ניצנים של שינוי? שופטי בג"ץ הפתיעו בפסיקה שמרנית

לאחר שנים בהן בית המשפט השתמש במושגים מופשטים כדי לכפות את עמדותיו על הציבור, פסק דין שניתן השבוע יכול לסמל את תחילתה של מגמה חדשה

השופטים גרוסקופף וסולברג ושרת המשפטים שקד | פלאש90

הצורך בשינוי מהותי ודרסטי באופן הפעולה של בית המשפט העליון, בין אם בדמותה של פסקת ההתגברות, בשינוי שיטת המינוי והבחירה או בטיפול בסוגיית זכות העמידה וקביעת הרכב הוועדה לבחירת שופטים, עלה בחודשים האחרונים בדרישה ציבורית חסרת תקדים. מגמה זו התבטאה גם  בחקיקה שעברה פה-אחד בוועדת השרים לחקיקה.

הציבור הבין שהשינוי ההדרגתי שמובילה בהצלחה השרה איילת שקד יניב את פירותיו ויראה תוצאות בשטח בעוד מספר שנים, אולם המלחמה בטרור, בעיית המסתננים, סוגיית ההתיישבות ובעיות רבות שמטרידות את הציבור, לא יכולות לחכות עד שהשינויים הללו יתרחשו במלואם.

ובכל זאת, השבוע ניתנה קריאת כיוון מרעננת ביותר לשינוי הנדרש במערכת, שהציגה כיצד ניתן לנהל דיון משפטי בלשון החוק, בכוונת המחוקק ובשיקול הדעת של הרשות, מבלי להכניס את תפיסותיו ועמדותיו האישיות של השופט אל תוך ההכרעה המשפטית.

פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין 'נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה' עסק ביכולת להפעיל מרכזים ללידה טבעית, ובעמדתו של משרד הבריאות הקובעת שהם זקוקים למעשה לרישיון כבית חולים, עמדה שככל הנראה תוביל לסגירתם. זהו תקדים מעניין שכן שלושת השופטים שדנו בנושא נחשבים כשופטים שמרנים, ולמרות זאת הייתה מחלוקת ביניהם בנוגע לתוצאת פסק הדין.

ניתן לכנות את העמדה שמשרד הבריאות הציג כעמדה פטרנליסטית, ואולי אפילו נגועה ברצון לשמר את הממסד הרפואי הקיים, ולמנוע תחרות לבתי החולים מצד המרכזים ללידה טבעית.

בניגוד לעמדתם של שאר השופטים, השופט עופר גרוסקופף חשב, ואף כתב זאת כהערת אזהרה, שמדיניותו של משרד הבריאות נראית בעיניו כמדיניות לא לגיטימית של "הכבדה לשם הכבדה", האוסרת ומקשה על קיומם של מרכזי לידה טבעית, וזאת כדי להכביד על מימוש זכות הבחירה של הפרט.

אולם גרוסקופף העיר זאת אך ורק כהערת אגב. את מדיניותו של משרד הבריאות בעניין הוא פסל מסיבות טכניות לחלוטין, ובשל היעדר סמכות חוקית. טענתו של משרד הבריאות לפיה פקודת בריאות העם משנת 1942 התכוונה לחייב מרכזי לידה טבעית ברישיון כבית חולים, נדחתה על ידו לאחר ניתוח של לשון החוק, ההיסטוריה החקיקתית שלו ותכלית החקיקה.

מגבלות השופט

המושג "פרשנות תכליתית" זכה לשם רע בשל השימוש שעשו בו שופטי בית המשפט העליון מאז ימיו של אהרן ברק. הנשיא לשעבר היה זה שהלביש על תכלית החקיקה, שאותה התכוון המחוקק להשיג בחוק, את ה"תכלית האובייקטיבית" שהיא למעשה עמדתו של השופט על המדיניות הרצויה.

אהרן ברק | Jonathan Klinger

בניתוחו את תכלית החוק בפסק הדין, השופט גרוסקופף שואל את עצמו מה רצה המחוקק להשיג, אולם המושג "תכלית אובייקטיבית" אינו מוזכר בכלל בפסק הדין, וטוב שכך.

בכלל, כל שופטי ההרכב מדגישים שוב ושוב את מגבלות התפקיד של השופט. השופט נעם סולברג אומר במפורש שבנושא הלידה הטבעית, כמו בכל נושא אחר, "אין יתרון לתפיסה ערכית שלנו, כשופטים, על פני תפיסה ערכית שדוגל בה כל אדם אחר".

השופט אלרון נמנע במכוון מלהיכנס לדיון בשאלת הפרקטיקה של לידה טבעית, על יתרונותיה וחסרונותיה, וקבע כי למרות ש"עמדתן של העותרות אינה חסרת בסיס מחקרי ומעשי, ויש בה טעם" הרי ש"בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות, בית המשפט אינו נדרש להכריע מי מבין העמדות נכונה או ראויה יותר בעיניו".

בצעד די נדיר במחוזות בג"ץ, כל שלושת השופטים קיימו דיון פרשני טקסטואלי, שאינו מציב את גישתו של השופט במרכז אלא מנסה להבין מתוך החוק ולשונו מהי התשובה הנכונה לשאלה העומדת על הפרק.

הציבור ישפוט

השורה התחתונה בפסק הדין היא שעמדת משרד הבריאות התקבלה. לפי עמדת שופטי הרוב, פקודת בריאות העם מסמיכה את משרד הבריאות לדרוש ממרכזי הלידה הטבעית רישיון כתנאי לפעולה, ובית המשפט לא יתערב בהחלטה מקצועית שמטרתה לעודד לידה בבתי חולים על חשבון הלידה הביתית.

חסידי הלידה הביתית ומפעילי המרכזים ללידה טבעית, אם ירצו, יצטרכו לפעול לשינוי מדיניות משרד הבריאות בדרכים הישנות והטובות: שכנוע, לחץ ציבורי או חקיקה, ושתומכי הגישה הפטרנליסטית ייאלצו להמשיך ולהיאבק על עמדתם בזירה הציבורית.

וזה, אם תרצו, היתרון הגדול בפסיקה שמרנית שאינה מעמידה את השופט במרכז. התפיסות בציבור בנושאי מדיניות אלה, משתנות ומתעדכנות מעת לעת, ובמקום בו המשפט הציבורי לוקח צעד אחורה ונוקט גישה מינימליסטית ושמרנית, משפט הציבור ממלא את תפקידו בהצלחה מרובה לא פחות.

שרת המשפטים איילת שקד יכולה להתגאות בפסק הדין הזה. פסק דין שלם, ללא "תכלית אובייקטיבית", "ציבור נאור" או שאר מונחי שסתום שבית המשפט הישראלי התרגל להשתמש בהם כדי לכפות את עמדותיו על הציבור.

אלרון וגרוסקופף, שמונו במשמרת של שקד, הצטרפו לחזית השמרנית שייצג סולברג בבית המשפט העליון, וניתן לצפות שעם כניסתו של אלכס שטיין בעוד מספר חודשים, המגמה רק תתחזק.

הדרך עוד ארוכה, ובית המשפט של מדינת ישראל לא יצליח להפוך לשמרני ללא התערבות כירורגית חיצונית. יעברו שנים רבות לפני שהשופטים שמינתה שקד יהיו אלה שיתנו את הטון בבית המשפט, אבל אין סיבה שלא לשמוח גם על התחנות שבדרך וגם על השינויים שיבואו, בדרך של לידה טבעית והתפתחות אבולוציונית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

    1. זה השם של העמותה שהגישה את העתירה – קוראות ללדת

  1. זו פסיקה בנושא לא מהותי. סוג של זריקת עצם. לא השתנה דבר בסוגיות המהותיות והעקרוניות.

    מחכה שיהיה שינוי אמיתי ולא אחיזת עיניים

  2. המבחן האמיתי של בג"ץ יהיה בשאלות הנתונות במחלוקת ציבורית – מסתננים, הריסת בתי מחבלים, אי-הריסת בתים של יהודים וכפיית החוק על בנייה בדואית בלתי חוקית. בנושאים אלו עדיין שולטות ה"מידתיות", ה"סבירות", ה"תכליתיות הראויה" ושאר המצאות הזויות מבית מדרשו של אהרן ברק, שמאפשרות לכל שופט לקבוע גורלות לא לפי מה שקובע החוק אלא בהתאם למה שעולה בדמיונו הפרוע באותו רגע.

  3. בית המשפט פוליטי שמאלני1
    בדמוקרטיות בעולם מקובל לנהל שמוע למועמדים למשרות שופט בפני נציגי ציבור, לשם שקיפות ודיון פתוח. למען חיזוקה של הדמוקרטיה היתה הצעת החוק לשמוע למועמדים למשרות שופט בפני ועדת חוקה חוק ומשפט. שמוע ודיון פתוח היו חושפים את העסקאות הנעשות במחשכים. הצעה זו עוררה התנגדות חריפה מצד שופטים ומהכיון הפוליטי התומך. טענת השופטים נגד שימוע בועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת למועמדים למשרת שופט היא כי הדבר יביא לפוליטיזציה מוחלטת של הליכי בחירת שופטים ובכך יהיה בית המשפט "לשלוחה כנועה של הרוב הפוליטי המשתנה מעת לעת". התנגדות עזה עוד יותר לכך שחובת השמוע בפני הועדה תחול גם על נשיא בית המשפט העליון הועדה תוכל לפסלו ובידה תהיה החלטת מינוי השופטים.

    לפי טענה זו בית המשפט לא יוכל להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. המרכיבים המדיניים אכן משתנים מעת לעת ולכן כחם כלל אינו מוחלט. כל ארבע שנים או פחות משתנה הרכב הכנסת והממשלה לכן בגלל השינויים אין בית המשפט צריך להיות כלל כנוע. עבור מדינאים וכל שאר נושאי תפקידים בעלי כוח תחלופה היא המגבילה שררה ושחיתות. שופטים כטענתם אם משרותיהם תהינה טעונות אישור נציגי הציבור וניתן יהיה להחליפם, הם יפחדו ולא יוכלו לתפקד. לכן עבורם אמות מידה הפוכות למניעת שחיתות – משרותיהם מובטחות עד פרישתם. אכן שופטים אינם מפחדים וזה מתבטא בשחיתותם חסרת הגבולות.

    עוד טענו נגד כי כיום בועדה לבחירת שופטים יושבים ארבעה פוליטיקאים ולכן להם רוב. אך האמת היא שבועדה יושבים חמישה משפטנים – שלושה שופטים ועוד שני נציגים מלשכת עורכי הדין. אוי לאלו אם לא יצביעו כפי שרוצה נשיא בית המשפט העליון. הפוליטיקאים אינם בעלי דעה אחידה. ישנם שני חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה ושני שרים כשאחד מהם הוא שר המשפטים אשר תמיד יצביע עם השופטים לבל יבולע לו. ישנם שלושה שופטים מבית המשפט העליון אך אלו תמיד מצביעים באחידות עם נשיא בית המשפט העליון. במצב הנוכחי בועדה לבחירת שופטים בו נדרש רוב של שבעה מתוך התשעה ושלושה מהם שופטים יש לשופטים יכולת להטיל וטו. גם בלעדי שני נציגי לשכת עורכי דין ושר משפטים אלו כעקרון מצביעים יחד עם השופטים כך שלנשיא בית המשפט העליון שליטה מוחלטת.

    פוליטיקה במובנה השגור נובעת מהמונח פוליס פרושו ביונית עיר-מדינה, יחידה מדינית המתנהלת באופן עצמאי. פוליטיקאי – מדינאי אדם המנהל את עניני המדינה, דואג לכלל הנושאים הציבוריים המגוונים מאוד הקימים במדינה בענייני פנים וחוץ. אי לכך המילה פוליטיקה כשלעצמה אינה מורה על פסול כלשהו ואיננה מילת גנאי. במדינות דמוקרטיות קיימות מספר מפלגות לכל הפחות שתיים, אלו מיצגות גישות, השקפות לגבי אופן ניהול המדינה. במדינות דמוקרטיות העם בוחר במפלגות. המדינאים שייכים למפלגה כלשהי הקובעת את ערכי ומטרות היסוד. על בסיס אלו הם נבחרים לנהל את ענייני המדינה. לכן אין שייכותם המפלגתית פוסלת אותם מלעסוק באיזה שהוא נושא, כך בענייני תשתיות, חינוך, בריאות, בטחון, חוץ וכך גם בדאגה לקיומם התקין של רשויות החוק שהם מאושיות קיומה של מדינה. על הממשלה לדאוג לכינון ופעילות מערכות ועל הכנסת לפקח ולאשר או לדחות שינויים כאשר אלו נדרשים. בכל אלו על המדינאים לבטא את רצונו של הציבור לדאוג לרוחתו ולשליטתו בגורלו. המילה פוליטיקה עלולה לקבל פרוש שלילי במידה ויש ערוב של עניינים לא שייכים כדרך ששיקולים זרים לכל נושא הם שליליים.

  4. בית המשפט הפוליטי שמאלני2
    למערכת המשפטית תפקיד צר יותר והוא לדאוג להבט המשפטי בלבד של אכיפת החוק כפי שהחליטה עליו הרשות המחוקקת היא הריבון המייצגת את רצון העם. עיקר עבודתו של בית המשפט שפיטה בין צדדים אזרחיים או בין המדינה התובעת לבין האזרח. המערכת המשפטית אינה אחראית לשאר תחומי המדינאות לזאת קיים הציבור שמעלה מדינאים להשלטון או מורידם ממנו. אין זה מתפקידה של המערכת המשפטית להתערב במדיניות נושאים אחרים. במידה והיא עושה כן הרי היא משיגה גבול בניגוד לחוק. במידה והמערכת המשפטית מונעת משיקולים פוליטיים הרי שאלו שיקולים זרים ושליליים לגבי תחום עיסוקה. בישראל בית המשפט מתערב יותר ויותר בנושאים מדיניים, באופן שלא קים בשום מקום אחר על פני האדמה. בית המשפט מתערב על פי קו מדיני אחיד וברור.

    מדינאים הם האחראים לתקינות החיים הציבוריים והם לכן הצריכים להיות אחראיים גם לתחום המשפט, אל להם להתערב במשפטים אלא לפקח על טיב התפקוד. בין תפקידיה של הכנסת הוא לפקח על המערכת המשפטית לשביעות רצונו של הציבור. בישראל בית המשפט פועל ללא כל פיקוח מצד נציגי הציבור. אין אף מדינה אחרת בעולם בה שופטים בוחרים את עצמם. בשאר מדינות העולם או ששופטים נבחרים על ידי שר המשפטים או על ידי הפרלמנט או שילוב של שניהם. עקרוני אף יותר האפשרות להרחיק שופטים שסרחו גם היא בידי גופים אלו. לא כך בישראל רק הועדה לבחירת שופטים שכולה להרחיק שופט ממשרתו. ועדה זו נשלטת באמצעות זכות וטו של השופטים הפועלים באחידות לפי רצון נשיא בית המשפט העליון, כך שבו תלויה היכולת לסיים כהונתו של שופט. הציבור סובל מעולות בית המשפט משופטים שפרקו כל עול מוסר מעליהם ואין מי שיושיע. קיימת בעית כוחם המוחלט של השופטים המניע את שחיתותם חסרת המעצורים.

    בעוד שתפקיד בית המשפט מוגדר מאוד, בישראל בית המשפט מאז שאהרון ברק קבע כי הכל שפיט מתערב ביותר ויותר נושאים מדיניים ולאחרונה אף צבאיים. בית המשפט גם לקח לעצמו את הזכות לפסול החלטות ממשלה ולפסול החלטות של הכנסת וגם להתערב בפעולות צבאיות ופעולות שיטור צבאיות. הקו המדיני של השופטים נוגד את הקו המדיני של רוב הציבור וכך קובע נגד רצונו והכרתו. בית המשפט מנותק מהעם משאיפותיו ומסבלותיו וכופה את החלטותיו באופן כוחני וללא התחשבות. בית המשפט נוהג כרודן נגד הדמוקרטיה נגד העם ואף נגד קיום המדינה היהודית. כפיה מדינית זו מתאפשרת בגלל האחידות המדינית תודות לאופן בחירת השופטים. בישראל גם בגלל זכות הוטו של השופטים המצביעים כאחד, ובנוסף חברי הועדה לבחירת שופטים האחרים המתאמים עצמם לרצון השופטים, שופטים למעשה בוחרים את עצמם. שופטים אף רואים בזה יתרון שהם בוחרים שופטים אחרים בדמותם ובצלמם. הם בוחרים איש את רעהו כתנאי ראשון והכרחי על פי שיכותם המדינית.

    את התפקיד שלשמו הוא נועד בית המשפט בדרך כלל מבצע גרוע ביותר וללא כל מעצורים מוסריים כי אין מי שיעצור. אך זה אינו מפריע לו להתערב בתחומים לא לו. במדינות בהן לבית המשפט העליון – והעליון בלבד סמכות לפסול חקיקה של הפרלמנט, אלו המדינות בהן קיימת חוקה ובנוסף הדבר נעשה תוך הסכמה עקרונית עם המדינאים ולא כמחטף נגד רצון העם. גם שם בית המשפט אינו מתערב בנושאים מדיניים טהורים וודאי שלא בנושאים צבאיים. מה עוד שבשום מקום אחר אין שופטים בוחרים את עצמם אלא נציגי ציבור בוחרים בהם. במדינות בהן לבית המשפט העליון ניתנה סמכות לפסול חוקים נערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון תוך חשיפה לאמעי התקשורת קבל עם ועולם!

  5. בית המשפט הפוליטי שמאלני3
    כך שופטים נושאים באחריות בפני נציגי הציבור אשר בסמכותם גם להרחיקם מתפקידם. על בית המשפט להיות שלוחה של הציבור ורק בתור שכזה ביכולתו להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. זהו תפקיד שבית המשפט מוכיח שוב ושוב שדוקא במצב הנוכחי אין הוא מבצע תפקיד זה.

    שופטים אינם נבחרים בהליך דמוקרטי ובית המשפט גם מתנגד למינוי על ידי נבחרי העם בשם חיוניות העצמאות הרשות השופטת . בישראל הרשות השופטת אינה עצמאית כל עיקר היא פוסקת לטובת הצד החזק. מחויבות כלפי הציבור רק היא יכולה לגרום לה לנהוג על פי הצדק. ברוב צביעות טוענים השופטים נגד פוליטיזציה של הליך מנויים. אין בישראל גוף שאמור להיות מקצועי והוא דוקא פוליטי יותר מבית המשפט וללא כל התחשבות בדעת ושאיפות הציבור. כל מה ששופטים מעונינים בו הוא שלא יפריעו לבית המשפט להיות פוליטי בכיונו הוא הום חוסמים כל אפשרות כזו בשם "התנגדות לפוליטיזציה". הטיב לבטא את חוסר התחשבות בית המשפט בציבור השופט אהרון ברק אשר הגדיר עצמו כמיצג את הציבור הנאור…

  6. לא הבנתי מה טוב בפסק הדין. סוף סוף קבלו את עמדת השליט ופגעו בחופש ובחירות

  7. הבעיות הכבדות שבג"צ מתמודד איתן נובעות מהפיכת מדינת ישראל למדינת אפרטהיד עם נופך גזעני. מדיניות האפרטהיד הישראלית " יושבת " על הצורך לנהל מערכות חוק נפרדות בתוך הקו הירוק ומחוצה לו. צורך זה נוצר כדי לתת בסיס חוקי ( להשתמש במערכת חוקים ) כדי לשלוט באוכלוסיה פלסטינית מתמרדת ביו"ש
    אבלתוצר הלוואי הוא מדינת אפרטהיד שמשתמתש בחוקים מושחתים. הנופך הגזעני נוסף באמצעות היהדות שדו גלת בהיותנו " עם בחיררה " ( שם מכובס לגזע עליון ) וכבר ראינו מה קרה לשתי מדינות במאה העשרים שהשתמשו באותם המושגים. חוק הלאום נוצר כדי לאפשר זליגה של חוקי האפרטהיד שמחוץ לקו הירוק אל מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק וזאת לאור ההתארגנות החדשה של הפלסטינים שבתוך הקו הירוק ( המפלגה המאוחדת ) שאנו ברוב אוילותנו הבאנו ליצירתה.
    סך הכל ה BDS צודק במה שהוא אומר עלינו( מדינת אפרטהיד גזענית ומושחתת ). השלטון הנוכחי יכל לטמטם את העם אבל אינו יכל לטמטם את העולם.