דו"ח משרד העבודה לחודש מאי שבר שיאים במשרות חדשות שנוספו למשק, ורשם שיעורי אבטלה נמוכים באופן היסטורי בקרב נשים, היספנים ושחורים
בכמה מרגעיהם הפחות וולגריים, מבקרי הנשיא טראמפ סונטים בו על השימוש המוגזם שהוא עושה בסופרלטיבים כמו "יוצא מן הכלל", פנטסטי", "שלא נראה מעולם". אבל דו"ח התעסוקה שהתפרסם לפני כשלושה שבועות ראוי בהחלט לכל מחמאה.
משרד העבודה האמריקאי מפרסם מדי חודש את "מצב התעסוקה" בארה"ב, והבשורה שהדו"ח האחרון הביא עמו הייתה לא פחות ממרהיבה, כמעט חסרת תקדים. על פי הסטטיסטיקות של המשרד, המשק האמריקאי ייצר בחודש מאי 223 אלף משרות חדשות, קפיצה של 17.4 אחוזים מהתחזית של 190 אלף משרות אליה כיוונה הכלכלנים.
מנגד, שיעור האבטלה צנח לשפל של 3.8 אחוזים, הנמוך ביותר מאז חודש אפריל של שנת 2000. כדי למצוא שיעור נמוך יותר מזה, צריך לחזור אחורה כמעט חצי מאה לחודש דצמבר 1969, אז עמדה האבטלה על 3.5 תחת הנשיא ניקסון.
שיא חדש נוסף שנרשם בחודש שעבר הוא מספר האמריקאים הכללי המועסקים בעבודות – 155,474,000. בקרב האוכלוסייה השחורה נרשם בחודש מאי שיעור אבטלה של 5.9 אחוזים, ירידה חדה מ-6.6% בחודש הקודם. גם כאן מדובר בשיא חדש של שיעור אבטלה נמוך שלא נראה מעולם עבור שחורים בארה"ב.
בקרב בקהילה ההיספנית נשבר שיא נוסף, עם אבטלה נמוכה שיעור של 4.9%. שיעור האבטלה אצל נשים עומד על 3.3 אחוזים, הנמוך ביותר מזה 65 שנים. השכר הממוצע עלה ב-2.7 אחוזים, נתון שצריך עוד להשתפר אבל המגמה הכללית המסתמנת היא בהחלט חיובית.
שוברים שיאים
צ'רלס פיין, מגיש התכנית הכלכלית של רשת 'פוקס' בה אני מתארח בקביעות, שיבח במיוחד את העלייה במספר העבודות הנחשבות כ'צווארון כחול' – אמריקאים הגונים שעובדים לפרנסתם במשרות ייצור ותעשייה.
על פי משרד העבודה, בין ינואר 2017 למאי 2018 הסקטורים האלה צמחו באופן דרמטי. כך למשל, תעשיית הפחם הוסיפה 3,300 משרות חדשות, עלייה של 6.6% ביחס לתקופת הזמן הזו. תעשיית המכרות בכללותה הוסיפה 32,000 משרות – עלייה של 10.1 אחוזים.
סקטור הייצור הוסיף 320,000 משרות (עליה של 2.7%), בעוד ענף הבנייה קלט לשורותיו 410,000 עובדים חדשים, צמיחה של 5.9%. שני הנתונים האלה הם הגבוהים ביותר שנרשמו מזה עשור.
מספרי הרבעון השני לגבי הגידול בתוצר הלאומי אמורים להתפרסם בחודש הבא, אך הבנק הפדרלי של אטלנטה כבר הציג את הערכתו לעלייה צפויה של 4.8 אחוזים. זוהי רק הערכה ראשונית שעלולה להתברר כמוגזמת, אך מגמת הצמיחה המתמשכת מראה שכלכלת ארה"ב עומדת בהצלחה הרבה ביעדים אותם הציב הנשיא.
טראמפ אוהב להצהיר בנאומיו שהממשל בראשותו הוא "מכונה של משרות". הנתונים הכלכליים האחרונים מראים שבנושא הזה הוא בהחלט עומד במילותיו עד כה.
הדמוקרטים חמוצים
צמיחה מדהימה כזו אמורה לגרום לעם האמריקאי להריע פה אחד, אך אל מול ההצלחה הכלכלית המסחררת של טראמפ, ישנה המפלגה הדמוקרטית שמסרבת להוציא מילה חיובית על הנשיא, לא משנה עד כמה הכלכלה תמשיך לפרוח.
המטרה שלהם היא לשדר שנאה עיוורת ותמידית לנשיא, בלי למצמץ לרגע ומבלי להתחשב בנסיבות. וכך, מנהיגת הדמוקרטים בבית הנבחרים ננסי פלוסי הצליחה למצוא את הרע גם בתוך כל הטוב הזה.
"דו"ח המשרות של חודש מאי מראה שמספרי תעסוקה חזקים לא ממש משפיעים על המשפחות שכורעות תחת יוקר המחייה בזמן המשמרת של המפלגה הרפובליקנית", אמרה פלוסי תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מכל מאות האלפים שיצאו ממעגל האבטלה וחזרו להרוויח משכורת טובה למחייתם.
פלוסי המשיכה והתלוננה על מחירי ביטוח הבריאות (שנסקו כמו טיל גרעיני איראני בתקופת אובמה) ועל מחירי הדלק הגבוהים, למרות שהיא עצמה התנגדה בתוקף לכל רפורמה בתחום האנרגיה שיכלה להוזיל אותם.
לסיכום לא שכחה המנהיגה הדמוקרטית לתקוף את המטרה הקבועה כשהאשימה: "בזכות מזימת המיסים של הרפובליקנים [הכוונה לקיצוץ במיסים שהוביל טראמפ] הטייקונים בוול-סטריט עומדים להרוויח מיליארדים בדיבידנדים". אם קיבלנו דבר אחד טוב מכל ההשתלחות הזו, זה אישור נוסף שהמפלגה הדמוקרטית איבדה לחלוטין כל קשר עם המציאות.
תשלומי דיבידנדים וקנייה מחדש של מניות מגיעים לכיסים של כל המשקיעים, עשירים ועשירים פחות, כולל חברי איגודים שהפנסיה שלהם כוללת ניירות ערך מניבים, והתאגידים הגדולים אותם פלוסי מתעבת כל כך שוכרים כמו משוגעים עובדים חדשים בכל רחבי אמריקה.
הרפורמה במיסים מאפשרת לחברות הגדולות לפצות את עובדיהן בהתאם, ובמקרים רבים להעלות את השכר הרבה מעבר לרמת המינימום של 15 דולר, הסכום אותו קבע השמאל האמריקאי כ"שכר הוגן" ויצא בקמפיין ארצי למענו.
הקיצוץ במיסים, אליו התנגדה המפלגה הדמוקרטית באופן גורף, בישר גם תשלומי בונוסים גבוהים יותר לעובדים ב-587 חברות אמריקאיות, עלייה בהטבות והשקעה מוגברת בתשתיות ואפילו בתרומות לקהילה. כל זה לא יפריע לננסי פלוסי להמשיך לפלוט שטויות.
בונים משהו מיוחד
הכלכלה האמריקאית משגשגת בזכות מדיניות ציבורית שמובילה המפלגה הרפובליקנית בראשות הנשיא טראמפ :קיצוץ במיסים וברגולציה, השקעה במפעלים אמריקאים במקום מעבר לים, וטון כללי שבא לקראת אנשי העסקים ועומד בניגוד מוחלט לגישת "לא אתם בניתם את זה!" של ממשל אובמה הקנטרני.
כל עוד הכלכלה תמשיך לצמוח ולסחוף את האומה כולה, כך גם אמון הציבור במפלגה הרפובליקנית יטפס לגבהים חדשים ויבוא לידי ביטוי בקלפי.
המשימה של טראמפ כעת תהיה להמשיך ולשמור על קצב הצמיחה המרשים מבלי להרוס אותו עם מכסים גבוהים על ייבוא או רעיונות פרוטקציונסטים קלוקלים אחרים. עד עכשיו הוכיח הנשיא כי הוא צודק לחלוטין בהורדת המיסים עבור האזרח האמריקאי, ויש לקוות שהוא לא ימשיך בתוכניתו להטיל מיסים דווקא על מוצרים זרים שאמריקאים רוצים.
"אנחנו בונים משהו מיוחד מאוד", אמר טראמפ לעיתונאים בבית הלבן עם פרסום הדו"ח. לעת עתה אין כל ספק שהוא צודק.
הטור המקורי התפרסם באתר נשיונל רוויו. מאנגלית: אמיר לוי
הדמוקרטים בארה"ב הם כפילים של הסמולנים בישראל.
המניע שלהם הוא קודם כל שינאת האחר (אלא אם הוא משרת בזמן מסויים את דעתם) !!!
יש לנו סיפור כל כך יפה על הנשיא הגרוע בתולדות ארה"ב , דונלד טראמפ , ואתה רוצה להרוס אותו עם הנתונים היבשים ועם המציאות.
השמאל רוצה אנשים תלוים בממסד עניים שיהיה אפשר להלחם עבורם הם לא רוצים אנשים מבוססים שיכולים לקנות ביטוח בריאות בעצמם אם משהו מרויח כסף עם יוזמה זה לא טוב לשמאלנים
השמאל אוהב אנשים בורים, עניים וחלשים, שיתנו לו לנהל להם את החיים: שיעריצו את "אנשי הרוח" שלו שאומרים מילים מפוצצות, שיתנו לו יפוי כוח להכניס את היד לכיסי מעמד הביניים ולקחת מהם כסף "לעניים" שרובו משמן את מערכות הבירוקרטיה של מוטבי השמאל, ושיתנו לו את הסמכות לקבוע מה מוסרי ומה לא מוסרי. השמאל לא אוהב אנשים משכילים, אמידים וחזקים.
ברור שככל שיצליח יותר, הוא יותקף יותר.
לא טובת ארה"ב מעניין את השמאל (כמו כאן בארץ) אלא טובת השמאל
צריך להגיד את האמת הכלכל כרגע פורחת תודות לאובמה אולי במפן המדיני הוא כשלון אבל בכלכלה הוא ההצליח
הסיפור פשוט:
כל מקום שבו קודמו הרעיונות והתפיסות הכלכלה הסוציאליסטית שקע לתוך עוני. כך בברית המועצות, כך בצפון קוריאה כך בכל גוש המדינות של מזרח אירופה שמאחורי מסך הברזל וכך במרכז ובדרום אמריקה הלטינית כמו קובה של קסטרו ואפילו ונצואלה של צ'אבס למרות כל הנפט שלה. היוצאת מהכלל היא אולי סין שמצליחה לתמרן בין סוציאליזם לבין הקפיטליזם. עם זאת כל זמן שהייתה נהוגה בה כלכלה סוציאליסטית נוסח מאו שרר בה עוני ודיכוי מחפירים.
מנגד, בכל מקום שהכלכלה פעלה על פי עקרונות הקפיטליזם הייתה פריחה והיה שגשוג. המשק הישראלי תחת הנהגת נתניהו הוא ההוכחה למרות שעליו עוד להמשיך ולהיאבק בכול העיוותים מימי מפא"י
הצמיחה בישראל עד סוף שנות השבעים היתה גבוהה משמעותית מאשר כיום, למרות אתגר קליטת העלייה והמלחמות.