שביתת הסוחרים שהתרחשה השבוע ברחבי המדינה אינה מכוונת בהכרח להפלת המשטר, אך היא מבטאת את התסכול הגובר של אזרחי איראן מהמצב הכלכלי המתדרדר
בראשית השבוע התלקחה מחדש המחאה בכמה ערים מרכזיות באיראן. הפעם היו אלה סוחרי הבזאר בטהרן ובמוקדי מסחר נוספים ברחבי המדינה, שמחו בעיקר על הפיחות החד והמהיר בערך הריאל אל מול הדולר, הקיפאון בפעילות הכלכלית והתייקרות הסחורות המיובאות.
תהליך הנסיגה בכלכלה האיראנית הואץ וצפוי להסלים עוד יותר בעקבות הודעתו של הנשיא טראמפ על יציאתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין, השתתן מחדש של הסנקציות על איראן וכוונתן של כמה חברות בינלאומיות גדולות כי להפסיק את העסקים עם איראן ולא לחתום על חוזים חדשים.
Protesters in Tehran Shout: Our Enemies Are Right Here! America Is Not Our Enemy! No to Gaza, No To Lebanon! pic.twitter.com/EwSeWAsLRQ
— MEMRI (@MEMRIReports) June 26, 2018
עיקר המחאה התמקד כאמור בבזאר בטהרן, שם סגרו הסוחרים את חנויותיהם וצעדו לעבר בניין הפרלמנט כדי למחות על המדיניות הכלכלית של הממשלה. המסחר בבזאר בטהרן חודש ביום שלישי, למעט המסחר בזהב ובתכשיטים, אך סגירת חנויות והפסקת המסחר ארעה גם בכמה ערים גדולות נוספות ובהן טבריז, משהד ואיספהאן. גם באזור הסחר החופשי באי קשם אשר בפתחם של מיצרי הורמוז סגרו סוחרים את חנויותיהם והצטרפו לשביתה.
הרשתות החברתיות הוצפו בציוצים של סוחרים שקראו להצטרף לשביתה הארצית והשתמשו בהאשטג #اعتصابات_سراسری (שביתות). קודם מלחאת הסוחרים הופץ ההאשטאג #ساعت_6 בו נקבעה השעה שש ליציאה להפגנות ברחובות, והיא הוצגה בווריאציות שונות ובהן סממנים מובהקים של מתנגדי המשטר. במקביל, עסק המרחב הווירטואלי האיראני גם במשבר המים הפוקד אזורים שונים במדינה.
המטבע מתרסק
מזכ"ל גילדת סוחרי הבזאר בטהרן, אחמד כרימי אצפהאני, הפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה ואמר כי "אנו מצפים מהנשיא רוחאני וממשלתו להודות כי הצעדים שנקטו בכל הקשור לכלכלת איראן היו שגויים". עוד הוסיף שהמחאה פרצה בשל חוסר היציבות והמשבר הכלכלי ואדישותה של הממשלה לגבי האוכלוסייה והסוחרים.
כוחות הביטחון האיראנים ובעיקר יחידות לפיזור הפגנות, התפרסו ברחבי טהרן כדי להכיל את אירועים אך נמנעו משימוש מופרז בכוח והסתפקו בירי רימוני גז מדמיע. האופוזיציה האיראנית ניסתה להעצים את גובה להבות המחאה אך נראה כי זו בסופו של דבר הוכלה.
הממשלה מצידה פעלה להוריד את ערך הדולר לעומת המטבע המקומי, ונגיד הבנק המרכזי האיראני הודיע כי איראן תפתח "שוק מקביל" למסחר במטבע חוץ בשערים מוסכמים (42000 ריאל לדולר) כדי לעזור למגזר הפרטי לייבוא סחורות הנקובות בדולרים, ולמנוע קביעת שערי מטבע פרועים על ידי ברוקרים לא מוסמכים.
בהקשר זה יש להזכיר כי בחודש אפריל האחרון קבע הנשיא רוחאני את השער כדי לבלום את השחיקה בערך הריאל אך ללא הצלחה, ושערו של הדולר הגיע כבר ל-85000 ריאל ואף למעלה מזה.
זעם על רוחאני
תופעה בולטת בימים האחרונים היא העובדה כי כלי התקשורת השמרניים, שבדרך כלל אינם מסקרים את גילויי המחאה נגד המשטר, החליטו לדווח על מחאת הסוחרים, ככל הנראה בכדי לנגח את הממשלה ואת מחדליה הכלכליים.
כלי התקשורת באיראן עסקו בהרחבה במשבר הכלכלי אותו חווה איראן ובפתרונות אותם מציעה הממשלה. עיקר חצי הביקורת הופנו אל עבר הנשיא רוחאני, שבחר להפתעת הציבור לבלות את חופשתו באתר הנופש היוקרתי טוצ'אל מצפון לטהרן, דווקא בעיצומו של המשבר הכלכלי ובזמן שהסוחרים ודעת הקהל מצפים לפתרון הבעיות הכלכליות ועליות המחירים.
גם מותגי הספורט המערביים בהם התהדר הנשיא היוו מטרה לביקורת – הוא נראה לובש חולצה מתוצרת UNDER ARMOUR וכובע של חברת PUMA. כותרת העיתון 'וטן אמרוז' בבוקר יום שני זעקה: "הכלכלה על סף תהום ורוחאני בנופש בטוצא'ל".
אמנם לפי שעה נראה כי מחאת סוחרי הבזאר בערים שונות הסתיימה, הרי ששיפור המצב הכלכלי באיראן אינו נראה באופק. מחאת הסוחרים מצטרפת למחאות רבות ושונות ברחבי איראן בתקופה האחרונה (נהגי המשאיות, מורים, פועלים, מחאה על משבר המים), מגמה שהואצה בעקבות החלטת הנשיא טראמפ לסגת מהסכם הגרעין והשלכותיה המיידיות על כלכלת איראן.
יחד עם זאת מחאת סוחרי הבזאר, שהיה באופן מסורתי הלב הכלכלי הפועם של איראן, היא ייחודית ומהווה נורת אזהרה עבור משטר האייתוללות. המחאה אינה נגד המשטר האסלאמי והיא מתמקדת בקשיים הכלכליים הגוברים של איראן נוכח חרב הסנקציות, אך היא אותנטית ומשקפת אל נכון את הקשיים הפוקדים את האזרח האיראני המתקשה לקנות סחורה נוכח המחירים המאמירים.
אין סערה מושלמת באופק
בכירים בהנהגת המשטר כמו גם כלי התקשורת הכתובה והמשודרת הכפופים אליו מיהרו למנף את מחאת הבזאר נגד ממשלתו של רוחאני וכשליה הכלכליים, וזאת לצד המשך האשמת הממשלה במחדל הגרעיני והסכמתה לוויתורים בנושא.
הגדיל לעשות יועצו של המנהיג העליון חא'מנאי ומפקד משמרות המהפכה בעבר, יחיא רחים צפוי, שכתב ש"אפשר היה לעבוד טוב יותר ללא ממשלה". התבטאות זו הוסרה בהמשך הוסרה מחלק מכלי התקשורת השמרניים.
למרות השחיקה הנמשכת במעמדם ודחיקת רגליהם מצד משמרות המהפכה, שכבת סוחרי הבזאר הוותיקה אינה נמנית בהכרח עם מתנגדי המשטר המובהקים. יחד עם זאת, הבזאר היה שותף לכל מהפכה שהתחוללה באיראן בעבר, ובהינתן הזדמנות רצינית ותמיכה מצד אנשי הדת הוא עשוי להצטרף למהפכה נוספת.
לפי שעה לא נראית סערה מושלמת כזאת באופק, אך שככל שיתגברו הסנקציות ויכנסו לתוקפן והמשבר הכלכלי יחריף עשויות להיווצר נסיבות שיערערו את יציבותו של המשטר. במקרה כזה ובניגוד לדיכוי "העדין" של מחאת הסוחרים, לא יהסס המשטר בטהרן להפעיל את מלוא עוצמתו. דוגמה לכך הייתה במהלך אירועי "המחאה הירוקה" בשנת ,2009 שראשיה מיר חסין מוסוי ומהדי כרובי עדין נתונים במעצר בית.
סא"ל (במיל.) מיכאל סגל הוא חוקר בכיר ומומחה לנושאים אסטרטגיים, תוך התמקדות באיראן, טרור והמזרח התיכון. שירת בצה"ל בחטיבת המחקר של אמ"ן בתחומי איראן והפלסטינים. סגל כותב עבור מרכז המידע למודיעין וטרור במרכז למורשת המודיעין (מל"מ), ומשמש כיועץ בתחום מחקר סיכונים ואיומים לחברות פרטיות.
הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
מי זה שולט בעולם. מלא חוטים סמויים האם הסדר העולמי החדש בוחש בכל מקום בעולם. הם שולטים על יבשות עמים ידידים אויבים קואליציה אופוזיציה וכניראה על התמונה שלמעלה. בוחשים בכל חור. נורא מזכיר לי את קטר. פעם הייתי רואה את הערוץ הזה המון וגם אותה צורה. קטר פרשה כנפיה בכל חור כניראה היא נישלטת על ידי הביון האמריקאי והניו וורלד אורדר.
כאילו כשיש ככה כח זה כמו מישחק. מישחק האופורטוניזם או שמה נגיד לימתוח את החבל לכל הכיוונים .אפשר לנסות ליקרוא לזה בהמון שמות. קטר למשל בסוף התחילה להיסתבך היא לא יכלה לרצות את כולם.הכניסו את כל העולם לאיזה מישחק מחשב וירטואלי בו כניראה שולט הביון האמריקאי שצרף אליו את האליטות העולמיות. ממש מדהים מוזר. כאילו מה הם שולטים בפוטין בגורמים באירן באליטות בארץ בהמון אליטות אחרות.איך אפשר לרצות את כולם. בסופו של דבר יש הרי ניגודי אינטרסים. מישחק האפשרויות הבילתי מוגבלות .מישחק רצונות .לרצות את כולם מבלי להיפגע. המישחק הכנעני האולטימטיבי. כנען מזכיר אסוציאטיבית את המושג סחר ליסחור. מישחק הסחורות. מיסחר כנעני. חחחח.
הדרך להפיכת דיקטטורות לדמוקרטיות היא שמפקד צבאי ינצל את התסיסה העממית כדי לחטוף את השלטון.
לכשזה יקרה יהיו לו שתי אפשרויות –
האפשרות הסטנדרטית לדכא את מתנגדיו באכזריות.
להנהיג דמוקרטיה ולקוות שהעם יוקיר לו תודה על כך.
כאשר ברה"מ התפרקה וההנהגות הקומוניסטיות התחלפו העמים שממערב לרוסיה הפכו לדמוקרטים בעוד העמים שממזרח לרוסיה נותרו תחת שלטונות אכזריים.
רוסיה היתה באמצע – גורבאצ'וב נתן לעם הרוסי חופש ובבחירות הדמוקרטיות רק חצי אחוז מהעם הרוסי כפוי הטובה הצביע עבורו. הדמוקרטיה הידרדרה לאנרכיה ורוסיה זכתה ליציבות רק כשפוטין החזיר את הדיקטטורה.
במצרים ניסו דמוקרטיה והאחים המוסלמים עלו לשלטון.
בפקיסטן באפגניסטן באלג'יר בתוניס בעיראק בתורכיה וברש"פ ניסו דמוקרטיה וזה לא עובד.
גם אם תהיה הפיכה באיראן היא לא תוביל לדמוקרטיה.
התנאי לדמוקרטיה באיראן הוא הצלחה של הדמוקרטיה במדינות השכנות המתקדמות ממנה.
רק אחרי שתורכיה (בעלת הרקע החילוני)/ מדינות המפרץ (המתקדמות) ומדינות מרכז אסיה (בעלות ההשפעה ארוכת השנים הרוסית אירופית) יהפכו לדמוקרטיות יש סיכוי לדמוקרטיה באיראן.