן. ועל כל שורת רווח (שהושגה ביושר) מתנפלות עשרות עלוקות ולוקחות בכוח הזרוע אחוזים נכבדים מהרווחים.
הכל עניין של גיל. העובדים בישראל הרבה יותר צעירים מהעובדים בגרמניה ובקנדה. גיל חציוני בישראל 29 לעומת 47 בגרמניה. ברור שצעיר עם שלוש שנות נסיון אחרי האוניברסיטה יהיה פחות פורה מעובד עם מעל ל25 שנות נסיון כמו הגרמני החציוני.
יש לנרמל את הפריון לפי גיל העובדים ואז נראה שמצבה של ישראל לא כזה גרוע.
לגבי הכלכלות הפרוטסטנטיות – אז הכלכלה המוצלחת באירופה היא דווקא אירלנד הקטולית.