הבחירות בטורקיה: כל התסריטים האפשריים

מאז חודש נובמבר של שנת 2002, בו עלתה לשלטון מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בראשותו, רג'פ טאיפ ארדואן לא הפסיד בבחירות. יתכן כי מחר בבוקר (ראשון), כאשר הטורקים ילכו לקלפיות בפעם השישית בארבע שנים בצל הכלכלה הקורסת ומפלגות האופוזיציה הצוברות פופולריות, הוא יעמוד בפני האתגר הגדול ביותר שלו ב-16 השנים האחרונות.

לוח הזמנים לבחירות

במשאל עם שנערך באפריל בשנה שעברה, רוב דחוק של הטורקים החליט על שינויים מרחיקי לכת בחוקה שהעניקו לנשיא כוח כמעט בלתי מוגבל והסירו את מריבת האיזונים והבלמים.

לפי השינויים שהוכנסו לחוקה, הנשיא הוא למעשה ראש המדינה, ראש הממשלה וראש מפלגת השלטון באותה עת, והוא יכול לשלוט בעזרת צווים נשיאותיים. כמו כן נקבע במשאל כי הבחירות לנשיאות יערכו בנובמבר 2019.

אך בצעד מפתיע, החליט ארדואן לפני כחודשיים על בחירות בזק, כנראה מתוך חשש מן המצב הכלכלי המתדרדר והשפעתו על סיכויי ההצלחה שלו בבחירות. אם היה ממתין עד למועד המקורי של הבחירות בסוף השנה הבאה, יתכן כי הכלכלה הייתה יוצאת מכלל שליטה עד אז.

המשתתפים

לצורך הבחירות, ארדואן ומפלגת ה-AKP התאחדו עם התנועה הלאומנית (MHP) והמפלגה השמרנית BBP בתקווה ליצור גוש שיקרוץ למספיק קולות לאומניים. הקואליציה הזאת נקראה בשם "ברית העם".

מנגד, מפלגות האופוזיציה בראשות מפלגת העם הרפובליקאית (CHP) יצרו ברית בזק מתחרה המכונה "ברית האומה". תחת השם הזה התקבצו מפלגת הימין-מרכז החדשה IYI ומפלגת SP השמרנית.

מפלגת העמים הדמוקרטית והפרו-כורדית (HDP) בחרה שלא להצטרף לאף אחת מהבריתות. וכך הבחירות מחר הן למעשה תחרות בין שלושה גושים: העם, האומה והכורדים.

מרוץ לא הוגן

במהלך קמפיין הבחירות, השתמשה מפלגת השלטון במשאבי המדינה כדי לקדם את מטרותיה. ארדואן הודיע על יוזמות השקעה חדשות, הקלות במיסים והעלאת סובסידיות, והכריז על מקומות עבודה חדשים כדי למשוך קולות.

מבצע 'ענף זית', בו כבש הצבא הטורקי את המובלעת הכורדית עפרין בצפון סוריה, הביא גם הוא קולות למפלגת השלטון כאשר סקרים הראו כי 85% מהטורקים תמכו בפלישה שהחלה בחודש ינואר.

ממשלת ארדואן גם מנצלת באופן שיטתי את מכונת התעמולה המאסיבית שלרשותה, והיא שולטת ברוב כמעט מוחלט של אמצעי התקשורת. כך למשל, תחנת הרדיו הממשלתית TRT הקדישה לקמפיין של הנשיא 117 דקות שידור, לעומת 16 דקות שהוקצו לאחד ממתחריו העיקרים מוחארם אינצ'ה.

בצד השלילי, ערך הלירה הטורקית נפל ביותר מ-17 אחוזים מאז תחילת השנה, והחשש הגדול הוא שהבנק המרכזי אינו מסוגל להתמודד עם האינפלציה הדוהרת. על פי סקרי דעת קהל עדכניים, 67.8% מהטורקים מצפים שהמצב הכלכלי רק ימשיך ויתדרדר בעתיד.

באופוזיציה חוששים שכל זה לא ישנה בכלל ומזהירים מפני הונאת בחירות רחבה שתתרחש מחר. משקיפים אירופאים שפיקחו על משאל העם בשנה שעברה העריכו כי לפחות 2.5 מיליון קולות היו מזויפים, במשאל שהיה גם כך צמוד מאוד.

עם או בלי רמאות בקלפי, סקר נוסף הראה כי שישים אחוזים מהטורקים מאמינים שבחירות 2018 הן מרוץ לא הוגן.

המועמדים לנשיאות

חמישה מועמדים יתחרו מחר מול הנשיא ארדואן בסיבוב הראשון של ההצבעה. מוחרם אינצ'ה ממפלגת CHP, מארל אקשנר העומדת בראש מפלגת IYI, טמל קרמולאלו מה-SP, סלהאטין דמירטאש ראש ה-HDP (שמנהל את הקמפיין מתא המעצר) ודוג'ו פרינג'ק, המנהיג האקסצנטרי של השמאל הקיצוני.

רוב הסקרים חוזים כי ארדואן לא יצליח להשיג רוב בסיבוב הראשון, ויאלץ להתמודד בסיבוב נוסף מול אינצ'ה. במקרה כזה, ה-IYI וה-SP צפויות להתאחד סביב מועמד האופוזיציה, מה שעשוי להפוך את דמירטאש ומצביעיו הכורדים לממליכי הנשיא הבא.

תסריטים אפשריים

כרגע נראה כי ישנן ארבע אפשרויות עיקריות לתוצאות הבחירות:

1. ארודאן זוכה בנשיאות ומפלגתו (AKP) זוכה ברוב בפרלמנט.
2. ארדואן מנצח, אך ה-AKP מפסידה את הרוב בפרלמנט.
3. ארדואן מפסיד את הנשיאות, אך מפלגתו זוכה ברוב.
4. הן ארדואן והן מפלגתו מפסידים.

האפשרות הרביעית נראית כיום כפחות סבירה מבין כולן, וגם לשלישית סיכויים נמוכים להתגשם. רוב ההימורים מתרכזים כרגע באפשרויות 1 ו-2, אך אם אפשרות 4 אכן תתרחש טורקיה צפויה לעבור תהליך ארוך וכואב של שינוי המשטר, עם אלימות ברחובות שעלולה לגלוש למלחמת אזרחים בין הקטבים בחברה.

תומכי ארדואן, המתרכזים לעתים קרובות בקבוצות אלימות, לא יקבלו את ההפסד בבחירות (גם אם הן היו הוגנות)  ויצאו לרחובות כדי להתעמת עם "הבוגדים" שיצאו נגד "המנהיג הדגול".

פירושה של האפשרות הראשונה, בה ארדואן מנצח בגדול, יהיה המשך העסקים כרגיל: טורקיה תמשיך להפוך לשלטון איסלמסטי של איש אחד והמדינה – שתהיה מפולגת יותר בין הגישה החילונית לשמרנית – תהיה יותר ויותר קשה לניהול.

אפשרות מספר 2 תהיה המעניינת ביותר. ארדואן אמנם יזכה בנשיאות אך ידיו יהיו כבולות. בתיאוריה, הוא עדיין יוכל למשול באמצעות צווים, אבל בית נבחרים בו יהיה רוב לאופוזיציה יכול לחוקק חוקים שיבטלו את הצו הנשיאותי.

במקרה הזה יתכן כי הנשיא יהיה מוכרח לפזר את הפרלמנט ולקרוא לבחירות חדשות בתוך שלושה חודשים, וכך ימצאו עצמם הטורקים פעם נוספת בדרך לקלפיות עוד לפני סוף השנה.

הגורם העזתי

ישנם גם גורמים חיצוניים שעלולים לסייע לארדואן. אחד מהם הוא כמובן מתיחות בין ישראל לאויביה, כמו הסלמה בעזה או בגבול הצפון. הנשיא הטורקי, המקפיד על קו אנטי-ציוני ופרו-חמאסי מובהק, הוא תמיד הראשון לתקוף את ישראל בכל פעם שפורצת אלימות באזור. עצרות הבחירות שלו שנערכו בשבועות האחרונים היו מלאות בדגלי פלסטין לצד הדגל הטורקי.

במשך השנים ארודאן הפליא לנצל את הרגש הפרו-פלסטיני בקרב קהל בוחריו ולהפוך אותו לפתקים בקלפי, ובכך נתן לעצמו יתרון גדול על מפלגות האופוזיציה. גם במערכת הבחירות הנוכחית, בדיוק כמו ב-2014, הכותרות על "אחינו המוסלמים הנקטלים בידי היהודים" תפסו מקום מרכזי יותר מהבחירות עצמן.

הנשיא כינה את ישראל "מדינת טרור ואפרטהייד" והגדיר את מותם של עשרות מחבלים בהתפרעויות הטרור בעזה כ"רצח עם". הוא אף כינס מפגש דחוף של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, וארגן בחיפזון עצרות סולידריות "עם אחינו הפלסטינים".

אך בבחירות האלה, ארודאן איבד מעט מן המונופול בו החזיק על הרגש האנטי-ישראלי המפעם בקרב טורקים רבים. גם מפלגות האופוזיציה הצטרפו בהתלהבות לרטוריקה המאיימת של הנשיא, ולפעמים אף התעלו עליה.

כך למשל, כל מפלגות האופוזיציה פרסמו בבית הנבחרים הצהרה משותפת שגינתה את "האלימות הישראלית בעזה". מפלגת ה-CHP אפילו קראה לממשלה לבטל את הסכם הפיוס שנחתם ב-2016, ודרשה צעדים דיפלומטיים חריפים מול ישראל בנוסף להחזרת השגריר מתל-אביב.

מבחינה פוליטית פנימית, ארדואן התמקד בקמפיין הבחירות שלו בעיקר בהבטחות למשטר חזק יותר ואיחוד הרשויות המחוקקת והמבצעת. אינצ'ה לעומתו התחייב לבטל את מערכת השלטון הריכוזית שיצר ארדואן ולחזר למודל הפרדת הרשויות המקובל.

במשאל העם שנערך באפריל 2017, החליטו הטורקים לוותר כמעט לחלוטין על הדמוקרטיה בארצם. כעת, קצת יותר משנה מאוחר יותר, יש להם הזדמנות לקחת אותה בחזרה.

בוראק בקדיל הוא עיתונאי טורקי ועמית במכון Middle East Forum.

המאמר המקורי התפרסם במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת. סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.