בחזרה לברית האזורית

ההסכם עם טורקיה שנחתם אתמול הוא מיצוי התהליכים האזוריים של השנים האחרונות. התפרקות סוריה, ההסכם עם איראן ועלייתה של רוסיה מחזירים את מאזן הכוחות ופותחים בפני ישראל הזדמנויות חדשות

מגדילים את טווח האפשרויות. צילום: עופר צידון /פלאש90

חתימת ההסכם שיביא לנרמול היחסים בין ישראל לטורקיה מוכיחה שאינטרסים אסטרטגיים וכלכליים גוברים על רגשות, אפילו רגשות אנטישמיים קיצוניים. בצד הישראלי זה אומר לבלוע מעט מהכבוד מתוך רצון להוריד את כל ספיחי פרשת ה'מאבי מרמרה' מהמישור המשפטי והבינלאומי לרמה ההומניטרית של פיצוי חומרי. צריך להסתכל על חידוש היחסים המלאים כפי שהעולם ומדינות האזור רואות את זה, לאו דווקא ברמה של תעמולה מקומית. בעניין הזה חבל על האנרגיה שמתבזבזת בוויכוח עם חנין זועבי או אראל מרגלית. התועלת האסטרטגית והמדינית פשוט עולה עשרות מונים על תשלום הפיצוי בסך 21 מיליון דולר.

טורקיה בהנהגת ארדואן חזרה על הטעות ההיסטורית של כל המעצמות: להשקיע בעולם הערבי על חשבון ישראל. הרקע לחידוש היחסים הוא ההימור הכושל על ההתקרבות לסוריה שארדואן החל בה בעשור החולף, והחדירה המאסיבית של איראן ורוסיה לשטחי סוריה כאשר זו מתפרקת. הייתה פעם פרסומת לסיגריות – בימים שעוד עשו תעמולה לטובת עישון ומכירת סיגריות: "ניסיתי הכל, אבל אין כמו דובק 10". אז ארדואן ניסה הכל. הוא ניסה לפתח עם אחמד דבוטוגלו, שר החוץ שהפך לראש ממשלה והתפטר לא מכבר, מדיניות התפשטות בנוסח ניאו-עותומני. הוא ניסה התקרבות לאיראן בימי אחמדינג'אד. הוא הכריז על מדיניות אפס חיכוכים והסתכסך עם כולם. עכשיו כשהמזרח התיכון הערבי נבלע לתוך עצמו, מתברר שאין תחליף לברית עם ישראל.

מבחינת ישראל יש יתרון אזורי ובינלאומי ברור בעניין: למצרים, ערב הסעודית, ירדן, ישראל וטורקיה יש אינטרס קיומי משותף לבלום את היווצרות ההגמוניה האיראנית באזור. ההסכם עם טורקיה בסך הכל משלים את המערך האנטי-איראני ואמור לייצר איזון באזור לשביעות רצונה של ארצות-הברית. קשה להמר על התנהגות הפלסטינים במצב החדש. תמיד יש למישהו בשטחים צורך דחוף להתפוצץ והדברים יכולים להתהפך. אבל נראה שהמעורבות הטורקית בענייני חמאסטאן מייצבת את הפסקת האש שבסך הכל מחזיקה מעמד מזה קרוב לשנתיים. בכך מוכח שוב דבר, שמעטים בישראל מוכנים להודות בו: הצד הפלסטיני שניתן לעשות איתו עסקים ולהגיע איתו להסכמות והסדרות הוא דווקא החמאס.

צריך לקוות שההסכם החדש מכשיר את היחסים לימים שאחרי ארדואן. האיש, שהוא אנטישמי ארסי, הפך למוקד הדלקת ביחסי ישראל-טורקיה. אנחנו לא יודעים כמה זמן נשאר לו. אבל הוא נמצא בשלטון כבר קרוב ל-15 שנה וסביר שלא יישאר עוד הרבה זמן. בינתיים, יחליפו את יחסי האיבה יחסי מסחר וכלכלה משופרים בהרבה. גם בתקופת העוינות וצינון היחסים, מאז מאי 2010, מועד תקרית המרמרה, המשיכו היחסים הכלכליים להתקיים ונפח הסחר בין שתי המדינות אף עלה. ישראל רואה בטורקיה יעד לייצוא גז טבעי. כשזה יתממש, יקבלו יחסי ישראל עם מדינות האזור ממד חדש. השלום הכלכלי-בטחוני עשוי להוביל גם למה שישראל קוראת שלום אמת.

כבר לא? ארדואן וחסן רוחני. צילום: Mohammad Hassanzadeh CC BY SA 4.0
כבר לא? ארדואן וחסן רוחני. צילום: Mohammad Hassanzadeh CC BY SA 4.0

סוגרים על איראן

ההגעה ליעד הסופי של ההסכם היא אחד ההישגים הגדולים של מי שמשמש כשר החוץ בפועל של ישראל, מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד. מאז כניסתו לתפקיד, גולד העניק משמעות חדשה למושג של מדיניות חוץ ישראלית. בכל השנה האחרונה הוא עשה ימים רבים בפגישות בטורקיה. במקביל הצליח גולד לנהל מערכת יחסים עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ מאחורי הקלעים של הבמה הדיפלומטית הגלויה.

הנטייה הטבעית של מערכת הביטחון תהיה לחזור לעסקים כרגיל עם טורקיה, כפי שהיכרנו עד תקרית המרמרה. בתחום הזה ישראל צריכה לגלות איפוק וריסון. אסור שקברניטי הביטחון ינהגו כסוכני חבילות תיירות. גם היום יש שיתוף פעולה מודיעיני בין שתי המדינות בנושאי טרור. זה תחום שאפשר לשדרג אותו; אבל בזהירות. בעבר, עוד לפני ניתוק היחסים הדיפלומטיים, התגלו ערוצי קשר בין גורמים טורקיים – רשמיים – לבין חיזבאללה, למשל. לא מכבר אולץ ראש המודיעין הטורקי, שהיה מאוד עוין לישראל, להתפטר. דלף מידע מודיעיני תוצרת ישראל לידי חיזבאללה. אולי יש קשר בין הדברים.

למערכת הביטחון הייתה נטייה לראות את הקשרים הביטחוניים עם טורקיה במנותק מההתפתחויות האידאולוגיות והפוליטיות במדינה. זו הייתה שגיאה. ייקח לא מעט זמן לבנות תשתית חדשה ליחסים הביטחוניים, שכמובן לא מתחילה מאפס. חידוש היחסים מחזיר את היחסים עם הפלסטינים, בעיקר ערביי אבו-מאזן, לפרופורציה הנכונה שלהם: דהיינו, מטרד. למרות קובלנתו של סמוטריץ', הפלסטינים חוזרים לשרת בתפקיד רסיס בתחת.

הטורקים לומדים שהמשענת הישראלית חשובה להם, בעיקר על רקע האכזבה מהנשיא האמריקני אובמה. בניגוד ליחסו הקבוע של אובמה לישראל ולראש ממשלתה נתניהו מאז נכנס לבית הלבן, הוא ניסה לפתח את היחסים עם טורקיה והגדיר את ארדואן כמנהיג האזורי שיש לו הכי הרבה אמון בו. סמוך לביקורו ההיסטורי בקהיר ביוני 2009 שכלל את הנאום הידוע, הוא גם ביקר בטורקיה במגמה דומה. הוא ראה אז באחים המוסלמים ובדגם הטורקי מודל לדמוקרטיה אסלאמית. בפועל הרס אובמה את מערכת הבריתות האזוריות וטיפח את איראן המתגרענת, וגרם לכאוס מזרח תיכוני שמאלץ את ארדואן להתמודד עם מיליוני פליטים וטרור לסוגיו.

בסופו של דבר, אם תהיה עליית מדרגה ביחסים הכלכליים בין ישראל לטורקיה זה יביא בהדרגה גם לשיפור בתחום התעמולתי-אידאולוגי. טורקיה באופן קבוע, הרבה לפני עלייתו של ארדואן, הגיבה בעוינות לכל מהלך ישראלי לאומי והצטרפה לכל מהלך אנטי-ישראלי בינלאומי. כך היה כאשר ישראל חוקקה את חוק ירושלים ב-1980, וכך היה כאשר הצביעה בעד קבלת אש"ף במעמד משקיף לאו"ם בדצמבר 1974 ותמכה בהחלטה המשווה ציונות לגזענות ב-1975. גם ראשית המשבר שמסתיים עכשיו, איננה ב-2010 אלא בסוף 2008 על רקע מבצע 'עופרת יצוקה'. אז ארדואן קילל את שמעון פרס ועזב בחמת זעם את הבמה. הלוואי שפרס ידע להשתנות כמו ארדואן.

הנכונות של ראש הממשלה נתניהו לעשות ויתור במישור הלא מהותי כדי לסיים את משבר היחסים המתמשך, מאפיינת את הגישה שלו – לא להשאיר פצצות זמן מתקתקות. זה דומה במידה מסוימת לנכונות שלו לשחרר את אחמד יאסין מהכלא כדי לחלץ את אנשי המוסד שנלכדו ברבת עמון בעקבות נסיון החיסול של חאלד משעל. זה אולי לא נראה טוב, אבל אסירים ישראלים מהמוסד בירדן נראים הרבה יותר גרוע; וכך גם היחסים המשובשים עם טורקיה. הנזק הרבה יותר גרוע מתשלום הפיצוי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

23 תגובות למאמר

  1. אתה טועה. זה לא נכון. אתה מפריד בין הדברים. זה לא שהסכם אסטרטגי ושיפור יחסים כלכליים, שווים כמה מליונים.
    התשלום הוא הוא עצמו הכשל האסטרטגי שיפגע הן בביטחון והן בכלכלה. כי כשאתה מתנצל בפני מי שמחטיף לך, אתה מזמין לך שפע סטירות והתגרויות, שפשוט לא יגמרו לנצח. והתוצאות הכלכליות של מדיניות ההכלה שלנו קשות מנשוא.
    מה שצריך היה לעשות, זה ברגע שהמרמרה מתקרבת להטביע אותה עם פצצה בודדת מרחוק. ולנצח את המלחמה עם טורקיה שתבוא בעקבות זה.

    בצורה כזאת היה צריך לפעול מיד אחרי ההתגרות הראשונה לאחר ששת הימים.

    כי המלחמה הכוללת נגד כולם תגיע בסוף. אנחנו רק דוחים אותה וחוטפים בינתיים ונכנסים אליה מעמדת נחיתות וחוסר לגיטמציה בין לאומית. מוטב יהיה להשיב אלינו את הצדק ולהכריע מוקדם ככל האפשר את המלחמה, בצורה מוחצת, אחת ולתמיד.

    1. למה להפיץ את מרמרה. לשיטתך יאללה בוא נשלח כמה טילים לאיסטנבול. אם תהיה מלחמה , לפחות שנתאם אותה ליום נוח כמו יום ב'. כי ביום א' למי יש כוח….,
      אתה הזוי.

    2. טוב הנקודה היא שתכנית התקיפה של המרמרה היתה כישלון מבצאי ומשפטי בעיקר עקב תקיפה של גורמים אזרחיים במים בין לאומיים. על טעויות צריך לשלם אין מה לעשות. הסיכוי שזה יעודד משט נוסף שיניח שישראל תתקוף שוב בצורה כל כך חובבנית במים בין לאומיים לא סביר בעיניי.

    3. שכחת שההסכם מביך גם את ארדואן שדרש בעבר להסיר את המצור על עזה. עבור מוסלמי כארדואן, עצם ההסכמה איתנו היא השפלה, זה סותר את מה שהוא מטיף לו. הוא לא ירצה עימות נוסף, כיוון שהקודם הזיק לו הרבה.

  2. אירופה הולכת ימינה ואנחנו בקרוב נישאר מאחור. בנט לראשות הממשלה

  3. הטענות בדבר "הסכם שיביא לשיפור היחסים הכלכליים והאסטרטגיים עם הטורקים" הם תעמולה זולה ושקרית. ראשית, היחסים הכלכליים עם טורקיה הם מצויינים והם דווקא הלכו והשתפרו ככל שהמשבר הפוליטי בין שתי המדינות החריף. היקף הסחר בין שתי המדינות זינק בעשור האחרון. שנית, אף אחד מהכותבים אינו יודע להסביר איך בדיוק ההסכם עם טורקיה יחזק את ישראל מבחינה בטחונית ואסטרטגית. די ברור מה הטורקים מרוויחים מזה פוליטית ואסטרטגית. אבל מה מרוויחה ישראל? כלל לא ברור. מה שמוביל למסקנה העגומה הבאה: ההסכם שנחתם יועד בעיקר למטרה אחת – האפשרות לייצא את הגז של תשובה לטורקיה. בשביל זה ישראל הייתה מוכנה לשלם דמי כופר של 21 מליון דולר שהם בבחינת גם השפלה לאומית וגם הודאה בכך שישראל הצד התוקף ולא המותקף. מבחינה זו, הזועבים צודקים לגמרי.

    1. לי אישית לא אכפת מהכבוד הלאומי. ההסכם עצמו הוא גרוע כי הוא מאפשר לטורקיה לסחוט אותנו ולבחוש לנו בחצר האחורית. כבר עדיף היה לשלם פיצויים ללא שדרוג היחסים.

    2. יש כמה דברים שכבר פורסמו ככה שניתן להשליך מהם על מה הוא הרווח הישראלי הבטחוני והאסטרטגי מהסיפור.
      1. בעת התקיפה של הכור בסוריה המטוסים הישראלים עשו תמרון והגיעו מכיוון טורכיה. ניתן לשער שישראל לא שיתקה מערכות מכ"מ טורכיות.
      2. הדיבורים סביב הסכמי גז עם טורכיה כניראה יולידו משהו. זה יכול לרסן את חיזבאללה מלפעול נגד אסדות הגז.

    3. מה הטורקים מרוויחים? ארדואן רצה להיכנס בשערי עזה על סוס, ובסוף העזתים נשארים בביוב המצחין, כאשר הישראלים ממשיכים לקבוע כמה מלפפונים או פיסטוקים הם יקבלו.

  4. אם אפילו האח המוסלמי אובמקה לא יכול להסתדר עם המנוול הטורקי, מה אתה מספר לנו בדותות על היחסים האסטרטגיים איתו.
    עדיף כבר ליצור בקשר לזה ברית עם פוטין, שהוא לפחות לא אנטישמי מובנה כמו זה.
    אולי אתה בעד שנעזור לחלאה הזאת בהשמדת הכורדים, שהם בני בריתנו הטבעיים?
    ביבי לא יודע מה זה גאווה לאומית ולצורך זה לא צריך להיות "בנו של הסטריון". הוא מחפש כל פעם "הזדמנות עסקית" למי להיכנע (קודם כל לחמאס ולאבו מאזין ולמי לא). ודוגמאות אין ספור.
    הלוואי שילמד מהאנגלים או מחברו פוטין. לפחות תהיה הצדקה לביקוריו הדחופים אצלו.

  5. רובד חשוב באותה מידה, ההסכם הוא משקל נגד לחיבוק הדב שנתניהו מקבל מפוטין לאחרונה. הסכם גז עם תורכיה יקשה על הרוסים "לעזור לאבטח" את האסדות.

    אם אני מבין נכון, מטרה מרכזית של נתניהו כרגע היא למנוע קביעת עובדות בשטח בחזית הרוסית עד שמתחלף הנשיא האמריקאי.

    1. מגיב לעצמי…
      ועכשיו ארדואן מתנצל בפני פוטין על שלקח לו את הישראלים (רשמית על הפלת המטוס הרוסי)

  6. לא נכון, לדעתי, להחליט שלישראל יש אינטרס להצטרף למצרים טורקיה ירדן וסעודיה במאבק כנגד איראן. לטווח הארוך סביר שנחזה בגיבוש המחנה הסוני כנגד השיעי למאבק איתנים. במאבק זה ישאף המחנה הסוני להשליט את עצמו על כל האזור כולל ישראל, והמיעוטים הלא סונים יאלצו לחבור ביניהם כדי לעמוד על נפשם. בתסריט שכזה יוכרחו ישראל ואיראן לכרות ברית.

  7. סבורני שראש הממשלה מר בנימין נתניהו עשה נכון עם הסכם ה"פיוס" עם טורקיה.
    הרי הטורקים הינם מוסלמים, ולגישת המוסלמים הסכמים יש לבצע כל עוד הם מביאים יותר תועלת מאשר מלחמה. לכשלא יביאו תועלת אפשר ורצוי להפר את ההסכמים (ע"ע הסכם חודייבה והמילים תקיה / תהדיה/ ועוד כל מני קללות).
    באמצעות הסכם ה"פיוס" מר נתניהו מנטרל קצת (והדגש הוא על קצת) את טורקיה, משיג אולי עמדת מיקוח טובה יותר על הגז אל מול רוסיה (הגז הישראלי מתחרה בטורקיה כנגד הגז הרוסי), ומונע מהטורקים לבצע הטרדות טרור כנגד אסדות הגז הישראליות (הרי ישראל לא תצא למלחמה כנגד טורקיה, לא בגלל המחיר שאותו תשלם דוקא טורקיה, אלא בגלל שזה יפריע לנו לעשות עסקים עם אירופה וארה"ב הרואות בטורקיה בעלת ברית בכל מה שקשור בישראל).
    ישראל אינה זקוקה לטורקיה (חברות הבניה הטורקיות בתל אביב יכולות להיות מוחלפות כהרף עין בחברות סיניות שיעשו עבודה טובה ומהירה יותר, והתיירות הישראלית ממזמן מעדיפה את יוון הידידותית יותר ומסוכנת פחות), אלא טורקיה זקוקה לישראל.
    עדיף לנצל את ההזדמנות להפיק מעט רווח מהמצב, מאשר להתעקש על כבוד לאומי כשממילא אף אחד לא מכבד את ישראל. את הנעשה עם המרמרה אי אפשר להחזיר, ובכל מקרה הארוע יחזור על עצמו מתישהוא בעתיד. ועד אז אפשר לפחות להרויח משהו בדרך.

  8. אני רואה את הדברים קצת אחרת.
    יש בהסכם כמה נקודות גרועות מאד מבחינת ישראל:
    – התנצלות ותשלום לתוקפן אנטישמי ואנטי ישראלי.
    – חשש לפגיעה ביחסינו עם המדינות הסוניות המתונות: ירדן, סעודיה ובעיקר מצרים, שיחסיהן עם טורקיה גרועים מאד, וגם עם יוון וקפריסין.
    – חשש לפגיעה ביחסינו עם רוסיה.
    – מתן אפשרות לארדואן ולהקתו לבחוש ברצועת עזה.
    נתניהו אינו טיפש כלל, ולכן אני מניח, מעבר לסיפורים על הגז ותקוות (הלוואי ויתממשו) שמשהו יזוז עם עניין הנעדרים, שהסיבה המרכזית להסכם היא לגמרי אחרת:
    נתניהו חושש מאד, בצדק לדעתי, ממתקפה מדינית מרוכזת בימיו האחרונים של אובמה. "היוזמה הצרפתית" היא ככל הנראה הסנונית הראשונה, ונתניהו מנסה להשיג הישגים כעת גם במחיר גבוה ולא כל כך כדאי לישראל, כדי לצלוח את החודשים הקרובים בשלום, עד שיהיה נשיא אמריקני חדש.
    נתניהו כבר הוכיח בעבר שהוא מרחיק ראות, ועכשיו נותר לחכות ולראות האם כך זה הפעם, או שמדובר באמת בהסכם גרוע מבחינת ישראל.

  9. הסכם לא מוסרי ומטופש. ישראל מאותתת כי פגיעה מחוצפת בריבונותה משתלמת. ממילא ארדואן יכול לקום מחרתיים על צד שמאל ולשלוח את 'מאבי חמוצמוצה' (על משקל מרמרה), או לחשוב כי האינטרס שלו ישתנה שוב. לטווח הארוך כדאי דווקא להראות שטורקיה משלמת מחיר על התוקפנות.

  10. זוועה! 1. מה יוצא לנו מזה? 2. נזק גדול לטווח ארוך. אנחנו מזמינים מעשי בריונות. 3. אם כבר, אז לפחות היינו מתעקשים על משהו דו-צדדי. ארדוגן ממשיך לבעוט בנו בעוד אנחנו חותמים ומספרים לכולם שחזרנו להיות חברים. פתטי ביותר ומזמין צרות. 4. ברית עם השטן שקיומו כאן רק זמני. אחרי שהעריץ יסתלק, הטורקים ישנאו אותנו בגלל שהיינו חברים שלו. 5. כשל מוסרי משולש: נגד הכורדים, נגד הארמנים, נגד העם הטורקי. לטווח ארוך, גם צודק וגם כדאי לתמוך בכורדים.

  11. הבעיה היא שאנחנו לא סונים, ועד עכשיו הסונים עשו לנו את המוות והשנאה שם ברחוב כלפינו לא תעלם ולכן הציר הסוני על דיקטטוריו המצורעים הוא לא המקום הטבעי שלנו. תורכיה ממילא תתפרק עוד 30 שנה ובכלל עדיף לנו ליצור בריתות עם בעלי הברית הטבעיים שלנו כלומר עם המיעוטים. לחזור לציונות הקלאסית של 1905 בועידת הלסינגפורס שקבעה שהציונות תומכת בזכות להגדרה עצמית לא רק של היהודים אלא של כל הלאומים שישנם. אנחנו צריכים ליצור בריתות עם הכורדים האזרים היוונים הקפריסאים הנוצרים האשורים היזידים. המאמר שלכם הוא בעיקר ווישפול טינקינג מעורבב עם טיעונים שלומיאלים תלושים מהמציאות.

  12. שוב פרשנות תמוהה וחוסר הבנה בסיסי של ה"שכונה" בה אנו חיים.
    המחיר הכספי שמשלמת ישראל והפגיעה בכבודה הוא אות הפתיחה לבזאר בו ישראל משלמת עבור כל מחווה של מנהיג ערבי באזור.
    הוא פגיעה ביחסי החוץ ובכח ההרתעה בטווח הארוך
    ובעיקר הוא פגיעה בחיילי צה"ל באשר הם.
    ההסכם הוא טעות!
    הסיבה היחידה היא מדיניות ממשל אובמה הרואה בטורקיה מדינה אסטרטגית במאזן הכוחות מול רוסיה. וכשהאמריקנים לוחצים…מישהו משלם.

  13. האמת לא גיבשתי בעניין דעה וגם לא שאלו אותי, אבל אולי תסבירו לי איך באתר ימני ליברלי לא מוצג מאמר רציני הפוך, תסכימו איתי שזה לא סביר.

    1. היי רועי,
      אתר מידה תמיד פתוח למאמרים ורעיונות. מוזמן לשלוח מאמר רציני ומנומק שמציג את הדעה ההפוכה.

  14. אין ספק שהניתוח הנ"ל מרחיב אופקים ומאפשר חשיבה מכוונים אחרים. עם זאת יש לזכור שטורקיה היא ארץ מוסלמית, וככל שנפעל צבאית נגד ערביי עזה או יו"ש טורקיה לא תהיה בצידנו, וזאת על דרך המעטה. טורקיה היא משענת קנה רצוץ בעתות משבר וכך יש להתיחס אליה גם לאחר חתימת הסכם הפיוס.